חיוב השבה בקרקע - בקשת מקור

[דמשק]

ראיתי דבר שאצלי הוא חדש בחי' הראב"ד ב"ק קטז: שכתב דיש חיוב השבה בקרקע עיי"ש, (וע"ע בריטב"א ע"ז עב. ד"ה אינו בתורת השבון ודו"ק)

עזרת אחים אבקש, הידוע לכם האם/היכן מבואר בראשונים דאין חיוב השבה בקרקע? (חוץ מהרשב"א ועוד ראשונים המובאים בשיטמ"ק בסוגיא דב"ק שם)

[עושה חדשות]

הראש' שם נקטו (בשם הירו') דהחיוב לשלם אם נטלוה מסיקין מחמתו הוא מדרבנן, אמנם הראב"ד כ' דהוי דאו' כי חייב בהשבה, ואף בשטמ"ק בשם ר"י מלוניל כ' דהוי חיוב מדינא. על השבה בקרקע ע"ע תוס' שבת דפ"ה ד"ה לא תסיג. ומ"מ דברי הראב"ד צע"ג.

[דמשק]

על השבה בקרקע ע"ע תוס' שבת דפ"ה ד"ה לא תסיג

זה יהיה תלוי במחלו' האחרונים בלאו הניתן לתשלומין, אם עבר על הלאו באופן שלא נתחייב בתשלומין האם חייב מלקות

[מאיר סובל]

לכאו' אם קרקע אינה נגזלת ול"מ יאוש בקרקע - כל היכא דאיתה ברשות מרה היא, ואי"צ לקיים דין השבה. אאל"ט ד"ז כתוב גם ברשב"ם ב"ב דף מ"ד

[דמשק]

לכאו' אם קרקע אינה נגזלת ול"מ יאוש בקרקע - כל היכא דאיתה ברשות מרה היא, ואי"צ לקיים דין השבה. אאל"ט ד"ז כתוב גם ברשב"ם ב"ב דף מ"ד

כמדומני שציינתי לעיל שדברי הראב"ד מחודשים, אך בקשתי מקור בראשונים
האם תוכל לציין לי בדיוק ברשב"ם?

[מיללער]

לכאו' אם קרקע אינה נגזלת ול"מ יאוש בקרקע - כל היכא דאיתה ברשות מרה היא, ואי"צ לקיים דין השבה. אאל"ט ד"ז כתוב גם ברשב"ם ב"ב דף מ"ד

כמדומני שציינתי לעיל שדברי הראב"ד מחודשים, אך בקשתי מקור בראשונים
האם תוכל לציין לי בדיוק ברשב"ם?

רשב"ם ב"ב מד. סוד"ה ופרקינן משום וכו'. "דאין יאוש ושינוי רשות מועיל בקרקע דקרקע אינה נגזלת". (לא ראיתי שם שכ' שמחויב להשיב כדי לקיים דין השבה כדברי הראב"ד)

[מיללער]

בעצם על הכלל של 'קרקע אינה נגזלת' אע"פ שמקופיא נראה שזה ענין שמציאות 'קרקע בחזקת בעליה קיימת', וכן כ' רש"י במס' בבא מציעא ז. ד"ה מקרקעי. 'דכל היכא דאיתיה ברשות מרי' קיימא דקרקע אינה נגזלת'. וכן כתבו התוס' מפורש במס' סוכה דף לא. ד"ה אבל, שכתבו בסוף דבריהם: קרקע דבחזקת הבעלים עומדת "ולכך" אין קרקע נגזלת.

ובב' מקומות תמה הגרעק"א בגליונותיו ונשאר בצ"ע וצע"ג, שהרי כל היסוד של קרקע אינה נגזלת נלמד מכלל ופרט וכלל במס' ב"ק קיז: ומאותה הילפותא נלמד גם שעבדים אין נגזלים, וא"כ אם גזל עבדים אע"פ שבפועל הכניסן לביתו, לא קמו ברשותו להתחייב עליהם באונסין ואם נשרפו שם או שטפם נהר אין חייב באחריותן, הרי אף דאין קיימין ברשות בעלים ובמציאות הם ברשות הגזלן ואפ"ה אין נגזלות.

ומשמע מדבריו דאם א' גזל מחבירו עבד, והכניסן ברשותו, יכול הגזלן להקדיש את העבד (באופן שיכול להוציאו בדיינין) ולית ביה משום ואיש כי יקדיש את ביתו וכו'


-

מה המהלך הנקוטה בישיבות ליישב את קושית רעק"א בזה?