זמירות שבת עם אחותו

[אוצר החכמה]

בנושא שנעלתי ולא קראתיו כמעט, ראיתי שהובא המאמר של יהוסף יעבץ (הרב יהושע ענבל) על ספרי הרב אלישיב. פתחתי וראיתי שכתב

בנוגע לשירי קודש עם אחיותיו (שהרב אלישיב החמיר בזה) אינו מובן טעם החומרא שהרי אין אדם מהרהר באחיותיו. ואם אני מבין נכון מדובר בשירי קודש היינו בחשש קריאה כמו ק"ש.
ואני משתומם אמנם יש סברות להתיר (והביא שם מתירים) אבל אינו מובן טעם החומרא שהרי אין אדם מהרהר באחיותיו? מנין לקח הוא את הקולא הפשוטה הזו שאדם מותר לו לקרא ק"ש כשאחותו שרה משום שאין אדם מהרהר באחותו?

בנושא זה אתן להתייחס רק לנושא התורני הלכתי ולא לשום דבר בעניינים אחרים.

[נריה אור]

זיל בתר טעמא אין איסור סתם לשמוע אשה שרה אלא מצד ההרהור שבדבר ולכן כאינו רואה אותה יש שהתירו וכמו"כ הכא.אולם צ"ע מצד לא פלוג רבנן.
וכגון איסור ייחוד ששיך אף באשה זקינה..אך אולי יש לחלק שכאן כולם אין הרהור וכאן רק הוא לא.ועלכ"פ יש מקום לשמוע דבריו לענ"ד

[אוצר החכמה]

זה לא קשור אפילו לייחוד. אנחנו לא מדברים על האיסור לשמוע אלא על האיסור לומד דברי קדושה כנגד הערווה. רק סברתו הוא שכיוון שאינו ערווה ממש רק קול באשה ערווה ממילא תלוי בהרהור כלשונות המופיעים בראשונים. בעיני להוציא מזה מסקנה פשוטה שבאחותו שרי הוא רחוק מאד.

[חיי נר]

עיין אגרות משה או"ח ד' טו, שדן אי איסור לקרות קר"ש כנגד ערוה הוא משום הירהור, וע"ש שהביא להקל לקרות נגד שער אשה כשאין לו בזה הירהור

[אש משמים]

אפשר לקבל קישור לקובץ המדובר??

[אוצר החכמה]

הנה מישהו העלה מקודם לפורום.
הוא כתב שאם אינו ראוי להעלותו שיודיעו ונוריד ואני חוזר על דבריו.

[מעט דבש]

קובץ תשובות ח''ג סימן י.PNG (85.61 KiB) נצפה 3882 פעמים

[מתהלך]

מאמר שכתבתי בעניין בעבר

בגמ' ברכות (כ"ד) מבואר שקול באשה ערווה שנאמר כי קולך ערב ומראיך נאוה, ופירש"י מדמשבח לה קרא בגוה ש"מ תאוה היא.
בגמ' קידושין (ע' א') נאמר: נשדר ליה מר שלמא לילתא א''ל הכי אמר שמואל קול באשה ערוה אפשר ע''י שליח א''ל הכי אמר שמואל אין שואלין בשלום אשה על ידי בעלה אמר ליה הכי אמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל.

וביאר הרשב"א בברכות, שקול באופן כללי הוא תאוה אלא שקול דיבורה חשיב מקומות המגולים ולכן מותר אבל קול (אישה) [שירה] הוא כמקומות המכוסים, ואף קול דיבור שנאסר באשה אחרת [אף שהוא] כמקומות המגולים הוא דוקא בשאלת שלו' או השבת שלו' [ש]כיון דאיכא קירוב הדעת [הוא כהסתכלות או כהנאה ו]אסור.

לפי ביאור הרשב"א מובן שאף שמשבח קרא גם "אפך כמגדל הלבנון" ו"שינייך כעדר הרחלים" וש"מ תאוה הן, מכל מקום הוי מקומות המגולים וכדיבור.

כ' הגהות מיימוניות: 'וכל אלה דוקא שאין רגילות להיגלות אבל בתולה הרגילה בגילוי שיער לא חיישינן דליכא הרהור וכן בקול הרגיל בו', והביאוהו כל הפוסקים. ואפשר לפרש דבריו בב' אופנים:
(א) שהאיסור רק בשיר ולא בדיבור, כיון שבדיבור רגילים, (כמו שנתבאר לעיל מהרשב"א שטעם ההיתר בדיבור הוא כיון שרגילים בו).
(ב) שקול שיר שרגילים בו מותר. לפי פירוש זה, בפשטות הכוונה אשה מסוימת שרגיל בה (אף שיש קצת מקום לפרש סוג שירה שרגיל בה כגון חזנות או במקום מסוים שכולם שרים), והקושי בדרך זו, שלא מצאנו בפוסקים שאשה אחת תשפיע על הרגילות בענייני מקומות המכוסים, אך אפשר שמכל מקום קול הוא יותר עניין פשוט של הרהור גרידא. (ובהגמ"י דימה קול לשיער, ולגבי שיער כתב החזו"א שנראה מהפוסקים שאפילו אם לא יודע שנשואה אסור, ושנראה שאפילו פרוצה הרגילה בזה אסור כיון שלא הקילו חכמים בפרוצות, ובח"א הסתפק לעניין שיער אפילו על נכרית, הביאו במ"ב).

מהלשון בהגמ"י ובפוסקים שהעתיקוהו לכאורה נוח יותר כהפירוש השני.

ויעויין בלשון הפרישה שכתב את ההיתר של קול דיבור ואח"כ כתב גם את ההיתר של קול הרגיל, מוכח שהבין שקול הרגיל הוא לעניין שירה, וכן הוא גם במעדני יו"ט, וכן ראיתי בכתבי הגר"י פוזן להוכיח מהמ"א שכתב שקול דיבור מותר אף שהרמ"א כבר הזכיר קול הרגיל, וכן מוכח מלשון ההגמ"י המתוקן שברמב"ם פרנקל ששם הנוסח "וכן קול לרגיל בו", וכ"ה בהגמ"י מכת"י שבסוף הר"מ שם. (וראיתי לאחד שראה את ההגמ"י רק ברמב"ם פרנקל וכתב שמהא דהב"י שינה את הלשון, שראה כתוב "לרגיל" והגיה והעתיק "הרגיל" מוכח שהבין שהוא קול דיבור. וזה דוגמא לשיבוש שיוצא מתיקון שלא מציינים שתוקן אף אם התיקון אמיתי). וכן משמע בב"י שכ' גם קול הרגיל וגם דיבור, אבל שם יש ליישב קצת, וכן משמע קצת מהל' שהעתיק בב"י "קול הרגיל בה".

הרמ"א כתב קודם שאפילו באשתו אסור (לק"ש) ואח"כ כתב שקול הרגיל בו אינו ערוה, ולפי הנ"ל צ"ל שהכוונה באשתו אם לא רגיל בה, ויתכן שבזמנם היו פחות רגילים. אך יעויין בלשון המ"ב שמשמע קצת שפירש ש"קול הרגיל" הכוונה על דיבור, וכן פירשו מרבני זמנינו, וכן מוכח מל' הגר"ז שכתב "אבל קול דיבורה כיון שרגיל בו אינה ערוה".

לפי זה נראה שהדברים נוטים וכן מוכח מהרבה גדולי האחרונים והפוסקים שמדובר על קול זמר שרגיל בו, ושוב ראיתי בכתבי הגר"י פוזן שהאריך בדיון זה ודעתו לפרש שמדובר על קול זמר ולא קול דיבור.

מסקנות:

וכיון שבזמנינו רגילים האנשים והנשים לתת קולם/ן בשיר, וכמעט כל אחד רגיל בקול אשתו ואחיותיו (צריך להדגיש דבר פשוט, שלא בשעת ק"ש וד"ת אין שום צד לאסור), א"כ יש צד היתר גדול למה שחששו חלק מרבני זמנינו לשיר זמירות שבת עם בנות משפחתו כיון שיש שם לפעמים ד"ת, (הגרנ"ק החמיר, והגרשז"א לפי הזכור לי התיר מצירוף טעמים שאולי אינו נחשב ד"ת, בצירוף שיטה לא כ"כ מקובלת שהאיסור רק בק"ש ולא בד"ת) ולהאמור הדברים נוטים להקל באשה שהוא רגיל לשמוע אותה שרה. ובאמת כמבואר לעיל יש לזה עוד צירוף להקל משיטת הרמב"ם והרא"ש שכל האיסור נאמר על שמיעת קול אשה סתם ואין איסור נוסף לגבי ק"ש וד"ת וממילא אין איסור באשתו ואחיותיו.

(לפי זה יש לעיין אם רגיל לשמוע אשה זרה באיסור אם הופך להיתר, ואולי יש לדמות למש"כ החזון איש לגבי שיער שלא הקילו חכמים בפרוצות.)

לפי כל הנ"ל לכאורה גם באשתו נדה (שלא בשעת ק"ש) יש צד גדול להתיר אם רגיל לשומעה, ויהיה צריך לפרש את הפתחי תשובה שהעתיק דין זה לעניין נדה, במקרה שאינו רגיל לשמוע קול אשתו, ויש לעיין בזה.

[חשבונות רבים]

כיון שבזמנינו רגילים האנשים והנשים לתת קולם/ן בשיר, וכמעט כל אחד רגיל בקול אשתו ואחיותיו

אפילו אם נקבל את הבנתך בסוגיא יל"ד מה נחשב רגילות ששומע אותה שרה פעם ביום או אחת לל' יום או פעם בי"ב חודש? והנראה שצריך להיות רגילות גמורה כקול של דיבור או כבתולה שמגלה שערה בכל עת וא"כ נתבטל התירך.
וזה גם אי נימא כדבריך אבל באמת מה שכתבת באות ב' מסברת לבך שתלוי באשה זו ישתקע הדבר ולא יאמר, אלא הכל תלוי ברגילות העולם וזה ביאור דברי החזו"א שלא הקילו בפרוצה. וכי דעתך להחמיר בבחור ישיבה שאינו רגיל בנשים כלל שלא ישמע גם קול דיבור? ובכלל בכל הדברים האלו אין הולכים בכל אשה לפי מה שהיא אם כעורה או נאה ואם קולה ערב או כעורב ולא לפי מה שהוא איש ולב יודע מרת נפשו אלא הכל תלוי לפי רגילות העולם ומה שנחשב דבר המביא להרהור בכללות העולם נחשב לדבר ערוה ואסור. ותל"מ.

ומה שעלה בלבך שאם הוא פרוץ באיסור אתגורי איתגור ונתיר לו לקרוא ק"ש הוא בחומץ לשינים וכעשן לעינים ומזה מוכח טעות הבנתך.

[ההוא גברא]

הואיל והתחלתם לדון בזה, דבר דומה לדון בו: לכאורה נראה דבר פשוט שמי שרגיל לשמוע רדיו באוטובוס לאונסו (או "לשמוע באוטובוס") ורגיל לשמוע קול אשה שרה, או מי ששומע הקלטות משום שסומך על החילוק שהקלטה אינה אשה וכמו שכתוב בעובדות והנהגות בשם הגרי"ז [ולפי הניק חשבונות רבים: בזמן הזה שרוב בני אדם רגילים לשמוע באונס או בהיתר כנ"ל], אפילו כששומע קול אשה עצמה שרה אין לו יותר הרהור דהוי קול שרגיל בו וכקול דיבורה.
אבל כידוע מנהג חיילי ההסדר למסור נפש על זה.
ולא ידעתי למה לא התירו להם. (אולי ביודעה ומכירה שאני? או שעת השמד שאני? או למעשה בני אדם אינם מרגישים כך?) [לדעת חשבונות רבים יש לומר ששמיעה במקרה באוטובוס אינה מספיקה כדי שייחשב שרוב כשרים רגילים בו]

[חשבונות רבים]

א. בעוה"ר הצבא בימינו מוביל במודע ובכוונה אג'נדה של הנחלת התרבות החילונית ליברלית לבנ"י, אינו רחוק בעיני שמחוייבים למסור נפשם על זה ועל דכוותיה כערקתא דמסאנא.
ב. לענייננו, א"א לתפוס החבל בב' ראשין ואם סובר כהגרע"י שאין איסור בשמיעת קול אשה בהקלטה אינו רגיל בשמיעת קול נשים. ואפי' אם נתפוס שחשיב כקול אשה לגמרי בין לחומרא בין לקולא (מה שאין אף אחד שסובר כן לענ"ד) אין רגלים לקולא שכתבת דעדיין לא מקרי קול הרגיל על ידי זה ולא סגי במה שהוא רגיל לשמוע קול זה כל ימיו דאין מתחשבין באדם פרטי כלל ולא באשה פרטית אלא הולכין אחר רגילות העולם, וכדכתיבנא.

[דורשי יחודך]

כיון שבזמנינו רגילים האנשים והנשים לתת קולם/ן בשיר, וכמעט כל אחד רגיל בקול אשתו ואחיותיו

אפילו אם נקבל את הבנתך בסוגיא יל"ד מה נחשב רגילות ששומע אותה שרה פעם ביום או אחת לל' יום או פעם בי"ב חודש? והנראה שצריך להיות רגילות גמורה כקול של דיבור או כבתולה שמגלה שערה בכל עת וא"כ נתבטל התירך.
וזה גם אי נימא כדבריך אבל באמת מה שכתבת באות ב' מסברת לבך שתלוי באשה זו ישתקע הדבר ולא יאמר, אלא הכל תלוי ברגילות העולם וזה ביאור דברי החזו"א שלא הקילו בפרוצה. וכי דעתך להחמיר בבחור ישיבה שאינו רגיל בנשים כלל שלא ישמע גם קול דיבור? ובכלל בכל הדברים האלו אין הולכים בכל אשה לפי מה שהיא אם כעורה או נאה ואם קולה ערב או כעורב ולא לפי מה שהוא איש ולב יודע מרת נפשו אלא הכל תלוי לפי רגילות העולם ומה שנחשב דבר המביא להרהור בכללות העולם נחשב לדבר ערוה ואסור. ותל"מ.

ומה שעלה בלבך שאם הוא פרוץ באיסור אתגורי איתגור ונתיר לו לקרוא ק"ש הוא בחומץ לשינים וכעשן לעינים ומזה מוכח טעות הבנתך.

תמהני קצת על כל הנוסח ורוב התוכן של הודעה זו, וכמדומני שלא נהיגי גבן להגיב בצורה כזו. (בלי קשר לעצם הדיון שהעלה הרב הכותב שעליו מגיב בעל ההודעה.)

[חשבונות רבים]

תמהני קצת על כל הנוסח ורוב התוכן של הודעה זו, וכמדומני שלא נהיגי גבן להגיב בצורה כזו. (בלי קשר לעצם הדיון שהעלה הרב הכותב שעליו מגיב בעל ההודעה.)

תמהני על תמיהתך בין מגמרא ופוסקים שמצינו לשונות כאלו וקשות מהן ובין ממנהג המקום שמצינו לשונות כאלו וקשות מהן.