מחלוקת עם הקב"ה

[משה שריפי]

בבבא מציעא (פו.) מובאת מחלוקת בין הקב"ה למלאכים, וכן בשו"ת מן השמים (ג) מובאת מחלוקת כזו לעניין סדר הפרשיות.

אני לא מתכון לשאול איך אפשר לחלוק על הקב"ה הרי הוא נותן התורה, לזה ידוע התירוץ דלא בשמים היא, אני רק רוצה לשאול איך מלאכים/תנאים/אמוראים/ראשונים יכולים לחלוק על הקב"ה, הרי ודאי שאין לנו השגה בגדולתו ובחכמתו, ואם אמורא לא יכול לחלוק על תנא ק"ו שאינו יכול לחלוק על הקב"ה.

[אוצר החכמה]

זה הרי להיפך. אמורא יכול לחלוק בסברא ובפירוש עניין על תנא. אבל למעשה ההלכה כהתנא וזה הכוונה שלא יכול לחלוק. אבל כאן שלא בשמים היא אומר גם שההלכה כפסק בני אדם. ואם סתם שאלתך איך אפשר להתווכח עם הקב"ה על פירוש התורה הלא הוא יודע טוב מאתנו. גם זה בכלל לא בשמים היא.

[משה שריפי]

זה הרי להיפך. אמורא יכול לחלוק בסברא ובפירוש עניין על תנא. אבל למעשה ההלכה כהתנא וזה הכוונה שלא יכול לחלוק. אבל כאן שלא בשמים היא אומר גם שההלכה כפסק בני אדם. ואם סתם שאלתך איך אפשר להתווכח עם הקב"ה על פירוש התורה הלא הוא יודע טוב מאתנו. גם זה בכלל לא בשמים היא.

זה נידון מפורסם באחרונים האם הסיבה שאחרון לא יכול לחלוק על ראשון זה משום שהם יותר חכמים מאתינו ומסתמא אנו טועים, או שכך קבלנו עלינו לפסוק כמותם שלא תחרב התורה.
אני שואל בעיקר לפי הגישה הראשונה, ודאי שהקב"ה יותר חכם מרש"י לא פחות ממה שר"ע יותר חכם מרש"י, וא"כ למה בסדר הפרשיות יכול רש"י לחלוק על הקב"ה ואילו על ר"ע רש"י לא יכול לחלוק.

[סגי נהור]

זה גופא פירוש "לא בשמים היא", שההכרעה בשאלות וספקות של תורה היא לפי דעתו הקטנה המוגבלת של האדם ולא לפי דעתו האינסופית של הקב"ה. וממילא לק"מ.

או בסגנון אחר: מחלוקת של תנא/מלאך עם הקב"ה איננו ויכוח "מי צודק" אלא שני צדדי הסתכלות על הדבר, שמלמעלה רואים דברים באופן מסוים ומלמטה באופן אחר. והכלל "לא בשמים היא" מלמד שמה שמכריע הוא אופן הראיה וההסתכלות שלנו למטה.

[משה שריפי]

לא בשמים היא הכוונה שהתורה ניתנה לחכמי ישראל, והם יפרשו את התורה, ואין הקב"ה משנה את התורה כבעלים על התורה או כנותן התורה, אני שואל גם אם הקב"ה כבר נתן את התורה ואינו יכול (כביכול) לשנות אותה, מ"מ הוא גם כן אחד מחכמי ישראל, ואז לכאו' מעמדו מעל מעמד של תנא ורש"י לא יוכל לחלוק עליו.

ביאור דברי בצורה למדנית: יש בקב"ה שני דינים, הא' שהוא הבעלים על התורה, ומצד זה לכאו' א"א לחלוק עליו, כיון שהוא אומר לך מה הוא כתב, ועל זה אנו אומרים לא בשמים היא ושוב א"א לשנות. אך יש דין נוסף בקב"ה שגם אם לא הוא היה נותן את התורה, מ"מ הוא לא גרע מפרשן של התורה, והוא יכול לפרש את התורה מנקודת מבטם של בנ"א, ובזה אני מבין שלא שייך לומר לא בשמים היא.

[סגי נהור]

אם כן הקושיא היא רק לפי האופן שבו אתה בוחר לפרש את הדברים (שלענ"ד אינו נכון גם לולא הקושיא).

[משה שריפי]

אם כן הקושיא היא רק לפי האופן שבו אתה בוחר לפרש את הדברים (שלענ"ד אינו נכון גם לולא הקושיא).

אני מבין שאתה מתכון חלוק עלי בנקודה שכתבתי שעל הדין השני לא אומרים "לא בשמים היא", אם כך צריך ביאור בסברא למה אפשר לחלוק על הקב"ה ולא על ר"ע. אם נאמר שלא בשמים היא נאמר רק על הדין הראשון הסברא מובנת כמו שכתבתי שעכיו הקב"ה לא יכול לשנות, אבל לדידך צ"ב.

[סגי נהור]

הרי ביארתי דבריי לעיל, שהתורה ניתנה לנו ע"מ שנלמד ונתפוס אותה בשכלנו האנושי המוגבל וע"פ הבנה זו נפסוק ונכריע. סברא שאיננה נכונה ע"פ הבנתנו איננה יכולה להכריע בדיני התורה, גם אם הסיבה שהיא אינה מובנת היא מפני עליונותה ונשגבותה, עד שאמרו על ר"מ שלא יכלו חבריו לעמוד על דעתו מפי עומק דבריו ולכן אין הלכה כמותו. וגם הבנתו של הקב"ה שהיא אינסופית ולא נתפסת בדעת אנוש אינה מכריעה בדיני התורה.

[צורב מתחיל]

לא בשמים היא הכוונה שהתורה ניתנה לחכמי ישראל, והם יפרשו את התורה, ואין הקב"ה משנה את התורה כבעלים על התורה או כנותן התורה, אני שואל גם אם הקב"ה כבר נתן את התורה ואינו יכול (כביכול) לשנות אותה, מ"מ הוא גם כן אחד מחכמי ישראל, ואז לכאו' מעמדו מעל מעמד של תנא ורש"י לא יוכל לחלוק עליו.

ביאור דברי בצורה למדנית: יש בקב"ה שני דינים, הא' שהוא הבעלים על התורה, ומצד זה לכאו' א"א לחלוק עליו, כיון שהוא אומר לך מה הוא כתב, ועל זה אנו אומרים לא בשמים היא ושוב א"א לשנות. אך יש דין נוסף בקב"ה שגם אם לא הוא היה נותן את התורה, מ"מ הוא לא גרע מפרשן של התורה, והוא יכול לפרש את התורה מנקודת מבטם של בנ"א, ובזה אני מבין שלא שייך לומר לא בשמים היא.

כמדומ' שהחת"ס נוקט שאליהו כמלאך לא יכול להועיל גם כשהוא מביא דברים בשם אומרם. וכלומר שכל הופעה שמיימית אין לזה יחס של שיטה כלל משום לא בשמים היא.

[משה שריפי]

הרי ביארתי דבריי לעיל, שהתורה ניתנה לנו ע"מ שנלמד ונתפוס אותה בשכלנו האנושי המוגבל וע"פ הבנה זו נפסוק ונכריע. סברא שאיננה נכונה ע"פ הבנתנו איננה יכולה להכריע בדיני התורה, גם אם הסיבה שהיא אינה מובנת היא מפני עליונותה ונשגבותה, עד שאמרו על ר"מ שלא יכלו חבריו לעמוד על דעתו מפי עומק דבריו ולכן אין הלכה כמותו. וגם הבנתו של הקב"ה שהיא אינסופית ולא נתפסת בדעת אנוש אינה מכריעה בדיני התורה.

אני מדבר כאשר הדברים נתפסים בשכל אנוש, הבאתי דוגמא של מחל' רש"י ור"ת, שבה הקב"ה בשו"ת מן השמים כתב כר"ת.

[סגי נהור]

הרי ביארתי דבריי לעיל, שהתורה ניתנה לנו ע"מ שנלמד ונתפוס אותה בשכלנו האנושי המוגבל וע"פ הבנה זו נפסוק ונכריע. סברא שאיננה נכונה ע"פ הבנתנו איננה יכולה להכריע בדיני התורה, גם אם הסיבה שהיא אינה מובנת היא מפני עליונותה ונשגבותה, עד שאמרו על ר"מ שלא יכלו חבריו לעמוד על דעתו מפי עומק דבריו ולכן אין הלכה כמותו. וגם הבנתו של הקב"ה שהיא אינסופית ולא נתפסת בדעת אנוש אינה מכריעה בדיני התורה.

אני מדבר כאשר הדברים נתפסים בשכל אנוש, הבאתי דוגמא של מחל' רש"י ור"ת, שבה הקב"ה בשו"ת מן השמים כתב כר"ת.

א"כ מדוע חולקים? כי ע"פ סברתנו וכללי ההכרעה המסורים בידינו הפשט בברייתא הוא כרש"י. ועל זה אומרת התורה שאין להתחשב בהבנת הקב"ה אלא בהבנת בני האדם.