פורום אוצר החכמה

אשכול לשאלות פשוטות למי שאין את פנאי/חשק/כח לטרוח, לעיין לחפש ולמצוא את הדין בהלכה ו/או באוצר.

*כל מי שיש לו שאלה מוזמן לכותבה ולהעלותה לכאן.

ולעונים ולמשיבים תהא ברכה ממרומים.


אפתח במס' שאלות:

1. מה דין פרסומת מעלונים וכדומה שלא מצויין בהם מחיר - האם מותר לקוראם בשבת?

2. ידוע שאסור לתת/לקבל מתנה משום שאסור לעשות קנין בשבת. לכאורה יש בעיה לפעמים: א.בבי"כ שפעמים זורקים סוכריות וכו' ואדם מרימם מהרצפה, האם יש בזה בעיה? האם אפשר להתכוון לא לזכות בזה ולהכניס לכיס?
ב.מה הדין באבידה ללא סימנים - האם יכול לקחת אותה ולהתכוון לא לקנות?

3. מהו ערך פרוטה בימינו ו/או היכן אפשר לדעת את ערכה המשתנה?

1. אסור.
2. ב. אבידה שהוא חייב בהשבתה לא מועיל כוונה שלא להתחייב. שאינו חייב ודאי יכול יכוון שלא לזכות.

איסתרא בלגינא כתב:2. ב. אבידה שהוא חייב בהשבתה לא מועיל כוונה שלא להתחייב. שאינו חייב ודאי יכול יכוון שלא לזכות.

אולי התכוונת הפוך?
[שאלתי היתה לענין שבת-האם יכול לקחת בשבת אבידה שלא חייב בהשבתה ולהתכוון לא לזכות בה? (בשביל לא להתחייב על איסור קנין בשבת)].

לא הבנתי שהכוונה בשבת. למה שיהיה אסור? זכיה אין כאן, מוקצה ודאי שאין כאן. עיי' שבת קכד: (כמדומה, אולי קכה:) דרבא השתמש בחרס קטנה המוטלת ברה"ר לקנוחי טינופא. ומה בין זה לנוטל מציאה ואינו מתכוין לזכות בה (כמובן באופן שאין בזה משום טלטול מרשות לרשות)?

אולי אתה צודק.
אך שאלתי נבעה מכך שכאשר אדם רוצה לתת מתנה בשבת אסור לו אלא יכול לתת לאחר בתור שמירה -שישמור לו עד מוצ"ש ובמוצ"ש יתכוון האחר לזכות במתנה. ואם אפשר לכוון לא לזכות לכאורה יש פתרון אחר. שהנותן יתן (או יפקיר) והאחר יקח ויתכוון לא לזכות. (ולא צריך את ענין השמירה) ולכן חשבתי שאולי יש בעיה בזה.[-בנוסף לכך שרבא שלקח חרס לא התכוון לזכות בו כלל גם אחרי מוצ"ש ושם ודאי אפשר לומר שאין זו זכיה שהרי אינו רוצה לזכות כלל אך כשלוקח אבידה היה צד לומר שהיא לא תשאר הפקר אלא ברגע שהרימה/הכניסה לביתו זכה בה (בע"כ) אא"כ הבאת את רבא רק לענין מוקצה].

האם מותר בשבת לשפשף בקרקע נעלו שניטנפה בבוץ ומה הדין כשמשפשף בשטיח?

יאיר כתב:3. מהו ערך פרוטה בימינו ו/או היכן אפשר לדעת את ערכה המשתנה?

03-6171101
מתעדכן כל חודש.

תודה רבה!
אך תוכל בבקשה לומר לי איך בדיוק מגיעים שם למידע על ערך הפרוטה?

יאיר כתב:1. מה דין פרסומת מעלונים וכדומה שלא מצויין בהם מחיר - האם מותר לקוראם בשבת?

איסתרא בלגינא כתב:1. אסור.

שאלתי בקי בדבר ואמר לי שמעיקר הדין אם קורא ללא כוונה לקנות - מותר. [אפילו אם אח"כ אחרי שקרא חשב שרוצה אולי לקנות (תלוי במחיר)]
מי יכול להביא מקור\ות בנושא?

שאלה:
כידוע אם לא כיוון בברכה ראשונה "מגן אברהם" לא יצא י"ח..א"כ מדוע ממשיך להתפלל? והרי לכאורה יהיו ברכותיו לבטלה...
יבורכו המשיבים.

בנוגע לשאלה על כוונה בתפילה, עיין ביאור הלכה סי' קא. ועיין קהלות יעב ברכות סי' כז, הנה הקישור: http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?2 ... KS&page=87

על פרסומות בעלונים ראה כאן:
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?2 ... KS&page=46

יצג כתב:בנוגע לשאלה על כוונה בתפילה, עיין ביאור הלכה סי' קא. ועיין קהלות יעב ברכות סי' כז, הנה הקישור: http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?2 ... KS&page=87

על פרסומות בעלונים ראה כאן:
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?2 ... KS&page=46

יישר כח!
בענין כוונה בברכת אבות, הזכרתני נשכחות ותירוצו הראשון של הקהלות יעקב הוא דומיא למה שאמר הגר"א שגם תפילה ללא כוונה היא תפילה כמו שמנחת סולת של עני נחשבת עכ"פ מנחה רק בדרגה פחות גבוהה. את תירוצו השני שמעתי פעם מרב [שאיני סומך עליו ב100%] ותליתי דבריו כטעות בהבנה במ"ב וכעת אני רואה שצדק.

לגבי פרסומות בעלונים אכן מצד שטרי הדיוטות זה נכון ולא חשבתי ע"כ..
[אגב לדעת הר' אלישיב שליט"א שטרי הדיוטות הוא כשאינו כרוך כספר אלא הוא כשטר אך נראה שה"ה בעתונים דהוי כשטר וכ"ש בעלונים עליהם שאלתי].
אך שאלתי היתה מצד הסייג של הכנה משבת ליום חול דמתכנן לקנות מה שרואה בפרסומת ועל כך עובר רק כשיש מחיר.

איני יודע/זוכר מדוע לא קבעו את יום פורים ביג' אדר - היום בו נפל הפור "להשמיד וכו'"..אודה למי שיענני.

אגב לדעת הר' אלישיב שליט"א שטרי הדיוטות הוא כשאינו כרוך כספר אלא הוא כשטר אך נראה שה"ה בעתונים דהוי כשטר וכ"ש בעלונים עליהם שאלתי].

איפה מובאת הסברא הזאת של הגרי"ש אלישיב?

בספר "דיני מוקצה" של הר' אברהם חיים עדס.

יאיר כתב:איני יודע/זוכר מדוע לא קבעו את יום פורים ביג' אדר - היום בו נפל הפור "להשמיד וכו'"..אודה למי שיענני.

הדבר מפורש במגילה... "נקהלו בשלושה עשר בו ונוח בארבעה עשר בו ועשה אותו יום משתה ושמחה... על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר החודש אשר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו... לקיים עליהם להיות עושים את יום ארבעה עשר לחודשאדר ואת יום חמישה עשר בו בכל שנה ושנה כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם"

ז"א: בעת הנס נחו היהודים למחרת יום שנקהלו בו ועשו אותו יום משתה ושמחה, ואחר כך קבעו את אותה שמחה לדורות באותו היום בה עשו אותה לראשונה.

תודה.

אדם שבא להתחיל תפילת 18 עם הציבור ופתאום רואה שנפתח שרוך נעלו..האם חייב לקשרו לפני שיתחיל התפילה? [בדידי הוה עובדא].

ומה במקרה שזה יכול לגרום להפרעה לציבור וכדומה?

האם מותר לשקר לילד קטן (גיל 2+) כדי שלא יבכה או יעשה בעיות וכדומה?

[כמובן שאם ילמד מכך לשקר יש כאן בעיה אך השאלה היא כשידוע שלא ילמד לשקר].

כנ"ל לגבי מבוגר:
האם מותר לשקר למבוגר כדי שלא יבכה או יעשה בעיות וכו'...
(כשידוע שלא ידע מן השקר ולא יפגע ממנו...)

אצל מבוגר זה יותר פשוט שכן קיי"ל מותר לשנות מפני השלום, רק צ"ע אם זה בגדר שלום וכל מקרה לגופו.

איסתרא בלגינא כתב:

יאיר כתב:איני יודע/זוכר מדוע לא קבעו את יום פורים ביג' אדר - היום בו נפל הפור "להשמיד וכו'"..אודה למי שיענני.

הדבר מפורש במגילה... "נקהלו בשלושה עשר בו ונוח בארבעה עשר בו ועשה אותו יום משתה ושמחה... על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר החודש אשר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו... לקיים עליהם להיות עושים את יום ארבעה עשר לחודשאדר ואת יום חמישה עשר בו בכל שנה ושנה כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם"

ז"א: בעת הנס נחו היהודים למחרת יום שנקהלו בו ועשו אותו יום משתה ושמחה, ואחר כך קבעו את אותה שמחה לדורות באותו היום בה עשו אותה לראשונה.

מן הסתם כוונת השואל היתה מדוע באמת לא קבעו לציין את יום הנס גופו אלא את יום המנוחה.
ומן הראוי להביא את דבריו הנפלאים של ה"משך חכמה" שהתייחס לענין זה [שמות יב טו עה"פ כי כל אוכל חמץ]:
"כי כל העמים בדתותיהן הנימוסיות יעשו יום הנצחון יום מפלת אויביהם לחג הנצחון, לא כן בישראל המה לא ישמחו על מפלת אויביהם ולא יחוגו בשמחה על זה...וכן בנס פורים לא עשו יום טוב ביום שנתלה המן או ביום שהרגו בשונאיהם כי זה אין שמחה לפני עמו ישראל... יעו"ש בהמשך דבריו הנשגבים.

ייש"כ!

האם מי שמקלף מלפפון,תפוח או אגס ואוכלו כך (משום שכך יותר אוהב) עובר על "בל תשחית"? מקורות בבקשה..

כך הסבתא שלי אמרה...

וברצינות: לכאו' כן. משום שהוי אוכל, וזורקו.

אשמח למקור אם יש למישהו.

ואדג (או מי שיודע)..במידה ואתה צודק האם הוא הדין כשימנע לאוכלו עם הקליפה ואוהב לאוכלו רק בלי קליפה?

האם יש איסור לכתוב לשון הרע באופן שיש ספק דעביד לאגלויי השם של המדובר כגון על השמות הבדויים שכותבים בפורום...מקורות בבקשה

היה דיון בפורום בנושא ראה כאן

יאיר כתב:שאלה:
כידוע אם לא כיוון בברכה ראשונה "מגן אברהם" לא יצא י"ח..א"כ מדוע ממשיך להתפלל? והרי לכאורה יהיו ברכותיו לבטלה...
יבורכו המשיבים.

מבואר במשנ"ב שתפילה זו נקראת "תחנונים" ויש לזה קצת שם תפילה, לגבי לעבור לפני המתפלל היכא שניכר בבירור שלא כיוון בברכה ראשונה - שמעתי מהגרח"ק שאסור.

מה עדיף, אדם שנותן צדקה כל יום שקל, שקל, במשך 99 ימים או אדם שנתן בפעם אחת 100 ש"ח? (באותו עני ובאותה כוונה לש"ש),
מי יקבל יותר שכר?
או במילים אחרות, האם השקל העודף יהיה שווה יותר מטרחת הנתינה 99 יום? (עדיף ראיות מסברות אך גם סברות יתקבלו בברכה).
[וצ"ל בשאלה שלעני אין הבדל בין לקבל 99 ש"ח ב-99 יום לבין לקבל 100 ש"ח ביום אחד, או שמדובר בנותן לקופת צדקה].

איני זוכר מקור, אבל מוזכר במפורש בפוסקים שעדיף לחלק נתינות בצדקה כי כל נתינה היא מצוה ולא משנה מה הסכום.

זאת ידעתי ולכן שאלתי מה הדין במקרה שהסכום יותר גדול שאז יש צד לומר שהוא עדיף.
[לדוגמא, ודאי שנתינת 100 ש"ח עדיפה מנתינת 2 שקלים בשני פעמים נפרדות, ואולי באמת אה"נ וכל מקרה לגופו ואין לנו עסק בחשבונות שמים, כל' אין לנו ידיעה בזה היכן בדיוק הגבול].

אוהב אוצר כתב:איני זוכר מקור, אבל מוזכר במפורש בפוסקים שעדיף לחלק נתינות בצדקה כי כל נתינה היא מצוה ולא משנה מה הסכום.

נחלקו בזה הרמב"ם בפיהמ"ש לאבות והאברבנל.

מה המקור לשם ספר "הזהר" - מתי נקרא כך לראשונה?

יאיר כתב:מה המקור לשם ספר "הזהר" - מתי נקרא כך לראשונה?

שמעתי מהרב מוצפי שבמקור היו 22 ספרים שכל א' מתחיל באות אחרת, ונתגלה לעת עתה רק האות ז' - זהר.
זה לא מגלה הרבה, אבל אם היינו יודעים מה שמות הספרים האחרים היינו מבינים למה ספר זה נקרא זהר.

מורה צדק כתב:

יאיר כתב:מה המקור לשם ספר "הזהר" - מתי נקרא כך לראשונה?

שמעתי מהרב מוצפי שבמקור היו 22 ספרים שכל א' מתחיל באות אחרת, ונתגלה לעת עתה רק האות ז' - זהר.
זה לא מגלה הרבה, אבל אם היינו יודעים מה שמות הספרים האחרים היינו מבינים למה ספר זה נקרא זהר.

למה נקרא ספר הזהר? זה לכאו' ברור על שם תחילתו 'והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע', וכמקובל בפרשיות התורה ובמסכתות ושאר ספרים.
שאלתו היתה ממתי קראו לו כך?

יאיר כתב:. ידוע שאסור לתת/לקבל מתנה משום שאסור לעשות קנין בשבת. לכאורה יש בעיה לפעמים: א.בבי"כ שפעמים זורקים סוכריות וכו' ואדם מרימם מהרצפה, האם יש בזה בעיה? האם אפשר להתכוון לא לזכות בזה ולהכניס לכיס?
ב.מה הדין באבידה ללא סימנים - האם יכול לקחת אותה ולהתכוון לא לקנות?

עיין בקיצור ילקוט יוסף (אורח חיים סימן שלט סעיף כב) וז"ל: מותר לזכות בשבת מן ההפקר, דהיינו, המוצא מציאה בשבת, שאין עליה איסור טלטול מוקצה, ובמקומות שאפשר לסמוך על העירוב. דמאחר וליכא קונה ומקנה אינו בכלל גזרת מקח וממכר. [ילקוט יוסף שבת כרך ה עמוד צג]. עכ''ל, וכ"כ בפסקי תשובות של"ט ד' ע''ש.
וממילא גם הסוכריות שזורקים וגם האבדה ללא סימנים הם הפקר ומותר להגביהם ולזכות בהם בשבת.

יישר כח!

ואם מישהו נותן לי דבר מתיקה (יש אצלנו בבי"כ אחד כזה שנותן בדרך קבע) מותר לי לקחת ממנו? או, מותר לי לקחת ולכוון שלא לקנות?