סתירה ב'ארחות חיים' [לוניל]?

[ארזי ביתר]

בארחות חיים הלכות לולב [סי' יט] כתב:

אם נטלן שניהם בידו אחת כתב הר' שלמה ז"ל דלא יצא כדאמרינן בגמ' דלא אגדינן האתרוג עמהן משום כפת ולא כתיב וכפות דמשמע הנך לחוד.

והיינו, שאין ליטול כל ארבעת המינים ביד אחת, אלא הלולב ואגודתו ביד אחת והאתרוג ביד אחרת. והו"ד במשנ"ב (תרנא, סקט"ו).


בארחות חיים הלכות לולב [סי' כג] כתב:

וכן אם נטל שניהם בידו א' כשר ויש כותבין שלא יצא אא"כ נוטלו בימין.

ומשמע מדבריו, שאין פסול בכך שנוטל כל ארבעת המינים ביד אחת, אלא שיש כותבין שהדברים אמורים רק אם נוטל כולם בימין ולא בשמאל.


נפשי בשאלתי, הואילו נא באר לי את העניין.

[מה שנכון נכון]

תנוח דעתך בדברי הרע"י (הל"ע ח"ב עמ' רצד) שהאו"ח "הדר תבריה לגזיזיה"?

[חד ברנש]

כל המעיין בארחות חיים יווכח שכמעט 'לית ליה מגרמיה' מאומה, שהכל הוא שאב וליקט ממקורות אחרים ובלשונות שלהם, פרט למקומות בודדים.
לא בדקתי את כל הספר כולו אלא רק חטיבה מסוימת, ושם זה ממש כך, ומסתבר גם שכן הדבר בשאר הספר.
ואם כן אין כל קושיה על סתירות העולות בדבריו, שהדבר מצוי בחיבורים בעלי אופי לקטני, כמו, למשל, ספר הרוקח.

[שש ושמח]

כל המעיין בארחות חיים יווכח שכמעט 'לית ליה מגרמיה' מאומה, שהכל הוא שאב וליקט ממקורות אחרים ובלשונות שלהם, פרט למקומות בודדים.
לא בדקתי את כל הספר כולו אלא רק חטיבה מסוימת, ושם זה ממש כך, ומסתבר גם שכן הדבר בשאר הספר.
ואם כן אין כל קושיה על סתירות העולות בדבריו, שהדבר מצוי בחיבורים בעלי אופי לקטני, כמו, למשל, ספר הרוקח.

באמת אשמח אם יסבירו לי איך ההסבר שלך [המסתבר לכשעצמו] מסתדר עם ההנחה שהארחו"ח/הרוקח/וכיו"ב היה מגדולי הדור, ושאנו יכולים לסמוך ב 100% על מה שכתוב בספרו.
דרך אגב, מיהם מקורותיו העיקריים של הארחו"ח?

[מה שנכון נכון]

על מקורותיו יעויין במבוא שבאו"ח שבת מהדורת מכון ירושלים.

---
הכלבו סי' ע"ב הביא רק את הדעה שלא יצא. מה להסיק מזה - תלוי ביחס בין שני החיבורים (ע"ש במבוא, והדברים ארוכים).

[חד ברנש]

שש ושמח,
מי אמר לך שהארחות חיים, הרוקח וכיוצא בהם התכוונו להכריע את ההלכה בכל מקום? אולי היו מקומות שהספיק להם להביא את השיטות השונות?

[בברכה המשולשת]

שש ושמח,
מי אמר לך שהארחות חיים, הרוקח וכיוצא בהם התכוונו להכריע את ההלכה בכל מקום? אולי היו מקומות שהספיק להם להביא את השיטות השונות?

לגבי הרקח- לא מדוייק, במחילה.
יעויין מש"כ בס"ד בספרי (מצ"ב)

[חד ברנש]

אז איך אתה מסביר את כל הסתירות הקיימות בו.
הרי חלקים מהספר הם פשוט ליקוטים ממקורות שונים (ספרי דבי רש"י, ספר התרומה ועוד), ויש לא מעט סתירות (וגם כפלויות וכיוצ"ב) בגלל זה.

[בברכה המשולשת]

אז איך אתה מסביר את כל הסתירות הקיימות בו.
הרי חלקים מהספר הם פשוט ליקוטים ממקורות שונים (ספרי דבי רש"י, ספר התרומה ועוד), ויש לא מעט סתירות (וגם כפלויות וכיוצ"ב) בגלל זה.

רבינו הרקח אכן מצטט הרבה, ובשל כך יש גם סתירות, אך (לכה"פ ביחס לענייני או"ה, בהם עסקתי) הוא מכריע כשיטה מסויימת במקום כלשהו בספר, כך שהלומד יכול להבין מה דעתו.

[חד ברנש]

אך עם כל זאת, הרוקח אינו משמיט את הקטעים המהווים סתירה להכרעתו. וזה הפרט החשוב.

[בברכה המשולשת]

אך עם כל זאת, הרוקח אינו משמיט את הקטעים המהווים סתירה להכרעתו. וזה הפרט החשוב.

הסברתי זאת בספרי הנ"ל

[שש ושמח]

שש ושמח,
מי אמר לך שהארחות חיים, הרוקח וכיוצא בהם התכוונו להכריע את ההלכה בכל מקום? אולי היו מקומות שהספיק להם להביא את השיטות השונות?

אין בעיה להביא שיטות שונות, הבעיה להביא במקום אחד שיטה אחת בסתם ובמקום אחר שיטה הפוכה בסתם. מי שנוהג כך זה מוכיח שמביא כל מה שמצא כתוב וגם דברים שלא הכריע שהם נכונים, וא"כ איך נוכל לסמוך על שאר הדברים בספר?

[עדיאל ברויאר]

זה ברור שספר שמלקט פסקאות שלימות ממקורות שונים ייאלץ ליצור סתירות שכאלו בדבריו.
נדמה שאין מה להשוות בין הרוקח לחיבור שכל כולו בנוי מציטוטים, למעט המשפטים המקשרים ביניהם, כמו הארחות חיים וכמו ספר המרדכי ודומיהם. אלו האחרונים הם כמעט "קובץ שיטות קמאי" של תקופת הראשונים, ואין לצפות מהם להכרעה בכל מקום ואף הם בעצמם לא התכוונו לכך, וכפי שכותב ר' אהרן בעצמו בהקדמה המחורזת שקבע בראש ארחות חיים: "ומאשר קצרה דעתי להבין דברי הגדולים, ואף כי לא יכריעו בין ההרים הגמלים, כתבתי דבריהם ככתבם וכלשונם והמשכיל יבחר לו".

הרב שש ושמח, ראה את הדברים שהבאתי כעת מההקדמה. מאידך, זה לא נכון להגיד שהוא הביא הכל, וברור שהוא סינן ברמה מסוימת את המקורות ובחר מתוכם, אבל מאידך אין זה סינון ברמה גבוהה, כעדות עצמו. במילים אחרות, יש מה ללמוד מהבאת הדברים, אבל אין כאן קביעת דברים והלכה ברורה כמו שתמצא בחיבורים אחרים.

[פלוריש]

מילא אם מצאנו דברים כאלה במרדכי וברקח ובארחות חיים,
אבל מה שתמוה יותר הוא שאנו מוצאים דברים כאלה לרוב גם בשולחן ערוך, שלכאורה אמור להיות חיבור מסוג שונה לגמרי

[עדיאל ברויאר]

הגר"א לא התרגש מזה. כנראה שהוא תפס את מטרת השו"ע אחרת ממה שמקובל כיום.

[שש ושמח]

או שהוא חשב שבמקומות מסויימים השו"ע החטיא את מטרתו.

[סעדיה]

או שהוא חשב שבמקומות מסויימים השו"ע החטיא את מטרתו.

לשונו

אין בזה כלום כידוע

לא משמע ככה.