שסגי בנתינת פרוטה והיתר הוי חוב.
או דנימא שקונה א"ע דוקא בגרעון כל הכסף וזהו דין פדייתו הנלמד מקרא והפדה.
איש טלז כתב:נסתפקתי בקנה עבד עברי שש שנים לפני היובל והגרעון של כל שנה מנה ובטלו היום היובלות [לדעת הראשונים שנשאר עבד לעולם] מהו שומת גרעונו [וכן אם גירע אם יתבטל גרעונו לפי החשבון דהשתא שאין יובל]
איש טלז כתב:יש בזה אריכות ואכמ"ל
ביליצר כתב:ומאידך אפשר לשחרר ע"י שטר וע"י הפקר וי"א אף בחליפין ולכן צ"ע
מיללער כתב:ביליצר כתב:ומאידך אפשר לשחרר ע"י שטר וע"י הפקר וי"א אף בחליפין ולכן צ"ע
הרי בעבד עברי קיימינן, ומה ענין שחרור או הפקר כאן? עבד עברי קונה את עצמו בשנים ביובל ובגרעון כסף, משנה מפורשת.
ישנו כתב:מיללער כתב:ביליצר כתב:ומאידך אפשר לשחרר ע"י שטר וע"י הפקר וי"א אף בחליפין ולכן צ"ע
הרי בעבד עברי קיימינן, ומה ענין שחרור או הפקר כאן? עבד עברי קונה את עצמו בשנים ביובל ובגרעון כסף, משנה מפורשת.
עבד עברי משתחרר בשטר כמבואר בקידושין ט"ז. ולעניין הפקר נחלקו הראשונים שם אם עבד עברי קונה עצמו בהפקר, או דילמא לא יועיל ההפקר לעניין קניין איסור.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 165 אורחים