"אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ, בְּעָלָיו שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר וְהַמֵּת יִהְיֶה-לּוֹ"
ב. המשנה (בבא קמא כג:) מביאה מחלוקת ר' יהודה ור' מאיר לגבי חזקת המועדות של שור;
לפי ר' יהודה שור נעשה למועד לאחר שנגח ג' נגיחות בג' ימים. וכן להיפך; בכדי שהשור ישוב להיות בחזקת שור תם, צריך להוכיח שהוא לא נגח ג' ימים אע"פ ששורים עברו לפניו.
אך ר' מאיר חולק ואומר ששור תם יעשה למועד לאחר שנגח ג' נגיחות אפילו ביום אחד. ועוד מוסיף וחולק ואומר שבכדי ששור מועד יחזור להיות בחזקת תם מספיק שיהיו התינוקות ממשמשין בו והוא לא נוגח (ואפי' בפעם אחת).
ג. הגמרא (שם) מקשה לדעת ר' מאיר שהרי לכאורה בפסוק כתוב "כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם" ומהיכא תיתי שאפילו ביום אחד אם נגח ג"פ נעשה מועד?
ומביאה שם הגמ' סברא אליבא דר"מ ואומרת "ריחק ניגוחתיו חייב, קירב נגיחותיו לא כל שכן?!".
ובכוונת הדברים כך נראית הסברא; שאם אמרנו ששור הנוגח בג' ימים רצופים זה מוכיח שאין הדבר מקרה ודנים את השור כנגחן, אם כן יש בסיס חזק לומר שכל שכן במקרה שהשור נגח ג"פ ביום אחד - מראה הדבר שהוא שור נגחן וקיצוני ועל כן הוא בחזקת שור מועד.
להלכה סותמת הגמרא (כד.) שהלכה כר' יהודה בתם שנעשה מועד (שצריך לנגוח ג' ימים), והלכה כר' מאיר במועד שנעשה תם (שכל שהתינוקות ממשמשין בו נעשה תם מיד).
ד. השו"ע (או"ח קי"ד) מביא שאם בימות החמה מסתפק אדם האם הזכיר בטעות "משיב הרוח ומוריד הגשם" במקום "מוריד הטל", שאם מסתפק בתוך שלושים יום לאחר פסח - הרי הוא בחזקת שאמר "מוריד הגשם" וצריך לחזור. אך לאחר 30 יום - הרי הוא בחזקת שהתרגל ואמר "מוריד הטל".
ומוסיף עוד השו"ע וכותב שאם ביום הראשון של פסח יאמר האדם צ' (90) פעמים "מוריד הטל" (על סדר התפילה) יועיל הדבר שמכאן והלאה אם מסתפק מה אמר; הרי הוא כבר בחזקת רגיל לומר "מוריד הטל" ואין צריך לחזור שוב.
המקור לשו"ע הנ"ל הוא המהר"ם מרוטנבורג (שו"ת מהר"מ מרוטנבורג ח"א פו"מ אות ע"ג. וכן מובא גם בטור או"ח קי"ד. ובספר תשב"ץ הקטן אות ש"ז).
וכותב שם המהר"מ שמצא ראיה לדבריו מהגמרא הנ"ל "ריחק נגיחותיו חייב - קירב לא כ"ש".
ומזה מוכיח שאע"פ שהצריכו שלושים יום (ובהם תשעים תפילות) - אם אומר ביום אחד תשעים פעם זה מועיל ("קירב לא כ"ש?").
ה. וקצת קשה על דברים אלו.
1. שהרי ההלכה נחתמה כר' יהודה בתם, והסברא של ר' מאיר "קירב לא כ"ש?" לא נקבעה להלכה וא"כ איך מביא המהר"מ ראיה מגמרא זו?
שאלה זו מקשה המגן אברהם (או"ח קי"ד ט'). ומתרץ שם ומחלק, שמה שלא אומרים "קירב לא כ"ש" לגבי שור הוא משום שאפשר ששור יחלה ויתקוף ג"פ באותו היום מחמת שגעונו וא"כ אין כאן ראיה כלל לגבי מועדות (מה שאי"כ בכמה ימים שאז מלמד הדבר על טבעו הרע של השור).
אבל לגבי אדם שצריך להרגיל לשונו ולומר "מוריד הטל" במקום "משיב הרוח ומוריד הגשם" - אכן אפשר שקיימת הסברא של "קירב לא כ"ש" (ואם יאמר אדם צ"פ ביום אחד הוא יתרגל ויכנס לחזקה שאמר את הנוסח השגור בפיו).
2. רבינו פרץ (מובא בשו"ת מהרמ"ר וכן בטור) גם הוא מתמיה על דברי המהר"מ. ותורף שאלתו היא שלכאורה אין דמיון כלל בין הגמרא על שור המועד לבין שלושים יום של "מוריד הטל".
ומסביר; לגבי שור המועד אנו מחפשים ראיה לכך שהשור מועד. וא"כ כשנוגח ג' פעמים רואים שהשור הזה בטבעו הוא שור נגחן. ואם נגח בג' ימים - כ"ש כשנוגח ביום אחד שוב ושוב ומוכיח שזה טבעו - שור נגחן (אליבא דר"מ. ולא כדעת ר"י אותה תיקן בבהירות המג"א הנ"ל).
אבל לגבי שלושים יום של "מוריד הטל" - אין הנידון ראיה אלא ענין של רגילות. שקיימא לן שלאחר שלושים יום האדם מתרגל ואומר "מוריד הטל".
אבל לשיטתך מנלן שהאומר ביום אחד צ"פ זה גם יועיל שיתרגל? (וכוונתו שא"א להביא ראיה משור ששם הנושא הוא ראיה שהשור נגחן וכאן הנושא הוא שהאדם מתרגל).
ו. הקהילות יעקב (בבא קמא סימן כ"ט, טהרות סימן ס"ו הישנים) חוקר ודורש בעניין חזקה. ומסתפק שם האם מה שמוחזק בכל מקום בג"פ, האם הוא בתורת ראיה והוכחה שדרכו בכך, או, שאחרי שדבר חוזר ונשנה ג' פעמים; מכח אותם פעמים עצמם נעשית החזקה (כלומר שדבר זה נעשה לרגיל).
ורוצה שם הקהילות יעקב לתלות את מחלוקת המהר"מ מרוטנבורג ורבינו פרץ בחקירה זו.
ומסביר: ר' פרץ למד והבין שכל חזקה היא בתורת ראיה, וכגון שור שנגח ג' פעמים יש ראיה שהוא נגחן ולכן הוא נעשה מוחזק ומועד לשלם נזק שלם.
ואילו המהר"מ למד שחזקה היא בתורת הרגל, וכגון שור שאחרי שנגח ג' פעמים הוא מתרגל לנגוח וזה נעשה טבעו ולכן הוא מועד מעתה לשלם נזק שלם.
ואם כן, אליבא דהמהר"מ אפשר להביא משור המועד ראיה לשלושים יום שאומר "מוריד הטל", שהרי שגם בתפילה הנידון הוא התרגלות.
ומיהו לרבינו פרץ באמת אין כלל שייכות בין הראיה לנידון, וא"א כלל להביא ראיה משור המועד לענין תפילה והזכרת "משיב הרוח ומוריד הגשם" או "מוריד הטל".
והדברים שמחים.
ז. והנה למעשה השו"ע (הנ"ל) פוסק שאפשר לסמוך על שיטת המהר"מ מרוטנבורג ומי שיאמר צ"פ "משיב הרוח ומוריד הגשם" או "מוריד הטל" - אינו צריך לחזור בתפילתו אם מסופק מה אמר.
ח. ומעשה רב בא לידי והנה ביום השמיני חג העצרת זמן שמחת תורה השנה זכיתי וראיתי את הגאון הגדול הרב יצחק אזרחי שליט"א שנכנס לתוך חדר האוכל בסעודת יום החג ושר ופיזם וניגן בהתלהבות עצומה עם תלמידיו סביבו "מחיה מתים אתה רב להושיע - משיב הרוח ומוריד הגשם" כערך צ"פ.
והסביר שכעת א"א לטעות ולומר "מוריד הטל" בתפילת העמידה.
ונראה שגם הגאון הגדול ותלמידיו בררו להם ההלכה כשיטת רבינו המהר"מ מרוטנבורג ולשיטתו נכנסו לחזקת צ"פ "משיב הרוח ומוריד הגשם".
ואמנם השעה מאוחרת היתה כי פנה יום ואנו לא טעמנו מאומה מלבד איזה רוגאל"ך ולעק"ח בקידוש היום, ורגלינו כאבו מפאת מחולות שעשינו לכבודה של תורה.
אך כל מי שזכה להיות נוכח שם באותו המעמד וראה את השמחה על פני הגאון הנ"ל ובת השחוק על שפתותיו - שמח גם הוא ועלץ ליבו.
ואף אני נתכוונתי לשמוח עמהם. ודמיון נצטייר לי בליבי, ובעיני רוחי ראיתי כמין צורת המהר"מ מרוטנבורג היושב מסובל בייסורים בבור האסורים אשר במגדל אינזישהיים, ומלבן וכותב ומונה דין זה של האומר צ"פ "מוריד הטל" ביום ראשון של פסח.
ונראה לומר ששמח היה הוא אז, שדברי תורה משמחי לבות הם, וכמו שאמר דוד המלך עליו השלום פקודי השם ישרים משמחי לב.
ואפשר שקצת מאותה השמחה שהיתה אז בלבו של המהר"מ מרוטנבורג באתה אצלנו המפזמים "מחיה מתים אתה רב להושיע - משיב הרוח ומוריד הגשם" והאירה לנו ונחמתנו בגלותנו וקרבה לנו יום אשר הוא לא יום ולא לילה.
ואפשר שגם אתם כשקראתם ולמדתם ונתפלפלתם בתורה זו שהבאתי כאן בעניי; אפשר שגם בכם נתדבקה קצת מאותה השמחה.
ויה"ר שנזכה ונשמח ונעלוז בדברי התורה אני ואתם עם כל שאר עמ"י. אכי"ר.
אנכי הקטן
קמצן_קדוש.
עוֹד תַּעֲדִי בַּעֲדִי שָׁנִי וְתֺף תִּקְחִי תֵּלְכִי בְּמָחוֹל וְצַהֲלִי בִּמְחוֹלָיִךְ
יָרוּם לְבָבִי בְּעֵת יָאִיר לְךָ צוּר וְיַגִּיהַּ לְחָשְׁכֵּךְ וְיָאִירוּ אֲפֵלָיִךְ.
שאלי שרופה באש. רבי מאיר בן רבי ברוך מרוטנבורג.