האם בזמנינו אין בזה לא ילבש?
כמו כן, האם כשהשיער לבן מחמת חיסרון בפיגמנט, ולא משום שכלל השערות התחילו להלבין ,אלא לעיתים יש איזה שיער שלא נתפס בו הצבע
האם מותר לתולשו?
יבנה כתב:התוכלו להסביר למה צביעת שער אינו תלוי בזמן ומקום, לעומת גילוח שער בית השחי ובית הערוה שתלוי במקום כשו"ע ורמ"א יו"ד קפ"ב א', ובגדים שג"כ תלוי במקום כמבואר שם סעיף ה' ברמ"א?
ביו"ד סי' קפ"ב פסק דהא דמעביר שער בית השחי ובית הערוה לוקה מ"מ דוקא במקום שהוא מיוחד לנשים אבל במקום שעושים כן גם האנשים מותר מן הדין, וכן בסי' קנ"ו לענין להסתכל במראה משום לא ילבש גבר דוקא במקום שמסתכלים רק הנשים, וחקר כב' מדוע שם ס"ו לענין מלקט לבנות מתוך שחורות לא נזכר כזה, ולדעתו כהיום שגם האנשים לוקטים לבנות מדוע יהי' אסור.
הנה בתשובת שבט הלוי ח"ב סי' ס"ג הארכתי ביסודות איסור זה, ובנ"ד לדעתי צריך להחמיר גם בזה"ז, דדוקא לענין מראה שאין עושין לנוי ולקשוט דוקא כידוע, וכן לענין רבוי שערות בגוף שעושין מפני הבזיון, משא"כ מלקט לבנות שהוא נוי האשה במה שהיא רוצה להתראות כבחורה ולא כזקנה, וכן מה שמלקטים היום האנשים הן ישראלים הן גוים פשוט שהוא כדי להראות כבחורים ולא כזקנים וא"כ היינו טעמא דאיסורא ויפה סתמו הפוסקים.
לייטנר כתב:הקיק כתב:דבר חברון. שו"ת הלכה למעשה. יורה דעה חלק שני. דוב ליאור. קרית ארבע – חברון, המכון לרבני ישובים, תשע"ה. כא+300 עמ'. (02-9964722)
572 תשובות קצרות בענייני יורה דעה מהלכות שחיטה ועד הלכות אבלות נקבצו בכרך דק, ועוד פרק של 'נושאים כלליים'. התשובות ענייניות וחותכות, גם כשמדובר בשאלות כבדות משקל. העורכים מעידים שלעיתים התשובה הנדפסת היא תמצית של בירור ארוך ומעמיק, ורק קצה-הקרחון-הפסיקתי מוצג לעיני המעיין. בסי' תקעא מסביר הרב לשואל מהם גדרי איסור 'מראית עין', וקובע שיש בו שני חלקים - חילול השם ומניעת חשד, ומשני כיווני המבט האלו אין לעשות כל מעשה שהרואה יחשוב שהוא אסור. בסימן רכ"ח מחמיר הרב ליאור שליט"א שאם גבר צובע את שערותיו שהלבינו לא רק כדי למנוע מעצמו אי-נעימות אלא גם כדי שייראה נאה יותר – הרי זה כעין 'לצורכו ולצורכה' ואסור. מועט המחזיק את המרובה.
אעפ"כ, התיר לרווק מבוגר (שנפגש עם מאות נשים, ללא הועיל) לצבוע את שערו, עד החתונה.
שלמה בן חיים כתב:נידון נוסףף יש באחרונים האם מקום שמעבירין אותו זה מקום שמנהג שומרי תורה לעשות כן או אפילו נכרים כך שהדבר אין פשוט כלל.
וכיו"ב מצינו להפרישה (סי' קפב סק"ה), לענין מ"ש הטור בשם הרמב"ם שלא אסרו העברת שער בית השחי ובית הערוה לאנשים אלא במקום שאין מעבירין אותו אלא הנשים, כדי שלא יתקן עצמו בתיקון נשים, משא"כ במקום שגם האנשים מעבירין אותו, וכתב הפרישה, נראה דר"ל אנשים גוים מעבירין אותו, דכיון דנהוג נהוג ולמדין ממנהג עכו"ם בזה. א"נ י"ל שעל ישראל קאמר שאם הנהיגו כן כולם יחד אין מוחין בידם. ע"כ. והובא בשו"ת פרח שושן (חיו"ד כלל ו ס"ס ב). ובחידושי הגאון רעק"א ליו"ד (ר"ס קפב). ע"ש. וכ"כ בשו"ת בית ישראל (סי' נז). ע"ש. נמצא שלפי תי' הא' גם כאן למדין ממנהג העכו"ם ושאינן צנועות שלא יהיה בזה הלאו דלא יהיה כלי גבר על אשה. איברא דבשו"ת הרשב"א ח"ד (סי' צ), הביא מ"ש הגאונים הראשונים שאיסור העברת שער בית השחי ובית הערוה משום לא ילבש גבר שמלת אשה, הוא דוקא במקום שרק הנשים מעבירין אותו, ובכ"מ שדרך אנשים ונשים להעבירו מותר, שהכל לפי המקום והזמן, וכ' ע"ז, ואינו מחוור בעיני דהא בנזיר (נט) מוכח שאף שכל העם זולתי היחידים היו מעבירין אותו אפ"ה תלמידי חכמים היו נוהגים בו איסור, ואמאי הא לא הוי בדורם שמלת אשה, וחזר להיות שמלת איש, אלא ודאי שכל דבר הראוי לנשים ולא לאנשים והנשים עושות כן אסור לאנשים משום שמלת אשה. ומי שהרגיל בדבר האסור ונמשכו רבים בכך אין האיסור חוזר להיתר, שא"כ נמצא חוטא [נשכר] ומאריך. ע"כ. ומוכח מזה היפך תירוץ הא' של הפרישה. אולם מכיון דקי"ל כדעת הרמב"ם והטור והש"ע שהסכימו לדברי הגאונים הראשונים (שהובאו בשו"ת הרשב"א ח"ה סי' קכא), שבמקום שהאנשים מעבירין אותו אין בזה הלאו של לא ילבש גבר שמלת אשה, וכ"כ הר"ן (ע"ז כט), וע' בשו"ת מהר"י מינץ (דל"א ע"ב), שוב אין להקשות מד' הרשב"א לתירוץ הפרישה הנ"ל. (וע' בשו"ת גנת ורדים (כלל ו סי' יב), שג"כ העלה שהעיקר כדברי הגאונים, ואף שהרמב"ם והטוש"ע כתבו שבמקום שמעבירין אותו האנשים והנשים אין מכין אותו מכת מרדות, אגב רישא נקטי הכי, ולעולם שאף לכתחלה מותר כסברת הגאונים. וע' בשו"ת רב פעלים ח"ג (חיו"ד סי' יח) שכן מנהג בגדאד להקל. וע"ש. ודו"ק). ועוד שבארחות חיים ח"ב (עמוד רלב) כ', שהרשב"א כתב שבכל מקום שנהגו האנשים להסתכל במראה כמו הנשים אין כאן משום שמלת אשה ושרי (וכן הובא בבית יוסף בבדק הבית סי' קנו). וע' בשו"ת ערוגות הבושם (חיו"ד סי' קלח אות ה) שהביא דברי הפרישה הנ"ל, וכ' שיש לתלות ד"ז בטעמי האיסור, שאם נאמר כמ"ש החינוך שהוא משום גדר שלא יבאו לידי יחוד א"כ שפיר י"ל דמהני מנהג הגוים בזה שהרי עכ"פ שוב אין עדי זה מיוחד לנשים, אבל לרמב"ם שהטעם משום חוקי ע"ז, נראה דבעינן שינהגו בזה ישראל כולם. וצ"ע אם התחילו לנהוג כן באיסור ונשתרבב המנהג בין האנשים אם מותר אח"כ מדינא, כיון דהשתא מיהת אין מלבוש זה מיוחד לנשים דוקא, א"ד כיון שהתחילו באיסור לא מהני, ולפ"ז נצטרך לומר שהדין שאמרו שאם נהגו בו האנשים ג"כ מותר היינו שנהגו כן הגוים כמ"ש הפרישה. וצ"ע. ע"כ. ולא זכר שר מדברי הרשב"א בתשו' הנ"ל. ובתשו' אבני נזר (חחו"מ סי' קג) מסתמך ואזיל ע"ד הרשב"א. וע"ע בשו"ת שרגא המאיר (סי' נה) ע"ש. (גם בשו"ת מהרש"ם ח"ב (סי' רמג) בד"ה והנה מ"ש וכו', הסכים לתירוץ השני של הפרישה ודחה מהלכה תירוצו הראשון. ע"ש). ומ"מ נ"ל מדקדוק לשון הרשב"א שלא החמיר בזה אלא בדין העברת שער בית השחי ובית הערוה, שאינו ראוי מצד הטבע אלא לנשים, משא"כ במלבושים וכיו"ב גם הוא יודה דלא שייך איסור זה אלא בבגד המיוחד לאנשים בלבד, או לנשים בלבד, הלא"ה אין בזה איסור משום לא ילבש גבר. וה"ה כאן לאחר שנתפשט הדבר בזה"ז בלבישת מכנסים לנשים בהרבה מקומות, אין בזה משום לא יהיה כלי גבר על אשה, כיון שעכ"פ אינו מיוחד לאנשים דוקא. ומכ"ש שיש הבדל ניכר בין המכנסים של נשים למכנסי גברים. והרי זה כמבואר.
והנה מ"ש מדברי הפרישה בדין העברת שער דהיכי דגם אנשים מעבירים ליכא איסור, דאנשים היינו עכו"ם, הנה הפרישה בעצמו חזר וכ' פירוש אחר דהיינו אנשים יהודים אם כולם נהגו בזה, וח"ו לסמוך על פי' א', דגם להסתכל במראה וכל שאר דברים העכו"ם עושים כן, ואתה עוקר כל דיני הש"ע.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 219 אורחים