מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך

דברי תורה, עיוני שמעתתא, חידושי אגדה וכל פטפוטיא דאורייתא טבין
הפשוט בפשטותו
הודעות: 294
הצטרף: ג' ינואר 10, 2017 9:34 am

Re: והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך

הודעהעל ידי הפשוט בפשטותו » ו' אוקטובר 05, 2018 12:22 am

הפשוט בפשטותו כתב:
דרומי כתב:הרב לענין, למה אתה חושב שלעבוד על מדת הענוה יותר קל מלעבוד על מדת הכעס?...

פשיטא שהרב 'לענין' דיבר כענין...
לעבוד על כעס הוא אחד הדברים הקשים ביותר, כי כאשר הוא במצב של כעס הוא לא רוצה לשמוע מכלום, ואינו כמו עבודה לאורך זמן וברוגע... ושמעתי פעם מהגר"מ שפירא זצ"ל כשהזכיר את הנושא [אחפש אם הוא תחת ידי] שכשאדם כועס הוא מוכן לרצוח אדם!

מצאתי את הרשום אצלי, הוא דיבר על מידות והביא כדוגמא כשאדם נפגע ממישהו:
"המידות לצערינו לא פועלות לפי ההבנה הבסיסית, כל אדם מבין שטוב יותר כך וכך להתנהג, לא להתנהג בצורה לא מתאימה, אבל ברגע של נסיון וכגון שאדם מרגיש שפגעו בו, אם האדם ישר ראוי לו להתבייש כשימצא את עצמו מגיב לפגיעה כמעט חסרת משמעות שנעשתה בלא כוונה מגיב במיני תגובות מטורפות. כשמישהו פוגע במישהו מתעוררות מחשבות רצח - לא נרמה את עצמינו, הוא לא מתכנן לרצוח לבד אבל הוא בפירוש היה נהנה אם מישהו אחר היה עושה את זה, אע"פ שאנו מבינים שהדבר רחוק מהאמת והיושר, כך אדם מגיב על כל פגיעה. ההרגשה של האדם באותו רגע הוא שהאדם פגע בציפור נפשו, מגיע לו הכל לו וזרעו וזרע זרעו עד סוף כל הדורות. אני לא מדבר בשמים ולא מעבר לים, קרוב אלינו הדבר מאוד בפינו ובלבבינו."

כדכד
הודעות: 8401
הצטרף: ה' פברואר 09, 2017 11:30 am

Re: והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך

הודעהעל ידי כדכד » ד' אוקטובר 10, 2018 6:34 pm

יואל שילה כתב:סיפר לי פעם מישהו [שמכנה את עצמו רב חשוב] שהוא לא כמו אדם אחר [שגם מכנה את עצמו רב חשוב] - כי הוא תמיד כועס, אבל על אש קטנה, וגבולות הכעס שלו ידועים, אך השני רגוע רגוע, אבל כשהוא כועס הוא מסוגל להרוג...
ואני בעניי לא ידעתי מה הבעיה
האדם שיש לו נטיה לזה צריך לעצום עיניים במקום שקט, ולדמיין סיטואציה שבדרך כלל מרתיחה אותו, ולדמיין לעצמו איך הוא מרגיש את הכעס מבעבע, וחושב להתפרץ, ואיך הוא נושם עמוק ומצליח לא להגיב רגע ועוד רגע, ואז לדמיין איך הוא חושב על תגובה רגועה, ואיך הוא מוציא אותה לאט.
המוח והתכונות הרי ניתנים לתכנות מחדש, אם רק רוצים ומתאמצים.

לא הבנתי מה כת"ר רוצה

כדכד
הודעות: 8401
הצטרף: ה' פברואר 09, 2017 11:30 am

Re: והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך

הודעהעל ידי כדכד » ד' אוקטובר 10, 2018 6:37 pm

הכתב והמכתב כתב:אכתוב ממה שעזר לי בס"ד לגבי כעס על סובבים

ישנה איזו מחשבה כמוסה בלב הכועס, שהביטוי של כעס הוא סוג של 'אני רוצה לבטא לשני עד כמה חמור המעשה שעשה', וגם 'אחרי שהוא יראה את התגובה שלי הוא לא יעשה זאת עוד'.
ובכן זוהי טעות גמורה. המותקף עסוק עכשיו רק בהתגוננות, ומחליק מעצמו את הכעס ככל יכלתו, ואם אם הוא לא יכול הוא חושב לעצמו הבן אדם הזה סתם כעסן. והוא לא מוליך את ההתקפה עליו לשום כיון של הבנה או תיקון. ולא מוכן להכיר בטעויות שעשה.

כשהכועס יבין שאינו מביא שום תועלת.
שום שום שום שום תועלת. יצא לו העוקץ של הכעס. אדם אינו רוצה לעשות דברים שאים בהם שום תועלת, גם בשעת חימום.

לחילופין אם הוא מתאפק, ממתין קצת, ואז מדבר בצורה רגועה ולא פוגעת עם מי שהכעיס אותו, ומסביר לו כדבר איש אל רעהו שהוא מרגיש נפגע וכו', אזי הסכוי שהתועלת שהוא מבקש להשיג תובן, המכעיס, בהיותו בלתי מותקף יוכל להפנות ולחשוב אולי באמת עשיתי משהו לא נכון ויוולד בלבו הרצון לא לחזור על זה

'רגזן לא עלתה בידו אלא רגזונותו'

אני חושב שאם הכועס יחשוב אז הוא באמת יבין שאין לו טעם לכעוס. כל הבעיה היא שכשכועסים לא חושבים. לא מחשבות כמוסות ולא מחשבות לא כמוסות. תגובות שבאות מתוך כעס באות מהמותן ולא ממחשבה בדרך כלל. כנראה שעיקר העצה היא איך גורמים להפעלת שיקול הדעת כשיש דברים שמכעיסים
נערך לאחרונה על ידי כדכד ב ה' אוקטובר 11, 2018 12:42 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

ההוא דאמר
הודעות: 1532
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ד' אוקטובר 10, 2018 10:55 pm

יצא לי לדבר עם אחד מגדולי המשגיחים שליט"א,
שהמציאות של כעס, היא כאשר אדם יוצא מ'איזון', ואינו ביישוב הדעת, הן מחמת פגיעה שפגעו בציפור נפשו וכדו'.
ויתכן לבאר שלכך אדם נמדד בכוסו בכיסו ובכעסו, דאז מתגלה האדם האמיתי כאשר השכל אינו שולט, והאדם יצא מהאיזון הרגיל, ובזה מתגלה מהי מהותו הפנימית האמיתית.

הכתב והמכתב
הודעות: 383
הצטרף: ג' ינואר 31, 2017 1:15 am

Re: והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך

הודעהעל ידי הכתב והמכתב » ו' אוקטובר 12, 2018 4:49 pm

כדכד כתב:
הכתב והמכתב כתב:אכתוב ממה שעזר לי בס"ד לגבי כעס על סובבים

ישנה איזו מחשבה כמוסה בלב הכועס, שהביטוי של כעס הוא סוג של 'אני רוצה לבטא לשני עד כמה חמור המעשה שעשה', וגם 'אחרי שהוא יראה את התגובה שלי הוא לא יעשה זאת עוד'.
ובכן זוהי טעות גמורה. המותקף עסוק עכשיו רק בהתגוננות, ומחליק מעצמו את הכעס ככל יכלתו, ואם אם הוא לא יכול הוא חושב לעצמו הבן אדם הזה סתם כעסן. והוא לא מוליך את ההתקפה עליו לשום כיון של הבנה או תיקון. ולא מוכן להכיר בטעויות שעשה.

כשהכועס יבין שאינו מביא שום תועלת.
שום שום שום שום תועלת. יצא לו העוקץ של הכעס. אדם אינו רוצה לעשות דברים שאים בהם שום תועלת, גם בשעת חימום.

לחילופין אם הוא מתאפק, ממתין קצת, ואז מדבר בצורה רגועה ולא פוגעת עם מי שהכעיס אותו, ומסביר לו כדבר איש אל רעהו שהוא מרגיש נפגע וכו', אזי הסכוי שהתועלת שהוא מבקש להשיג תובן, המכעיס, בהיותו בלתי מותקף יוכל להפנות ולחשוב אולי באמת עשיתי משהו לא נכון ויוולד בלבו הרצון לא לחזור על זה

'רגזן לא עלתה בידו אלא רגזונותו'

אני חושב שאם הכועס יחשוב אז הוא באמת יבין שאין לו טעם לכעוס. כל הבעיה היא שכשכועסים לא חושבים. לא מחשבות כמוסות ולא מחשבות לא כמוסות. תגובות שבאות מתוך כעס באות מהמותן ולא ממחשבה בדרך כלל. כנראה שעיקר העצה היא איך גורמים להפעלת שיקול הדעת כשיש דברים שמכעיסים

א. דיברתי על מה שחושבים בין לבין, ואז זה משפיע אוטומטית על התגובות מהמותן בשעת כעס. המותן יש לה גם הגיון מסוים עליו הוא בנוי.

כדכד
הודעות: 8401
הצטרף: ה' פברואר 09, 2017 11:30 am

Re: והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך

הודעהעל ידי כדכד » א' אוקטובר 14, 2018 6:31 pm

הגיון שייך לשכל
תגובות מהמותן שייכות לתגובות שבאות בלי מחשבה ויישוב הדעת

ההוא דאמר
הודעות: 1532
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך

הודעהעל ידי ההוא דאמר » א' אוקטובר 14, 2018 11:00 pm

מדוע לגבי כעס מוצאים אנו דבר חדש, ששייך הוא ללב - 'והסר כעס מליבך'.
ונתן לך ה' 'לב רגז', [עיין נדרים כ"ב].
בשונה משאר המידות שלא מצאנו את ההתייחסות של ה'לב'.

כדכד
הודעות: 8401
הצטרף: ה' פברואר 09, 2017 11:30 am

Re: והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך

הודעהעל ידי כדכד » ב' אוקטובר 15, 2018 10:01 am

תועבת ה' כל גבה לב
תאות לבו נתת לו
מדוע כתב מר שרק רק הכעס משוייך ללב?
אגב רוגז אינו כעס אלא חרדה כמו "רגזו ואל תחטאו" ואכמ"ל בזה

ההוא דאמר
הודעות: 1532
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ב' אוקטובר 15, 2018 11:24 pm

כדכד כתב:תועבת ה' כל גבה לב
תאות לבו נתת לו
מדוע כתב מר שרק רק הכעס משוייך ללב?
אגב רוגז אינו כעס אלא חרדה כמו "רגזו ואל תחטאו" ואכמ"ל בזה


בנוגע לחלק הא' צדקו דבריכם.
בנוגע לחלק ב' כמדו' שהדברים אינם מדוייקים.
גמ' נדרים כב, א -ב
עולא במיסקיה לארעא דישראל איתלוו ליה תרין בני חוזאי בהדיה קם חד שחטיה לחבריה אמר ליה לעולא יאות עבדי אמר ליה אין ופרע ליה בית השחיטה כי אתא לקמיה דר' יוחנן א"ל דלמא חס ושלום אחזיקי ידי עוברי עבירה א"ל נפשך הצלת קא תמה רבי יוחנן מכדי כתיב ונתן ה' לך שם לב רגז בבבל כתיב א"ל ההוא שעתא לא עברינן ירדנא

ומבואר שלב רגז פירושו כעס.

ההוא דאמר
הודעות: 1532
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ב' אוקטובר 15, 2018 11:25 pm

האם בארץ ישראל סובלים פחות ממידת הכעס?
גמ' נדרים כב, א -ב
עולא במיסקיה לארעא דישראל איתלוו ליה תרין בני חוזאי בהדיה קם חד שחטיה לחבריה אמר ליה לעולא יאות עבדי אמר ליה אין ופרע ליה בית השחיטה כי אתא לקמיה דר' יוחנן א"ל דלמא חס ושלום אחזיקי ידי עוברי עבירה א"ל נפשך הצלת קא תמה רבי יוחנן מכדי כתיב ונתן ה' לך שם לב רגז בבבל כתיב א"ל ההוא שעתא לא עברינן ירדנא

הכתב והמכתב
הודעות: 383
הצטרף: ג' ינואר 31, 2017 1:15 am

Re: והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך

הודעהעל ידי הכתב והמכתב » ג' אוקטובר 16, 2018 12:47 am

כדכד כתב:הגיון שייך לשכל
תגובות מהמותן שייכות לתגובות שבאות בלי מחשבה ויישוב הדעת

נכון. אבל גם תגובות שבאות מאותן יש להם לוגיקה איך שהם עובדות. ההבדל הוא שכשאנחנו פועלים בהגיון אנחנו מפעילים קודם את השכל ואחר ההכרעה פועלים. לעומת זאת תגובות מהמותן הם תגובות שלא הפעלנו רגע של מחשבה לפני עשייתם. אבל הפעולה כוונה למטרה מסוימת על פי מידע מסוים שאצור במוחנו. ואם המידע הזה ישתנה, גם התגובות מהמותן ישתנו

כרמי שלי
הודעות: 658
הצטרף: א' אוגוסט 06, 2017 4:38 pm

Re: והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך

הודעהעל ידי כרמי שלי » ג' אוקטובר 16, 2018 9:22 am

ההוא דאמר כתב:
כדכד כתב:תועבת ה' כל גבה לב
תאות לבו נתת לו
מדוע כתב מר שרק רק הכעס משוייך ללב?
אגב רוגז אינו כעס אלא חרדה כמו "רגזו ואל תחטאו" ואכמ"ל בזה


בנוגע לחלק הא' צדקו דבריכם.
בנוגע לחלק ב' כמדו' שהדברים אינם מדוייקים.
גמ' נדרים כב, א -ב
עולא במיסקיה לארעא דישראל איתלוו ליה תרין בני חוזאי בהדיה קם חד שחטיה לחבריה אמר ליה לעולא יאות עבדי אמר ליה אין ופרע ליה בית השחיטה כי אתא לקמיה דר' יוחנן א"ל דלמא חס ושלום אחזיקי ידי עוברי עבירה א"ל נפשך הצלת קא תמה רבי יוחנן מכדי כתיב ונתן ה' לך שם לב רגז בבבל כתיב א"ל ההוא שעתא לא עברינן ירדנא

ומבואר שלב רגז פירושו כעס.

תרוויהו איתנהו בו. לדוגמא: "שמעו עמים ירגזון" (שמות טו, יד) ענינו חרדה, ולאידך "ברגז רחם תזכר" (חבקוק ג, ב) מתפרש כלשון קצף וכעס.
ונ"ל עפמש"כ הרמב"ן (בראשית מה, כד) דרגז הוא לשון רתת ותנועה. יעויי"ש. די"ל דזה ישנו הן בחרדה והן בכעס, וע"ש זה נקראו כן, כל מקום לפי ענינו.

ההוא דאמר
הודעות: 1532
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ד' אוקטובר 17, 2018 3:43 pm

ההוא דאמר כתב:האם בארץ ישראל סובלים פחות ממידת הכעס?
גמ' נדרים כב, א -ב
עולא במיסקיה לארעא דישראל איתלוו ליה תרין בני חוזאי בהדיה קם חד שחטיה לחבריה אמר ליה לעולא יאות עבדי אמר ליה אין ופרע ליה בית השחיטה כי אתא לקמיה דר' יוחנן א"ל דלמא חס ושלום אחזיקי ידי עוברי עבירה א"ל נפשך הצלת קא תמה רבי יוחנן מכדי כתיב ונתן ה' לך שם לב רגז בבבל כתיב א"ל ההוא שעתא לא עברינן ירדנא


ראיתי כעת בספר ארך אפיים.
קבצים מצורפים
ארך אפיים - ארץ ישראל.png
ארך אפיים - ארץ ישראל.png (78.33 KiB) נצפה 3522 פעמים

יואל שילה
הודעות: 1687
הצטרף: ג' דצמבר 26, 2017 2:01 am

Re: והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך

הודעהעל ידי יואל שילה » ו' פברואר 08, 2019 1:04 am

כעס
לכעס יש כמה חלקים:
א'- החלק הרעיוני, שהאדם בתחושה שהוא השולט בעולם וממילא מי שעושה משהו שלא כרצונו - מיפר את ריבונותו.
ב'- חלק התסיסה, הוא הצורך הבוער להגיב כאן מייד ובמלא העוצמה, וללא שהייה אין רגיעה.
ג'- חלק התגובה הוא התגובה שלא בשליטה מלאה, תוך אבדן המעצורים.
הפתרון לחלק הראשון, שהוא החשוב ביותר, היא ההפנמה שאני לא הבוס, אלא יש בוס מעלי, שהוא קובע בדיוק את כל הפרטים של מה שקרה לי ויקרה לי, והוא קבע שבדיוק יקרה כעת מה שקרה, ע"י מי שזה קרה דרכו, וממילא אין סיבה לכעס.
הפתרון לחלק השני, הוא לדמיין שוב ושוב שלא בשעת מעשה כאילו אני נמצא בסיטואציות מכעיסות, ומלמד את עצמי לבלום ולא להתפרץ, אלא להמתין עוד ועוד, ובכך גם בזמן אמת תחושת הכעס לא תגרור התפרצות.
הפתרון לחלק השלישי, הוא ההחלטה הנחרצת היכן יהיו גבולות הכעס, ושהן יסתיימו רק בפעולה כזו וכזו [כלומר, מי שמורגל בשליפת סכין רח"ל - ירגיל את עצמו רק להכות, מי שמורגל להכות - ירגיל את עצמו רק לצעוק, מי שמורגל לצעוק ירגיל את עצמו רק לשבור חפץ, השובר ירגיל עצמו רק לבקר, הביקורתי ירגיל עצמו רק לעשות פרצוף שאינו מרוצה, ובכך ילמד להקטין את נזקיו למינימום].
העבודה הקשה על כל הפרמטרים הללו - מניבה תוצאות ברוכות בס"ד.
בדרך כלל הכעס מצוי אצל רודפי הכבוד, בעלי הגאוה, היהירים, ורודפי השררה [וכן אצל האנוכיים], ויש לבאר את מהותם.

כבוד גאוה יהירות שררה חנופה ובקשת הערכה
ישנם מושגים דומים, אך שונים במהות:
כבוד - כבוד הוא מלשון כבדות, כלומר, חשיבות וערך.
גאוה - היא תחושת העליונות של יחיד או קבוצה, הן מפני מעלות פנימיות והן מפני מעלות חיצוניות.
יהירות - היא החצנה של גאוה, שבעוד שגאוה עשויה להוותר בלב, אך היהירות היא התשדורת החיצונית של מי שחש עצמו נעלה על אחרים.
שררה - היא הרצון לשלוט ולקבוע מה יֵעשה.
חנופה - היא ההתייחסות לדבר כחיובי, אף שהוא איננו ראוי לכך.
בקשת הערכה - היא היחס לדבר כחיובי.
בפשטות כל אדם מעוניין בהערכה, כלומר שאחרים יתייחסו אליו ולמעשיו בחיוב, הן כשמעשיו אציליים, והן כשהוא גנב ומעוניין בהערכת חבריו לכנופיה - וזאת מאחר ותדמית האדם על עצמו מושפעת בעיקר מאיך שאחרים מתייחסים אליו.
תחושת האדם כמוערך היא הדחף הגדול לפעול, ולהמשיך במעשיו, ובכח המוערך להתגבר על קשיים רבים.
לכבוד יש חלק פנימי של הערכה למה שמוגדר אצלו כחיובי, אך גם חלק חיצוני של יחס מכבד לדבר, כקימה בפני ס"ת, הוספת תואר כבוד לאדם, וכדו'.
מאחר והביטויים החיצוניים של כיבוד נותנים תחושה של מוערכות - הרי שבפעמים רבות אנשים יעדיפו להסתפק בקבלת ביטויים חיצוניים בלי להתאמץ להיות ראויים להערכה אמיתית, ולעתים רבות ניתן לקנות אותם ע"י ביטויים חיצוניים אלו אף ע"י מי שלא באמת מעריך אותו, ולזאת יקרא חנופה.
הבעייתיות בחנופה היא הן מצד המחניף והן מצד המוחנף: המחניף מנסה לקבל טובות הנאה שלא בהכרח מגיעות לו ע"י רכישת המוחנף, ובפעמים רבות הן על חשבון מי שבאמת ראוי להן [אך איננו מחניף]; והמוחנף 'מורדם' ומקבל תחושת כיבוד/הערכה אף שלא באמת ראוי לה, ודי לו בכך, ולכן נמנע מלעשות פעולות חיוביות אמיתיות, שיכולות היו לזכות אותו בהערכה אמיתית.
החנופה מותרת כדי להנצל מנזקים וכדי להרבות שלום, אך אין בכלל זה החנופה כדי לקדם את המעמד האישי, ואצ"ל שחנופה לאדם על מעשיו הרעים היא אסורה, כי בכך מחזקו בהם.
הגאוותן חש עצמו נעלה על אחרים, הן בשל תכונותיו כגון זכרון והתמדה, הן בשל מעשיו כגון שהגיע להשגים, הן בשל מעמדו כגון ייחוס, השתייכות חברתית, וכל כיו"ב.
הגאוה עלולה לשתק פעילות חיובית אמיתית, שמאחר והוא חש עצמו כבר בצמרת, אין לו בשביל מה להתאמץ להוסיף השגים חיוביים.
מי שהורגל בתחושת העליונות מגיל צעיר עלול להתמכר לה, ולהמשיך בזאת גם כשיהיה בקרב כאלו שעלו עליו בהשגיהם, ועלול להכשל ברצון או נסיון להוריד אותם מגדולתם, שהרי חש שהצלחתם היא על חשבונו - כי הרי הוא הוא מאז ומתמיד היה המוערך ביותר, ובמקום להתאמץ יותר - הוא עלול לרכז את כשרונותיו בריסוק זולתו.
כשהגאוה לא נותרת בלבו אלא גם פורצת החוצה, הרי הוא עלול להיות מהיהירים, שלא משוחחים מתרועעים, משתדכים וכו' עם כל אחד, אלא רק עם מי שמעמדו הרם מאפשר לו להתרועע עמו.
אין צורך לומר שבד"כ הגאוותן וק"ו היהיר אינם חשופים לביקורת, ואדרבה, יעשו כל שבידם כדי לבטל את המוכיח ואת התוכחות, שהרי התוכחות הן כחץ מושחז בלבם, ובשל כך קטן סיכויים לתקן את משגיהם, ולא יחושו בכך.
יש לציין שלא בהכרח הגאוותן סובל מיצר הכבוד, ובפעמים רבות קל לו להשאר בצד, לרום מעלתו.
המשתרר הוא מי שמטרתו היא שרצונותיו יבוצעו.
השררה עלולה לנבוע מחמת גאוה, כלומר שבטוח שמחשבותיו ורצונותיו הם הטובים והחשובים ביותר, וראוי לו לקבוע לאחרים מה יהיה; אך עלולה לנבוע גם מחמת בקשת הכבוד - כדי להיות זה שנמצא בראש ואליו יופנה הכיבוד החיצוני; לעתים המשתרר מפיק את עיקר הנאתו מכך שנכנעים אליו אלו שלא מעריכים אותו - שהרי זה מעיד על עוצמת שלטונו.
המשתרר מחמת הגאווה לא בהכרח ישאף להיות הראש, אלא לעתים יעדיף להיות בעמדת השפעה על מי שבראש, כלומר - יספק למי שבראש את הכיבוד באמצעות החנפה, ויקבל בתמורה את עמדת השליטה, בבחינת הצוואר המסובב את הראש; ואילו המשתרר מחמת הכבוד לא בהכרח יחשוק בקביעת הדברים בפועל, אלא העיקר אצלו שיכירו בו כראש.
המשתרר מחמת גאווה - עשוי לדאוג לטובת מי שתחתיו, שהרי הפגם שלו הוא במה שחושב שדרך הבנתו היא הנכונה ביותר, אך אין לו עניין לראות ברעת זולתו, ואדרבה בטוח שהחלטותיו הן הטוב עבורם [אלא שיהירותו לא מאפשרת לו לקבל ביקורת, וממילא כלל לא נועץ במי שתחת שליטתו מה הוא חושבים שטוב לו, אלא מחליט עבורו], ואילו המשתרר מחמת דרישת הכבוד - לא באמת מעוניין בטובת מי שתחתיו, אלא רק בהפקת השלטון והכיבוד. אלו ואלו עלולים להשתמש בכחם כדי לעשות בממון הציבור כבתוך שלהם, או כי חושבים שלהם נאה לקבוע מה יעשה 'לטובת הציבור' או כי לא אכפת להם מממון הציבור.
התכונות שצויינו מצויות ביותר גם אצל אנשים יראי שמים, שבטוחים שאופן חשיבתם היא האמת המוחלטת, וכופים על הציבור את הבנתם, ואינם פתוחים לביקורת.
כמה יש להעריך את מי שלא חושק בכיבוד חיצוני, ולא חושב את עצמו כנעלה, ולא מעוניין להיות ראש או לקבוע לאחרים, אלא די לו במעשיו החיובים, בשקט והצנע; מחלקו יהא חלקנו.


חזור אל “בית המדרש”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 150 אורחים