שש ושמח כתב:לא ברור מה השאלה, כל אחת לפי ענינה, אם שניהם נצרכים לייתובי דעתא מותר ואם לאו אסור [ואם דעתה מיושבת בלי ליווי כלל, גם אחד אסור. ולכאו' היום בדור הפלאפונים אין הליווי נצרך כבדור הקודם, ומצוי שאינה נצרכת אפי' לאחד].
וכבר היה מעשה שהתיר א' מגדולי הרבנים לשלשה מלווים לנסוע עמה בשבת.
[אם כבר מציינים לספרים כמו ארחות טהרה, עדיף כבר לציין לתורת היולדת (תחילת פי"ד)].
------
viewtopic.php?f=17&t=18181&p=179635&hilit=%D7%AA%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%AA#p179635
אוצר החכמה כתב:אבל אם לא חסר לה ביתובי דעתא למה שיהיה מותר לקחת את המלווה?
שש ושמח כתב:בתורת היולדת (פי"ד הע' א') כותב "ואם לא תרגע אא"כ יתלוו אליה בעלה ואמה יתכן שמותר לשניהם להתלוות".
שש ושמח כתב:ואחרי שראית בארחות טהרה אתה כבר יודע מה לעשות?
שש ושמח כתב:באמת לא מובן כלל מה הסברא להתיר תומכת בשביל ייתובי דעתא, הרי מה שמצאנו בגמ' (שבת קכ"ח) הוא שאם היולדת חוששת שלא מתעסקים ברפואתה כראוי מותר לחלל שבת כדי להפיג פחדה, וזה לא שייך בתומכת שבד"כ אין לה שום תועלת רפואית אלא הסחת הדעת מהכאבים וכדו'.
בדבר האשה שצריכה ליסע בשבת בטעקסי /במונית/ להאספיטאל /לבית חולים/ כדי ללדת ומפחדת ליסע בעצמה סיון תשי"ב. מע"כ ידידי הרה"ג ר' צבי גערצולין שליט"א.
בדבר האשה כשצריכה בשבת ליסע בטעקסי להאספיטאל כדי ללדת והיא רוצה שגם הבעל או אמה יסעו עמה משום שבזה יש לה יתובי דעתא אם יש להתיר כמו הדלקת נר שמותר אף כשאין צורך בעצם רק משום יתובי דעתא בשבת דף קך. והשבתי דלכאורה לא דמי להתם דדרך כל האדם להתפחד שמא לא יראו מה שצריכה דאף שהמילדת אומרת שבקיאה לידע גם בלא נר ודאי רשאה שלא להאמין לה ובדין קאמרה... אף שלדינא היתה אולי רשאה המילדת לסמוך על בקיאותה מ"מ כשהיולדת מפחדת שמא תטעה ולא תדע מה לעשות אף שבקיאה, שפיר קאמרה שלא תתיישב דעתה בלא נר.
אבל בעובדא דידן שאין לה מה להתפחד ויודעת שאין שום צורך ותועלת בנסיעת הבעל והאם אתה ורק תונבא בעלמא הוא מה שמתפחדת ליסע בעצמה אולי פחד כזה אינו גדול כ"כ שיביא לסכנה כיון שאין שום טעם לפחדה.
אבל מ"מ לדינא כיון דמצינו ביולדת שעלולה להסתכן מחמת פחד מי הוא שיכול לסמוך על חילוקים בחשש פקוח נפש ולכן אם אומרת שהיא מתפחדת אף אחרי שמסבירין לה שאין מה לפחד ליסע בעצמה יש בזה חשש פקוח נפש וצריך הבעל או האם ליסע עמה. ואף אם נוסעת להאספיטאל כשעדיין אינה צועקת בחבליה אם הוא במקום רחוק יש לו ג"כ ליסע עמה דאף שעתה לא תסתכן אבל הא אפשר באמצע הדרך יתוספו לה החבלי לידה עד השיעור שתצעק בחבליה שאז יש לחוש לשמא תסתכן מחמת פחדותה.
ובכלל בנסיעה בקאר שלא שייך שמא ירבה בשבילו דהוא שוה לאחד ולהרבה אין בזה בעצם שום חלול שבת להנוסע עמה כיון שמותר הנסיעה בשבילה ואיני יודע בזה איסור ברור אף מדרבנן אם ההאספיטאל הוא בעיר או בתוך התחום אך אולי משום מראית העין ולכן יש להתיר אם תצטער מזה אף שלא יבא לידי סכנה. משה פיינשטיין.
פלתי כתב:כידוע שהתירו הפוסקים ללוות את היולדת תוך חילול שבת מטעם פיקוח נפש.
השאלה אם מותר שני מלווים, ואת"ל שמותר, האם מותר להאריך את הדרך ע"מ לאסוף את המלווה השני.
שש"כ מ,פב (במהדוה"ח, בקודמת סע' ע בקיצור) כתב:מותר לקרוב משפחה, או לכל אדם אחר שיש לחולה אימון בו, לנסוע יחד עמו לבית החולים כדי ללוותו, ומותר לעשות כן גם אם כבר נמצא במכונית אדם שיכול להושיט עזרה לעת הצורך (קעז), והטעם שהתירו ללוותו - משום שחששו, שמא תיטרף דעתו של החולה אם לא ילוו אותו לבית החולים, והתירו אפילו אם החולה עצמו אינו מבקש זאת. ויתר על כן - אם אין מקום במכונית לקרוב משפחה ללוות את החולה לבית החולים, אף מותר לו לנסוע בכוחות עצמו כדי להיות עם החולה שבסכנה בבית החולים, לשם שיפור הרגשתו או כדי למסור פרטים חשובים לטיפול החולה שבסכנה.
(קעז) אגרות החזו"א ח"א סי' קמא ושו"ת אג"מ ח"א סי' קלב. וראה להלן סע' פג, דהתירו למלוה לחזור, דהתירו סופו משום תחילתו, ואולי י"ל דבקרוב משפחה אין לומר כן, כי בודאי לא ימנע מלנסוע בשביל קרוב, והוה דומיא דנוסע עבור חולה נכרי, לעיל הערה מז בשם הח"ס, וצ"ע
מעט דבש כתב:שש ושמח כתב:באמת לא מובן כלל מה הסברא להתיר תומכת בשביל ייתובי דעתא, הרי מה שמצאנו בגמ' (שבת קכ"ח) הוא שאם היולדת חוששת שלא מתעסקים ברפואתה כראוי מותר לחלל שבת כדי להפיג פחדה, וזה לא שייך בתומכת שבד"כ אין לה שום תועלת רפואית אלא הסחת הדעת מהכאבים וכדו'.
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן קלבבדבר האשה שצריכה ליסע בשבת בטעקסי /במונית/ להאספיטאל /לבית חולים/ כדי ללדת ומפחדת ליסע בעצמה סיון תשי"ב. מע"כ ידידי הרה"ג ר' צבי גערצולין שליט"א.
בדבר האשה כשצריכה בשבת ליסע בטעקסי להאספיטאל כדי ללדת והיא רוצה שגם הבעל או אמה יסעו עמה משום שבזה יש לה יתובי דעתא אם יש להתיר כמו הדלקת נר שמותר אף כשאין צורך בעצם רק משום יתובי דעתא בשבת דף קך. והשבתי דלכאורה לא דמי להתם דדרך כל האדם להתפחד שמא לא יראו מה שצריכה דאף שהמילדת אומרת שבקיאה לידע גם בלא נר ודאי רשאה שלא להאמין לה ובדין קאמרה... אף שלדינא היתה אולי רשאה המילדת לסמוך על בקיאותה מ"מ כשהיולדת מפחדת שמא תטעה ולא תדע מה לעשות אף שבקיאה, שפיר קאמרה שלא תתיישב דעתה בלא נר.
אבל בעובדא דידן שאין לה מה להתפחד ויודעת שאין שום צורך ותועלת בנסיעת הבעל והאם אתה ורק תונבא בעלמא הוא מה שמתפחדת ליסע בעצמה אולי פחד כזה אינו גדול כ"כ שיביא לסכנה כיון שאין שום טעם לפחדה.
אבל מ"מ לדינא כיון דמצינו ביולדת שעלולה להסתכן מחמת פחד מי הוא שיכול לסמוך על חילוקים בחשש פקוח נפש ולכן אם אומרת שהיא מתפחדת אף אחרי שמסבירין לה שאין מה לפחד ליסע בעצמה יש בזה חשש פקוח נפש וצריך הבעל או האם ליסע עמה. ואף אם נוסעת להאספיטאל כשעדיין אינה צועקת בחבליה אם הוא במקום רחוק יש לו ג"כ ליסע עמה דאף שעתה לא תסתכן אבל הא אפשר באמצע הדרך יתוספו לה החבלי לידה עד השיעור שתצעק בחבליה שאז יש לחוש לשמא תסתכן מחמת פחדותה.
ובכלל בנסיעה בקאר שלא שייך שמא ירבה בשבילו דהוא שוה לאחד ולהרבה אין בזה בעצם שום חלול שבת להנוסע עמה כיון שמותר הנסיעה בשבילה ואיני יודע בזה איסור ברור אף מדרבנן אם ההאספיטאל הוא בעיר או בתוך התחום אך אולי משום מראית העין ולכן יש להתיר אם תצטער מזה אף שלא יבא לידי סכנה. משה פיינשטיין.
ניים ושכיב כתב:שש"כ מ,פב (במהדוה"ח, בקודמת סע' ע בקיצור) כתב:מותר לקרוב משפחה, או לכל אדם אחר שיש לחולה אימון בו, לנסוע יחד עמו לבית החולים כדי ללוותו, ומותר לעשות כן גם אם כבר נמצא במכונית אדם שיכול להושיט עזרה לעת הצורך (קעז), והטעם שהתירו ללוותו - משום שחששו, שמא תיטרף דעתו של החולה אם לא ילוו אותו לבית החולים, והתירו אפילו אם החולה עצמו אינו מבקש זאת. ויתר על כן - אם אין מקום במכונית לקרוב משפחה ללוות את החולה לבית החולים, אף מותר לו לנסוע בכוחות עצמו כדי להיות עם החולה שבסכנה בבית החולים, לשם שיפור הרגשתו או כדי למסור פרטים חשובים לטיפול החולה שבסכנה.
עולה מדבריו שמותר שני מלווים ומותר להאריך את הדרך.
שש ושמח כתב:דברי האגרו"מ לא שייכים כלל לטענתי. הוא מדבר באופן שהאשה חוששת שלא יטפלו בה כראוי, אלא שלדעתו חשש זה אינו רציונלי, ולכן מחמיר בזה.
שאין לה מה להתפחד ויודעת שאין שום צורך ותועלת בנסיעת הבעל והאם אתה ורק תונבא בעלמא הוא מה שמתפחדת ליסע בעצמה אולי פחד כזה אינו גדול כ"כ שיביא לסכנה כיון שאין שום טעם לפחדה.
איך זה מדוייק?שש ושמח כתב:לא כי, אלא מדוייק מדבריו שלא התיר אלא באופן שיש מלווה אחד שאינו קרוב משפחה, כגון צוות האמבולנס וכדו'. אבל כשיש כבר קרוב משפחה אחד לא התיר להוסיף עוד קרוב אחד שייסע עמו.
לייטנר כתב:אח"כ הוסיפה ושאלה אם היא יכולה להוריד את ילדיה אצל אמה בדרכה ללידה, והתיר לה בתנאי שהאמבולנס לא מאריך את דרכו במיוחד לשם הורדת הילדים.
שש ושמח כתב:לייטנר כתב:אח"כ הוסיפה ושאלה אם היא יכולה להוריד את ילדיה אצל אמה בדרכה ללידה, והתיר לה בתנאי שהאמבולנס לא מאריך את דרכו במיוחד לשם הורדת הילדים.
]בהנחה שמוצדקת הכתרתו של אותו מורה כ"אחד מגדולי הדור", או כראוי להוראה] כנראה מדובר שהיתה אמורה בלא"ה לעצור אצל אמה [כדי שתסע עמה לביה"ח], שהרי אם עוצרת במיוחד לשם הורדתם יש כאן הוספת חילול שבת כמו אם מאריכה את הדרך עבורם.
שש ושמח כתב:[תודה על האיחולים]
מה באמת ההסבר להבדל בין תוספת חילול שבת בהארכת הדרך לבין תוספת חילול שבת בעצירה והתנעה מחדש?
לייטנר כתב:במו אוזניי שמעתי את אחד מגדולי הדור מתיר ליולדת לנסוע בשבת (שאלה זאת נשאלה לפני השבת, כמובן) לבי"ח מורחק שמעדיפה - כמדומני היה זה שערי צדק - אף שעוברת בדרכה מביתה לבי"ח זה לפחות שני בתי חולים.
אח"כ הוסיפה ושאלה אם היא יכולה לקחת איתה באמבולנס את שני ילדיה הקטנים, כי היא חוששת שבעלה לא יסתדר איתם (אולי בעלה כלל לא היה בבית), והתיר לה גם זאת.
אח"כ הוסיפה ושאלה אם היא יכולה להוריד את ילדיה אצל אמה בדרכה ללידה, והתיר לה בתנאי שהאמבולנס לא מאריך את דרכו במיוחד לשם הורדת הילדים.
שמחו כתב:לייטנר כתב:במו אוזניי שמעתי את אחד מגדולי הדור מתיר ליולדת לנסוע בשבת (שאלה זאת נשאלה לפני השבת, כמובן) לבי"ח מורחק שמעדיפה - כמדומני היה זה שערי צדק - אף שעוברת בדרכה מביתה לבי"ח זה לפחות שני בתי חולים.
אח"כ הוסיפה ושאלה אם היא יכולה לקחת איתה באמבולנס את שני ילדיה הקטנים, כי היא חוששת שבעלה לא יסתדר איתם (אולי בעלה כלל לא היה בבית), והתיר לה גם זאת.
אח"כ הוסיפה ושאלה אם היא יכולה להוריד את ילדיה אצל אמה בדרכה ללידה, והתיר לה בתנאי שהאמבולנס לא מאריך את דרכו במיוחד לשם הורדת הילדים.
'אחד מגדולי הדור' ואשתו היא היולדת?
תואר זה מתחיל רק בגיל שמונים...
[בחצי חיוך...]
שש ושמח כתב:לא ברור מה השאלה, כל אחת לפי ענינה, אם שניהם נצרכים לייתובי דעתא מותר ואם לאו אסור [ואם דעתה מיושבת בלי ליווי כלל, גם אחד אסור. ולכאו' היום בדור הפלאפונים אין הליווי נצרך כבדור הקודם, ומצוי שאינה נצרכת אפי' לאחד].
עדיאל ברויאר כתב:לא מבין מה ההבדל ואיך זה קשור לפלאפונים.
שש ושמח כתב:עדיאל ברויאר כתב:לא מבין מה ההבדל ואיך זה קשור לפלאפונים.
אני חושב שעיקר מה שאשה מפחדת בלי בעלה הוא משום שחוששת למצבי סיבוך שאז זקוקה לעזרתו ביותר, בקבלת החלטות ובהשתדלות מעשית, ולכן בדור שלנו שבמקרה הצורך האשה יכולה בלחיצת כפתור אחד לקרוא לבעלה ויוכל לקחת רכב ולהיות אצלה תוך מספר דקות, אינה מפחדת כ"כ לנסוע בלעדיו.
שש ושמח כתב: דרך אגב, מה נוהגים בעלים שהם כהנים בבתי חולים שיש בהם חשש טומאת מת?
בברכה המשולשת כתב:שש ושמח כתב: דרך אגב, מה נוהגים בעלים שהם כהנים בבתי חולים שיש בהם חשש טומאת מת?
אכן שאלה קשה (ובגלל זה בודאי עדיף טובא בלניאדו וכה"ג, וכך עשינו בדר"כ)
בדידי הוה עובדא בתל השומר (באחת הלידות), ואז ביררתי עם רב ביה"ח דאז, לפני הרבה שנים, והוא אמר שבאמצע הלילה אין בעיה (כי יולדות זה בנין לחוד ואז הבעיה היא רק הפלו' יזו' רח"ל ואין את זה אז) ואכן כך היה, ואה"נ לא נכנסתי אח"כ לשחרר את רעייתי שתחי'.
בברכה המשולשת כתב:שש ושמח כתב: דרך אגב, מה נוהגים בעלים שהם כהנים בבתי חולים שיש בהם חשש טומאת מת?
אכן שאלה קשה
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 61 אורחים