כדכד כתב:לדעת הדגמ"ר כל השבת הוא זמן הקריאה של שחרית לפחות בדיעבד אבל איך אתה מוכיח מזה שגם כל השבת הוא זמו הקריאה של מנחה לדעתו? קריאת שחרית היא קריאת הפרשה של השבת ואילו קריאה במנחה היא קריאה במנחה
חוץ מזה לא ענית על טענתי איך אתה מוכיח מאפשרות של השלמה להקדמה.
ננסה לנתח את הנידון, ואת הטענות השונות:
א. אפשר לומר שכל דברי הדגול מרבבה אמורים רק לגבי קריאת שבת שחרית, משום שהיא קריאת הפרשה, אך כל קריאה אחרת שאינה קריאת פרשת השבוע א"א לקוראה אחר חצות, אך מאידך אפשר לומר שדברי הדגול מרבבה אינם משום שזו קריאת פרשת השבוע, אלא שסובר שבכל קריאה שתיקנו כל היום הוא זמן קריאה ולא תיקנו זמן קריאה מיוחד בשחרית או במנחה דוקא.
ב. אפשר לומר עוד שתקנת עזרא שיקראו בשבת במנחה תוקנה דוקא לשבת במנחה, אך לא בזמן אחר, אך אפשר לומר ג"כ שכל מהות התקנה היא שיקראו פעם נוספת משום יושבי קרנות שאינם קוראים בימות החול, ולכן תיקנו שתי קריאות בשבת, אך גם אם יקראו לפני זמן מנחה קיימו את התקנה.
ג. אפשר להבין בכוונת הדגול מרבבה שקריאה במנחה אינה משום שזהו זמן קריאה אלא משום השלמה לקריאת שחרית (וכעין השלמה בשבת הבאה), אך אפשר להבין בכוונתו שאין זה משום השלמה אלא משום שכל היום הוא זמן הקריאה.
אתה טוען לאורך כל הדרך כצד הראשון, ואני טוען כצד השני.
לגבי סעיף ג', לענ"ד מוכח מלשון הדגול מרבבה שאין זה משום תשלומין אלא משום שכל היום זמן הקריאה ולאו דוקא בשחרית (זה לשונו: 'כי כל יום השבת הוא זמן הקריאה').
לגבי סעיף ב', זו הטענה החזקה ביותר נגדי, משום שתקנת עזרא היא 'שקורין במנחה בשבת', אך כאמור ניתן לטעון גם שזה לאו דוקא ולא לעיכובא, אלא עיקר התקנה היא שיקראו קריאה נוספת. מ"מ אם יש לדון במשהו על דברי, זה משום שכך נאמר ונתקן בתקנת עזרא (אולי צריך לעיין יותר בראשונים שם לראות אם התייחסו לזמן הקריאה בתקנת עזרא).