פורום אוצר החכמה

ראה במ"מ פ"כ מהלכות שבת הלכה יד דהיה ס"ד דאף בגר תושב נאסר בעשית מלאכה בעד ישראל אם יהיה קנוי לאדוניו יותר לו זה דהתורה חסה על ממונם של ישראל

פרקי דר"א פכ"ט, מובא בילקוט סוף לך לך, וז"ל, כל העבדים שנמולו עם אבינו אברהם לא נתקיימו לא הם ולא זרעם בישראל ולמה מלן בשביל טהרה שלא יטמאו את אדוניהם במאכליהם ובמשתיהם, ע"כ. וכן מובא בפי' הגרי"פ על הרס"ג מן הגאונים, עי' בח"א מ"ע ל"א ול"ב עמ' קפ"ב, וז"ל, וכן מבואר בתשובת רב שר שלום גאון ז"ל שבשערי צדק שם (שער ששי סי' מ"א) שכתב וז"ל ואחר שעלה מטבילתו רבו מברך עליו אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה. מפני שהעבד אינו צריך לאותה טבילה. ורבו הוא שצריך לה לאפות ולבשל וליגע ביינו ולהשקותו ולשחוט לו לכשימול ויטבול וכו'. הילכך טבילה צורך האדון הוא עכ"ל עיין שם, ע"כ.
ולהדיא מביא שם כדברינו דגוף יהדותו לאדונו לחוד, עד כדי כך דבברח אינו לוקה משום נבילה, מרב נוטריאי גאון, וז"ל, וכן נראה מתשובת רב נטרונאי גאון ז"ל שבשערי צדק (שער חמשי סי' ט') שכתב וז"ל וששאלתם בשביל עבד ישראל שברח ואכל גיעולי עכו"ם ושתה יין נסך או שנשבה ואכל ושתה לרצונו וחזר בו. כך ראינו לאו ישראל הוא דאפשר להלקותו על עבירות שעבר. ועבד כבהמה. דאמרינן כל זמן שהוא תחת יד רבו חייב בו להנהיגו בכל מצוות ושביתות. שנוהגות בעבדים כשם שחייב בן ישראל במצות בהמתו. כיון שברח אין מחוייב במצוות. וכ"ש כשנשבה וחזר בו ועכשיו שחזר בו חזר למצותו עכ"ל , עיין שם. מבואר דס"ל לגאון ז"ל דעבד מצד עצמו לאו בר חיובא במצוות הוא כלל. אפילו כשמל וטבל לשם עבדות. ולא נתחייב במצוות אלא כל זמן שהוא תחת יד רבו. וחובת הרב היא להנהיג את עבדו באיסורין ובמצוות ידועות. וזה דבר חדש מאוד. ויש מקום להאריך בזה אלא שאכ"מ. עכ"ל הגרי"פ.

בתשובות רבנורנאי גאון הוצאת ברודי ( מכון אופק) יש תוספת דברים אשר לא הובאו בשערי צדק, ויש בהם כדי לעיין, והנה לשונו שם, הכי אמר רב נטרונאי גאון: {וששאלתם בשביל} עבד שברח ואכל גיעולי גוים ושתה יין נסך, או שנשבה ואכל ושתה לרצונו, וחזר בו. {כך ראינו}: מקובל הוא ואין צריך מלקות, לא ישראל הוא שאיפשר להלקותו על (עבירה) [עבירות] שעבר, דעבד כבהמה דמי - כל זמן שהוא תחת רבו חייב להנהיגו בכל מצות (ושבתות שנוהגי') [ושביתות שנוהגות] בעבדים, כשם שחייב אדם במצות בהמתו, וכיון שברח אינו מחוייב, וכל שכן כשנשבה חוזר בו, ועכשיו שחזר בו חזר למצותו כשאר עבדים. וכן עבד שמלו רבו והטיפו ממנו דם ברית וחזר לגיותו ומכרו, ואחר כך חזר ישראל ולקחו, אין צריך טבילה ולא להלקותו, דכיון דהטבילו רבו ראשון והכניסו בעול שבת ובעול מצות, אף על פי שחזר לגיותו ועכשיו חזר בו, חוזר למצותו כשאר עבדים, ע"כ

ומה לגבי דיני נזירות אחרי שברח? (נזיר סב: רמב"ם נזירות ב-יט).
וע"ע ביאור על ספר המצוות לרס"ג (הרב פערלא) עשין עשה לא לב.

תוס' יבמות ע:

אלמא לא קני ליה רביה - והא דאמר בפ"ק דקידושין דעבד עברי גופו קנוי היינו לענין שצריך גט שחרור ואין יוצא באמירה בעלמא אבל לענין מצות לא והא דשרי בשפחה כנענית היינו משום שצריך שיעבוד את רבו בין ביום בין בלילה

ובתשו' אבנ"מ סי' י"ז תמה אטו אם יאמר לו רבו לחלל שבת יותר לו משום שצריך שיעבוד את רבו.

רש"י עה"ת פרשת בהר לא תעשו לכם אלילים דס"ד דכיון דנמכר לעכו"ם רבו גוי אף הוא יהיה מותר באלילים ולזה בעי קרא

וע"ע בזה
viewtopic.php?t=22908

איש טלז כתב:רש"י עה"ת פרשת בהר לא תעשו לכם אלילים דס"ד דכיון דנמכר לעכו"ם רבו גוי אף הוא יהיה מותר באלילים ולזה בעי קרא

ח"ו. מעולם לא סליק אדעתא דאיש שיהיה מותר בעבודת אלילים. ז"ל רש"י:

רש"י ויקרא פרק כו פסוק א
(א) לא תעשו לכם אלילם - כנגד זה הנמכר לגוי, שלא יאמר הואיל ורבי מגלה עריות אף אני כמותו, הואיל ורבי עובד עבודה זרה אף אני כמותו, הואיל ורבי מחלל שבת אף אני כמותו, לכך נאמרו מקראות הללו.

וכוונתו לתופעה פסיכולוגית מוכרת, שהנמצא תחת מרות אדם אחר, גם אם אותו אדם שייך לצד האויב, יש נטייה להישמע לו בכל ואף לחקות את התנהגותו (תסמונת סטוקהולם). כנגד זה כתבה התורה אזהרה מיוחדת, כדי שישים על לבו אותו הנמכר לגוי ויזהר מלחקות את אדונו.

בכס"מ פ"ד מאיסורי מזבח כתב דעבד עברי אינו חייב במצוות כישראל גמור ובמל"מ עמד בדבריו דהא חייב הוא בכל המצוותת ככל ישראל אלא דבשפחה כנענית התירה לו התורה

איש טלז כתב:בכס"מ פ"ד מאיסורי מזבח כתב דעבד עברי אינו חייב במצוות כישראל גמור ובמל"מ עמד בדבריו דהא חייב הוא בכל המצוותת ככל ישראל אלא דבשפחה כנענית התירה לו התורה

נחלקו בזה התוס' ושא"ר ביבמות ע:

ידים פ"ד מ"ז - אומרים צדוקין קובלין אנו עליכם פרושים שאתם אומרים שורי וחמורי שהזיקו חייבין ועבדי ואמתי שהזיקו פטורין מה אם שורי וחמורי שאיני חייב בהם מצות הרי אני חייב בנזקן עבדי ואמתי שאני חייב בהן מצות אינו דין שאהא חייב בנזקן.