כתב רש"י על הא דכתיב "למען ספות הרווה את הצמאה":
למען ספות הרוה. לפי שאוסיף לו פרענות על מה שעשה עד הנה בשוגג והייתי מעביר עליהם, וגורם עתה שאצרפם עם המזיד ואפרע ממנו הכל...: הרוה. שוגג שהוא עושה כאדם שכור שלא מדעת:
ולכאורה קשה: האם שכור שעושה שלא מדעת נחשב כ"שוגג"? והלא הוא ממש "מתעסק" - שלא יודע מהו עושה. וה"מתעסק" - לכאורה פטור מכלום, ואינו כ"שוגג".
ואולי מכאן יש ראיה נפלאה לחידושו של רבינו הרעק"א בשו"ת (פסקים) סימן ח', שכתב (בתמצית):
"ונ"ל דבר חדש, דמה דממעטינן מאשר חטא בה פרט למתעסק, לא דמתעסק לא נעשית העבירה כלל, אלא דמקרי עבירה בשוגג, אך בשוגג כהאי ממעטינן...דפטור מקרבן, אבל מ"מ מקרי שגגת איסור..."