הדברי חיים באו"ח סי' ג' דן במעשה שהיה שבנו בתוך חלל בית הכנסת עזרת נשים ע"י נתיצת כותל של בית הכנסת, ע"ש בדיוק את אופן הבנייה.
והסיק הדברי חיים שלא יפה עשו הבונים והמחריבים שלא עשו כן על דעת ז' טובי העיר ולא על דעת החכם שבעיר, בודאי עברו על לאו של לא תעשון כן לה' אלוקיכם ואע"פ שקדושת בית הכנסת היא מדרבנן מ"מ הוא נכלל בגדר של לא תעשון כן דמן התורה אסור לנתוץ דבר שנעשה להלל ולשבח ליוצר הכלא ע"פ שההילול בתפילה הוא מדרבנן.
וכ' הדברי חיים שכיוון שלא עשו את העזרת נשים ברשות זט"ה הרי עדיין קדושה העזרת נשים בקדושת בית הכנסת, וא"כ כדי לעשות שלום יכולים בהסכמת זט"ה לשנותו לעזרת נשים והמקומות ימכרו והקדושה תהיה חלה על המעות.
והוסיף הדברי חיים שטוב לעשות כן כדי לתווך השלום בין הבונים לבין מתנגדי הבנייה וגם שבזה ינצלו למפרע מאיסור נתיצת אבן.
ואני בער ולא אדע היאך ע"י הפקעת קדושה ע"י זט"ה יכולים להנצל למפרע מאיסור נתיצת אבן, הגע עצמך, אם אדם ינתוץ בית הכנסת, ואח"כ יסכימו זט"ה להוציאו לחולין [וא"צ דווקא למוכרו ולחלל הקדושה על המעות אלא יכולים אף ליתנו במתנה, וכמש"כ הדברי חיים באותה התשובה] נאמר שלא עבר על איסור של נתיצת אבן, והרי חילול לכאורה אינו חל למפרע אלא רק מכאן ולהבא.