תפילה בלא נשימה כעצה לכוונה

[מענה איש]

ראיתי עצה בספר של תלמיד הרמ''ע מפאנו שמי שרוצה לכוון בשמנה עשרה ולא יאבד הכוונה יאמר כל ברכה בנשימה אחת ואז לא יאבד הכוונה ז''א שתפילה בזריזות מועילה לכוונה בניגוד להנהגה הרווחת שתפילה באיטיות מסייעת לכוונה

[הצבי]

באיזה ספר?

[סגי נהור]

זה נידון ידוע, וכבר המשילו על כך משל נאה.

1.PNG (70.98 KiB) נצפה 3109 פעמים

2.PNG (56.11 KiB) נצפה 3109 פעמים

[חיים סגל]

עוד המשילו בזה [אולי חסידי קוצק]: סכין שחיטה, ככל שהיא קצרה יותר כך מועטים פגימותיה.
אך מה ש'מענה איש' הביא נראה שיש בזה עצה לריכוז זה שעוצר נשמתו, ומה שגורם שיהא במרוצה הוא רק פועל יוצא, ולא עצם המטרה. ועל זה נאמר 'ניתי ספר וניחזי'

[ברמן]

סיפר לי הגרי"ד שפילר, כי בבחרותו נסע פעם אל האדמו"ר רבי אהרן מבעלז בערב. הכנותיו של האדמו"ר לתפילת ערבית נמשכה כמה שעות עד השעה שתיים וחצי בלילה - אולם התפילה היתה במרוצה כה רבה, עד שמתחילתה עד סופה ארך פחות מ-7 דקות!!!

[סגי נהור]

על תפילה במהירות כאמצעי (או כסימן) לדבקות מדובר בבית מדרשו של הבעש"ט, ולדוגמא בצוואת הריב"ש סי' לו (ובכש"ט סי' רכ):

פעמים יכול לומר התפילה במהירות מאד, מחמת שבוער בלבו אהבת ה' מאד, והתיבות יוצאים מפיו בעצמם.

באותם מקורות מבואר שהדבקות האמיתית בתפילה (לאלו השייכים לזה) היא כאדם הנאחז במקום גבוה, שאם לרגע אחד ירפה מאחיזתו תכף יאבד אחיזתו ויפול עד למטה מטה, וכך מחשבה זרה אחת המפסיקה את הדבקות מפילה את האדם בבת אחת מעולם עליון עד לתחתית. ומכאן המהירות, וכמשל חסידי קוצק הנ"ל.

[מענה איש]

הציטוט שהבאתי בתחילת האשכול הוא מתוך הספר דרכי התשובה לרבי אלעזר נחמן פואה זצ''ל (קיים באוצר)

דרכי התשובה.pdf

(445.8 KiB) הורד 230 פעמים

[לענין]

א' שאל למוהרנ''ת אם עדיף להתפלל במהירות כדי שלא יהי' לו מחשבות זרות, ענה מוהרנ''ת ואמר, במהירות יכולין להתפלל כל התפילה במחשבה זרה אחת, אבל במתינות עכ''פ יפסקו המחשבות זרות כמה פעמים.
אבניה ברזל עמ' ס''ט

[מצפה]

ראיתי עצה בספר של תלמיד הרמ''ע מפאנו שמי שרוצה לכוון בשמנה עשרה ולא יאבד הכוונה יאמר כל ברכה בנשימה אחת ואז לא יאבד הכוונה ז''א שתפילה בזריזות מועילה לכוונה בניגוד להנהגה הרווחת שתפילה באיטיות מסייעת לכוונה

יודעני על הרה"ק רבי חיים מרדכי מנדבורנה זיע"א שהיה מתפלל כל תפילותיו בנשימה אחת ככל האפשר, דהיינו שהיה מתפלל תמיד עד שהיה ההכרח לנשום, אבל מאידך התפלל באריכות.

[משה1]

הנני להעתיק דברי הגרי"ח סופר שליט"א מספר כנסת יעקב עמ' טו. [נדפס בשנת תשמ"ט]

ה. בענין עצה לכוונה בתפילה

כתב רבינו הגאון הקדוש זיע"א בספר יסוד ושורש העבודה שער ה' פרק א': "שלשה המה מטיבי סעד לאדם ומועילים שינצל ממחשבות זרות ומבלבול הדעת בתפילה, אחת היא וכו', והשני שיוציא התיבות של התפילה ממש כאילו מונה מעות, דהיינו שיתן הפסקת נשימה בין כל שתים או שלש תיבות, ועל כל פנים לא יאמר יותר משלש תיבות בנשימה אחת. ודוגמא יתחיל אתה חונן לאדם ויפסוק רגע מועט ויאמר דעת, ויפסיק מעט ויאמר ומלמד לאנוש, ויפסיק מעט ויאמר בינה, ויפסיק מעט ויאמר חננו מאתך ויפסיק מעט ויאמר דעה בינה והשכל ויפסיק" וכו' עיין שם.

וכאן הבן שואל, דלעומת זאת ראיתי לגאון עוזינו החיד"א ז"ל שהביא ממש איפכא, וזו לשונו בספרו שו"ת יוסף אומץ (סימן ע' אות א'): "המתפלל צריך שיכווין לבו וכו', ראיתי להרב עין וקדיש מהר"ר אליעזר נחמן פואה ז"ל בספרו גורן ארנן כתב יד (פרשת ואתחנן) וזו לשונו בקצור "צריך לכווין בתפילה פירוש המילות, ואשר הוא עומד לפני המלך, ולעשות תקון התמידים, ולכוין אל סוד התפילה, והמכוין בזה אינם באים לו מחשבות זרות, כי במקום קדש סט"א עומדת מרחוק. והתקון לכל אדם שיאמר כל ברכה בנשימה אחת ולא ינשום בתוכה, עד כאן לשונו בקצור.

וכן שמעתי משם הרב הגדול חסידא קדישא מהר"ר יוסף קובו ז"ל אב"ד ק"ק שאלוניקי בדור שלפני פנינו שהרוצה לינצל ממחשבות יאמר כל ברכה בנשימה אחת". עד כאן דברות רבינו הגאון חיד"א ז"ל.

והאמת שכבר נמצא כיוצא בזה לחד מן גדולי קאמיא מר ניהו רבה רבינו אשר ב"ר שאול בספר המנהגות שלו (דף קנ"ב) שכתב: "יכוף את ראשו, ויתפלל בזריזות כל מה שיוכל לומר בנשימה אחת, ובזה לא יסיח דעתו" וכו" ע"ש, וגם לגאון המובהק בעל חות יאיר ז"ל בספרו היקר מקור חיים על שלחן ערוך (סימן צ"ה סס"ב דל"ו ע"ב) מצאתי שכתב: "ואני הרגלתי עצמי להתפלל כל ברכה בנשימה אחת, לבר מאבות וגבורות והודאה, וחוץ מביום יש בו הזכרת דבר מה (ר"ל יעלה ויבא וכיוצא בזה), וטרם החילי כל ברכה הייתי מכוין תמצית המבוקש מאותה ברכה, ואף כי הועיל קצת, כל זה לא שוה לי". ועיין לגר"ש בראך ז"ל בספר גבעת שאול (סימן עד"ר דל"א סע"ב) ודוק

ולפי זה הרוצה לכוין לבו בתפלתו כיצד יעשה, ודוחק לומר דאין כאן שתי דעות חלוקות אלא כל חד מכיר בנפשיה ויעשה כראוי וכנכון לו. וצל"ע. [ט' תמוז תשד"מ].

ואחר זמן קבלתי מכתב (מער"ח אדר תשמ"ה), מידידי כהן שדעתו יפה הר"ר אליהו בכמהר"ש הכהן שליט"א, וכה כתב: "עיין בסדור הרב היר"א הנקרא נהר שלום ח"א (ריש דף רי"ד) שכתב: "ובעל ת"ח כתב שטוב שיאמר כל ברכה וברכה בנשימה אחת מעמקי הלב". וכן הוא בסדור האר"י ז"ל לרבי שבתי מרשקוב (בסדר הלימוד דף ט"ז), ונראה ששורש ומקור הלשון הועתק מספר אור צדיקים למהר"מ פאפירש ז"ל שכן כתב (בסימן ה' אות ט"ו): "בעת עסק התורה והתפילה יש לטהר מחשבתו, שיהיה לבו פנוי מעסקי הבלי העולם, וכנזכר בתיקונים, ובעל ר"ח כתב טוב שיאמר כל דבר בנשימה אחת, ובתפילה כל ברכה וברכה בנשימה אחת מעמקי הלב" ע"ש. ובס"ד מצאתי דברי בעל ראשית חכמה בספרו תוצאות חיים (אות ג' ד"ח ע"א) ע"ש. עכ"ד שליט"א.

ואני מוסיף עוד שגם לרבינו הגאון החסיד מהר"א פאפו זצ"ל ראיתי בספרו בית תפילה הנדפס מחדש מעצם כתב יד קדשו (דף ה') שכתב: "ויש סגולות כדי שלא יערבבוהו מחשבות זרות בתפילה וכו', ועוד סגולה אחרת כתבו המקובלים לענין תפילת שמונה עשרה שיאמר אותה בלי נענוע כלל, ויאמר אותה כל אשר יכול בנשימה אחת" וכו' ע"ש, ובוודאי שדבריו מיוסדים על דברי בעל ראשית חכמה והרמ"פ ז"ל, וכמו שרמז לזה באמרו כתבו המקובלים ודוק.