פורום אוצר החכמה

מתבדרת השמועה על מחלוקת בין הגרי"ז לחזו"א,
שהגרי"ז טען כי היוצא מן הטבל אסור, כי תיקון ע"י תרו"מ נאמר רק בטבל ולא ביוצא,
והחזו"א לגלג ואמר שטבל אינו עגונה שצריך למצוא לו פתח להיתר.

מה תוכלו להרחיב (מהכתובים ומבעל פה) לבור שכמותי בעניין זה?
תודה

רמבם מעשר פרק ו
הזורע את הטבל בין דבר שזרעו כלה בין דבר שאין זרעו כלה אם אפשר ללקטו קונסין אותו ומלקטו. ואם צמח אין מחייבין אותו לעקור והגידולין חולין. ואם היה דבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין אסורין עד שלש גרנות והרביעי מותר. ומפני מה הגידולין אסורין מפני תרומת מעשר ותרומה גדולה שבה. וכן הדין בזורע מעשר שלא ניטלה תרומתו. אין מוכרין את הטבל אלא לצורך ולחבר. ואסור לשלח את הטבל ואפילו חבר לחבר שמא יסמכו זה על זה ויאכל הטבל:

[הרב ביליצר, הנידון כאן הוא ביוצא מהפרי כגון מי פירות ולא בגידולין].

כמובן שהחזו"א לא לגלג אלא אמר סברא, שטבל אין איסורו אלא משום שחייב בהפרשת תרו"מ, ולכן אם א"א להפריש אין איסור טבל. וסברא זו כתב בחזו"א יו"ד (סי' רי"ד לחולין ק"כ ב') "דכיון דאין תרומה נהגא בהן אין כאן טבל". [יש עוד דברים בחזו"א מעשרות ס"ז סק"א אות ב'].
אריכות בענין יש בס' זהב התרומה עמ"ס תרומות עמ' רל"ג והלאה.

שש ושמח כתב:[הרב ביליצר, הנידון כאן הוא ביוצא מהפרי כגון מי פירות ולא בגידולין].

כמובן שהחזו"א לא לגלג אלא אמר סברא, שטבל אין איסורו אלא משום שחייב בהפרשת תרו"מ, ולכן אם א"א להפריש אין איסור טבל. וסברא זו כתב בחזו"א יו"ד (סי' רי"ד לחולין ק"כ ב') "דכיון דאין תרומה נהגא בהן אין כאן טבל". [יש עוד דברים בחזו"א מעשרות ס"ז סק"א אות ב'].
אריכות בענין יש בס' זהב התרומה עמ"ס תרומות עמ' רל"ג והלאה.

במחילה לא הבנתי את ביאורו של מר:
מן הנראה מדברי רבינו החזו"א זצ"ל לכאורה שיסודו של "טבל" שאינו איסור עצמי אלא איסור הנובע מדרישת תיקונו. ולכן, מה שלא ניתן לתקן לא יהא אסור.
אך כל זה ב"טבל" עצמו, אך "יוצא" הוא כבר איסור שלא מבוסס על דרישת התיקון, אלא כיון שיצא מאיסור.
ובזה יש לחקור, האם ה"יוצא" מעתיק את מקורו, ואם במקור (הטבל עצמו) אין איסור כאשר אין דרך היתר, כך גם ב"העתק".
ואולי לא כך, אלא "יוצא" הוא גדר איסור חדש (ובדומה ל"חצי שיעור" חזיר שנאסר באיסור חדש של "כל חלב" ולא כלול באיסור חזיר), ואז לא חלים עליו הכללים של ה"אב שהולידו"...

ואולי לא הבנתי כלל את דברי מר, כי לא דיבר מר בגדר של "יוצא" מן האיסור רגיל, אלא ב"יוצא" מיוחד של טבל, שמוגדר כ"יוצא" רק כי אינו בצורה המחוייבת.
אנא יבאר מר דבריו.

לא עיינתי כ"כ בענין, אבל לכאו' החזו"א לא טוען ש"סיבת" איסור טבל היא חובת ההפרשה, אלא ש"גדר" איסור טבל אינו איסור עצמי אלא איסור לאכול בלי הפרשה, וממילא גם הפרי הראשון אם יגיע למצב שלא תהא שייכת בו הפרשה יפקע ממנו איסור טבל. [וראיתי בס' זהב התרומה שמביא שזה הביאור בטבל שזרעו שפוקע ממנו שם טבל, משום שכעת אינו בר הפרשה].

פלוריש כתב:מתבדרת השמועה על מחלוקת בין הגרי"ז לחזו"א,
שהגרי"ז טען כי היוצא מן הטבל אסור, כי תיקון ע"י תרו"מ נאמר רק בטבל ולא ביוצא,
והחזו"א לגלג ואמר שטבל אינו עגונה שצריך למצוא לו פתח להיתר.

מה תוכלו להרחיב (מהכתובים ומבעל פה) לבור שכמותי בעניין זה?
תודה

שמעתי לאחרונה שהרב מחרקוב הגיע לקבל את פני הגרי"ז כשהגיע לא"י עם כוס מיץ תפוזים ולא רצה לשתותו ואמר לו כי מסתפק אם היוצא הוי טבל ויש לו תיקון או דאסור מדין יוצא מאיסור ,,

באחד הגליונות של מוריה (תשרי לפני שנתיים כמדומני) היה ע"ז מאמר יפה מאד.

הגרממ"ש מספר בשיעורו (במס' ברכות כמדומה, ואקוה שאני מדייק בפרטים)
שהגרי"ז זצוק"ל ביקש שיאפו לו את הצנימים שלו בתבניות חדשות משום שחשש מהבליעות של הלחמים האחרים, שא"א לעשרם (אולי משום שהוא רק נותן טעם ובלוע ולא משום יוצא).
ואמר לו ת"ח אחד א"כ הוי דבר שאין לו מתירין והוא בטל בס',
ענה לו הגרי"ז שמא לחז"ל היתה ידיעה איך כן ניתן לעשרו וממילא הוי דבר שיש לו מתירים.

א. זכורני שיש בחזו"א עצמו התייחסות לדין הפרשה ב'טעם כעיקר', וכפי שהביא הרב 'זהב התרומה' מהתורי"ד, האם באמת מצאנו טבל שהוא 'עגונה'. אשמח למצוא מקור.

ב. אגב מה שהביא שם מהרמב"ן שאיסור 'יוצא' של אבר מן החי אינו ניתר ע"י שחיטה, מכבר נתקשיתי לפ"מ שהעירו האחרו' על הרמב"ן דודאי שחיטה מתרת גם את ה'יוצא' מן האמ"ה, דאכתי לא ניחא למה בכל נבילה לא יהיה איסור נוסף של 'יוצא' מאמ"ה.

עושה חדשות כתב:ב. אגב מה שהביא שם מהרמב"ן שאיסור 'יוצא' של אבר מן החי אינו ניתר ע"י שחיטה, מכבר נתקשיתי לפ"מ שהעירו האחרו' על הרמב"ן דודאי שחיטה מתרת גם את ה'יוצא' מן האמ"ה, דאכתי לא ניחא למה בכל נבילה לא יהיה איסור נוסף של 'יוצא' מאמ"ה.

ולטעמיך, בתפוז טבל יש ב' איסורים, אחד טבל של התפוז ושני מצד המיץ שבו??

הוה אמינא כתב:

עושה חדשות כתב:ב. אגב מה שהביא שם מהרמב"ן שאיסור 'יוצא' של אבר מן החי אינו ניתר ע"י שחיטה, מכבר נתקשיתי לפ"מ שהעירו האחרו' על הרמב"ן דודאי שחיטה מתרת גם את ה'יוצא' מן האמ"ה, דאכתי לא ניחא למה בכל נבילה לא יהיה איסור נוסף של 'יוצא' מאמ"ה.

ולטעמיך, בתפוז טבל יש ב' איסורים, אחד טבל של התפוז ושני מצד המיץ שבו??

איני יודע מדוע זכורני שנידון יוצא מאבר מן החי הכוונה לבן פקועה שהוציא אבר וניתר כולו בשחיטת האם לבר מאותו אבר שנחשב טריפה. ומה הקשר לנידון יוצא דכאן?

הוה אמינא כתב:איני יודע מדוע זכורני שנידון יוצא מאבר מן החי הכוונה לבן פקועה שהוציא אבר וניתר כולו בשחיטת האם לבר מאותו אבר שנחשב טריפה. ומה הקשר לנידון יוצא דכאן?

זה באמת שני נידונים שאינם שייכים זל"ז, מה שזכור לך הוא מהגמ' בחולין דס"ט, ובאמת לא על זה דיברתי.