מחיקה ע"י כתיבה

[אש משמים]

*מבואר שמחיקה היא יצירת מקום לכתיבת שתי אותיות ע"י מחיקה של כתב קודם.

*עפי"ז הגרשז"א כתב דאין איסור כילוי כתב מדין מחיקה משום שלא משאיר מקום כתיבה אלא רק מכלה את הכיתוב כגון בעוגה שכתוב עליה מותר לאוכלה ולכלות את הכיתוב משום שאינו יוצר מקום כתיבה קיים.

*מבואר שאם אדם העביר צבע שחור על אותיות שכתובות בצבע אדום הרי זה חייב שתיים משום כותב ומשום מוחק.

יש להבין מדוע חייב משום מוחק, בשלמא כותב שייך שהרי כתב אותיות בצורה טובה יותר ממה שהיו אבל מוחק לכאורה לא שייך שהרי לא יצר מקום כתיבה חדש?!
חשבתי לומר שאולי משום שעצם זה ששייך כתיבה זה גופא מוכיח שיש מקום כתיבה וע"י כתיבתו הוכיח שכביכול מחק את הכיתוב הקודם ופינה מקום לכיתוב החדש אך זהו חידוש עצום ועדיף למצוא הסבר אחר.

אשמח לתשובת הרבנים.

[כדכד]

לפו"ר נראה שכת"ר צודק ואיני מבין כלל מדוע הוא קורא לזה חידוש עצום ומעדיף הסבר אחר

[אש משמים]

יש"כ.
זהו חידוש גדול משום שלא מצינו מלאכה שלמה שנעשית ע"י מחשבתו ואם תאמר שנעשה ע"י מעשה כתיבתו הרי הוא מעשה הסותר למלאכת המחיקה ואיך שייך לומר דהכתיבה היא המחיקה.

[כדכד]

אדם שמפרק בנין ע"י שמסדר את חלקיו באופן שנבנה מהם משהו אחר הוא סותר ובונה ביחד. הלא כן? לכאורה זה אותו דבר

[אש משמים]

החילוק הוא פשוט, בדוגמא שהבאת האדם עושה שני מעשים נפרדים באותו החפץ הוא לוקח את האבן מהבניין ובכך עובר על 'סותר' ואח"כ לוקח את אותה האבן ובונה בה בניין חדש ועובר בכך ב'בונה'. אך בשאלה שהעלתי הפעולה היא אחת היא העברת צבע שחור על צבע אדום ובכך הכתיבה היא כאן מעשה קיים אך המחיקה היא בעצם ע"י מחשבתו לכתוב באותו מקום שהיא כביכול מוחקת את האותיות הקיימות ומאפשרת את הכתיבה החדשה.
ברור כשמש שאם היה חושב או אפי' עושה מעשה המוכיח למחשבתו שלא חפץ באותיות הקיימות לא היה עובר בשום איסור לכן צריך להבין מדוע כאן חייב משום מוחק.

[מאיר סובל]

ולולא ציטוט הגרשז"א איך הבין את הגמ' של כתב ע"ג כתב שנחשב למחיקה??
לכאו' זה פשוט שמחיקה היא כיסוי או כילוי או עקירת הכתב באופן שא"א לקוראו. גם אם שופך דיו / טיפקס על גבי כל המילה או האותיות הוא מוחק. וגם אם השפיכה אינה על הכל בבת אחת אלא מעל הכתב בצורה האות.
זו גמרא פשוטה.

החידוש של הגרשז"א הוא החילוק למה קלקול כתב שע"ג עוגה ע"י מעשה אכילה אינה מחיקה. כאן ייסד שצריך שמקום הכתב מלמטה ישאר רק הכתב הראשון יועלם ממנו, אבל אם מקום האותיות כלה עם האותיות זה לא נחשב מחיקה. והגדרתו היא שמחיקה היא פינוי מקום.

אבל עדיין כל החידוש כפוף להנחות העקריות של מלאכת מוחק כמבואר בגמ' שכתב ע"ג כתב נקרא מוחק ג"כ. וכנ"ל.

[כדכד]

החילוק הוא פשוט, בדוגמא שהבאת האדם עושה שני מעשים נפרדים באותו החפץ הוא לוקח את האבן מהבניין ובכך עובר על 'סותר' ואח"כ לוקח את אותה האבן ובונה בה בניין חדש ועובר בכך ב'בונה'. אך בשאלה שהעלתי הפעולה היא אחת היא העברת צבע שחור על צבע אדום ובכך הכתיבה היא כאן מעשה קיים אך המחיקה היא בעצם ע"י מחשבתו לכתוב באותו מקום שהיא כביכול מוחקת את האותיות הקיימות ומאפשרת את הכתיבה החדשה.
ברור כשמש שאם היה חושב או אפי' עושה מעשה המוכיח למחשבתו שלא חפץ באותיות הקיימות לא היה עובר בשום איסור לכן צריך להבין מדוע כאן חייב משום מוחק.

נדמה לי שכוונתי לא הובנה.
לא התכוונתי ש"לוקח את האבן מהבניין ובכך עובר על 'סותר' ואח"כ לוקח את אותה האבן ובונה בה בניין חדש" אלא שהוא לוקח אבן מהבנין ובאותו מעשה של לקיחת האבן הוא יוצר סידור מחודש של הבנין וכך הוא עובר על בונה ועל סותר באותה פעולה כמו בדוגמה שהביא כת"ר על כותב ומוחק

[אש משמים]

נדמה לי שכוונתי לא הובנה.
לא התכוונתי ש"לוקח את האבן מהבניין ובכך עובר על 'סותר' ואח"כ לוקח את אותה האבן ובונה בה בניין חדש" אלא שהוא לוקח אבן מהבנין ובאותו מעשה של לקיחת האבן הוא יוצר סידור מחודש של הבנין וכך הוא עובר על בונה ועל סותר באותה פעולה כמו בדוגמה שהביא כת"ר על כותב ומוחק

אכן לא הבנתי כך לכתחילה אך גם בדוגמא זו יש חילוק משום שיש בפעולתו של הלוקח אבן שני תוצאות קיימות משום שהוא סותר בלקיחת האבן וגם בונה שורה חדשה אבל בכותב אות ע"ג אות אין זמן שבו המחיקה קיימת אלא זו תוצאה שלאחר מעשה מחוייבת אבל אין זמן שיצר מקום המוכן לכתיבה.

[כדכד]

לא הבנתי את החילוק
בשני המקרים הוא עושה שתי פעולות סותרות בו זמנית

[אש משמים]

ולולא ציטוט הגרשז"א איך הבין את הגמ' של כתב ע"ג כתב שנחשב למחיקה??
לכאו' זה פשוט שמחיקה היא כיסוי או כילוי או עקירת הכתב באופן שא"א לקוראו. גם אם שופך דיו / טיפקס על גבי כל המילה או האותיות הוא מוחק. וגם אם השפיכה אינה על הכל בבת אחת אלא מעל הכתב בצורה האות.
זו גמרא פשוטה.

החידוש של הגרשז"א הוא החילוק למה קלקול כתב שע"ג עוגה ע"י מעשה אכילה אינה מחיקה. כאן ייסד שצריך שמקום הכתב מלמטה ישאר רק הכתב הראשון יועלם ממנו, אבל אם מקום האותיות כלה עם האותיות זה לא נחשב מחיקה. והגדרתו היא שמחיקה היא פינוי מקום.

אבל עדיין כל החידוש כפוף להנחות העקריות של מלאכת מוחק כמבואר בגמ' שכתב ע"ג כתב נקרא מוחק ג"כ. וכנ"ל.

לא הבנתי.

בשאלתי דובר על כתב שכותב ע"ג כתב ואין כלוי לכתב שתחת הכתב ואין זה דומה לשופך דיו או טיפקס על האותיות שהרי אפשר לקרוא את אותה אות עדיין.

לומר שיש חיוב כאשר מכלה אותיות זה סותר לכך שהחיוב הוא כאשר מיצר מקום לכתיבת אותיות חדשות ואיך שיך שהאחד כפוף לשני?

[אש משמים]

לא הבנתי את החילוק
בשני המקרים הוא עושה שתי פעולות סותרות בו זמנית

אין בכתיבת האותיות ע"ג האותיות הקודמות שום זמן שיש בו מחיקה כזו שהיא יצירת מקום לכתיבה אלא רק אחרי שכתב התברר למפרע שע"י הכתיבה היה בהכרח מקום כתיבה.

[כדכד]

ולמה בדוגמה שהבאתי משינוי צורת הבנין זה לא ככה? אין שום זמן שבו יש בנין סתור לפני שהבנין השני בנוי

[אש משמים]

ולמה בדוגמה שהבאתי משינוי צורת הבנין זה לא ככה? אין שום זמן שבו יש בנין סתור לפני שהבנין השני בנוי

במה שלקח את האבן פעל שתי פעולות ממש סתר את הבניין שהיה ובנה מחדש את אותם אבנים שנשארו, אך בכותב לא פעל כלל פעולת מחיקה אלא שע"י פעולת הכתיבה התברר ממילא שהיה מחיקה.

[כדכד]

עיין במה שכתבתי לעיל

לא התכוונתי ש"לוקח את האבן מהבניין ובכך עובר על 'סותר' ואח"כ לוקח את אותה האבן ובונה בה בניין חדש" אלא שהוא לוקח אבן מהבנין ובאותו מעשה של לקיחת האבן הוא יוצר סידור מחודש של הבנין וכך הוא עובר על בונה ועל סותר באותה פעולה כמו בדוגמה שהביא כת"ר על כותב ומוחק