מפרשי האוצר - גירסת נסיון
חיפוש גוגל בפורום:

כמה הנאה צריך להיות לי כדי שיחייב אותי בברכת הריח

דברי תורה, עיוני שמעתתא, חידושי אגדה וכל פטפוטיא דאורייתא טבין
ממרומי היער
הודעות: 390
הצטרף: ה' יוני 20, 2013 4:33 pm

כמה הנאה צריך להיות לי כדי שיחייב אותי בברכת הריח

הודעהעל ידי ממרומי היער » ב' אוקטובר 30, 2017 3:03 pm

אם יש ריח קלוש שרחוק לומר שהוא ממלא את הנשמה (הגמרא מביאה על ברכת הריח את הפסוק כל הנשמה תהלל), האם גם בזה יהיה ניתן לברך, למשל בהבדלה.

אם הריח חזק ביותר שכולם נהנים ממנו ולי הוא לא נעים, האם גם בזה יש ברכה?

לא מצאתי בשו"ע משנה ברורה שבכלל רומזים לנושא כזה, וזה מביא אותי לחשוב אולי הדין הוא כמו באוכל, שאי אפשר לומר "אני לא כל כך נהנה", אם זה לא בגדרי מטעמת וכד', שבזה אין בכלל חשיבות אכילה.

יאיר
הודעות: 10043
הצטרף: א' מאי 23, 2010 11:54 pm

Re: כמה הנאה צריך להיות לי כדי שיחייב אותי בברכת הריח

הודעהעל ידי יאיר » ב' אוקטובר 30, 2017 3:42 pm

ממרומי היער כתב:אם יש ריח קלוש שרחוק לומר שהוא ממלא את הנשמה (הגמרא מביאה על ברכת הריח את הפסוק כל הנשמה תהלל), האם גם בזה יהיה ניתן לברך, למשל בהבדלה.

אם הריח חזק ביותר שכולם נהנים ממנו ולי הוא לא נעים, האם גם בזה יש ברכה?

לא מצאתי בשו"ע משנה ברורה שבכלל רומזים לנושא כזה, וזה מביא אותי לחשוב אולי הדין הוא כמו באוכל, שאי אפשר לומר "אני לא כל כך נהנה", אם זה לא בגדרי מטעמת וכד', שבזה אין בכלל חשיבות אכילה.

באוכל אם אינך אוהב את המאכל ואינך נהנה, אינך מברך

כדכד
הודעות: 3852
הצטרף: ה' פברואר 09, 2017 11:30 am

Re: כמה הנאה צריך להיות לי כדי שיחייב אותי בברכת הריח

הודעהעל ידי כדכד » ב' אוקטובר 30, 2017 4:55 pm

והא מנא לך?

יאיר
הודעות: 10043
הצטרף: א' מאי 23, 2010 11:54 pm

Re: כמה הנאה צריך להיות לי כדי שיחייב אותי בברכת הריח

הודעהעל ידי יאיר » ב' אוקטובר 30, 2017 5:44 pm

פשיטא (איני מדבר כדי שביעה וכדומה).

אם במטעמת פטור כ"ש כשודאי לא נהנה.

וכמו שעל תרופה שאינו נהנה ממנה אינו מברך.

(ויכולה להיות מציאות שלוקח תרופה שבתחילה אינו אוהב ואחרי מס' ימים כבר כן מתרגל ואוהב (כגון בסירופ דבש ובדה"ע) ויצטרך לברך).

כדכד
הודעות: 3852
הצטרף: ה' פברואר 09, 2017 11:30 am

Re: כמה הנאה צריך להיות לי כדי שיחייב אותי בברכת הריח

הודעהעל ידי כדכד » ב' אוקטובר 30, 2017 5:49 pm

מטעמת פטור כי לא מיקרי אכילה.
אם אוכל ואינו נהנה מהטעם מה"ת שלא יצטרך לברך?
ההלכה שאני מכיר בנידון היא רק במים שחכמים אמרו שרק אם צמא נהנה ואם לא אז לא אבל בכל מאכל אחר לכאורה הנאתו היא בכך שנכנס למעיו

יאיר
הודעות: 10043
הצטרף: א' מאי 23, 2010 11:54 pm

Re: כמה הנאה צריך להיות לי כדי שיחייב אותי בברכת הריח

הודעהעל ידי יאיר » ב' אוקטובר 30, 2017 5:54 pm

מי יכול להכריע בנידון (עם מקורות)?

עובדיה חן
הודעות: 1128
הצטרף: א' מאי 21, 2017 7:27 am

Re: כמה הנאה צריך להיות לי כדי שיחייב אותי בברכת הריח

הודעהעל ידי עובדיה חן » ב' אוקטובר 30, 2017 6:00 pm

מהיכי תיתי שיש שיעור כדי הנאה,אם הוא נהנה סגי בזה.
נערך לאחרונה על ידי עובדיה חן ב ב' אוקטובר 30, 2017 6:45 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

יאיר
הודעות: 10043
הצטרף: א' מאי 23, 2010 11:54 pm

Re: כמה הנאה צריך להיות לי כדי שיחייב אותי בברכת הריח

הודעהעל ידי יאיר » ב' אוקטובר 30, 2017 6:00 pm

לענין ברכה על דבר שאינו נהנה ממנו (מטעמו)
כאן:
https://www.yeshiva.org.il/midrash/8716
http://etzion.org.il/he/%D7%A9%D7%99%D7 ... 7%90%D7%94
לומדים שאין לברך אך לכאורה קשיא ממרור

יאיר
הודעות: 10043
הצטרף: א' מאי 23, 2010 11:54 pm

Re: כמה הנאה צריך להיות לי כדי שיחייב אותי בברכת הריח

הודעהעל ידי יאיר » ב' אוקטובר 30, 2017 6:04 pm

אכילה שאין בה הנאה אם חייבת בברכה

א
"ותנן זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה הכא במאי עסקינן בחושש בגרונו דתניא החושש בגרונו לא יערענו בשמן תחלה בשבת אבל נותן הוא שמן הרבה לתוך אניגרון ובולע פשיטא מהו דתימא כיון דלרפואה קא מכוין לא לבריך עליה כלל קמ"ל כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי" (ברכות ל"ו ע"א).
הרי לן דכל אכילה שיש בה הנאה אף שאינו אוכל לשם הנאה אלא לשם רפואה וכדו' מ"מ כיון שנהנה חייב בברכה. וכ"ה בשו"ע או"ח סימן ר"ד סעיף ח' עי"ש.
ומעודי נתקשיתי בזה מהמבואר בברכות (י"ד ע"א) דהמטעמת פטורה מברכה. ונחלקו הראשונים אם פטור רק בפולט או אף בבולע. דעת התוס' שם והרא"ש דפטור רק בפולט אבל הבולע לעולם חייב לברך, אך דעת הרמב"ם (פ"א מברכות ה"ב) דאף הבולע פטור מלברך וכ"ה בשו"ע (סימן ר"י סעיף ב') "הטועם את התבשיל א"צ לברך עד רביעית ואפילו אם הוא בלעו וי"א שאם הוא בלעו טעון ברכה ולא פטרו את הטועם אלא כשחוזר ופולט ואז אפילו על הרבה א"צ ברכה, הגה וספק ברכות להקל".
ולכאורה ק"ו הוא דמה אם האוכל לרפואה ואינו מתכוין כלל לטעם המאכל חייב לברך כיון דמ"מ נהנה ק"ו למטעמת שמתכוין לטעום טעם המאכל דחייב אם בולע.
ונראה דצ"ל דשאני מטעמת שאין בו כונת אכילה כלל, דאינו מתכוין לבלוע וכל חפצו לטעום את טעם המאכל בלשון ובחיך, אלא דכיון שאין זה מדת דרך ארץ לפלוט אוכל מתוך פיו ע"כ בולע, אבל אין לו כל ענין לבלוע, ומשו"ה פטור מלברך משא"כ באוכל לרפואה דכיון שנהנה חייב לברך כיון שיש כאן אכילה גמורה.
אמנם ראיתי במנחת שלמה ח"א סימן י"ח שנתקשה כנ"ל וכתב דצ"ל לדעת הרמב"ם דגם באוכל לשם רפואה אינו חייב לברך אלא כשמתכוין גם לשם הנאת אכילה, אבל כשאינו מתכוין לשם הנאת אכילה באמת פטור מלברך דלא עדיף ממטעמת שפטור מלברך אף שודאי נהנה.
ולענ"ד דבריו תמוהים דלא מצינו בדברי הראשונים מי שפירש כונת הגמ' דמיירי במתכוין לשם הנאה, וגם אין זה במשמע לשון הגמ' שם "כיון דלרפואה קמכוין לא לבריך עליה כלל קמ"ל כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי".
הרי לן דבאמת חייב אף כשאינו מתכוין אלא לרפואה כיון שממילא נהנה, וע"כ צ"ל דשאני מטעמת שאין בו כונת אכילה כלל, כמבואר.
ועוד ראיתי במנח"ש שם שנתקשה עוד ממה שכתב הרמ"א (סימן ר"ד) דמי שאנסו אותו לאכול פטור מברכה, ומאי שנא ממי שאכל לרפואה. וגם מזה הוכיח דע"כ צ"ל דהאוכל לרפואה אינו חייב אא"כ מתכוין גם להנאה, עי"ש.
אך כבר כתבתי את הנלענ"ד דבאמת ברור דהאוכל לרפואה חייב בכל ענין שנהנה אף כאשר כל כונתו לרפואה בלבד. ומשו"כ נראה פשוט דשאני מי שאנסוהו לאכול, דכל שנעשה באונס הו"ל כאילו כלל לא אכל, דאונס רחמנא פטריה כדילפינן מהכתוב "ולנערה לא תעשה דבר". ואין זה משום שלא נהנה אלא משום דאונס הוא ואין מעשיו מתייחסים אליו כלל.
ואין לטעון דגם האוכל לרפואה חשיב אונס, דבאמת אין הדבר כן, ולא מיבעי' בחולה שאין בו סכנה דודאי לא חשיב כאנוס באכילתו, אלא אף בחולה שיש בו סכנה שמחוייב לאכול, מ"מ אין דינו כדין אונס, וכבר כתבתי במנחת אשר לפסחים (סימן כ"ח אות ב' ובמנח"א לב"ב סימן ל"ד אות ג') דשאני אונסא דנפשיה מאונסא דאחרינא וכמ"ש בבבא בתרא (דף מ"ז ע"ב). ורק מי שנאנס ע"י אחרים הוי כאונס לענין זה דאין מעשיו מתייחסים אליו כלל.
ומשו"כ נראה פשוט דמי שאוכל לשם מצוה ואין כונתו להנאת אכילה כלל, וכגון בשתיית יין בקידוש והבדלה דודאי חייב בברכה כיון דמ"מ נהנה, והרי זה כמי שאוכל לרפואה, דכיון דנהנה חייב לברך, והגרש"ז אוירבך חכך שם במנח"ש בשאלה זו לפי דרכו, ולא העלה בזה דבר ברור ומתוקן, ולענ"ד הדברים פשוטים כמבואר.
והנה מקור הלכה זו הביא הבית יוסף מאהל מועד בשם הרא"ה וראיתי שם שלהדיא כתב בטעמא דמילתא משום דכתיב ולנערה לא תעשה דבר ואונס רחמנא פטריה, עי"ש.
אמנם חידוש ראיתי בהל' ברכות להריטב"א פ"ב שכתב בשם מורו הרא"ה דהאונס פטור מלברך ומשו"כ חשיב"ס האוכל לרפואה פטור מלברך, הרי שדימה חשיב"ס לאונס (משא"כ חשאב"ס וצ"ע), ולכאורה זה שיטת הרא"ה שהובא גם באהל מועד, ויתחדש בזה דכל מה שאמרו דהשותה לרפואה צריך לברך אינו אלא בחולה שאין בו סכנה אבל חשיב"ס פטור מלברך אף שנהנה, וזה חידוש גדול, ודו"ק בכ"ז.

ב
אלא שנתקשיתי בזה מטעם אחר, דהלא מצוי מאד בקידושא ואבדלתא שאין האדם נהנה כלל משתיית יין אלא ממש מצטער בשתייתו, ומ"מ דוחק עצמו לשתות כדי לקיים מצותו, וכי פטור הוא מלברך והלא זה מעשים בכל יום שמברך. ועוד דכל האוכל מרור אינו נהנה באכילתו אלא דוחק עצמו לקיים מצותו וכי פטור הוא מברכה. אמנם בסדר ההגדה לריטב"א באמת כתב דאינו חייב לברך בפה"א על המרור אלא משום דבמצוה אחשביה לאכילתו, אך נראה שאין הדברים אמורים אלא במרור שמצד עצמו אינו ראוי למאכל ולא במאכל טוב וראוי לכו"ע אלא שהאוכל אינו נהנה ממנו.
והרי להדיא מבואר בסימן תע"ב (סעיף י') דמי שאינו שותה יין מפני שהיין מזיקו צריך לדחוק עצמו לקיים מצות ארבע כוסות, וכי פטור הוא מברכת היין.
ואין לומר דאף שאין היין ערב לו מ"מ הגוף נהנה, ולא בעינן דוקא הנאת החיך כדי לחייבו בברכה אלא די בהנאת הגוף, דבאמת אין זה נראה כלל מתרי טעמי.
א: הרי לשון השו"ע שם שהיין מזיקו ומלשון זה משמע דלא מיירי במי שאין היין ערב לחיכו בלבד אלא במי שהיין מזיק לו, ומ"מ צריך לדחוק עצמו לקיים מצותו. והרי מקור הלכה זו בירושלמי (פסחים פ"י ה"א) שם אמרו על ר' יונה שהיה דוחק עצמו לשתות ד' כוסות והיה סובל מכאב ראש עד העצרת, וכך אמרו גם על ר' יהודה בר עילאי (נדרים מ"ט ע"א), הרי דאף מי שהיין מזיקו מ"מ צריך לשתות, ופשוט דצריך אף לברך על היין.

ב: באמת נראה דכאשר אמרו דאינו מברך אלא בנהנה כונתם להנאת החיך מן הטעם הערב ולא בהנאת הגוף מן התועלת התזונתית. וכהא דאמרו "השותה מים לצמאו חייב לברך (ברכות מ"ה ע"א), והרי ברור דתאוות הצמאון והרוויתו הם צורך מיידי והנאתו מורגשת בשעתו וכך הנאה המחייבת לברך.
והנה התוס' שם כתבו דלא אמרו אלא במים אבל בשאר משקין לעולם הגוף נהנה, והיה מקום לטעות בזה דכונתם להנאת הגוף מן התועלת שבתזונה, אך באמת אין זו כונתם, אלא כונתם לחלק בין שתיית המים שכאשר אין האדם צמא אין בו הנאה כלל לשאר משקין שיש בהם הנאת טעם אף כאשר איננו צמא.
וכך מפורש בלשון השו"ע (סימן ר"ד סעיף ח') "כל האוכלין והמשקין שאדם אוכל ושותה לרפואה אם טעמם טוב והחיך נהנה מהם מברך עליהם תחלה וסוף, הגה אם אנסוהו לאכול או לשתות אע"ג דהחיך נהנה ממנו אינו מברך עליו הואיל ונאנס על כך". הרי דאין הדבר תלוי אלא בטעם הטוב שהחיך נהנה מהם ולא בתועלת בבריאות הגוף.
וידעתי את מש"כ בשערי תשובה שם סק"ח בשם החיד"א במחזיק ברכה לגבי השותה חלמון ביצה כדי לצחצח את הקול דאף שאין בו הנאת החיך מ"מ חייב בברכה משום שהגוף נהנה ויש בו תועלת בבריאות הגוף, ולענ"ד הדברים צ"ע טובא כמבואר. (וראיתי שוב בדעת תורה שם שהביא בשם הגרש"ק לדחות דברי המח"ב עי"ש).

והנראה בזה לענ"ד. דאין הדבר תלוי אלא בדרך האכילה, דכל שאוכל בדרך ובאופן שרוב בני האדם נהנים ממנו חייב לברך אף אם הוא עצמו לא נהנה. ובכל מקום שמצאנו שפטור מלברך מפני שאין בו הנאה מיירי במי שאוכל באופן שאינו לשם הנאת אכילה כהא דדף ל"ו ע"א בשותה אניגרון לשם רפואה דמבואר להדיא בגמ' שם דהוי אכילה משונה שמשהא האניגרון בפיו, וכן בהא דחנקתיה אומצא בדף מ"ה ע"א, דבהני אין זה אכילה גמורה המחייבת בברכה כיון שמוכחא מילתא דאין כונתו לשם הנאת אכילה, אבל באוכל כדרך שבנ"א אוכלים להנאתם חייב הוא בברכה.
אמנם אף בהני, אם נהנה הוא חייב לברך כמבואר לגבי השותה אניגרון, וכך פשוט במי שחנקתיה אומצא אם הוא שותה גם לצמאו דבודאי חייב לברך על שתייתו.
ומשו"כ פשוט דבקידוש והבדלה וכן בד' כוסות ובאכילת מרור, כל שאוכל כדרך אכילת הנאה, ורוב בנ"א נהנים באכילה זו לעולם חייב לברך, ודו"ק בכ"ז.

וראיתי באגרות משה ח"ה או"ח סימן ב' אות י"ז שכתב ללמד זכות במה שנהוג שאין החתן והכלה מתכוונים לצאת ידי חובת ברכת היין בברכת הרב המסדר קידושין, וגם אינם מברכים על היין ולכאורה יש בזה איסור גמור, וכתב דכיון שכל כונתם אינה לשתיית הנאה אלא לקיים מצותן מעיקר הדין אינם חייבים בברכה עי"ש.
ולכאורה הדברים תמוהים, דהרי רק במים אמרו דאין חיוב אלא בשותה מים לצמאו ולא בשאר משקין כמבואר בתוס'. ועוד דאף שעיקר כונתם לקיום מצותן ומנהג ישראל מ"מ מסתמא גם נהנים בשתייה זו וחייבים בברכה. ואף אם אינם נהנים כלל מן היין, לפי המבואר חייבים הם בברכה כיון ששותים בדרך הנאה.
ומשו"כ נוהג אני בכל חופה לצוות על החתן והכלה ולהסביר להם לכוון לצאת יד"ח הברכה ע"י הרב, וכך ראוי לנהוג.

ועוד כתב שם במנחת שלמה לפי דרכו דבדעת הרמב"ם צ"ל דלא כשיטת התוס' אלא דבכל המשקין אמרו דאינו חייב אלא בשותה לצמאו ולא רק במים, וכהא דהמטעמת שפטור מברכה אף שנהנה, וכך במי שאנסוהו לאכול. אך כבר כתבתי את הנלענ"ד בזה, דאין זה ענין אצל זה ואין השותה לרפואה דומה לא למטעמת ולא לאונס, ואין כל הכרח לעשות מחלוקת בזה בין הרמב"ם לתוס', ודו"ק בכ"ז.

ג
השותה מים כדי להימנע מהתייבשות
והנה נשאלתי במה שידוע היום על סכנת התייבשות וכאשר אנשים או ילדים יוצאים לטייל בטבע מזהירים אותם לשתות שתייה מרובה כדי למנוע סכנת התייבשות, האם השותה אף שאינו מרגיש עדיין צמאון חייב לברך או לא, ופסקתי דחייב לברך דאף זה חשיב שותה מים לצמאו.
וראיתי שוב בדעת תורה למהרש"ם בסימן ר"ד שהביא מהדעת קדושים כת"י שכתב סברא לחייב לפי"ד הגמ' (בברכות ס"ב ע"ב) "עד דצחית שתי". אך מ"מ הכריע להלכה דאינו מברך אלא כאשר הוא צמא בפועל.
ולול"ד נראה טפי לענ"ד דכל השותה למנוע צמאון הו"ל כשותה לצמאו וחייב לברך, (מלבד מש"כ בתשובה הנ"ל), ועוד חזון למועד.

ד
ברכה על תרופות ממותקות
בענין תרופות ממותקות כגון כדורי לעיסה נגד צרבת בשם טמס (TUMS) וכדו', או סירופ לילדים אם צריך לברך עליהם.

הנה מבואר להדיא בברכות ל"ו ע"א דהחושש בגרונו ושותה אניגרון לרפואתו חייב לברך ואעפ"י שכל כונתו לרפואה כיון שנהנה מברך. ולפי"ז נראה לכאורה דה"ה בני"ד צריך לברך כיון שתרופות אלה יש בהם טעם ערב לחיך, אף שאיש אחד מאלף אינו אוכל אותם להנאתו אלא משום רפואה, דמ"מ נהנה.
אך מסופקני בזה משום דנראה לכאורה שטעם תרופות אלה אינו דומה לטעם האוכלין, דהלא סו"ס מדובר בחומר תרופתי ולא במיני מאכלים הערבים לחיך, אלא שיצרני התרופות הצליחו לתת בהם טעם ערב במקצת כדי שהצריכים תרופות אלה לא ימנעו מלקחתם, אך אין טעם זה כטעם המאכלים ואין הנאתם הנאה גמורה.
ולבי חוכך עוד דשאני אניגרון שמין מאכל הוא כמ"ש רש"י (ברכות שם וכן ביומא ע"ו ע"א) וככל התרופות שבימי קדם שמיני מאכלים היו משא"כ בתרופות אלה שאינם מיני מאכל כלל.
וראיתי בשמירת שבת כהלכתה (פרק מ' הערה קצ"א ובח"ג במלואים שם) בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל שיש לברך על תרופות אלה, ואף שהעיקר הוא החומר התרופתי וחומרי הטעם טפל הם ולכאורה אין מברכים על הטפל, מ"מ כיון שאינו מברך על העיקר אפשר שצריך לברך על הטפל, עי"ש.
ולענ"ד אין זה ענין כלל לעיקר וטפל דרק בשני מאכלים שונים הנאכלים ביחד יש דין עיקר וטפל ולא במאכל אחד שיש בו מרכיבים שונים דלעולם יש לדון עליו כדבר אחד ואם יש בו טעם ערב יש לברך עליו דכיון שהמרכיבים השונים גובשו יחד לדבר אחד שוב אין בו דין עיקר וטפל, ותימה בעיני שהגאון דן בזה מצד דיני עיקר וטפל. (ובמק"א הארכתי בכל עיקר דין עיקר וטפל בברכות, עיין לעיל סימן , ומ"מ בכל הדוגמאות שמצאנו בהלכה זו מדובר כאשר העיקר והטפל ניכרים כל אחד בפני עצמו וז"פ).
ומ"מ אני לכשעצמי חוכך בזה כמבואר, ומשו"כ נראה שלא יברך על תרופות אלה, וירא שמים יברך שהכל על דבר אחר ויכוון להוציא תרופות אלה.
ושוב הראוני שבספרי הליקוט הובאו דעות שונות בשאלה זו. בנשמת אברהם (ח"א סימן ר"ד) הודפס מכתב מהגרשז"א שבו כתב שלא יברך מאחר שאדם בריא לא יאכל תרופות אלה. ולא ירדתי לסוף דעתו דמפשטות ההלכה מבואר דגם אניגרון בשמן רב אינו מאכל בריאים ומ"מ מברך כיון שנהנה. בספר פתחי הלכה (פ"ד הערה 39) כתב בשם הגרשז"א לחלק בין תרופות שטעמם מתוק קצת שאין לברך עליהם לתרופות שטעמם ערב ממש והם מיועדים לילדים שחייבים בברכה, וזה כעין דברינו הנ"ל.
בספר וזאת הברכה (עמוד 114) כתב בשם מרן הגריש"א שליט"א שיש לברך על תרופות ממותקות, וכך הראוני בספר שאלת רב (עמוד ר"פ) בשם בגרח"ק שליט"א.
ואני את הנלענ"ד כתבתי.
ה
בשיטת הרמב"ם בברכת שמן זית

כתב הרמב"ם בפ"ח מברכות הלכה ב' "במה דברים אמורים (שמברך בפה"ע) שהיה חושש בגרונו ושתה השמן עם מי השלקות וכיוצא בהן שהרי נהנה בשתייתו אבל אם שתה השמן לבדו או שלא היה חושש בגרונו מברך עליו שהכל שהרי לא נהנה בטעם השמן".
ותמה עליו הטור בסימן ר"ב דכיון דמבואר בגמ' דשתיית שמן זית מזיקה ואינו נהנה ממנו לא יברך כלל, וכ"כ רש"י והרי"ף שם דאינו מברך כלל.
והב"ח כתב שם דבשתית שמן זית נהנה בשעת השתייה אלא שאח"כ ניזוק הוא, ומשו"כ מברך שהכל. והרמב"ם למד הלכה זו ממה שמברך שהכל על קמח שעורין אע"ג דקשה לקוקיאני כמבואר (שם ברכות ל"ו ע"א), עי"ש.
והדברים דוחק עצום שהרי כתב הרמב"ם להדיא שאינו נהנה בטעם השמן, ואיך נאמר שיש הנאה גמורה בשעת השתיה. ועוד דגם לשון הגמ' לגבי שמן זית אזוקי מזיק ליה משמע שיש נזק בשעתו ולא כמו שאמרו לגבי קמחא דשערי דקשה לקוקיאני ופרש"י דהיינו תולעים.
וכיוצא בדבר נתקשיתי בדברי הכסף משנה שם דכתב דאף דהשמן מזיק ליה מ"מ נהנה בשתייתה הנאת החיך. דאף שהדברים מתיישבים בלשון הגמ' אך איך ניישב כך את דברי הרמב"ם שכתב להדיא ש"לא נהנה בטעם השמן".
וראיתי באבני נזר או"ח סימן קכ"ד שכתב בביאור דברי הרמב"ם דמברך שהכל משום הנאת מעיו, ולפי"ד נראה שהרמב"ם הדגיש שמברך שהכל אף שלא נהנה בטעם השמן, דכל שאין בו הנאת החיך אינו מברך אלא ברכת שהכל. אך כבר כתבתי לעיל (אות ב') דלענ"ד אין ברכת הנהנין תלויה אלא בהנאת החיך ולא בהנאת המעיים והגוף.

והנראה עיקר בדעת הרמב"ם דאכן ס"ל דכל האוכל אף שאינו נהנה והאוכל מזיקו מ"מ מברך שהכל ולא כשיטת הרי"ף ורש"י, ושאני האוכל מאכל שאין בו הנאה דמ"מ אוכל כדרך האוכלין להנאתן ממי שחנקתי' אומצא או האוכל לרפואה שאינו מברך כלל דמוכחא מילתא שאין כאן אכילת הנאה. ומה שאמרו לגבי קמח שעורין דאע"ג דקשה לקוקיאני מ"מ מברך כיון שנהנה, אין הכונה דבעינן שיהנה בפועל אלא דכיון דהוי מאכל שראוי להנאה ואוכלו בדרך שראוי להנות מן האכילה חייב לברך, ולשיטת הרמב"ם דין שמן זית כדין קמח שעורין.
אמנם האוכל אוכלין שאינם ראויין לאכילה או האוכל תבלין שאין בו שם אוכל אינו מברך כלל כמבואר ברמב"ם (פ"ח מברכות ה"ז).
ונמצא חמשה גדרים שונים באכילה שאין בה הנאה לשיטת הרמב"ם.
א: מטעמת שאינה מברכת כלל אף שנהנית כיון שאין כאן כונת אכילה כלל אלא כונת טעימה בלבד (כנ"ל אות א').
ב: חנקתי' אומצא שאינו מברך כיון שאינו נהנה אבל אם נהנה מברך וכן גם במי שאוכל או שותה לרפואה.
ג: האוכל אוכל שאינו ראוי למאכל או האוכל תבלין שפטור מברכה. ולכאורה פטור אף שנהנה דבטלה דעתו אצל כל אדם כיון שאין כאן תורת אוכל ולא תיקנו לברך אלא על האכילה.
ד: האוכל דבר המזיק ואינו נהנה מטעמו דמברך שהכל, ולא ברכתו הראויה, וכמ"ש לגבי השותה שמן זית דמברך שהכל. וכן לגבי קמח שעורין מברך שהכל כיון דקשה לקוקיאני.
ה: האוכל מאכל או שותה משקין שראוי לרובא דעלמא אלא שהוא עצמו אינו נהנה ממנו אבל המאכל ראוי ומשובח ואוכלו כדרך אכילה גמורה חייב לברך ברכתו הראויה אף שאינו נהנה ממנו, כגון מי שאינו נהנה משתיית יין ושותה בקידוש ובהבדלה, כמבואר לעיל.

ועוד נתבאר לעיל דהשותה באונס פטור מלברך אף אם נהנה, ולפי"ד הריטב"א בשם הרא"ה ה"ה בחולה שיב"ס האוכל או שותה לפקח נפשו, דאם אינו מתכוין להנאתו אלא לשם רפואה פטור מלברך אף אם נהנה.
ודו"ק בכ"ז.

יחזקאל ר
הודעות: 59
הצטרף: ה' מאי 21, 2015 12:56 pm

Re: כמה הנאה צריך להיות לי כדי שיחייב אותי בברכת הריח

הודעהעל ידי יחזקאל ר » ב' אוקטובר 30, 2017 7:34 pm

אקדים ואומר שראייתי אינה מוכרחת כלל מבחינת דימוי מילתא למילתא אפ"ה לא נמנעתי כדרכה של תורה
כתב השו"ע או"ח רכ"ג נתנו לו כלים במתנה מברך הטוב והמטיב ודין זה מדברי הרא"ש הוא וכתב הטעם דבעני טובה לו וטובה לנותן שזיכה אותו ה' ליתן צדקה ואם המקבל עשיר שמח הנותן שמקבל ממנו והוי נמי טובה לנותן. והק' המג"א דהאי הנאה דנותן לא מצאנו אלא באדם חשוב כדאיתא בגמ' בקדושין וכ"פ באה"ע סי' כז והעלה בצ"ע וכתב לתרץ הקצוה"ח בסימן ק"צ ס"ק ד לפי מה שדן שם באורך ותירוצו בקצרה דאף באינו חשוב איכא הנאה אלא דהנאה זו אינה בשיעור פרוטה והלכך בדיני ממון בעינן חשוב אבל לענין ברכה לא בעינן ש"פ אלא כל שנהנה בעי לברוכי הלכך מברך הטוב והמטיב עיי"ש דבריו שפתיים ישק

ממרומי היער
הודעות: 390
הצטרף: ה' יוני 20, 2013 4:33 pm

Re: כמה הנאה צריך להיות לי כדי שיחייב אותי בברכת הריח

הודעהעל ידי ממרומי היער » ב' אוקטובר 30, 2017 7:58 pm

עוד חידוש שראיתי כמדומני בספר חוט שני של הגר"נ קרליץ שליט"א שמגיד שיעור השותה בכדי להחליק את הגרון אינו מברך, כי זה לא נחשב לצמאו.

כדכד
הודעות: 3852
הצטרף: ה' פברואר 09, 2017 11:30 am

Re: כמה הנאה צריך להיות לי כדי שיחייב אותי בברכת הריח

הודעהעל ידי כדכד » ג' אוקטובר 31, 2017 12:16 pm

זה שייך למים וכאמור במים אין ויכוח שאם אינו צמא לא יברך. השאלה על דברים אחרים

אוהב אוצר
הודעות: 2709
הצטרף: ו' יולי 02, 2010 12:40 am

Re: כמה הנאה צריך להיות לי כדי שיחייב אותי בברכת הריח

הודעהעל ידי אוהב אוצר » ג' אוקטובר 31, 2017 1:32 pm

לפי שמובא בצורה מפורשת שאין ברכה אחרונה על הריח משום שהנאתו מועטת מכאן ניתן ללמוד שחייבים לברך ברכה ראשונה גם על ריח מועט.
מצ"ב לגבי ברכה אחרונה, אולי יעזור.
קבצים מצורפים
ברכה אחרונה ריח.pdf
(3.54 MiB) הורד 118 פעמים

חיים סגל
הודעות: 352
הצטרף: ב' ספטמבר 11, 2017 2:12 pm

Re: כמה הנאה צריך להיות לי כדי שיחייב אותי בברכת הריח

הודעהעל ידי חיים סגל » ג' אוקטובר 31, 2017 1:38 pm

שמעתי פעם שהגרי"ז מבריסק וכן נוהגים הרבה מהנוהגים בהנהגות בריסק - לא בירך על הבשמים בהבדלה, מחמת טענה זו שקשה להגדיר האם באמת נהנה, שמאכל שנכנס במציאות לפה הרי נכנס, משא"כ ריח שהוא דבר רוחני קשה להגדיר את שיעור ההנאה.
כך שמעתי, ולא שהוא מפני שחשש שהוא תתרן

ממרומי היער
הודעות: 390
הצטרף: ה' יוני 20, 2013 4:33 pm

Re: כמה הנאה צריך להיות לי כדי שיחייב אותי בברכת הריח

הודעהעל ידי ממרומי היער » ג' אוקטובר 31, 2017 1:59 pm

אוהב אוצר כתב:לפי שמובא בצורה מפורשת שאין ברכה אחרונה על הריח משום שהנאתו מועטת מכאן ניתן ללמוד שחייבים לברך ברכה ראשונה גם על ריח מועט.
מצ"ב לגבי ברכה אחרונה, אולי יעזור.


בט"ז כמדומה כתוב שאין ברכה אחרונה על ריח מפני שנחשב כנתעכלו במעיו.

לענין
הודעות: 2294
הצטרף: ד' יולי 19, 2017 8:24 pm

Re: כמה הנאה צריך להיות לי כדי שיחייב אותי בברכת הריח

הודעהעל ידי לענין » ג' אוקטובר 31, 2017 10:00 pm

חיים סגל כתב:שמעתי פעם שהגרי"ז מבריסק וכן נוהגים הרבה מהנוהגים בהנהגות בריסק - לא בירך על הבשמים בהבדלה, מחמת טענה זו שקשה להגדיר האם באמת נהנה, שמאכל שנכנס במציאות לפה הרי נכנס, משא"כ ריח שהוא דבר רוחני קשה להגדיר את שיעור ההנאה.
כך שמעתי, ולא שהוא מפני שחשש שהוא תתרן


אכן זו התגובה הראשונית שעלתה בדעתי כאשר הצצתי לראשונה זה עתה באשכול זה

ראו נא 'המעין' תשרי תשנ''ח עמ' 17

אוהב אוצר
הודעות: 2709
הצטרף: ו' יולי 02, 2010 12:40 am

Re: כמה הנאה צריך להיות לי כדי שיחייב אותי בברכת הריח

הודעהעל ידי אוהב אוצר » ד' נובמבר 01, 2017 2:12 am

ממרומי היער כתב:
אוהב אוצר כתב:לפי שמובא בצורה מפורשת שאין ברכה אחרונה על הריח משום שהנאתו מועטת מכאן ניתן ללמוד שחייבים לברך ברכה ראשונה גם על ריח מועט.
מצ"ב לגבי ברכה אחרונה, אולי יעזור.


בט"ז כמדומה כתוב שאין ברכה אחרונה על ריח מפני שנחשב כנתעכלו במעיו.


אני רואה שהקובץ שצירפתי לא הורד אפ' פעם אחת. אם היית קורא קצת, לא היית כותב 'כמדומה'.

כח עליון
הודעות: 338
הצטרף: ה' דצמבר 08, 2016 8:08 pm

Re: כמה הנאה צריך להיות לי כדי שיחייב אותי בברכת הריח

הודעהעל ידי כח עליון » ה' נובמבר 02, 2017 3:43 pm

דרך אגב, מה מברכין על הרחת עלי עץ לימון. בורא עצי בשמים? זה לא כ"כ מתאים.

אוהב אוצר
הודעות: 2709
הצטרף: ו' יולי 02, 2010 12:40 am

Re: כמה הנאה צריך להיות לי כדי שיחייב אותי בברכת הריח

הודעהעל ידי אוהב אוצר » ו' נובמבר 03, 2017 1:03 am

כח עליון כתב:דרך אגב, מה מברכין על הרחת עלי עץ לימון. בורא עצי בשמים? זה לא כ"כ מתאים.


עיין במצורף.
קבצים מצורפים
ברכת עלים.pdf
(80.02 KiB) הורד 121 פעמים


חזור אל “בית המדרש”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: טוב וחסד, סליחות ו־ 26 אורחים