כל הגדול מחברו יצרו וכו' - רעיון חדש

[אליהו בן עמרם]

שמעתי רעיון כה"ג:
אין הכוונה בדווקא כפשוטו: עם ההתקדמות במעלות היראה, כך יגדל היצה"ר לאותו ירא.
אלא, שבבסיס הפוטנציאלי של מי שיכול להיות "גדול" מחבריו עומדת תכונת "תשוקה" גדולה, ובזה הוא שונה מחבריו ה"פשוטים" יותר.
תשוקה לדעת, תשוקה להשגות, תשוקה לעשייה, תשוקה להתבלטות, תשוקה סקרנית וכו' וכו'
אם "ישכיל", יפנה את תשוקתו לצד החיוב, לדעת וליראת את השם ולעלות מעלה מעלה בעקבות תכונת תשוקתו היסודית, וזה יעשנו ל"גדול" מחבירו.
אך אם "יסכיל", יפנה את תשוקתו לצד השלילה, ואף יצטיין בזה לרוע.

מה דעתכם?

[אוצרניק]

אינני חושב שפירושך היה מניח את דעתו של אביי בסוכה דף נ"ב ע"א.

[שש ושמח]

אינני חושב שפירושך היה מניח את דעתו של אביי בסוכה דף נ"ב ע"א.

למה לא?
אמנם מתחילת דברי הגמ' שם משמע שהטעם הוא מפני שהיצה"ר חפץ יותר להכשיל את הת"ח.

[הגרח]

בן עמרם יפה דרשת ולפי ערך דורינו הפשט שלך אמת ויציב
אפשר שישנו בנוסף גם יצהר רוחני וע"כ דיבר אביי בסוכה

[סעדיה]

שמעתי רעיון כה"ג:
אין הכוונה בדווקא כפשוטו: עם ההתקדמות במעלות היראה, כך יגדל היצה"ר לאותו ירא.
אלא, שבבסיס הפוטנציאלי של מי שיכול להיות "גדול" מחבריו עומדת תכונת "תשוקה" גדולה, ובזה הוא שונה מחבריו ה"פשוטים" יותר.
תשוקה לדעת, תשוקה להשגות, תשוקה לעשייה, תשוקה להתבלטות, תשוקה סקרנית וכו' וכו'
אם "ישכיל", יפנה את תשוקתו לצד החיוב, לדעת וליראת את השם ולעלות מעלה מעלה בעקבות תכונת תשוקתו היסודית, וזה יעשנו ל"גדול" מחבירו.
אך אם "יסכיל", יפנה את תשוקתו לצד השלילה, ואף יצטיין בזה לרוע.

מה דעתכם?

ראה רסיסי לילה ריש אות "ג

[אליהו בן עמרם]

שמעתי רעיון כה"ג:
אין הכוונה בדווקא כפשוטו: עם ההתקדמות במעלות היראה, כך יגדל היצה"ר לאותו ירא.
אלא, שבבסיס הפוטנציאלי של מי שיכול להיות "גדול" מחבריו עומדת תכונת "תשוקה" גדולה, ובזה הוא שונה מחבריו ה"פשוטים" יותר.
תשוקה לדעת, תשוקה להשגות, תשוקה לעשייה, תשוקה להתבלטות, תשוקה סקרנית וכו' וכו'
אם "ישכיל", יפנה את תשוקתו לצד החיוב, לדעת וליראת את השם ולעלות מעלה מעלה בעקבות תכונת תשוקתו היסודית, וזה יעשנו ל"גדול" מחבירו.
אך אם "יסכיל", יפנה את תשוקתו לצד השלילה, ואף יצטיין בזה לרוע.

מה דעתכם?

ראה רסיסי לילה ריש אות "ג

לצערי אין בידי.
האם יוכל מר לצטט/להעתיק/לתמצת עבורי ועבור כל המתעניין

[סעדיה]

שמעתי רעיון כה"ג:
אין הכוונה בדווקא כפשוטו: עם ההתקדמות במעלות היראה, כך יגדל היצה"ר לאותו ירא.
אלא, שבבסיס הפוטנציאלי של מי שיכול להיות "גדול" מחבריו עומדת תכונת "תשוקה" גדולה, ובזה הוא שונה מחבריו ה"פשוטים" יותר.
תשוקה לדעת, תשוקה להשגות, תשוקה לעשייה, תשוקה להתבלטות, תשוקה סקרנית וכו' וכו'
אם "ישכיל", יפנה את תשוקתו לצד החיוב, לדעת וליראת את השם ולעלות מעלה מעלה בעקבות תכונת תשוקתו היסודית, וזה יעשנו ל"גדול" מחבירו.
אך אם "יסכיל", יפנה את תשוקתו לצד השלילה, ואף יצטיין בזה לרוע.

מה דעתכם?

ראה רסיסי לילה ריש אות "ג

לצערי אין בידי.
האם יוכל מר לצטט/להעתיק/לתמצת עבורי ועבור כל המתעניין

וכל מי שיש בו חסרון עצום הוא כלי גם כן לשלימות מופלג אם יזכה. כדרך שאמרו בזהר בדור המבול שהיו ראויים לקבל תורה. והוא כדרך שאמרו בסוכה (נ"ב.) כל הגדול מחברו יצרו גדול

[שייף נפיק]

בעלי שור מאריך ביסוד הנ"ל של ר' צדוק.

[אש משמים]

הרבה נחבטתי בזה.

לעצמי חשבתי שאולי לגודל גדלותו הדקדוק עימו גדול יותר ולכן יש לו יותר מקום לטעות.

[אפרים זלמן]

יש אגרת מחזו''א בה כותב שידוע שלבעל כשרון יש יותר יצה''ר, ואיני יודע אם מדבר מיצרא דעריות.

[בתבונה]

אלשיך ויקרא פרק יט
כי בני אדם יש להם יצר הרע וכל מה שמכניעים אותו ומקדשים עצמם הוא הולך וגדול, כנודע כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו

ואלי שניהם אמת

[דרומי]

לכאורה הרעיון של כל הגדול כו' הוא פשוט, שהוא בדוגמת גנב, שמחפש לגנוב מבית עשיר ולא מבית עני. כי בבית עני, גם אם יצליח לפרוץ ולהיכנס הביתה, מה כבר ירויח. הוא מחפש דוקא בית עשיר, ששם יש מה למצוא.

ובדומה לכך, היצר הרע - כחות הטומאה - מחפשים דוקא מי שהוא גדול, שאז העבירה שלו היא 'שווה' הרבה, לעומת זאת מי שהוא קטן ונכשל בעבירה, זה לא כזה הישג, ולשם מה להם להתאמץ.

וזהו סוד הדין שטומאה חלה על דוקא על יהודי, ולא על גוי ובהמה שהם טהורים לעולם (על גוי יש גזירה שיהיה כזב אבל אינו מעיקרא דאורייתא), כי כוחות הטומאה מחפשים דוקא יהודי וכו'.

[איני זוכר כרגע המראי מקומות לענין, אבל אוכל לחפשם].

[שבע]

כתב מהרח''ו בפירושו לזוהר פ' וישב (קצ, ב) - נדפס בספר ''אור החמה'':

כחד טורא רברבא ויתמהון וגו'.

פי' כי הגדול מחבירו - יצרו גדול ממנו, שצריך שיהיה כוחו גדול, ולכן אידמי לצדיקים כטורא רברבא, שגם נשמתו גבוהה. אבל לקטרגא לרשעים היצר הרע הוא קטן ודבר מועט וגם הרשע נשמתו כחוט השערה ויכיל לאטעאה לון, ולכן נדמה להם כחוט השערה, ולפום גמלא שיחנא!

אם כן שקולים הם הנשמה עם היצר הרע, ואין הפרש בין הצדיק לרשע אלא שזה רצה לנצחו וזה לא רצה, ואם כן הצור תמים פעלו אם מצדיק את הצדיק אעפ''י שנשמתו גבוהה, ומרשיע את הרשע שנשמתו כחוט השערה, כי גם היצה''ר שלהם הם על זה האופן, וכל דרכיו משפט.