הודעהעל ידי עדיאל ברויאר » ה' נובמבר 09, 2017 4:18 pm
לכאורה העיקר שהמן ירד כפול בערב יו"ט ולא ירד ביו"ט. בעוד שהמדרשים על אי-ירידת המן ביו"ט חד-משמעיים, הרי שהמדרשים שמשמע מהם שהמן ירד ביו"ט נתונים בשופי לפירושים בדרכים אחרות. הנה דברים שכתובים אצלי בנידון:
ראשונים רבים הבינו שיש סתירה בין המדרשים האם ירד מן ביו"ט
לעיל הובאה תשובת רב נטרונאי, שבה הוא מביא את דברי המכילתא (דר' ישמעאל בשלח, מסכתא דויסע סוף פרשה ד; דרשב"י שמות טז, כו, עמ' 113-114): "ששת ימים תלקטוהו, ר' יהושע אומר למדנו שאין יורד בשבת ביום טוב מנין ת"ל שבת לא יהיה בו. ר' אלעזר המודעי אומר למדנו שאינו יורד בשבת ביום טוב מנין ת"ל לא יהיה בו ביום הכפורים מנין ת"ל שבת לא יהיה בו". ועפ"י זה פירש גם רש"י (שמות טז, כו): "וביום השביעי שבת - שבת הוא, המן לא יהיה בו, ולא בא הכתוב אלא לרבות יום הכיפורים וימים טובים".
אבל במכילתא דר' ישמעאל כתוב במקום אחר (יתרו, מסכתא דבחדש סוף פרשה ז): "על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו. ברכו במן וקדשו במן, דברי רבי ישמעאל". ולאחר מכן מובאים תנאים אחרים שאומרים שה' קידש את השבת בברכה או במקושש או במאורות או במאור פניו של אדם. ובמכילתא דרשב"י (שמות כ, יא, עמ' 152) כתוב רק: "על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו. במה ברכו, ברכו במן וקידשו במן...". וכן מובא במדרשים נוספים. ועפ"י זה כתב גם רש"י (בראשית ב, ג): "ויברך ויקדש - ברכו במן שכל ימות השבת היה יורד להם עומר לגלגלת ובששי לחם משנה, וקדשו במן שלא ירד בו מן כלל והמקרא כתוב על שם העתיד".
וכמה ראשונים דייקו מהדרשה האחרונה שדווקא השבת התקדשה במן, אבל יו"ט לא, והסיקו מכך שהמדרשים חלוקים האם ירד מן ביו"ט. והם: תוספות (ביצה ב' ע"ב ד"ה והיה), או"ז (ח"ב סי' קלט), תוספת שבמחזור ויטרי (סי' קנה), ר' יעקב ב"ר שבתי (שמות טז, כו) ותוספות ר' פרץ (שם ד"ה ואין) בחלק מהתירוצים. ודברי ר' יעקב ב"ר שבתי הובאו בשתיקה גם במושב זקנים על התורה מבעלי התוספות (שמות שם).
וראשונים נוספים (תוספות פסחים קטז ע"א ד"ה מה; תוספות עירובין לח ע"ב ד"ה ואין; תוספות רא"ש עירובין שם; או"ז שם; המיוחס לתוספות רא"ש ביצה ב' ע"ב ד"ה ואין; ר' חיים פלטיאל שמות טז, כו, ועי' לקמן) דייקו כך דווקא מנוסח התפילה בערב שבת: "וקדשתו מכל הזמנים", ומשמע מנוסח זה שמה שאמרו במכילתא "קידשו במן" היינו שהשבת התקדשה במן גם מיו"ט, דזמנים כולל גם את יו"ט.
כמה דרכים ליישב את הסתירה
ובפירוש הדר זקנים על התורה מבעלי התוספות (בראשית ב, ג) כתב ליישב את הסתירה, וז"ל: "וי"ל דמ"מ יורד ליום של חול שחל בו י"ט לפעמים אבל ביום שבת לא ירד כלל לעולם". וכ"כ בתוספות ר' פרץ (שם) בתירוץ האחרון. וכ"כ ר' יעקב קניזל (שמות טז, כו). והיינו שהפסוק "ויקדש אותו" נאמר לגבי שבת ביחס לימות השבוע דווקא, ולא ביחס לימים המוגדרים במאפיין אחר.
ובפירוש החזקוני (בראשית ב, ג) תירץ בדרך אחרת, וז"ל: "יש לומר דיו"ט לא נפקי מכלל שבת דאף הם שבת מיקרו בכמה מקומות וממקרא דויקדש אתו נלמוד שבתות וימים טובים". ועיין גם גור אריה (שמות טז, כו).
ובספר עת האכל (הל' סעודה. פעמי יעקב, לט, עמ' ט), העלה אפשרות ליישב את הסתירה עם נוסח התפילה: "שמא חשב לומר וקדשתו מכל הזמנים בשאר קידושיו, ודורש המקרא בענין אחר, כדאמרינן בבראשית רבה (פרשה יא)". וכעין זה הציע גם בעל האגודה (פסחים פרק י' אות צז): "ושמא שברכתו עניין טעם תבשיל שבת".
ועוד יש לומר, שעל אף שנראה שמייסד תפילה זו רומז לפסוק "ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו", מכל מקום הוא לא התכוון לומר שאותה קדושה שנדרשה שם בדרשה היא הקדושה שבה השבת התייחדה מכל הזמנים, אלא רק רמז לפסוק וגם אמר ששבת התקדשה מכל הזמנים, וקדושה זאת מתבטאת בהרבה דברים. ולפי זה אין שום מחלוקת וסתירה בין הדרשות, אפילו לפי מסדר תפילת "אתה קדשת".
ראשונים רבים כתבו למסקנה שהמן לא ירד ביו"ט
ומכל מקום, ראשונים רבים כתבו להלכה שהמן לא ירד ביו"ט. כן מפורש בתשובת רב נטרונאי המובאת לעיל , וכאמור, ראשונים רבים פסקו כמותו, וחלקם אף הזכירו בפירוש את טעמו, שהמן לא ירד ביו"ט. ואף בפסקי תוספות (פסחים אות שיט) כתב שצריך לחם משנה ביו"ט בגלל שהמן לא ירד ביו"ט, על אף שמהתוספות שלפנינו (פסחים קטז ע"א ד"ה מה) נראה שלא קיבלו טעם זה. וראשונים נוספים נקטו כך בהקשרים אחרים: כ"כ ר' יהודה ב"ר יקר רבו של הרמב"ן (פירוש התפלות והברכות, תפלות של שבת עמ' פט), רשב"א (ביצה ב' ע"ב ד"ה חול), בן הרמב"ן (ביצה ב' ע"ב ד"ה חול), מאירי (בית הבחירה ביצה ב' ע"א ד"ה וצריך; חידושים לביצה ב' ע"א ד"ה אי הכי, ד' ע"א בדפי הדפוס). וכ"כ ר' מיוחס ב"ר אליהו (שמות טז, כו-כז), וכ"כ בהוספה שבמחזור ויטרי (הל' פסח סי' נה עמ' 272 [מהד' גולד' ח"ב עמ' תלג]). ואף בתוספות רבינו פרץ, שכאמור לעיל התקשה בסתירה, נקט במקום אחר (עירובין לח ע"ב ד"ה והיה) בפשיטות שהמן לא ירד ביו"ט. ועיין גם תוספות (פסחים ק' ע"ב ד"ה שאין) בשם ויש מפרש. וכן עולה מדברי הריבב"ן (הו"ד לעיל ) שכשהביא את המחלוקת לגבי שלוש סעודות וציין שיש מוכיחים לחייב מכך שהמן לא ירד ביו"ט, הוא לא העלה אפשרות אחרת.
בנוגע ל"ראשונים רבים" שפסקו כרב נטרונאי לגבי לחם משנה ביו"ט:
ראש וראשון לפוסקים המצריכים לחם משנה ביו"ט הוא רב נטרונאי גאון (סדר רב עמרם גאון, מהד' גולד' עמ' סח; תשובות הגאונים החדשות סי' יט, ועוד), וכ"כ בסדר רב עמרם גאון (סדר פסח עמ'***). וכך פסקו גם רוב הראשונים: ר"ח (פסחים קטו ע"ב), רי"צ גיאת (הל' פסחים עמ' של), רי"ף (פסחים כה ע"ב), העיטור (הל' מצה ומרור, קלד טור ד), רמב"ם (הל' שבת פ"ל ה"ט והל' ברכות פ"ז ה"ד), תוספות (פסחים קטז ע"א ד"ה מה), ספר המנהיג (הל' שבת עמ' קנב; הל' פסח עמ' תצג), ראבי"ה (סי' תקכה), רוקח (סי' רפג), שבלי הלקט (סי' רלח), רבינו יונה בסדר פסח שלו (קובץ המועדים, פסח ג, עמ' פה), רבינו דוד (פסחים קטו ע"ב ד"ה מה), רא"ה (ברכות מט ע"א ד"ה דאמר), תוספות ר' פרץ (פסחים קיד ע"א ד"ה הביאו), ריטב"א (שבת קיז ע"ב ד"ה חייב), המיוחס לריטב"א לברכות (מט ע"ב ד"ה ואמרינן טעמא), מאירי (פסחים קטו ע"ב ד"ה זה), ר' ירוחם (תו"א נ"ד ח"ב, לב טור א), כלבו (סי' לא; סי' נח) וארחות חיים (הל' שלש סעודות אות ג; הל' יו"ט אות ב). וכן פסקו או"ה לרש"י (סי' לח), פירוש הגדה של פסח מבית מדרשו של רש"י (קובץ המועדים, פסח ג, עמ' כז), ר' שלמה ברבי נתן בסידורו (פרק יא עמ' צד), ר' מיוחס ב"ר אליהו (שמות טז, כב) וספר עת האכל הנקרא גם טוב להודות (הל' סעודה. פעמי יעקב, לט, עמ' ח-ט), ועוד. ובעל המכתם (פסחים קטו ע"ב ד"ה מה) והמאירי (שם) העידו שכן נהגו לעשות . ועיין גם באוצר חלוף מנהגים בין בני ארץ ישראל ובני בבל (הוצ' לוין, סי' כא עמ' 46-48).
אמנם התוספות (סוכה כז ע"א ד"ה אי), הרשב"א (ברכות מט ע"ב ד"ה תפלה) ור' ישמעאל בן חכמון (ישורון, ט [תשס"א], עמ' נג-נד), לא הצריכו אפילו אכילת פת ביו"ט. וכן נראה מספר החינוך (מצוה תל) שאינו חוזר ברוב הימים הטובים אם לא הזכיר עניין היום. וממילא פשיטא שגם לא הצריכו לחם משנה. אמנם אף האו"ז (ח"ב סי' שא) נקט כן, אבל במקום אחר (ח"א סי' קנג) הצריך לחם משנה ביו"ט, וצ"ע בדבריו. ועוד יעוין בספר טל חיים (שבת, ג, סי' ז' עמ' רנא ואילך) בדיון בשיטות ראשונים שלא הצריכו פת אפילו בשבת.