האם ספרו של מרן החזו"א נכתב כספר הלכה?

[ונתנו ידידים]

בעסקינו בדרכו של החזו"א (באשכול הסמוך) ברצוני לשאול משהו להבקיאים בספרו.
כשאני מעיין בספרו מתוך לימודי בסוגיית הש"ס נראה לי ספרו כספר עיון העוסק בליבון סוגיות בש"ס ובשו"ע בדרך התלמוד ואינו נכתב כספר של מי שבא לפסוק הלכה כלל, ולפעמים רואין איך שדן מה שנראה לו מסברא ומסיים שבאותו מקום מבואר אחרת (ופעם ראיתי קטע איך שאמר פלפול שלם באיזה סוגיא ומאד נהניתי ממנו כי הי' ממש ישר ונכון ומסיים אבל מה אעשה שבגמ' שם מפורש להיפך מדברי), וכמדומני שהרבה פעמים יש כאילו ב' מהדורות בביאור סוגיא אחת, וכל זה מחמת שכתב דבריו שעלו לו בהסוגיא בדרך לימודו. ולכן נפשי בשאלתו מנלן לפסוק מתוך דבריו וכי כתב כן להלכה, ואפי' אם כן האם זהו דעתו האחרון כל מה שמודפס שם הרי לא הדפיסו כפסק הלכה ומאי שנא מהא דאיתא בגמ' אין לפסוק מתוך דברי האמורא עד שיאמר כן הלכה למעשה.
ולא באתי לקנטר ח"ו אלא לשאול מאלו הבקיאים יותר בדבריו ובדרכיו (כי באמת רחוק אני מאד מלהכיר את דרכו בהלכה כלל וכלל) מהו פשר מנהג העולם ומנהג תלמידיו הגדולים לפסוק מתוך ספרו ולדקדק בדבריו לענין הלכה כ"כ עד שלפעמים בונים תילי תילים של הלכות כדי ליישב איזה שהו דבר הנראה כסותר בדבריו או לפסוק כנגד דעת כל הפוסקים מתוך דקדוק בספרו והרי דלמא לא כתב כן להלכה כנ"ל?

[שעת הכושר]

viewtopic.php?f=7&t=31983&hilit#p341407
יש בהתחלה שם סיפור מעניין. אבל שאלתך היא שאלה חשובה מאד. מי יתן ונזכה לדעת תשובה אמיתית.

[אמיר כרמי]

לאחרונה נתקלתי בשתי סתירות משמעותיות בין דבריו בבפר למה שהעידו בשמו, חשבתי לתרץ ולומר שבספר הוא כתב את מה שמראה לו ללימוד אבל במציאות הוא החמיר משיקולים נוספים.(וכידוע שגם אם יהיה לך ביאור נפלא להסביר את הסוגיות היטב עם הראשונים והפוסקים לשיטתם ויהיה איזה נפק"מ למעשה אתה לא תקל נגד חת"ס לדוגמא)

[קו ירוק]

כשהוא מציין שמבאר אחרת, או שיש מקום שהוא מבאר אחרת, הרי ניתן לראות מה כוונתו
אבל כשלא מציין אחרת הוא מתכוון להלכה. כל מהותו של הספר הוא מסקנת הלכה.

[גנזך]

אתה צודק
כל מי שלומד בספריו רואה שכתב חשבונות וסברות תוך כדי הלימוד
ראיתי פעם שכותב ספק בדיני נגעים ופלפל בזה ולבסוף כותב ששוב ראה ויש משנה מפורשת כצד אחד

[שש ושמח]

בעסקינו בדרכו של החזו"א (באשכול הסמוך) ברצוני לשאול משהו להבקיאים בספרו.
כשאני מעיין בספרו מתוך לימודי בסוגיית הש"ס נראה לי ספרו כספר עיון העוסק בליבון סוגיות בש"ס ובשו"ע בדרך התלמוד ואינו נכתב כספר של מי שבא לפסוק הלכה כלל, ולפעמים רואין איך שדן מה שנראה לו מסברא ומסיים שבאותו מקום מבואר אחרת (ופעם ראיתי קטע איך שאמר פלפול שלם באיזה סוגיא ומאד נהניתי ממנו כי הי' ממש ישר ונכון ומסיים אבל מה אעשה שבגמ' שם מפורש להיפך מדברי), וכמדומני שהרבה פעמים יש כאילו ב' מהדורות בביאור סוגיא אחת, וכל זה מחמת שכתב דבריו שעלו לו בהסוגיא בדרך לימודו. ולכן נפשי בשאלתו מנלן לפסוק מתוך דבריו וכי כתב כן להלכה, ואפי' אם כן האם זהו דעתו האחרון כל מה שמודפס שם הרי לא הדפיסו כפסק הלכה ומאי שנא מהא דאיתא בגמ' אין לפסוק מתוך דברי האמורא עד שיאמר כן הלכה למעשה.
ולא באתי לקנטר ח"ו אלא לשאול מאלו הבקיאים יותר בדבריו ובדרכיו (כי באמת רחוק אני מאד מלהכיר את דרכו בהלכה כלל וכלל) מהו פשר מנהג העולם ומנהג תלמידיו הגדולים לפסוק מתוך ספרו ולדקדק בדבריו לענין הלכה כ"כ עד שלפעמים בונים תילי תילים של הלכות כדי ליישב איזה שהו דבר הנראה כסותר בדבריו או לפסוק כנגד דעת כל הפוסקים מתוך דקדוק בספרו והרי דלמא לא כתב כן להלכה כנ"ל?

גם רב אשי כתב ספר העוסק בליבון סוגיות בדרך התלמוד והרבה פעמים יש כאילו ב' מהדורות בדבריו, ועד כמה שידוע לי פוסקים הלכה מתוך דבריו. [וכך גם כמעט כל הראשונים שכתבו ספריהם על סדר הש"ס].

[ספרים וועלט]

"שוב ראיתי גמרא מפורשת", "שוב ראיתי משנה מפורשת"...
בבקשה לציין מ"מ לקטעים הללו בחזון איש. (לא שאני מכחיש קיומם של קטעים אלו, ולא שזה אי אפשר - סתם אני סקרן לדעת איפה הוא זצ"ל כתב כן.)

[ונתנו ידידים]

גם רב אשי כתב ספר העוסק בליבון סוגיות בדרך התלמוד והרבה פעמים יש כאילו ב' מהדורות בדבריו, ועד כמה שידוע לי פוסקים הלכה מתוך דבריו. [וכך גם כמעט כל הראשונים שכתבו ספריהם על סדר הש"ס].

הראשונים עפ"ר כתבו בתו"ד הלכה כך או כך ואפי' כשלא כתבו כן כתבו פירושיהם לפי מסקנתם הסופי והאמיתי [וגם כמדומני שלמשל רש"י שנכתב כפי' על התלמוד לא נתקבלו דבריו כפסק להלכה]
כמדומני שלא יבא מישהו ויפסוק מתוך ספר פני יהושע וספר חתם סופר על הש"ס, וגם הפוסקים שמסביב להשו"ע אחר אריכות דבריהם מסיימים לכן נראה להלכה כך או כך, ולעולם אין פוסקים באחרונים מתוך דברי פלפולם. האם יבא מישהו ויפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הגר"ח על הרמב"ם ושם עכ"פ הוא ודאי מסקנתו העיוני כי הרי ישב על כל מילה ז' נקיים כמקובל מבנו זצ"ל.

כשהוא מציין שמבאר אחרת, או שיש מקום שהוא מבאר אחרת, הרי ניתן לראות מה כוונתו
אבל כשלא מציין אחרת הוא מתכוון להלכה. כל מהותו של הספר הוא מסקנת הלכה.

אם קבלה היא נקבל, אבל זהו גופא שאלתי מנלן הא הרי כשלומדים מתוך הספר אינו נראה כן, האם הוא אמר שכל מה שמדפיס הוא מסקנתו ההלכתי?

[ההוא גברא]

אמיר כרמי כתב:
לאחרונה נתקלתי בשתי סתירות משמעותיות בין דבריו בבפר למה שהעידו בשמו, חשבתי לתרץ ולומר שבספר הוא כתב את מה שמראה לו ללימוד אבל במציאות הוא החמיר משיקולים נוספים.

אין לסמוך על שמועות, (וכן כתוב באגרות חזון איש). (ואומרים כך גם בשמו, לא לסמוך על שמועות ואף זו בכלל...). ומפורש בשו"ת אז נדברו: החזו"א זכה שלא רוצים לעשות נגד דבריו, ולכן ממציאים דברים בשמו.

[קראקובער]

ידוע שהחזו"א הקיל מאוד בספרו לגבי חלב עכו"ם וסמך על פיקוח ממשלתי ומוסיף והעיקר כהפרי חדש (שהוא דעת יחיד) והרבה מתלמידיו טענו שלא התכוון הלכה למעשה או שמדובר בפיקוח נפש. (פיקוח נפש דוחה גם קתלי דחזירי)

[הפשטן]

הראשונים עפ"ר כתבו בתו"ד הלכה כך או כך ואפי' כשלא כתבו כן כתבו פירושיהם לפי מסקנתם הסופי והאמיתי [וגם כמדומני שלמשל רש"י שנכתב כפי' על התלמוד לא נתקבלו דבריו כפסק להלכה]
כמדומני שלא יבא מישהו ויפסוק מתוך ספר פני יהושע וספר חתם סופר על הש"ס.

מה הסברא לעשות חילוק בין פירוש הראשונים לש"ס לבין פירוש האחרונים לש"ס? אטו באם הם ראשונים או אחרונים תליא מילתא?

לענ"ד, הכול תלוי בשאלה, איך אנחנו אומדים את דעתו של המפרש, האם נחית להלכה או רצה רק לפרש. לכן, לא פוסקים מתוך פירוש רש"י לש"ס, כי אומדים את דעתו שהתכוון רק לפרש, אבל היכן שכותב במפורש שדבריו הלכה למעשה (ויש כאלה מקומות ספורים בפירושו לש"ס), אז ודאי אפשר להישען עליו הלכה למעשה (כי מי לנו גדול יותר מרבם של ישראל), וכיו"ב בשו"ת רש"י, התם ודאי נחית להלכתא, ולכן נשענים עליו כעל אילנא רברבא.

אותו דבר לגבי הפני יהושע: בחידושיו לש"ס, אומדים את דעתו שהוא לא נחית להלכה, לכן לא פוסקים לפי פירושו לש"ס.

לגבי החזו"א, בפשטות אומדים את דעתו שהתכוון לרדת עד השורה התחתונה של ההלכה למעשה, וגם אם לא במגמה של המשנה ברורה אז לפחות במגמה של הביאור הלכה, כי אילו התכוון לפלפולא בעלמא, או התכוון לחפש את הפשט בלבד (כדרכו של רש"י בפירושו לש"ס), אז אין ספק שהיה מנסח את דבריו באופן שונה: פחות חשבונות מעשיים שלשונם קצרה ותמציתית, ויותר התייחסות גם לעניינים תלמודיים שאינם הלכתיים בלבד (אלא למשל לאגדתא או לבירורי נוסחאות וכדומה).

[אמיר כרמי]

אמיר כרמי כתב:
לאחרונה נתקלתי בשתי סתירות משמעותיות בין דבריו בבפר למה שהעידו בשמו, חשבתי לתרץ ולומר שבספר הוא כתב את מה שמראה לו ללימוד אבל במציאות הוא החמיר משיקולים נוספים.

אין לסמוך על שמועות, (וכן כתוב באגרות חזון איש). (ואומרים כך גם בשמו, לא לסמוך על שמועות ואף זו בכלל...). ומפורש בשו"ת אז נדברו: החזו"א זכה שלא רוצים לעשות נגד דבריו, ולכן ממציאים דברים בשמו.

ידוע שהחזו"א הקיל מאוד בספרו לגבי חלב עכו"ם וסמך על פיקוח ממשלתי ומוסיף והעיקר כהפרי חדש (שהוא דעת יחיד) והרבה מתלמידיו טענו שלא התכוון הלכה למעשה או שמדובר בפיקוח נפש. (פיקוח נפש דוחה גם קתלי דחזירי)

אע"פ שבעלמא אני חושב שהכלל של החזון איש הוא יסוד חשוב בפסיקת הלכה אמנם בשני המקרים הנ"ל מדובר בגדולי הפוסקים:
הדוגמא שר' קראקובער נתן היא הדוגמא השנייה שנתקלתי בה
ובמקרה דנן העידו על דעתו המנחת יצחק(במכתב לרב זילברשטיין שליט"א על תורת היולדת) והחלקת יעקב ברייש(כמדומני תשובה ל"ד) בשם ר' משה סולובייציק

הדוגמא השנייה היא בתולעים (אמנם פה יותר שייך להתווכח מה החזון איש כתב אך משמע לכאורה שהתיר) והגרש"ז החמיר למעשה על פי מה שמסרו בשם החזון אנשי ביתו.

[שש ושמח]

ידוע שהחזו"א הקיל מאוד בספרו לגבי חלב עכו"ם וסמך על פיקוח ממשלתי ומוסיף והעיקר כהפרי חדש (שהוא דעת יחיד) והרבה מתלמידיו טענו שלא התכוון הלכה למעשה או שמדובר בפיקוח נפש. (פיקוח נפש דוחה גם קתלי דחזירי)

לא קשור כלל, הם טענו (קריינא דאגרתא ב' שצ"ב, ועוד) שהקיל רק בשעת הדחק, ז"א שהכריע הכרעה גמורה ששורת הדין להקל, אלא שמ"מ עדיף להחמיר. וגם הרמ"א כותב בכמה מקומות להקל רק בהפסד מרובה והכוונה כידוע שעיקר ההלכה להקל אלא שעדיף להחמיר. וכי תאמר לכן שהרמ"א אינו פוסק?
מה שדנו כאן באשכול זה בעיקר האם החזו"א הוא כמו הפנ"י למשל שדבריו לא להלכה כלל ואפי' בשעת הדחק אלא לפלפולא בעלמא, ולא שייך לענין הנ"ל.

[קראקובער]

אתה צודק ורמזתי את זה בסוגריים שזה דוחק מאוד להגיד שדיבר על פיקוח נפש כמו העדויות שהביא אמיר כרמי למעלה ואיה"נ התכוון לשעת הדחק וכמש"כ שמעיקרא הדין אחז שזה מותר.

[אפרים זלמן]

"שוב ראיתי גמרא מפורשת", "שוב ראיתי משנה מפורשת"...
בבקשה לציין מ"מ לקטעים הללו בחזון איש. (לא שאני מכחיש קיומם של קטעים אלו, ולא שזה אי אפשר - סתם אני סקרן לדעת איפה הוא זצ"ל כתב כן.)

דוגמא אחת (מתוך ספר קדשים סי' כ''ח סק''ב).

[בתבונה]

כן בחזון איש יורה דעה מסכת נדה - סימן קכא (עא)

[מתון]

כפי הנראה למד החזון איש כל סוגיא וסוגיא באופן של "אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא", וכזה רשמם לעצמו בספרו.

אך לא התכוון שיפסקו ממנה הלכה למעשה, ולא כתבו כלל על דרך כזה. שבזה אולי יש כללים אחרים, "כללי פסיקה", ביטול דעת נגד הפוסקים המקובלים שקדמו לו, וכדומה.