חק יריכות בסת"ם

[כדכד]

הגמרא בגיטין כ. אומרת "וכתב ולא וחקק... אלא הא בחק תוכות הא בחק יריכות:.
ראיתי שהביאו הפוסקים בשם הרמ"ע מפאנו שחק יריכות כשר רק בגט אבל בסת"ם דבעינן על הספר ובדיו אינו כשר.
א, לא הבנתי סברה זו ומקורה ואודה למי שיעמידני על כך.
ב. לכאורה מהב"י מוכח שאינו סובר כך וא"כ מדוע קבלוהו הפוסקים?
יש להעיר שהמג"א בסי' ל"ב הוכיח שהתוס' אינם סוברים כרמ"ע מפאנו בזה

[הוה אמינא]

א. בפשטות כוונת הרמ"ע שבסת"ם יש דין כתיבה נוסף שאינו בגט, דבגט העיקר שלא יהיה פסול חק תוכות שאינו כתיבה בכלל, אבל כתיבה של חקק מספיקה. והא ראיה שלא חייבים דוקא דיו בגט.

ב. בשלמא אם היה מיקל יותר והיה הפסק לקולא נגד כמה ראשונים הייתי מבין השאלה, אבל אם מחמירים נגד ראשונים שמקלים, הפירוש הוא דחיישינן גם לדעת המחמיר. וכך זה הפסיקה בהרבה מקרים. והרי אין כאן שאלה של בדיעבד כשר או פסול, יצא יד"ח או לא יצא, רק איך לכתוב בפועל דהיינו לכתחילה. ודאי שצריך לכתוב אליבא דכו"ע. (איפה המג"א לא מצאתי).

[כדכד]

תודה רבה
דברי מר אינם ברורים. ההבדל בין גט לסת"ם הוא לא בזה שבגט צריך כתיבה פחות מיוחסת אלא שבסת"ם צריך כתיבה על ספר בדיו משא"כ בגט. לכן נראה שהבעיה של הרמ"ע היא עם הספר בדיו ולא עם איכות הכתיבה.
אני לא מכיר שיטת פסיקה שבה מחמירים נגד ראשונים וב"י שמקילים כי אם חומרא שיש שחוששים לדעת המחמיר אך לא לפסוק כן באופן גורף.
להיפך, לקולא יש מקום להקל במקום הצורך גם נגד דעות ראשונים שמחמירים.