פורום אוצר החכמה

וכי יש מי שאוסר להתארח ולאכול על שולחן בעל הבית בשבת? לקבל ממתק לאוכלו אינו שונה מלהתארח.

ובעצם החילוק בין קנין רגיל לקנין אורח במה שמגישים לו, יש כבר אריכות באחרונים [בעיקר סביב השאלה אם אורח צריך לעשות קנין בכזית מצה של בעה"ב לפני שאוכל מדין "לכם"]

עיין באורך בשולחן ערוך אורח חיים סימן שכ"ג כל הנושא הזה וזה חלק מדבריו שם: מותר לומר לחנוני: תן לי ד' ביצים וה' רמונים, ובלבד שלא יזכיר לו שם דמים ולא סכום מדה ולא סכום מנין, לומר: הרי שיש לך בידי חמשים אגוזים תן לי חמשים אחרים והרי יש לך בידי מאה.

ומבואר שם שאפי' קינין ממש מותר לעשות כל שלא מזכיר לשון קינין וכל שהוא לצורך השבת יעויין שם.

מאיר סובל כתב:וכי יש מי שאוסר להתארח ולאכול על שולחן בעל הבית בשבת? לקבל ממתק לאוכלו אינו שונה מלהתארח.

ובעצם החילוק בין קנין רגיל לקנין אורח במה שמגישים לו, יש כבר אריכות באחרונים [בעיקר סביב השאלה אם אורח צריך לעשות קנין בכזית מצה של בעה"ב לפני שאוכל מדין "לכם"]

אכן. אך כאן מדובר באינו אורח אלא נותן בתורת 'מתנה' בסיום התפילה.
מה הדין שנותן סוכריה ואיני אוכלה בשבת?

יאיר כתב:

מאיר סובל כתב:וכי יש מי שאוסר להתארח ולאכול על שולחן בעל הבית בשבת? לקבל ממתק לאוכלו אינו שונה מלהתארח.

ובעצם החילוק בין קנין רגיל לקנין אורח במה שמגישים לו, יש כבר אריכות באחרונים [בעיקר סביב השאלה אם אורח צריך לעשות קנין בכזית מצה של בעה"ב לפני שאוכל מדין "לכם"]

אכן. אך כאן מדובר באינו אורח אלא נותן בתורת 'מתנה' בסיום התפילה.
מה הדין שנותן סוכריה ואיני אוכלה בשבת?

אז תקנה את זה בקניין יד תיכף במוצאי שבת...

קבלתי:

לדעתי גם כאן מותר משום שהנותן הסוכריה מתכוון לאוכל או לפרס שהוא צורך מצווה וכמו שמחלקים כל מני פרסונים בתהילים

הדין של אכילה אצל בעה"ב וכיוצא בזה, הוא לא מדין קנין כידוע בזה דברי הראשונים בנדרים לגבי מודר הנאה מחבירו שנותן לו הכיכר במתנה, ומדייקים משם שכל אורח האוכל אצל בעה"ב אינו מדין מתנה וקניין, דהמאכל נשאר של בעה"ב ורק נותן לו רשות לאוכלו.
ולכן בשבת אדם שמקבל דבר מאכל, זה בגדר הזה של רשות, ואין צריכים להגיע לקניינים. ולשואל ששאל על לשמור את זה למוצאי שבת, גם במוצאי שבת אין צריכים לזה קניין, אבל אם בכ"ז חפץ לקנות הרי אין כאן עיכוב מצד בעה"ב כי כבר נתן לו רשות לאוכלו, ואותה רשות היא גם לקניין.

ישר כח לכולם!

1.האם צריך להגיד 'אשרי' לפני מנחה דוקא בציבור?

2.האם אפשר להגיד קדיש במקרה שרק 9 או פחות אמרו 'אשרי' ביחד?

אשרי בשביל הקדיש. אם אין ציבור ואין קדיש אז אין זה מסדר התפילה - אך לא נפק ממה שאמרו רז"ל האומר תהילה לדוד ג' פעמים בכל יום, ועתה הוא הזמן השלישי לזה.

אם לא נאמר פסוק בעשרה - הקדיש לבטלה, ואין לענות אמן ואיש"ר.

נתבקשתי:
אדם שכבר יש לו בן ובת. האם חייב לקיים מצות עונה בליל הטבילה (האשה מוחלת)? אם אפשר מקור בבקשה.

איני חושב שזו שאלה פשוטה, אבל עיין בשו"ע אבן העזר סי' א' בבית שמואל ס"ק א' ועוד.

צריך להבהיר קצת את השאלה אם הכוונה שפורש בליל טבילה בלבד מחמת סיבה וזו השאלה או באופן שמונע הריון וזו עיקר השאלה.

באופן שמונע הריון (אבל יש ענין דוקא בליל טבילה?).

יאיר כתב:2.האם אפשר להגיד קדיש במקרה שרק 9 או פחות אמרו 'אשרי' ביחד?

מאיר סובל כתב:אם לא נאמר פסוק בעשרה - הקדיש לבטלה, ואין לענות אמן ואיש"ר.

אם כי בודאי לדינא אסור לומר קדיש בכה''ג, מ''מ דעת הטו''ז אינו כן, וכמו שמביאו להדיא במשנה ברורה סי' נ''ה סק''ב
וע''כ אינו ברור דאסור לענות ע''ז אמן ואיהש''ר מאחר דלדעת הטו''ז מותר לומר קדיש אף לכתחילה

ואם יש מנין בבי"כ יכול לאומרו ביחידות לפני שבא לבי"כ או צריך לאומרו בציבור?

יאיר כתב:באופן שמונע הריון (אבל יש ענין דוקא בליל טבילה?).

אם משום ליל טבילה וכפי המבואר באה"ע ע"ו סעיף ד' לכאו' אם יכולה האשה למחול על עונתה מדוע שלא תוכל למחול על ליל טבילה. ועיין מה שכתב בזה בשו"ת אג"מ אה"ע ג' סי' כ"ח.

יישר כח!
(יש מי ששמע אחרת?)

בת' שבות יעקב (ח"ג סי' ע"ז) אשה לא תטבול כשאין בעלה בעיר משום חשש דיבוק רוח, ואם טבלה בדיעבד תניח אצלה תינוק או תניח סכין תחת הכר עיי"ש. ועיין מנחת יצחק שכתב דהה"ד כשבעלה בעיר.

סורגים כתב:בת' שבות יעקב (ח"ג סי' ע"ז) אשה לא תטבול כשאין בעלה בעיר משום חשש דיבוק רוח, ואם טבלה בדיעבד תניח אצלה תינוק או תניח סכין תחת הכר עיי"ש. ועיין מנחת יצחק שכתב דהה"ד כשבעלה בעיר.

כשהוא בעיר אך לא בבית?

יאיר כתב:יש מי ששמע אחרת?

יעויין חתם סופר אבן העזר ח"א סי' קכ"ט, שאם יש טעם טוב והגון מותר אבל אם לאו יש לחשוש שמא אין מחילתה שלמה.

לכאורה הוא תלוי בשאלה אם מי שיש לו בן ובת רשאי לבטל עונה או שאסור משום "ולערב אל תנח", עי' בש"ש, ט"ז, חכמת שלמה, ברכ"י, פ"ת ושאר האח' באה"ע רס"י א.

עד מתי סוף זמן ברכת 'ברוך שאמר' ו'ישתבח'?

מסתבר שעד ד' שעות כמו סוף זמן תפילה.

ועיין בהלכה ברורה וז''ל:

ישר כח!

האם מותר מעיקר הדין לעלות לתורה ללא טלית או חליפה [וכובע?] (ובפרט כשיש טרחה דציבורא) והאם הדין שונה כשלבוש חולצה קצרה?

מעיקר דין עליה לתורה מותר. מעיקר דין כבוד הציבור אסור.
מה עושים במקרה כזה?
צריך מאזניים של "פוסק" להכריע.

לדבריך אני מבין שאם מתפלל בציבור שלא נוהג ללבוש חליפה או שעולה במנחה בשבת (שאין אז טליתות), אין בעיה כלל שיעלה כך ובפרט שיש בזה טרחה דציבורא (שאז אולי כבוד הציבור הוא שלא יעכבם), הבנתי נכון?

לא הבנתי בדיוק.
כשיחיד מתפלל בציבור, הוא לא חייב בכבוד הציבור. אבל כשעולה לתיבה כש"ץ או עליה לתורה, אז הוא חייב. וכך כל אחד מהם.
אז מה יש ללמוד מזה שהציבור כולם בלי חליפות או בלי טליתות כשאינם ש"ץ ואינם עולים לתורה?? גם הם חייבים רק כשעולים.
זכורני שבישיבה שכולם בחורים היו מתירים לפי איך שכולם לבושים, וכמו שכתבת. אבל איני בטוח.

הבנתי. יישר כח.

מה עדיף, ללכת יותר מארבע אמות בלי כיפה אבל עם נט"י שחרית,
או ללכת יותר מארבע אמות בלי נט"י שחרית אבל עם כיפה?

האפשרות הראשונה עדיפה (דכיפה אינה מעיקר הדין).

אבל לפי השמועה מהגר"א שבזמננו לאחר מיתתו של הגרף פוטוצקי אין חשש הליכה ד"א, יתכן שהאפשרות השניה תהיה עדיפה.

(ולפי"ז השאלה נשארת במקומה בספק :)

אם נוטלים ידיים בספל, למה לא להפוך את הספל לכיפה זמנית מאוד?

בפרט בימינו שנפוץ הספל עם המכסה, אם כן המכסה יותר מתאים לכיפה [לד' אמות... שויין]

יאיר כתב:האפשרות הראשונה עדיפה (דכיפה אינה מעיקר הדין).

אבל לפי השמועה מהגר"א שבזמננו לאחר מיתתו של הגרף פוטוצקי אין חשש הליכה ד"א, יתכן שהאפשרות השניה תהיה עדיפה.

(ולפי"ז השאלה נשארת במקומה בספק :)

מהיכי תיתי שיש חילוקי דינים בין הליכה ד"א בלי כיפה להליכה ד"א בלי נט"י שחרית?? תקנת חז"ל הקדומה (שתיקן שלמה) זה על עצם הנטילה, וכי הוא תיקן גם לא ללכת בשחרית ד"א בלי נטילה אחרי השינה?
ומי שתיקן זה תיקן גם כיסוי הראש.

.

מאיר סובל כתב:

יאיר כתב:האפשרות הראשונה עדיפה (דכיפה אינה מעיקר הדין).

אבל לפי השמועה מהגר"א שבזמננו לאחר מיתתו של הגרף פוטוצקי אין חשש הליכה ד"א, יתכן שהאפשרות השניה תהיה עדיפה.

(ולפי"ז השאלה נשארת במקומה בספק :)

מהיכי תיתי שיש חילוקי דינים בין הליכה ד"א בלי כיפה להליכה ד"א בלי נט"י שחרית?? תקנת חז"ל הקדומה (שתיקן שלמה) זה על עצם הנטילה, וכי הוא תיקן גם לא ללכת בשחרית ד"א בלי נטילה אחרי השינה?
ומי שתיקן זה תיקן גם כיסוי הראש.

מחילה, לא הבנתי.
כיסוי ראש אינו חובה עד שקבלו ישראל עליהם ואילו על הליכה ד"א ללא נטילה הזהר כותב דחייב מיתה.

לא הבנתי הנידון הרי יכול לשים ידו על ראשו וזה סגי בשביל להסתובב [לא בשביל לומר דברים שבקדושה].

מ"ב סי' ב סקי"א "ודע עוד דלענין גילוי הראש די בכיסוי היד על הראש וה"ה אם מפלה ראשו שרי בגילוי הראש. ועיין בפמ"ג שכתב דלילך ד"א תחת אויר השמים לא מהני בזה כיסוי הראש ביד"
אבל משכח"ל השאלה כגון שצריך לעבור תחת כיפת השמים כדי להגיע למים. ולכאו' נראה מאד כנ"ל שנט"י הוא נתגלה ע"י הזוהר שחייב מיתה [אמנם לא כפשוטו הוא כמש"כ במעשה איש ששאלו לחזו"א האם באמת כן הוא שחיב מיתה ממש וענה "והוא שהרג את הנפש"] וחמיר טפי מכיפה

עי' ט"ז סי' ח "ובענין עיקר הדבר אם יש איסור להיות בגלוי הראש כתב רש"ל בתשו' סי' ע"ב דאין איסור מצד הדין דלא כמהרא"י וראייתו ממה שמצינו גבי ק"ש שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל הרי לא הטרחתי עליכם לקרו' פרוע הראש משמע דאין איסור בדבר וכתב עוד דמדת חסידות הוא לבד מדאמרינן פ' כל כתבי תיתי לי דלא מסגינ' ד"א בגילוי הראש ודוקא הליכת ד"א ומסקנתו דמ"מ אפילו בלא תפלה יש ליזהר מאחר שהעם תופסים אותו לקלות ולפריצות ובשעת הלימוד אם הבגד כבד עליו יכסה ראשו בבגד דק או משי ואפי' ירצה לברך ברכת הנהנין והוא בלילה שאין לו כובע או באמבטי די לו במה שמכסה ראשו בידיו אף שלענין מכסה את לבו לא סגי בכיסוי היד כמו שכתב מהרא"י היינו מטעם שדרך האדם לכסות לבו בידיו ולא ניכר שצריך לכסות הלב אבל למעלה מראשו שהוא ניכר די בכך בפרט באקראי בעלמא עד כאן לשונו ונראה לי שיש איסור גמור מטעם אחר דהיינו כיון שחוק הוא עכשיו בין העכו"ם שעושין כן תמיד תיכף שיושבין פורקין מעליהם הכובע ואם כן זה נכלל בכלל ובחוקותיהם לא תלכו כ"ש בחוק זה שיש טעם דכיסוי הראש מורה על יראת שמים כההיא דסוף שבת כסי רישך כי היכי דליהוי עלך אימתא דמרך וכן בקדושין דף ל"ג ההוא גברא דלא מכסי רישי' אמרו כמה חציף האי גברא כו' וכ"כ בס' המורה פנ"ב ע"ג גדולי חכמינו נמנעים מלגלות ראשם להיות השכינה חופפת וסוככת אותן וכן היו ממעטים דבריהם לזאת הכוונה כו' עכ"ל. ודאי ירחיק עצמו בזה יותר משאר חוקותיהם אבל מכל מקום מה שכתב רש"ל דדי בכסוי היד על הראש ודאי די בזה אף לסלק חוקות העכו"ם כיון שהוא מורה בזה שאסור לו לישב בגלוי הראש אבל לא יועיל לענין שיצא דבר קדושה מפיו וכמ"ש בסימן ע"ד וצ"ע כנ"ל"
הובא במ"ב הנ"ל. ויל"ד דגם לפי הט"ז היום שאין מנהג הגוים להסיר הכובע כי אין להם כי אם מיעוט למיעוט גוים תו ליכא משום חוקות הגוים אלא מצד שאר הענינים של יר"ש ושכינה.

המקור הקדום יותר מהט"ז ומהרש"ל ותרומת הדשן שכותב על כיסוי הראש להליכת ד"א, הוא תשובת הרשב"א להדיא.

אבל משכח"ל השאלה כגון שצריך לעבור תחת כיפת השמים כדי להגיע למים.

או שמדובר בגידם משני ידיו...

(וכמעשה שסיפר החזו"א על העגלון שחימם אזניו ע"י השלג)...

א.האם יש בימינו חובה להדליק נרות שבת על שלחן שבת/בחדר שאוכלים ומה הדין בחדר שאוכלים אך לא רואים ממקום האכילה את הנרות?

ב.האם מגבת גוף לחה שתלויה על מתלה בדלת לפני שבת, אוסרת את הזזת הדלת בשבת?
(בדומה לעט מגנט שמוצמד לדלת מקרר, האם אסור או האם יש חילוק בין המקרים?).

יאיר כתב:א.האם יש בימינו חובה להדליק נרות שבת על שלחן שבת/בחדר שאוכלים ומה הדין בחדר שאוכלים אך לא רואים ממקום האכילה את הנרות?

ב.האם מגבת גוף לחה שתלויה על מתלה בדלת לפני שבת, אוסרת את הזזת הדלת בשבת?
(בדומה לעט מגנט שמוצמד לדלת מקרר, האם אסור או האם יש חילוק בין המקרים?).

הכל מופיע בשש"כ.

viewtopic.php?f=17&t=3628#p27161
אבל בעז"ה אעיין שם.

בשש"כ משמע מפורש שצריך להדליק הנרות על השולחן או לידו ואילו כאן העלה אחרת:

http://www.otzar.org/aspcrops/50708_192 ... 062013.asp
http://www.otzar.org/aspcrops/50708_193 ... 062013.asp
http://www.otzar.org/aspcrops/50708_193 ... 062013.asp
http://www.otzar.org/aspcrops/50708_193 ... 062013.asp

האם לפי זה אפשר להדליק הנרות רחוק מהשלחן באותו חדר או להדליקם בספק חדר אחר (מזוזה מימין ואין מזוזה משמאל) ויכול לראותם ממקום הסעודה?