מהיכן התוספת 'מנחם' לחודש אב

[אריה הכהן]

מי תיקן זאת? היכן זה מוזכר לראשונה?

[שלמה בן חיים]

איני יודע מתי זה התחיל אבל ראה ערוך השולחן אהע"ז קכו סעיף טז שאין זה שם החודש אלא רק תוספת שאומרים בשעת ברכת החודש לברך את החודש ובכתובה ובגט אין לכתוב כן. ובאמת כבר במגילת איבה לבעל התוספות יום טוב קורא לחודש זה חודש מנחם וכותב כן על ראש חודש 'ראש חודש מנחם'. ודלא כמבואר בחת"ס במקומות רבים שמטו באב כתב מנחם. ועד טו כתב רק אב. וראה דרשות חת"ס לז אב שנת תקי"ף עמוד שלא. וכעת ראיתי כי בשות מהרי בי רב סימן לג כתב כבר חודש מנחם. ובשות דברי ריבות סימן קפח

[עובדיה חן]

ומר חשון יודע מקור?

[צופר הנעמתי]

ומר חשון יודע מקור?

מרחשוון הוא שמו המקורי של החודש, באיזשהו שלב הוא נדרש כ"מר-חשוון" ובעקבות כך הפך לחשוון.

[הגיונות]

כמדומני שהיה על זה בעבר מאמר קצרצר מר"א פלשניצקי במורשה.

[מה שנכון נכון]

מנהג הספרדים לכתוב מנחם אב בגט, ואף אם כתב הסופר מנחם לבד הכשירו הפוסקים. ראה כנה"ג וג"פ ויפ"ל (ביפ"ל כתב שמשבת נחמו נוהגים לכתוב רק מנחם לכאו' כוונתו גם בגט).
החת"ס כותב שמי' באב נוהגים לקרוא לחודש מנחם (אך בגיטין כתב רק אב). אוצרות הסופר יט עמ' ריט.

[בקרו טלה]

ומר חשון יודע מקור?

שם החודש מרחשוון - שמות חודשים עלו מבבל

[חלמישצור]

להעיר שכמה ראשונים כותבים רק "מנחם" (שו"ת מהר"י בירב, מהד' ויניציאה, סי' לג; שם ג, יח; מהרשד"ם אה"ע, סט; ועוד)

[יגיד דבר]

החתם סופר כתב בכמה מקומות שעד ת"ב הוי חודש אב ומשם ואילך נחשב חודש 'מנחם'.

ועיין שו"ת להורות נתן - והרחיב שם עוד.

שו"ת להורות נתן חלק י סימן נב
א) וע"ד מבוקשו להעלות על הכתב מה שמצאתי להעיר, הנה בספרו (עמוד י"א) הביא מדרשות חת"ס ז"ל (ח"ב דף של"א ע"ב) דאחר ט' באב מתחיל חודש אחר ונקרא מנחם כמו שאנו נוהגים, [וכן דקדק החת"ס ז"ל לכתוב בתשובותיו שנכתבו אחר תשעה באב רק מנחם, ומהם בתשו' או"ח סימן ד', ל"ה, ל"ז, ע"ז, ועיין מה שצויין עוד בהערה שבהקדמת ספר הזכרון הוצאת ירושלים תשי"ז]. אולם יש לי בזה מקום עיון, כי יסוד דברי החת"ס דאחר ט"ב מתחיל חודש אחר, הוא מירושלמי תענית (פ"ד ה"ה) שאמרו אהא דכתיב (יחזקאל כ"ו) ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחודש היה דבר ה' אלי לאמור, בן אדם יען אשר אמרה צור על ירושלים האח, מהו באחד [לגירסת הקה"ע] אין תימר בא' באב עדיין לא נשרף וכו', אלא קלקול חשבונות יש כאן, ר' יוחנן אמר משל למלך שהיה יושב ומחשב חשבונות באו ואמרו לו נשבה בנך ונתקלקלו חשבונותיו, אמר יעשה זה ראש לחשבונות. ופירש קרבן העדה "אמר יעשה יום זה שנשבה בנו ראש לחשבונותיו, והכי נמי עשה יום ט' באב ראש לחשבון וכו', ואותו היום קורא יחזקאל באחד לחודש". וכתב על זה החת"ס ז"ל בדרשות שם "נראה להוסיף כיון שעד עתה היו תלויים בדין וביום שנשבה תם עונך בת ציון, ומיד מתחיל נחמה, על כן מתחיל חודש אחר ונקרא מנחם, כמו שאנו נוהגים, על כן קורא לט' באב אחד בחודש", ומבואר, דיום ט' באב בעצמו כבר נקרא מנחם, שהרי הוא אחד בחודש לחודש מנחם.
ב) אולם בגליון דרשות החת"ס שם הביא מהגהות חת"ס על הירושלמי הנ"ל - ובהגהות חת"ס שנדפס בירושלמי סוף מס' סוטה לא מצאתי זה - שכתב אהא דאמרו יעשה זה ראש לחשבונות וז"ל "היינו מה שרגילים לחדש שם החודש מיו"ד אב ואילך לקרוא לו מנחם, וכאילו היום פסק חודש אב ומתחיל מנחם, נראה משחרב בט' באתה שמועה לצור ליום, ועלה אמרו האח ונקיים ישיש עליכם, ואמרו פ"ק דמגילה אחרים משיש, והוא טובה לנו ע"ד שישי ושמחי בת אדום גם עליך יעבור כוס תם עונך בת ציון, על כן אותו יום מתחיל חשבון חודש מנחם" עכ"ל. ומשמע דרק מיו"ד אב ואילך מתחילין לקרוא מנחם, ואילו מדברי הנביא יחזקאל מבואר דיום ט' באב בעצמו נקרא אחד לחדש. ובהגהות חת"ס לשו"ע או"ח (סי' תקנ"א במג"א סק"ב) - שציין עליו מע"כ נ"י - כתב "שמיום ט' באב ואילך מתחיל חודש אחר ואנחנו קורין לו חודש מנחם", ומשמע דגם ט' באב בעצמו כבר נקרא מנחם, ולא כלשונו בהגהות הירושלמי...
שו"ת להורות נתן חלק י סימן נב
ה) והנה למאי שנתבאר מדברי החת"ס ז"ל דלא נקרא חודש מנחם אלא מט"ב ואילך או מיו"ד באב, יש להעיר על מש"כ בפתחי תשובה אהע"ז (סי' קכ"ו סקי"ב) בשם ס' גט פשוט שם (סקל"ה) "וראיתי נוהגים לכתוב בשטרות וכתובות ואגרות חודש מנחם במקום חודש אב, ואם נכתב הגט בחודש אב וכתב לירח מנחם במקום לירח אב, נ"ל דכשר בדיעבד כיון דהדבר מפורסם וידוע דחודש אב קרו ליה חודש מנחם". ובס' כנסת הגדולה אהע"ז (סי' קכ"ו הגב"י אות מ"א) כתב "נוהגין הסופרים כשכותבין כתובות או שטרות בחודש אב, כותבין בכך וכך לחודש מנחם, גם שלוחי צבור דהכרזת ר"ח אב מכריזין אותו ר"ח מנחם, וצריך לדעת אם כתב בגט לירח מנחם מה דינו, ונ"ל דלא פסל ואף לכתחלה ינתן" עכ"ל. ויש לעיין דהא להמבואר בחת"ס עפ"י הירושלמי, לא נקרא מנחם אלא מט"ב ואילך, וא"כ איך יכתוב בגט מנחם לפני ט"ב. גם יש לעיין לפי מאי שכתבנו לדון אם התחלת חודש מנחם הוא מיום ט' באב או מיום יו"ד באב, א"כ אכתי לא ידעינן איך לכתוב בגט יום פלוני לחודש מנחם, כי אין אנו יודעין לנכון ממתי מתחיל החודש אם מט' באב או מיו"ד, ואף שכתבנו ליישב את הסתירה וכנ"ל, מ"מ לדינא בגט צ"ע. ובאמת נראה דמנהג הספרדים לכתוב מנחם גם לפני ט"ב, וכאשר כתב הכנסה"ג שנוהגים גם בהכרזת ר"ח אב לומר ר"ח מנחם, וא"כ לדידהו שפיר כותבין בגט מנחם אף לפני ט"ב כיון דלפי מנהגם ידוע שזהו חודש אב, וקורין כן גם לתחלת החודש. אבל לדברי החת"ס שנוהגין לכתוב מנחם רק אחרי ט"ב, לכאורה לא שייך לכתוב בגט חודש מנחם לפני ט"ב. וגם צ"ע כיון דאחרי ט"ב מתחיל חודש חדש א"כ כשכותב יום שני לחודש מנחם לא ידעינן כונתו, אם המכוון הוא ליום ב' באב או ביום י"א אב או ליום י' אב, וצריך עיון ובירור. ועיין ס' ערוך השולחן (אהע"ז סי' קכ"ו סט"ז) שהצריך עיון על הגט פשוט הנ"ל, דאף דבספרי הספרדים רגילין לכתוב בחודש אב מנחם, אבל אצלנו אין נוהגין כן ויש שכותבין שניהם יחד עיין שם. ולדינא צ"ע, ועיין שדה חמד (אסיפת דינים מע' גט סימן י"ז אות ו').
ו) ברם במה שכתבנו שאם כותב יום שני לחודש מנחם לא ידעינן אם כונתו ליום ב' או י' או י"א אב, ומשום דמנחם מתחיל אחרי ט"ב, כעת נתיישבתי דליכא להסתפק בזה, דאף להנוהגים לכתוב מנחם רק אחרי ט"ב, מכל מקום אין נוהגין להתחיל אז מספר חדש של ימים, אלא שביום יו"ד אב כותבין יו"ד מנחם וליום י"א כותבין י"א מנחם, וכדחזינן בתשובות החת"ס ז"ל שאחרי ט"ב כתב מנחם אבל לא התחיל מספר חדש של ימים, אלא שמספר הימים נמשכים אחר א' באב, אלא שבמקום אב כתב מנחם, וא"כ בגט כשכותב למשל יו"ד מנחם, הרי ידעינן שהוא יום אחרי צום תשעה באב, דאין דרך כלל לכתוב יו"ד מנחם על יום שהוא עשרה ימים אחרי תשעה באב, ונמצא דהוי כתיבת זמן מעליא.

[אריה הכהן]

מנחם אב
במאמר שלפנינו נדבר בעז"ה אודות המנהג הנהוג בתפוצות ישראל להוסיף לחודש אב את התיבה מנחם, דהיינו 'מנחם אב'. ובברכת החודש אנו אומרים 'ראש חודש 'מנחם אב' יהיה ביום וכו', א' מי כתב חודש אב בתוספת מנחם לראשונה. ב' האם כל חודש אב נקרא בשם 'מנחם אב'. ג' האם ישנו נפק"מ לתוספת 'מנחם', ד' ומה הטעם לתוספת זו. ע"כ במאמר שלפנינו.
הספרים הראשונים שאני מצאתי (אשמח לשמוע על עוד) שכתבו על החודש 'מנחם אב' הם שו"ת מהר"י בי רב (בין תלמידיו נמנים הבית יוסף והמבי"ט) סי' לג'. ובשו"ת דברי ריבות (לרבי יצחק אדרבי, (נולד בשת ה"א ר"ע – במאה החמישית לאלף השני) סי' קפח'. ובשו"ת הב"ח, בתשובה שנכתבה בשנת שצא', סי' פה'. ובשו"ת שאגת אריה, בתשובה משנת תנח', סי' יא'. ובשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קכט'. ובפרי מגדים (אשל אברהם, סי' שיז'), ס"ק א'.
כמה טעמים נאמרו בתוספת 'מנחם' לחודש אב, ונביא כמה מהם. בס' מגדלות מרקחים (לרבי לוי יצחק גרינוואלד, בנו של בעל ה'ערוגת הבושם' – מנחם אב) כתב: הנה שם החודש אב וקורין אותו מנחם אב, ונראה לומר דהוא משום דכשזוכרין החורבן בית המקדש, וזה כשני אלפים שנה ועוד לא נושענו, יוכל ח"ו לבוא לעצבות, אבל זאת נחמתינו שהשי"ת הוא אב שלנו ואנחנו בניו כמש"כ: בנים אתם לה' אלקיכם (דברים י"ד א'), ע"כ נקרא מנחם אב, כלומר הנחמה שלנו הוא שהקב"ה אב שלנו וממילא בטוחים אנו על הישועה.
בספר זיו המנהגים (עמ' קל') כתב: נתוסף לו (לחודש אב) שם 'מנחם' שנזכה לנחמה בחודש זה על כל הפורענות שבו (ומזה נובע גם המנהג שאם יש ברית מילה בט"ב קורים שם התינוק 'מנחם', כמו שאם יש ברית מילה בפורים קורים לו מרדכי (שו"ת תשב"ץ חג"ח). ועפ"י רמז שרוב פרקים שבאיכה (עי' גמ' סנהדרין קד'), וכן הקינות הם באלף בית וכשתהיה הגאולה תהיה נחמה על האב (הא"ב).
בס' טעמי המנהגים (עמ' רפה') כתב מס' רמתים צופים, מדוע כשמברכים ר"ח אב אומרים מנחם אב, שמנחם את הא"ב, בשביל שכל הקינות הם באל"ף בי"ת, וידוע שכל הבריאה נברא בא"ב, וא"כ כאשר תהיה הגאולה תהיה הנחמה על הא"ב. וכתב עוד טעם מדוע נקרא חודש זה בשם 'מנחם אב' מס' דביר המוצנע, שכביכול הקב"ה מנחם את עצמו כמו אב שמנחם את עצמו [אחר חורבן בית המקדש בבנינו בקרוב], בנעוריה בית אביה דרשו חז"ל, כל שבח נעורים לאביה (עי' בספר מנהגי בית יעקב סי' ג').
נפקא מינה להלכה אנו מוצאים בענין זה דהנה כתב הפתחי תשובה (אבן העזר סי' קכו' ס"ק יב') מספר גט פשוט, שאם כתבו בגט תאריך: לירח 'מנחם' במקום לירח 'אב' נ"ל דכשר בדיעבד, כיון דהדבר מפורסם וידוע דחודש אב קרו ליה חודש מנחם, ע"ש.
כתב בספר ערוך השולחן (אבן העזר סי' קכו' טז'): חודש אב אין כותבין מנחם אב, דמה שרגילין לכתוב כן במכתבים וכשמברכין את החודש זהו רק לשם נחמה כשנזכה אי"ה במהרה בימינו אמן, אבל שמו של (החודש) הוא רק אב וכן הוא בש"ס ריש מסכת ראש השנה ע"ש. ואם כתב (בתאריך) מנחם לחוד, יש מי שאומר דכשר בדיעבד כיון שהדבר מפורסם וידוע דחודש אב קרו ליה מנחם (ס' גט פשוט). ולי צ"ע בזה דהן אמת דבספרי חכמי הספרדים ובהסכמותיהם רגילין כן, אבל אצלינו אין נוהגין כן. ויש שכותבין שניהן ביחד (מנחם אב) וזה וודאי נלענ"ד דאם כתב מנחם אב דכשר בדיעבד כיון דכן מברכין החודש בכל מדינותינו וכן כותבין באגרות, עכ"ל.
דיעה חדשה בזה הענין אנו מוצאים בחתם סופר בדרשות (ח"ב, דרוש לז' אב, בד"ה בירושלמי סוף מס' תענית פ"ד ה"ה) ביאר שם בדברי הירושלמי, וז"ל: ולפע"ד נראה להוסיף, כיון דעד עתה הי' תלוי' בדין וביום שנשבה, תם עונך בת ציון ומיד מתחיל נחמה, על כן מתחיל חודש אחר ונקרא מנחם כמו שאנו נוהגים, על כן קורא ל-ט' באב א' בחודש, ע"ש. פי' דעת החתם סופר שעד ט' באב נקרא החודש 'אב'. ומ-ט' באב נקרא החודש 'מנחם'. ובהגה"ה שם פי' שמ-י' אב נקרא החודש מנחם, ע"ש (עי' מש"כ החת"ס בהגה' לשו"ע או"ח ריש סי' תקנ"א). ובאמת החת"ס בשו"ת בתשובות שנכתבו קודם ט' באב, כותב החת"ס 'חודש אב'. וז"ל (בסי' קסד'): יום ה' ב' באב תקפ"ג לפ"ק. ובאבן העזר (סי' נב') כתב: יום א' ער"ח אב תקע"ח, ועוד. ואילו בתשובות שכתב אחר תשעה באב כתב רק חודש 'מנחם', וז"ל (או"ח סי' א'): כתבתי יום א' כד' מנחם תקע"ב לפ"ק. וכ"כ בסי' לה': יום ב' יא' מנחם תקפ"ט לפ"ק. ובעוד כמה וכמה תשובות.
מנהג נוסף אנו מוצאים בספר מנהגי אמשטרדם (הוצא' מכון ירושלים), עד י' אב קוראין לחודש 'אב', ומ-י' אב קוראין את שם החודש 'מנחם אב'. (אולי מפני שאז מתחילים 'שבע דנחמתא', עי' שו"ע או"ח סי' תכח' סעי' ח'. וגם עפ"י מש"כ בספר יוסף אומץ, לרבי יוסף יוזפא האן נוירלינגן, ראש לדיינים דק"ק פרנקפורט – סי' תתצג': אחר שעברו תשיעי ועשירי (באב) יסיח דעתו מן החורבן ויזכור לנחמה, ע"ש).
ויש נוהגים מראש חודש עד ט' באב לכתוב מנחם אב, ומט' באב רק אב (מובא בס' אבילות החורבן). מאמר זה נכתב בס"ד ע"י א. פלשניצקי.