קרבן תודה וברכת הגומל לכאורה יש להם דמיון שכולם באים להודות לה' ולפרסם טובו וחסדו.
ובאמת מצינו לדעת רש"י (זבחים ז ד"ה לא דידיה ובעוד מקומות) שדברי הגמרא ארבעה חייבים להודות יורדי הים הולכי מדברות מי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא (ברכות נד ב) נאמרו לגבי חיובם בקרבן תודה. והאריך בדעה זו הרי"פ פערלא בביאורו לסהמ"צ לרס"ג עשה נט ס (ח"א דף רנט רס).
ומצינו קצת באחרונים שלמדו הלכות מקרבן תודה לגבי ברכת הגומל למשל לגבי חולה שנתרפא שאינו מוציא בברכת הגומל את יורד הים וכד' כמבואר בדרשות אור לישרים שבספר אורים גדולים דרשה לפרשת צו (הביאו הרעק"א בגליון השוע ריט ט).
וכן דעת הבא"ח (שנה ראשונה, פרשת עקב, ג') שלכתחילה אין לברך ברכת הגומל בלילה לפי שלא הקריבו אז תודה (וצ"ע ממנהג ישראל לברך הגומל בשבת).
הסתפקתי אם כן האם יש לומר גם איפכא שמי שהתחייב בקרבן תודה יהיה עליו להביאה מעיקר הדין עד ג' ימים ועכ"פ לא לאחר אותה מל' יום וכפי שמצינו בברכת הגומל (שו"ע או"ח ריט ו ומ"ב סק"ח)?
ואולי יש להוכיח שאין דין כזה מהסוגיא בר"ה גבי בל תאחר דאיתא שם (ה ב) 'תנו רבנן כי תדור נדר וכו' כי דרוש ידרשנו אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים' ופירש רש"י שלמי חגיגה ששאר שלמים באים בנדבה והתרבו מכי תדור נדר. ובטו"א פירש שמדובר בשלמי נזיר עי"ש.
ולא עלה ע"ד מי מהמפרשים לומר שמדובר בשלמי תודה שהתחייב להביאם בגלל נס שהיה לו ואם לא הביאם עובר על ב"ת. וע"כ שאף שהוא חייב בקרבן מ"מ אין לו זמן קבוע.
כ"ז כתבתי בעוברי מקופיא על הלכות אלו וחושש אני פן ירצצו את מוחי. ואם שגיתי בין בדבר משנה בין בשיקול הדעת אבקש מחברי שיעמדוני על דבר אמת ושכמ"ה.
ומה שהבאני לבית הספק זה מעשה שהיה אצל א' מידידי שזיכה הי"ת בהטבה גדולה ושמח בה שמחה רבה ועלה ע"ד לעשות סעודת הודיה. ומפאת כמה טעמים לא היה ניח"ל לעשותה תומ"י אלא רצה להמתין מעט זמן אלא שחכ"א הורה לו שא"א לאחר את ההודאה ודימה זה לברכת הגומל.
אמנם בפשטות במקרה זה ודאי שאין הדמיון עולה יפה שדוקא הגומל שעניינו הודאה על הצלה מפגע רע וכד' שפיר י"ל שחיוב ההודאה הוא דוקא סמוך ונראה לזמן ההצלה. אבל הודיה על טובה שנוספה לו, שכל רגע ורגע יש לו תועלת באותה טובה אפשר להמתין להודיה זמן מרובה יותר.
יורני המורים דעתם אף בזה ושכרם הרבה מאד