אני לא מתכוין לשאול מי שוקל יותר, אלא שאלה אחרת.
תוס' בב"מ כתבו כך: תימה לר"י היאך החיה בנה של האלמנה כיון שכהן היה דכתיב ויתמודד על הילד וגו' ויש לומר שהיה ברור לו שיחייהו לכך היה מותר משום פיקוח נפש.
וכידוע מה ביארו בזה האחרו', דשייך היתר של פקו"נ בהחייאת מתים, עכ"פ היכא דהוי ודאי, (מדין 'חלל עליו' וכו').
אבל הרי כהן מותר להטמאות למת מצוה משום כבוד הבריות, וכי החזרתו לחיים איננה שקולה כמו כבודו, ולמה צריך כאן היתר של פקו"נ.
וע"ע בס' משפט המלוכה עמוד רפז.
*
אגב, הערה נוספת.
כו"ע זהירי בענינא ד'כבוד המת', ובלוויות צפופות דוחפים ומכים וצועקים, העיקר שלא יחולל כבוד המת. אבל יש לזכור שענין כבוד המת הוא סעיף ושארית מענינא ד'כבוד החי', וראוי לכבד את הגוף כי הוא נשאר מהזמן ששכנה בו הנשמה בחיי חיותו. אבל לבזות את החי בודאי חמור טפי. ודי בזה.