גזירה שמא ירבה בשבילו.
א. למה בחוה"מ מותר להזמינו אף שאסור לבשל בעבורו (-חי"א כלל קו סי"א) ?
ב. כאשר כבר הזמינו, האם האיסור כולל כל פרט באירוח, כמו הגשת שתיה וכד' ?
מתארח אצל הוריו, והם הזמינו גוי או מומר, בשוגג או מזיד, האם מותר לסייע בהגשת המאכלים לשולחן.דרומי כתב:לא הבנתי את שאלה ב, הרי אסור להזמין
עושה חדשות כתב:, או שבחוה"מ מותר לבשל גם לצורך גוי.
זה לא כתוב שם כמובן, זאת הצעה ליישב למה לפי ריב"ל מותר לזמן גוי בחוה"מ אם הוא לא סובר 'הואיל', והיה ראוי לגזור על כך, וע"ז כתבתי, או דחוה"מ קיל ול"ה דאו' וכו', או דבחוה"מ מותר לבשל עבור גוי.בברכה המשולשת כתב:זה לא כתוב שם (והרי ידוע ד"נכבד הכלב מן הגוי")עושה חדשות כתב:או שבחוה"מ מותר לבשל גם לצורך גוי.
עושה חדשות כתב:א. האם מותר לזמן גוי לשתיית כוס מים קרים, כוס קולה, (קפה מסתמא אסור בודאי).
ב. האם מותר לזמן גוי לסעודות שבת הסמוכה ליו"ט, או חיישי' שירבה בשבילו בהכנות ביו"ט.
ג. בחוט שני עמוד סה התיר הזמנת מומרים לצורך 'קירוב'. מה טעם ההיתר?
וע"ע שבות יצחק פרק יד.
בברכה המשולשת כתב:א. יש איסור של קירוב דעת, אבל לא קשור ליו"ט.
ג. זה שמומר כגוי זה דרבנן, הלא כן?
עושה חדשות כתב:בברכה המשולשת כתב:א. יש איסור של קירוב דעת, אבל לא קשור ליו"ט.
ג. זה שמומר כגוי זה דרבנן, הלא כן?
א. השאלה היא כמובן בהל' יו"ט. האם בהזמנה לכוס קפה אתה מסכים שיש איסור וגזירה של "אין מזמנין"? האם זה נכון לומר שיש חילוק בין מזמינו לאכול תפוח או טונה, (מבושל ולא מבושל) ?
ג. האיסור של 'מזמנין' הוא דרבנן, שמא ירבה בשבילו וזה אסור מדאו' (עכ"פ היכא דליכא 'הואיל'). אבל מומר דינו כגוי לענין זה בלי שום חילוק.
*
אצרף צילום מחוט השני:
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 114 אורחים