ריא"ז ר"ה - אין תוקעין בשבת כל עיקר. לפי שאין הכל בקיאין בתקיעות, ושמא יוליכנו אדם אצל חבירו הבקי, ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים. ומטעם זה אסרו נטילת לולב ומקרא מגלה בשבת, ודוחין מצוה שלתורה משום גזירת חכמים, הואיל ואין עוקרין דברי תורה בידים, אלא אומרין לו שב ואל תעשה, וכבר אמרה תורה לא תסור מכל הדברים אשר יגידו לך, וכל כוונתם הוא שלא ייעקרו דברי תורה בידים.
כוונתו לכאו' לומר שעיקרן של תקנות דרבנן הוא למנוע אנשים מלעבור על איסור בקו"ע, ולא לתקן תקנות לשמור שלא יגיעו לביטול עשה. האם כך? (זכורני שיש בפמ"ג כעי"ז, שרבנן לא עושים משמרת ל'עשה', ולע"ע ל"מ).