"עוף או שניצל''? - " מצוה בשונא''!

[שייף נפיק]

שמעתי מהגאון הגדול רבי אברהם ארלנגר, דיש ללמוד ממצוות פריקה וטעינה דמצוה בשונא דלכוף יצרו עדיף, שכשיש לפניו בחירה בין ב' דברים כה"ג צריך לבחור מה שפחות ערב כדי לכוף יצרו! ( הוא הביא הדוגמא מעוף אלא שלא זכר איך קוראים לדבר השני!.. אשרי עין ראתה..)

[מענה איש]

ואני שמעתי בשם אחד האדמורי''ם (אינני זוכר שמו) לומר למלצר לא משנה

ומצוה בשונא לא שייך כ''כ שרובא דעלמא אוהבים לשניהם
ויש מקיימים מזה ומזה וכו'

[ממרומי היער]

מעניין לעניין - כידוע יש דין קדימה בברכות, מה יהיה הדין באדם שעומדת בפניו בחירה בין חביב לאינו חביב, והוא בודאי לא יאכל את שניהם אלא רק את אחד מהם, האם גם בזה נאמר שיבחר בחביב, או שמא כיון שבין כה וכה הוא לא יאכל את שניהם אזי אין את הדין ''קדימה''?

[סגי נהור]

מעניין לעניין - כידוע יש דין קדימה בברכות, מה יהיה הדין באדם שעומדת בפניו בחירה בין חביב לאינו חביב, והוא בודאי לא יאכל את שניהם אלא רק את אחד מהם, האם גם בזה נאמר שיבחר בחביב, או שמא כיון שבין כה וכה הוא לא יאכל את שניהם אזי אין את הדין ''קדימה''?

אצ"ל שכל דיני קדימה הם רק כשבדעתו לאכול את שניהם.

[ממרומי היער]

מעניין לעניין - כידוע יש דין קדימה בברכות, מה יהיה הדין באדם שעומדת בפניו בחירה בין חביב לאינו חביב, והוא בודאי לא יאכל את שניהם אלא רק את אחד מהם, האם גם בזה נאמר שיבחר בחביב, או שמא כיון שבין כה וכה הוא לא יאכל את שניהם אזי אין את הדין ''קדימה''?

אצ"ל שכל דיני קדימה הם רק כשבדעתו לאכול את שניהם.

הרי יסוד הטעם בקדימה הוא בברכה, שהברכה היא יותר מעולה כשמברכים על משהו טוב יותר, אז אולי מדיני כבוד הברכה טוב שיבחר במובחר ובחביב ולא כמו שהציעו כאן "מצוה בשונא", אלא אדרבה, אם הוא לא באמצע סעודה ויש ברכה אזי "מצוה בחביב".

[קאצ'קלה]

שמעתי מהגאון הגדול רבי אברהם ארלנגר, דיש ללמוד ממצוות פריקה וטעינה דמצוה בשונא דלכוף יצרו עדיף, שכשיש לפניו בחירה בין ב' דברים כה"ג צריך לבחור מה שפחות ערב כדי לכוף יצרו! ( הוא הביא הדוגמא מעוף אלא שלא זכר איך קוראים לדבר השני!.. אשרי עין ראתה..)

ומשנה שלמה שנינו:

כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל. ואם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך; אשריך - בעולם הזה, וטוב לך - לעולם הבא.

[מיכאל1]

מעניין לעניין - כידוע יש דין קדימה בברכות, מה יהיה הדין באדם שעומדת בפניו בחירה בין חביב לאינו חביב, והוא בודאי לא יאכל את שניהם אלא רק את אחד מהם, האם גם בזה נאמר שיבחר בחביב, או שמא כיון שבין כה וכה הוא לא יאכל את שניהם אזי אין את הדין ''קדימה''?

בתדיר ואינו תדיר מקדימים תדיר גם במקום שיכול לעשות אחד מהם

[ממרומי היער]

מעניין לעניין - כידוע יש דין קדימה בברכות, מה יהיה הדין באדם שעומדת בפניו בחירה בין חביב לאינו חביב, והוא בודאי לא יאכל את שניהם אלא רק את אחד מהם, האם גם בזה נאמר שיבחר בחביב, או שמא כיון שבין כה וכה הוא לא יאכל את שניהם אזי אין את הדין ''קדימה''?

בתדיר ואינו תדיר מקדימים תדיר גם במקום שיכול לעשות אחד מהם

התוכל להעשירנו במקורות?

[מענה איש]

מעניין לעניין - כידוע יש דין קדימה בברכות, מה יהיה הדין באדם שעומדת בפניו בחירה בין חביב לאינו חביב, והוא בודאי לא יאכל את שניהם אלא רק את אחד מהם, האם גם בזה נאמר שיבחר בחביב, או שמא כיון שבין כה וכה הוא לא יאכל את שניהם אזי אין את הדין ''קדימה''?

בתדיר ואינו תדיר מקדימים תדיר גם במקום שיכול לעשות אחד מהם

התוכל להעשירנו במקורות?

מה שמצאתי מדברי הגר''א וויס
תדיר לענין דחיה
כתב המגן אברהם בסימן תרפ"ד ס"ק ב' דאף דבשבת חנוכה שחל בר"ח קורין של ר"ח לפני של חנוכה דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, לענין ההפטרה מפטירין בשל חנוכה דכיון דאין מפטירין אלא בפרשה אחת אין מעלת התדיר לדחות אלא להקדים. ועי"ש שהעיר מדברי התוס' בסוכה נ"ד ע"ב דמשמע מדבריהם דאף בדחיה יש מעלת תדיר עי"ש.

ויש לתמוה לכאורה דבאמת מבואר להדיא בשתי סוגיות מפורשות, בבבלי ובירושלמי דגם בדחיה יש מעלת תדיר, דהלא במנחות מ"ט ע"ב נסתפקו אם אין לציבור אלא לקרבן אחד אם מוסף דהיום קודם או תמיד של מחר, ונחלקו שם אם תדיר קודם או מקודש הרי לן להדיא דאף בדחיה נאמר תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. וכך מוכח גם בירושלמי בנזיר ל"ד ע"ב לגבי נזיר וכה"ג במת מצוה כמבואר לעיל, וצע"ג ליישב דברי מאור ישראל המגן אברהם

ואולי להעביר נושא זה לאשכול חדש..

[מענה איש]

ויש לדון בקושיא מתמיד ומוסף שהרי התם הנדון הוא איזה מצוה להעדיף דתמיד או דמוסף משא''כ בהפטרה עיקר המצוה - קריאת ההפטרה - מתקיימת בין אם נקרא ר''ח בין אם נקרא של חנוכה ומי יימר דבפרטי המצוה יש מעלה לתדיר

[מיכאל1]

ייש"כ, הקדמתני.
\התכוונתי לתוס' בסוכה

[רון]

שמעתי מהגאון הגדול רבי אברהם ארלנגר, דיש ללמוד ממצוות פריקה וטעינה דמצוה בשונא דלכוף יצרו עדיף, שכשיש לפניו בחירה בין ב' דברים כה"ג צריך לבחור מה שפחות ערב כדי לכוף יצרו! ( הוא הביא הדוגמא מעוף אלא שלא זכר איך קוראים לדבר השני!.. אשרי עין ראתה..)

ימחל לי הרב שייף עייל ונפיק שליט"א,
שאני קצת אקלקל את אויר הפסגות הנודף ממה שהבאת,
ולענ"ד,
אסור לומר את מה שהבאת בלי לסייג את הדברים שהם נועדו לבני עליה, או לומר תוכ"ד שצריכים לדעת שיש כאלה מושגים.

מדוע?
הרי למה המס"י כתב את חיבורו על סדר סולמו של רבפ"י? מה ענין סולם לכאן?

ללמדך שמי שחסר לו בשליבה הקודמת של הסולם, לא יוכל לעלות לשליבה יותר גבוה. ואם דילג על שליבה וחושב שהגיע לשמים, הרי הוא חי בדמיונות והנפילה תהיה כואבת מאד.

הגמ"ח הגדולה ביותר שיש לאדם לגמול זה עם נפשו!

מי שמתעלל בנפשו, וכופה עליה הנהגה שאינה מתאימה לה - לו, חוטא לאמת ואכזבתו תבא יותר מהר ממה שנדמה לו, ונפשו תחפוץ בפיצוי, ואחרי הפיצוי כבר יתברר לו שלא השתלם כל העסק.

ומי שאינו בדרגה האמורה, וכופה על נפשו לקחת שניצל שאינו אוהב, ולהניח את העוף לאחרים, ועיניו רואות וכלות, לא הרוחנו כלום, רק גרמנו לנפש להיות רעבה יותר, והיא עוד תתבע את שלה, או הו תתבע, ואתה תשלם בריבית דרבית.

ולכן,
לא כל מה שנאמר בועד לבני עליה, נועד לאוזנו של כל אחד, [במטבח של הברכת אברהם שליט"א יש מעל השולחן שלט האומר שכל אכילת האדם צריכה להיות לחזק את גופו לכבוד הי"ת וכו'. כך שמעתי מחתנו לפני הרבה שנים]
ואם כן אז בהסתייגות. שרק צריכים לדעת שיש כזו מדרגה.

[שייף נפיק]

מחול לך!
כמובן שהוא לא התכוין לכפות על עצמו לאכול מה שלא אוהבים, אלא מה שאוהבים פחות.
כמה שהוא חי באויר פסגות הוא מכיר ויודע את מצב הדור.


מה שכתוב אצלו במטבח כתוב גם בסלון של כת"ר. שולחן ערוך אורח חיים סי' רלא.


אגב, בחודש אדר תלוי לו בסלון 'משנכנס אדר וכו'
ובחודש אלול דברי רבינו יונה 'משנכנס אלול עד יום הכיפורים יהיה ירא וחרד מאימת הדין' כמדומה שזה הלשון.
ובשאר החדרים לא זכיתי לכנוס שם....

וכאן המקום לפרסם שיש לו וועד קבוע בביתו בליל שישי פעם בשבועיים משך הזמן כשעה פלוס.
אפשר להתעדכן במס' 02- 5380965
מנהג המקום לישב עם חליפה לכל הפחות... ולהגיע בזמן (תשע ושלושים)

[דרומי]

בהמשך לדברים דלעיל, לפעמים באמת קורה שמי שמקיים "מצוה בשונא" בענינים אלו של אכילה וכו', באופן שאינו לפי מדרגתו - הרי זה גורם לו להגיע לעצבנות וכיו"ב באופן שאינו יכול לשלוט על יצרו בדברים שבין אדם לחבירו שהם המקום המקורי שבו נאמר "מצוה בשונא"

אבל רק לפעמים ואין בכך כדי למעט חלילה בעצם הענין של "קדש עצמך במותר לך"

[מיכאל1]

https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx? ... 1101553127
כאן יש משמעות קצת לאכול בעצמו את הערב... שלפחות כך הוא הנהגת העולם...

[בן ראובן]

מעניין לעניין - כידוע יש דין קדימה בברכות, מה יהיה הדין באדם שעומדת בפניו בחירה בין חביב לאינו חביב, והוא בודאי לא יאכל את שניהם אלא רק את אחד מהם, האם גם בזה נאמר שיבחר בחביב, או שמא כיון שבין כה וכה הוא לא יאכל את שניהם אזי אין את הדין ''קדימה''?

אצ"ל שכל דיני קדימה הם רק כשבדעתו לאכול את שניהם.

הרי יסוד הטעם בקדימה הוא בברכה, שהברכה היא יותר מעולה כשמברכים על משהו טוב יותר, אז אולי מדיני כבוד הברכה טוב שיבחר במובחר ובחביב ולא כמו שהציעו כאן "מצוה בשונא", אלא אדרבה, אם הוא לא באמצע סעודה ויש ברכה אזי "מצוה בחביב".

דיני ברכות הנהנין הם דיני ברכות, לא דיני אוכל. לא מצינו שחייב אדם לאכול מה שאינו חפץ לאכול מצד דיני ברכות.

[אבא יודן]

...והכל לפי טבעי בני אדם יש אוכל פת במלח ומתענג, ויש מתמוגגים כשאינם יושבים על סיר הבשר וכל אחד יעשה לפי מה שימצא טבעו.

תשובת הרשב"א ג שיט, והועתק בבדק הבית יור"ד רכ"ח [מכון ירושלים דף תס].

[הצבי]

[ואע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר יש]
בשו"ע או"ח סק"ע ס"ט.
לא יאכל שום או בצל מראשו, אלא מעליו, ואם אכל, ה"ז רעבתן:
וכתב במשנ"ב: מראשו, פי' כי השום הלבן שבו מבפנים הוא המשובח שבו והעלין הירוקין שמלמעלה גרועין מהן ומחזי כרעבתן כשיתחיל לאכול מראשו [פרישה] ובשבת מותר משום חיבוב סעודת שבת:

[אש משמים]

שמעתי מהגאון הגדול רבי אברהם ארלנגר, דיש ללמוד ממצוות פריקה וטעינה דמצוה בשונא דלכוף יצרו עדיף, שכשיש לפניו בחירה בין ב' דברים כה"ג צריך לבחור מה שפחות ערב כדי לכוף יצרו! ( הוא הביא הדוגמא מעוף אלא שלא זכר איך קוראים לדבר השני!.. אשרי עין ראתה..)

עמוד התורה והיראה בדורנו הרב הגאון המופלא רבי אברהם ארלנגר שליט"א אכן חי בעולמות אחרים, מפליא לראות כיצד ישנו יהודי שכל כולו תורה ויראה ברעננות נפלאה!
מאוד מחזק לשמוע את דבריו וסיפוריו שכידוע מדקדק שיהיו מדויקים ונכונים עד למאוד.

[דנני]

ואני שמעתי בשם אחד האדמורי''ם (אינני זוכר שמו) לומר למלצר לא משנה

ומצוה בשונא לא שייך כ''כ שרובא דעלמא אוהבים לשניהם
ויש מקיימים מזה ומזה וכו'

המלצרים אינם אוהבים תשובות כאלו!
אלא נראה להוסיף "מה שיותר נוח לך" או להציץ מה יש יותר על המגש ולענות כמו כולם ורק אתה יודע בלב מה עשית כאן.
את ההנהגה הנ"ל תשאיר לאדמורים.

[הצבי]

ג' דברים מוצאין את האדם מן העולם, הקנאה והתאוה והכבוד.
כשעונים למלצר לא משנה לי מה, אז מצד אחד אולי עובדים על ענין התאוה (ולפעמים גם מצליחים שהמלצר נתן מה שהוא אוהב) אבל די נכשלים במידה השלישית, הרי גם השכן לשולחן שמע תשובה זו.
אבל כשמתחשק מאד שניצל ואומרים למלצר תן לי עוף, אז עבודתו היא גם על התאוה וגם על הכבוד ורק הוא וקונו יודעים מכך. זה ודאי געוואלדיג.

[הא לחמא עניא]

ואני שמעתי בשם אחד האדמורי''ם (אינני זוכר שמו) לומר למלצר לא משנה, ומצוה בשונא לא שייך כ''כ שרובא דעלמא אוהבים לשניהם, ויש מקיימים מזה ומזה וכו'

מה יעשו עם הירושלמי הידוע סוף קידושין???

[אפרים זלמן]

לפי פשוטו לא מוכרח שיש בזה ענין כפיית היצר, הרי אין בו סרך איסור.

[דרומי]

יעויין בספר התניא פרק כז. זה כל הנושא של הפרק שם.

[לענין]

זכורני מבעל חובת התלמידים זיע''א שאומר שכשמגישים קערה לשולחן אז החתיכה הראשונה שמתחשק לו לקחת היא משוקצת ומאוסה ואותה לא יקח בשופו''א.
א. שכחתי המקור המדויק, מי שיוכל להשיב לי אבדתי ישמחני עד מאד.
ב. האם יש דין חביב כאשר 'מתחשק' חתיכה מסוימת דוקא, בלי סיבה גלויה?

[זנב לאריות]

ג' דברים מוצאין את האדם מן העולם, הקנאה והתאוה והכבוד.
כשעונים למלצר לא משנה לי מה, אז מצד אחד אולי עובדים על ענין התאוה (ולפעמים גם מצליחים שהמלצר נתן מה שהוא אוהב) אבל די נכשלים במידה השלישית, הרי גם השכן לשולחן שמע תשובה זו.
אבל כשמתחשק מאד שניצל ואומרים למלצר תן לי עוף, אז עבודתו היא גם על התאוה וגם על הכבוד ורק הוא וקונו יודעים מכך. זה ודאי געוואלדיג.

שמעתי מעשה לפני שנים, שהרב הוטנר ישב בשמחה במזרח וכשמלצר ניגש עם הגלידה, כל יושבי המזרח, רבנים ואדמורי"ם כולם מיד אמרו שאינם רוצים תוך כדי צקצוק בלשונם, וכשהגיע המלצר להרב הוטנר הוא אמר בקול "תאוה ? כבוד ? תאוה ? כבוד ? ואז הכריע " תאוה" ולקח גלידה, ואז הוא פנה ליושב לצידו ואמר לו "נו שנינו נכשלנו ואני לפחות קבלתי גלידה" . . .

[הצבי]

בספר קול מבשר:
אמר אדמו"ר מפרשיסחא זצללה"ה, האיך אפשר שאדם יקריב קרבן בזמן הזה לעבודה זרה? והשיב, שכאשר האדם מונע את עצמו מאכילה, מחמת איזה פניה וכעס. וכן אם הוא אדם חשוב, ומחזיקין אותו לתלמיד חכם וצדיק, והוא באמת תאב לאכול עוד, אך מחמת שיושב בין אנשים, מונע את עצמו מלאכול, כדי כו'.. אזי הוא כמו שמקריב קרבן לעבודה זרה. כמו שידוע, שהתענית של צדיקים הוא כקרבן, שמקריב חלבו ודמו, כידוע. כן הוא בהיפוך ח"ו לכוונה אחרת. עד כאן דברי קדשו.

[חיים סגל]

מענין לענין, שמעתי פעם "חקירה" - מי בעל תאוה יותר גדול, האם זה שכמגיע לשולחן האורז ושאר התוספות אינו יכול להתאפק עד שיגיע העוף/שניצל ואוכלם, או שמא זה המתגבר על "תאוותו" וממתין לעוף כדי למלאות תאוותו?

[חלמישצור]

זכורני מבעל חובת התלמידים זיע''א שאומר שכשמגישים קערה לשולחן אז החתיכה הראשונה שמתחשק לו לקחת היא משוקצת ומאוסה ואותה לא יקח בשופו''א

"אם באמת רוצה אתה שלא תהי' ח"ו מן הרשעים שהם ברשות לבם רק מהצדיקים שלבם ברשותם ולא תהא הפקר ונכנע לכל תאוה ח"ו, רק אתה תהי' המושל על עצמך מרא דנפש שלך. ולתכלית זה רוצה אתה לשמש בהתחבולה שאמרנו לך בהסתכלות אודות הרגש שנתעורר לך, אז צריך אתה להתחיל בהתרגשיות קטנות המתרחשות בך. למשל אם הביאו לפניך באכילתך שני מיני בשר, ונפלה הבטתך על מין אחד כי תתאוה לזה המין יותר, אז אכול את מין השני וחתיכה זו שאתה מתאוה לה אל תאכל, ולא תאמר ומה בכך הלא גם זו של היתר, וגם אין תאותי כ"כ חזקה עד שיהי' חוב לי לעמוד נגדה. רחם עליך ועל נפשך והחל את מלחמתך בנצני תאותך הקטנים ועשה א"ע לאיש גבור חיל המושל ע"ע, ולבו אף כלו בידו. בענין הזה של ב' מיני בשר מובטחני שלא תצטרך לשמש עוד בתחבולה הנ"ל כי עוד לא רע עמך כ"כ שעל חתיכת בשר זו או זו תמסר א"ע לרשות ולרשת הסט"א, בידעך שכך דרכו של היצה"ר היום אומר לו עשה כך ולמחר עשה כך וכו'" (הכשרת האברכים, ט)

[איש לוי]

שמעתי מהגאון הגדול רבי אברהם ארלנגר, דיש ללמוד ממצוות פריקה וטעינה דמצוה בשונא דלכוף יצרו עדיף, שכשיש לפניו בחירה בין ב' דברים כה"ג צריך לבחור מה שפחות ערב כדי לכוף יצרו! ( הוא הביא הדוגמא מעוף אלא שלא זכר איך קוראים לדבר השני!.. אשרי עין ראתה..)

שמעתי פעם על הגה"צ ר' יעקב קמינצקי זצ"ל, שהיה נוהג בחתונות וכיוצ"ב בעת שהגיע המלצר להגיש לו עוף או שניצל/בשר וכדו' הוא היה מתענין אצל המלצר מה יותר טוב ועל מה הוא ממליץ, ולאחר מכן היה מבקש שיניח לו בצלחת, ולא אהב את תגובת האנשים, 'לא משנה' מה שתשים יהיה טוב. מדובר בבנ"א שטורח עבורך, מן הראוי להתחייס אל עבודתו כראוי!

[עזריאל ברגר]

שמעתי מהגאון הגדול רבי אברהם ארלנגר, דיש ללמוד ממצוות פריקה וטעינה דמצוה בשונא דלכוף יצרו עדיף, שכשיש לפניו בחירה בין ב' דברים כה"ג צריך לבחור מה שפחות ערב כדי לכוף יצרו! ( הוא הביא הדוגמא מעוף אלא שלא זכר איך קוראים לדבר השני!.. אשרי עין ראתה..)

שמעתי פעם על הגה"צ ר' יעקב קמינצקי זצ"ל, שהיה נוהג בחתונות וכיוצ"ב בעת שהגיע המלצר להגיש לו עוף או שניצל/בשר וכדו' הוא היה מתענין אצל המלצר מה יותר טוב ועל מה הוא ממליץ, ולאחר מכן היה מבקש שיניח לו בצלחת, ולא אהב את תגובת האנשים, 'לא משנה' מה שתשים יהיה טוב. מדובר בבנ"א שטורח עבורך, מן הראוי להתחייס אל עבודתו כראוי!

כשעושה זאת למצוות אהבת-ישראל - הרי אכילתו עולה לה' "כעולה וכקרבן".
וקרבן צריך להביא מן המובחר...

[בתוך הגולה]

שמעתי מעשה לפני שנים, שהרב הוטנר ישב בשמחה במזרח וכשמלצר ניגש עם הגלידה, כל יושבי המזרח, רבנים ואדמורי"ם כולם מיד אמרו שאינם רוצים תוך כדי צקצוק בלשונם, וכשהגיע המלצר להרב הוטנר הוא אמר בקול "תאוה ? כבוד ? תאוה ? כבוד ? ואז הכריע " תאוה" ולקח גלידה, ואז הוא פנה ליושב לצידו ואמר לו "נו שנינו נכשלנו ואני לפחות קבלתי גלידה" . . .

דומה לזה בדברים שיוחסו לר' אהרן הכהן בורשטין (הגאון מטבריג) שנודע במלחמתו העזה במוסרניקים

ScreenHunter_134 Nov. 15 10.55.jpg (49.76 KiB) נצפה 10712 פעמים

מתוך הספר פולמוס המוסר עמ' 125

[כדכד]

שמעתי מהגאון הגדול רבי אברהם ארלנגר, דיש ללמוד ממצוות פריקה וטעינה דמצוה בשונא דלכוף יצרו עדיף, שכשיש לפניו בחירה בין ב' דברים כה"ג צריך לבחור מה שפחות ערב כדי לכוף יצרו! ( הוא הביא הדוגמא מעוף אלא שלא זכר איך קוראים לדבר השני!.. אשרי עין ראתה..)

שמעתי פעם על הגה"צ ר' יעקב קמינצקי זצ"ל, שהיה נוהג בחתונות וכיוצ"ב בעת שהגיע המלצר להגיש לו עוף או שניצל/בשר וכדו' הוא היה מתענין אצל המלצר מה יותר טוב ועל מה הוא ממליץ, ולאחר מכן היה מבקש שיניח לו בצלחת, ולא אהב את תגובת האנשים, 'לא משנה' מה שתשים יהיה טוב. מדובר בבנ"א שטורח עבורך, מן הראוי להתחייס אל עבודתו כראוי!

אני לא הייתי אף פעם מלצר אבל המלצר לא טורח להכין את האוכל ואין הרבה סיכוי שהוא יידע להמליץ מה עדיף. מבחינתו, עדיף שתגיד מה אתה רוצה והוא יוכל להמשיך בעבודתו. לי נראה ש"להתענין אצל המלצר" אינו התייחסות בכבוד אל עבודתו אלא הטרחה מיותרת.
מה שצריך לענ"ד הוא לענות למלצר בצורה יפה ולהודות לו ואף לשבחו על שעושה עבודתו נאמנה

[צביב]

פעם שמעתי את מור חמי שביקש מה שלא חפצים בו רוב הציבור
( אבל כמדומה שכך היה בביתו)

[עזריאל ברגר]

פעם שמעתי את מור חמי שביקש מה שלא חפצים בו רוב הציבור
( אבל כמדומה שכך היה בביתו)

מסתמא משום בל-תשחית, או משום צערה של המבשלת.

[דעת_האברך]

שמעתי פעם מהגר"י קצנלנבוגן שליט"א (ר"מ בישיבת יד אהרן) שביאר מה שכתוב בגמרא (יבמות סג, א) שאשתו של רב היתה מצערת אותו ומגישה לו תמיד מאכל הפוך מהמאכל שביקש, כשהיה מבקש טלופחי היתה מגישה חימצי וכשהיה מבקש חימצי היתה מגישה לו טלופחי, עד שגדל חייא בנו ורב ביקש ממנו שימסור לאמא את המאכל שרצה לאכול וחייא אמר לה להיפך, וכך נמצא שהגישה לרב את מה שביקש. אמר רב לבנו "מעלה אמך", סיפר לו חייא מה עשה, ורב נהנה ממנו אך אמר לו להפסיק לעשות כן כדי לא להגיע ל"למדו לשונם דבר שקר".
והקשה אותו תלמיד חכם מה הפשט במה שעשתה אשתו של רב, וכי עד כדי כך כיוונה לקנטר ולצער את בעלה? ופירש שאשתו של רב ידעה שרב מבקש תמיד הפוך ממה שערב לו באותה עת כדי לכוף את יצרו, אולם היא מתוך אהבתה אליו ורצונה שיהיה לו מה שערב לו הגישה לו ההיפך ממה שביקש כדי לתת לו את הערב עליו [ומכל מקום נצטער רב שלא זכה לכוף את יצרו], וכששינה חייא בריה והגישה לו מה שביקש אמר 'מעלה אמך', דהיינו שעכשיו נהייתה בת עלייה ואכפת לה גם מעולם הבא שלי ולא רק מעולם הזה שלי. ודפח"ח.

[דורשי יחודך]

שמעתי מהגאון הגדול רבי אברהם ארלנגר, דיש ללמוד ממצוות פריקה וטעינה דמצוה בשונא דלכוף יצרו עדיף, שכשיש לפניו בחירה בין ב' דברים כה"ג צריך לבחור מה שפחות ערב כדי לכוף יצרו! ( הוא הביא הדוגמא מעוף אלא שלא זכר איך קוראים לדבר השני!.. אשרי עין ראתה..)

לפי התוס' מיירי או בשונא שאסור לשנוא אותו, או לפחות שעלולים להגיע לשנאה אסורה.
כמובן שלפ"ז אין שום קשר בין הדברים (אלא כעין זכר לדבר בלבד) כי התורה עוסקת ביצר של רגש אסור, לא תאוה של רשות.

האם יש שיטות אחרות בראשונים?

[יאיר1]

שמעתי פעם מהגר"י קצנלנבוגן שליט"א (ר"מ בישיבת יד אהרן) שביאר מה שכתוב בגמרא (יבמות סג, א) שאשתו של רב היתה מצערת אותו ומגישה לו תמיד מאכל הפוך מהמאכל שביקש, כשהיה מבקש טלופחי היתה מגישה חימצי וכשהיה מבקש חימצי היתה מגישה לו טלופחי, עד שגדל חייא בנו ורב ביקש ממנו שימסור לאמא את המאכל שרצה לאכול וחייא אמר לה להיפך, וכך נמצא שהגישה לרב את מה שביקש. אמר רב לבנו "מעלה אמך", סיפר לו חייא מה עשה, ורב נהנה ממנו אך אמר לו להפסיק לעשות כן כדי לא להגיע ל"למדו לשונם דבר שקר".
והקשה אותו תלמיד חכם מה הפשט במה שעשתה אשתו של רב, וכי עד כדי כך כיוונה לקנטר ולצער את בעלה? ופירש שאשתו של רב ידעה שרב מבקש תמיד הפוך ממה שערב לו באותה עת כדי לכוף את יצרו, אולם היא מתוך אהבתה אליו ורצונה שיהיה לו מה שערב לו הגישה לו ההיפך ממה שביקש כדי לתת לו את הערב עליו [ומכל מקום נצטער רב שלא זכה לכוף את יצרו], וכששינה חייא בריה והגישה לו מה שביקש אמר 'מעלה אמך', דהיינו שעכשיו נהייתה בת עלייה ואכפת לה גם מעולם הבא שלי ולא רק מעולם הזה שלי. ודפח"ח.

סליחה.
אבל זה לא גילוי פנים שלא כהלכה?

[יואל שילה]

כשחז"ל תיקנו ברכת הנהנין, וגם אמרו שחביב עדיף [אלא שנחלקו הראשונים האם חביב בד"כ או בפעם זו] - האם הם התכוונו שנאכל מה שגורם לנו פחות הנאה?
כפיית היצר לא חייבת להיות בכל עת ובכל שעה, אלא שבעקרון יהיה כזה מהלך
וכפיית היצר שניכרת לאחרים - בודאי לא תורמת הרבה לעבודה האישית
וכמובן, כמה פחות לבלבל במוח למלצר שרוצה לגמור וללכת הביתה

[עקביה]

שמעתי פעם מהגר"י קצנלנבוגן שליט"א (ר"מ בישיבת יד אהרן) שביאר מה שכתוב בגמרא (יבמות סג, א) שאשתו של רב היתה מצערת אותו ומגישה לו תמיד מאכל הפוך מהמאכל שביקש, כשהיה מבקש טלופחי היתה מגישה חימצי וכשהיה מבקש חימצי היתה מגישה לו טלופחי, עד שגדל חייא בנו ורב ביקש ממנו שימסור לאמא את המאכל שרצה לאכול וחייא אמר לה להיפך, וכך נמצא שהגישה לרב את מה שביקש. אמר רב לבנו "מעלה אמך", סיפר לו חייא מה עשה, ורב נהנה ממנו אך אמר לו להפסיק לעשות כן כדי לא להגיע ל"למדו לשונם דבר שקר".
והקשה אותו תלמיד חכם מה הפשט במה שעשתה אשתו של רב, וכי עד כדי כך כיוונה לקנטר ולצער את בעלה? ופירש שאשתו של רב ידעה שרב מבקש תמיד הפוך ממה שערב לו באותה עת כדי לכוף את יצרו, אולם היא מתוך אהבתה אליו ורצונה שיהיה לו מה שערב לו הגישה לו ההיפך ממה שביקש כדי לתת לו את הערב עליו [ומכל מקום נצטער רב שלא זכה לכוף את יצרו], וכששינה חייא בריה והגישה לו מה שביקש אמר 'מעלה אמך', דהיינו שעכשיו נהייתה בת עלייה ואכפת לה גם מעולם הבא שלי ולא רק מעולם הזה שלי. ודפח"ח.

סליחה.
אבל זה לא גילוי פנים שלא כהלכה?

לא.
מה עניין זה להלכה?
דברים מסוג זה אפשר למצוא בשפע בקדמונים.