שמש כתב:וראה את ספריהם של רבני התולעים ואפ"ה לא חייש להו מסיבות הידועות
רק לסיום: מי אמר שהרב עובדיה ראה את ספריהם? גם לזה יש עדות???
בקיצור: כשם שמצוה לומר.... וחסל.
שמש כתב:וראה את ספריהם של רבני התולעים ואפ"ה לא חייש להו מסיבות הידועות
שמש כתב:מי שחשקה נפשו לאכול גרוגרות ותאנים, יראה ראשית בספרי הפוסקים את כללי מיעוט המצוי בכדי שיכריע האם יש חיוב בדיקה בפרי זה ובמידה ויכריע שיש יעיין היטב בגדרי הבדיקה מה מחוייב לבדוק ומה יש לחוש שהוא תולעת והאם כל גרגיר או נקודה הוא בחיוב בדיקה כדי להבחין האם הוא תולעת ולא איש...
ואידך זיל גמור.
חוקר ובוחן כתב:כה נהגתי כמה פעמים בט"ו בשבט כאשר חשקה נפשי לתאנת אבותינו.
צופר הנעמתי כתב:חוקר ובוחן כתב:כה נהגתי כמה פעמים בט"ו בשבט כאשר חשקה נפשי לתאנת אבותינו.
אתה מתכוון בודאי - כך נהגתי כמה פעמים בט"ו בשבט כאשר חשקה נפשי לאכול תאנים בט"ו בשבט הבא.
חד ברנש כתב:עם היד על הלב, תסבירו לי חברים נכבדים,
מה הרעש הגדול הלזה, מדוע כה מתענים וטוענים החברים באכילת התאנים? האין לפנינו שולחן ערוך הגדוש בפירות וירקות שנשתבחה בהן ארץ ישראל ושכנותיה? ומתי בדיוק אכלתם את הרימון? ומה עם קולרבי? אכלתם כבר?
צופר הנעמתי כתב:חוקר ובוחן כתב:כה נהגתי כמה פעמים בט"ו בשבט כאשר חשקה נפשי לתאנת אבותינו.
אתה מתכוון בודאי - כך נהגתי כמה פעמים בט"ו בשבט כאשר חשקה נפשי לאכול תאנים בט"ו בשבט הבא.
חד ברנש כתב:קו ירוק,
כך מסתכנים באיסור אכילת מאכלות אסורות?! וזה עוד אצל אנשים המתרוצצים שבועיים להשיג את האתרוג, בה"א הידיעה?!
מה עם דברי בעל חוה"ל, שיש להתרחק משבעים שערים של ספק כדי לא להגיע לידי איסור.
אם יגיע אורח ממאדים ויקרא את האשכול הנוכחי הוא יהיה בטוח שרעב כבד פגע, חלילה, בתושבי הארץ (הכדור, לא המדינה), אחרת מה כל הפשפוש והרדיפה המגוחכת בשביל לטעום פיסת תאנה.
כשאני קראתי את אופן הבדיקה של אחד החברים כאן (https://forum.otzar.org/posting.php?mod ... 1#pr396309) ממש נכמרו רחמי עליו, לא מצאתי את נפשי מרוב מבוכה, וגם התחלתי לחשוש לבריאות נפשי-שלי, כיצד מזה שנים רבות אני מוותר -בשאט נפש ממש- על המעדן הנפלא דמתיקרי 'תאנים'?!
רק שתדע, שבתור ילד צעיר הייתי צורך את הפרי לא מעט, ועד היום אני זוכר לטובה את טעמו (ואת טעם תולעיו..., והוא רחום יכפר עון), אבל היום, כשיש חשש כבד לאכילת איסור מדאורייתא מדוע להתסכן?!
חד ברנש כתב:קו ירוק,
כך מסתכנים באיסור אכילת מאכלות אסורות?! וזה עוד אצל אנשים המתרוצצים שבועיים להשיג את האתרוג, בה"א הידיעה?!
מה עם דברי בעל חוה"ל, שיש להתרחק משבעים שערים של ספק כדי לא להגיע לידי איסור.
אם יגיע אורח ממאדים ויקרא את האשכול הנוכחי הוא יהיה בטוח שרעב כבד פגע, חלילה, בתושבי הארץ (הכדור, לא המדינה), אחרת מה כל הפשפוש והרדיפה המגוחכת בשביל לטעום פיסת תאנה.
כשאני קראתי את אופן הבדיקה של אחד החברים כאן (https://forum.otzar.org/posting.php?mod ... 1#pr396309) ממש נכמרו רחמי עליו, לא מצאתי את נפשי מרוב מבוכה, וגם התחלתי לחשוש לבריאות נפשי-שלי, כיצד מזה שנים רבות אני מוותר -בשאט נפש ממש- על המעדן הנפלא דמתיקרי 'תאנים'?!
רק שתדע, שבתור ילד צעיר הייתי צורך את הפרי לא מעט, ועד היום אני זוכר לטובה את טעמו (ואת טעם תולעיו..., והוא רחום יכפר עון), אבל היום, כשיש חשש כבד לאכילת איסור מדאורייתא מדוע להתסכן?!
שמש כתב:אתה תמים או מיתמם? מי דיבר על זמן הגמ'? וגם אז מנין לך שלא היו תולעים (כמובן שהאוויר בזמנם היה זך וצלול וכל האנשים היו בריאים וחכמים ותנובת הארץ הייתה מבורכת ונקייה מאין כמוה...)...
מדובר על כל אורך ההיסטוריה עד שקמתי הרב ויא שקמתי רב בישראל שכל עיסוקו בחיפוש מחיפוש של שקצים ורמשים בכל דבר (כולל בענבים שלדבריו יש לחצותם אחד אחד...) ולפרסם לאיסור כאילו עד היום אכלו כולם חמישה לאוין, מבלי לבחון ע"פ פרטי הדינים של מיעוט המצוי (למשל דעת הריב"ש שהוא 'קרוב למחצה') שרק בזה יש בכלל חיוב בדיקה וידיעת הפרטים מה יש לבדוק והאם כל נקודה שרואים בעין ואפשר שהיא תולעת יש לבחון בזכוכית מגדלת האם כן הוא והאם תולעת שלא רחשה ג"כ בכלל האיסור ודין פרות מיובשים שעבר עליהם יב"ח ועוד הרבה פרטים, שהלומד את כולם מגיע בד"כ למסקנה מקלה בהרבה מחומרותיהם של מומחי התולעים ומבין היטב שכל דבר שלאבותינו טרם המצאת שולחן האור וזכוכית המגדלת לא היתה דרך לדעת שהוא תולעת על כורחנו שהתורה לא אסרתו ושאין מקום להלעיז על כלל ישראל כאילו שעד לפני עשרים שנה כולם אכלו תולעים בתותים ובתאנים ובקמח (שעכשיו לדבריו דווקא ב70 מש יוצא מחשש האיסור וכולי האי ואולי) וכן על הרבה ת"ח מופלגים ועמך ב"י שגם כיום אינם בודקים פירותיהם כלל ע"פ הוראותיהם המשונות של מומחי התולעים...
וכמובן שזה רק בדורנו העני אבל כל גדו"י שבדורות שעברו מלבד האוויר הזך והפרות דוחי התולעים שהיו להם גם ניחונו בראיה חדה ומדוייקת המזהה רמש בגודל נקודה (שויא רואה אותו רק כשהוא על דף לבן...) גם כשנחבא בתוך הפרי וידעו גם לזהות שזהו רמש למרות שאין סיכוי לדעת זאת ללא הגדלה רק אנחנו בעניינו שעינינו כעיני הסוס וכו' וכו'.
וכיון שנראה שיש כאן בבחינת קמח טחון (בחשש מתולע...) שכן הנושא נכב"ב כבר בעבר בכמה אשכולות אשים כאן קנצי למילין.
(י"ג) 'ודע דבכל המדינות הידועים לנו בימות הקיץ הרחש מצוי בכל מיני מאכל וביחוד אלו הנמלים הנקראים מילבי"ן מצויים הרבה בכל מיני קמח ובכל מיני גרויפי"ן וכמעט שא"א להמלט מזה ובודאי הזריזים מדקדקים בכל האפשר להמלט מזה ועדיין כולי האי ואולי וק"ו כל המון בית ישראל שאינם מדקדקים ואוכלים מכל הבא בידם כשאינם רואים להדיא המילבין וחלילה לומר שכלל ישראל יכשלו באיסור גדול כזה ולא ניחא למרייהו דאמרת עלייהו הכי וראוי לחפש זכות וכבר נתעוררו גדולים בדורות שלפנינו להמציא זכות בענין הגדול הזה... (י"ד) הגאון כרתי ופלתי אמר שביכולת לסמוך על דעת רבינו שמשון והרשב"א שהבאנו דבריה בטלה בקרוב לאלף וזהו ודאי דשיעור זה והרבה יותר יהיה תמיד, וגם בה"ג שכל דבריו דברי קבלה סובר כן... וז"ל פי' בה"ג דשרץ לא בטיל כי אם באלף והכי איתמר בירושלמי, וגם בעל אור זרוע סובר כן כמ"ש שם וז"ל ואף על גב דקיי"ל דבריה לא בטלה לאכול גוף הבריה כשנתערבה ואינה ניכרת הני מילי בששים כשאר איסורים אבל בט' מאות וששים בטלה... (ט"ו) וגם הרי"ף סובר כן... וגם דעת רש"י נוכל לצרף לזה, וגם הרשב"א... כתב בשם הראב"ד דבריה בטלה באלף ומאתים ע"ש, ולפי זה רבו הדעות להיתר בה"ג והרי"ף והראב"ד ורבינו שמשון בעל התוס' ורשב"א ואור זרוע ואפשר גם דעת רש"י כן, ומה שהקשה הרא"ש על שיטה זו מסוגיית הש"ס יש ליישב... והנה דברי הגאון א"צ חיזוק... דאפילו ביחיד במקום רבים סמכינן בשעת הדחק באיסור דרבנן וה"נ איסור דרבנן הוא... וא"כ אפילו הוה רוב דעות לאיסור בשעת הדחק כזה שא"א לצייר אם לא שלא נאכל לחם וגרויפין ודאי סמכינן, וק"ו כשיש הרבה מרבותינו הקדמונים שנוכל לסמוך בשעת הדחק. (ט"ז) הגאון בעל משכנות יעקב בסי' ל"א אחר שכתב שיש לסמוך על כל הני רבוותא שהבאנו כתב עוד היתר וז"ל דהנה הגמ' מדמה בריה לחתיכה הראויה להתכבד ועביד בינייהו צריכותא והטעם הוא מפני החשיבות ודבר חשוב לא בטל וא"כ נראה דהיינו דוקא אם הבריה או החתיכה עומדת בעינה וניכרת רק שאין ידוע איזו האסורה כמו גיד וחתיכה שניכר ממשן בפ"ע וחשיבותן עליהן אבל אם מעוצם קטנותן נאבד ממשן והוא דבר המתערב ממש ונדבק בפת או שנתערב בתבשיל וא"א להפרידן כלל כמו המילבין הקטנים ולא יהיה לעולם בעין בפ"ע רק תמיד בתערובות לא נודע מקומם איה - לא נאמר עליו בריה שאני כיון שאין לו מקום בפ"ע שיהא חשיבותו עליו וכו' עכ"ל, אבל יש למערער לערער על זה דהרי עכ"פ התורה חייבה עליו מלקות וכדאיתא בש"ס אכל נמלה לוקה חמש וכפי שנתבאר הוה הטעם שהחמירו חכמים בביטולן מפני שהתורה חייבה מלקות א"כ כל זמן שלוקין עליהן כשהן בפ"ע אינן בטילין בתערובתן. (י"ז) ולפענ"ד יש היתר אחר לכל הדעות דהנה בסוף סימן ק"ד כתב רבינו הב"י דברים המאוסים שנפשו של אדם קצה בהן כנמלים וזבובים ויתושים שכל אדם בודל מהן למיאוסן ואפילו נתערבו בתבשיל ונמחה גופן לתוכו אם ההיתר רבה עליו מותר וכו' עכ"ל, ומעתה ק"ו הדברים דאם במין בשאינו מינו דלרוב הפוסקים טעם כעיקר דאורייתא עכ"ז בדברים המאוסים שנפשו של אדם קצה בהן א"צ ס' כ"ש בביטול בריה דזהו רק מדרבנן דפשיטא שלא גזרו על דברים המאוסים כנמלים וזבובים והן אמת דבאכילה בפ"ע חייב מלקות מ"מ חכמים כשגזרו מפני זה שלא יהיה להם ביטול א"א שיגזרו על דברים המאוסים, ועוד דאטו טעם זה דהגזירה היא מפני חיוב מלקות נאמרה בגמ', והרי רק יש מהפוסקים שכתבו כן? ופשטא דלישנא משמע מפני החשיבות כחתיכה הראויה להתכבד ודבר שבמנין וכשם שהתורה חייבה מלקות על בריה משום חשיבות כדאיתא במכות כמו כן גזרו חכמים על ביטולה מפני חשיבותה אבל התורה כשחייבה מלקות חייבה אף כשנסרחה הבריה כמ"ש הרמב"ם בספ"ב ממאכלות אסורות ע"ש וא"כ אינם גרועים דברים המאוסים מבריה סרוחה דטעמי המצות נעלמו מאתנו ונעו מעגלותיה לא תדע, אבל בנתינת טעמים הא גם מן התורה נותן טעם לפגם מותר וכ"ש דרבנן לא יאסרו דבר הסרוח וא"כ גם בדברים המאוסים לא יגזרו שלא יהיה לזה ביטול [ובשם מתירין אפילו בכזית בכדי אכילת פרס כמ"ש הב"י שם]. (י"ח) וראיה ברורה לזה מדברי בעל איסור והיתר הארוך כלל ל"ב דין ו' וז"ל ואפילו בריה שלימה מוסרחת שנתערבה אף גופה בטל במינו ברוב כגון נמלה ובשאינו מינו בס' כשאר איסורין שאע"פ שעדיין חשובה היא אפילו למלקות וכו' דלא חילקה תורה בין שרץ המסריח לשאינו מסריח מ"מ לענין ביטול בטלה חשיבותה עכ"ל, וכ"כ רבינו הרמ"א בסי' ק"ג סעיף א' וז"ל מיהו דברים החשובים כבריה או כיוצא בה אם אינם פגומין בעצמן אף על פי שפוגמין התבשיל אינן בטילים אפילו באלף עכ"ל אבל כשפגומין בעצמן בטילין והרי אין לך פגום יותר מנמלה וזבוב ותולעת וכיוצא באלו שהרי הם מאוסים ונפשו של אדם קצה בהם כמ"ש ולכן הדבר פשוט שבטילין. וראיתי מי שכתב לחלק בין סרחון דאתי מעלמא לסרחון דידהו דבסרחון דידהו אינם בטילין [פמ"ג בש"ד סק"א] ותמיהני דממ"נ אם מדמה למלקות הא גם בסרחון דאתי מעלמא חייב מלקות כל זמן שראוי רק לאכילה בדוחק ואם לא נדמה למלקות א"כ אינו אלא מפני חשיבות היעלה על הדעת דבסרחון דידהו יש חשיבות ומנ"ל לומר דבר נגד הסברא ונגד לשון האיסור והיתר והרמ"א וראיתי בדבריו שהביא שגם הגאון בעל פנים מאירות כתב דבריה הפגומה בעצמה בטלה חשיבותה והגאון בעל חות יאיר הודה לדבריו וא"כ הדברים ברורים בס"ד והמקום ידין אותנו לזכות כשם שאנו דנין זכות על כלל ישראל
שמעתי איזה אנשים אמרו בשמי איזו סברה בעניין התולעים הקטנים שנודע שנמצאים בהרבה ממיני הירקות. והנה ידוע שלא אמרתי בזה שום הכרעה, ולהיפך דעתי נוטה יותר להקל, וכמו שהזכרת בשאלה, שאתה ובני הרה"ג מוהר"ר שלו' ראובן שליט"א כתבתם לי, שאפשר שדבר שלא נראה למעשה להדיא לעינים אינו אסור, ולכל הפחות אינו בחשיבות בריה שלא תיבטל בתערובת כדאיתא בשו"ע יו"ד סי' ק', וזה נוסף ללימוד הזכות שמוזכר בערוך השולחן סימן ק' סעיפים י"ג - י"ח, או שאפשר לסמוך על דעת הסוברים שבריה בטלה בקרוב לאלף, או שבריה שאינה קיימת לעולם בעין בפני עצמה והיא נדבקת בתערובת וא"א להפרידה משם - בטלה, או משום שרבנן לא גזרו שבריה לא תיבטל בדבר מאוס שנפשו של אדם קצה בו. וגם כמו שאמרתי לך ולעוד הרבה אנשים שבכלל יש חשיבות גדולה בהלכה למנהג העולם ולהיכא עמא דבר, ואסור להוציא לעז על דורות הקדמונים שלא הקפידו בדברים אלה משום שלא ידעו מהם. ועל כן אמרתי שבלי לעיין היטב בדבר, שזה קשה לי כעת, אי אפשר להכריע לחומרא ולפרסם שיש איסור בדבר, וכל שכן שאין רצוני שיזכירו שמי כאחד מהאוסרים
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 127 אורחים