כללא דאבידתא כיון דאמר ווי לה לחסרון כיס מיאש ליה מינה

[עושה חדשות]

לכאו' יש הרבה דרגות של יאוש.
האם כל החלטה להפסיק את החיפושים נכללת ביאוש?
האם אמירת - ווי לחסרו"כ בגלל שיש 80% שלא ימצא, נחשבת יאוש גמור?
היכן עובר הקו המפריד בין הבעת דאגה וצער, ליאוש גמור?

[סעדיה]

מענין לענין,
ידועים דברי החזו"א כלים סי' ל"א סוף אות י"ב.

[עושה חדשות]

תודה. לא זכרתי/ידעתי. וזה נוגע בענין עצמו.

חזון איש כלים.png (22.08 KiB) נצפה 4542 פעמים

[עושה חדשות]

כל דבר שאין לו סימן, הבעלים מתייאש ממנו מיד כשידע, או אפי' קודם לכן כדין יאוש שלא מדעת.
האם אין זה אפשרי שהוא לא יתייאש, כי יתלה תקווה שמא אף אחד עדיין לא ראה ולקח את זה, אחזור ואחפש?

[כתבן]

נשאלתי על ידי מאן דהו היום, האם אין מקום לומר שבמציאות ימינו לא מתייאשים כשנופלות מעות בחנות או בבית כנסת וכיו"ב, כיון שבדר"כ יש מצלמות, ואפשר לראות מי איבד, וממילא יהיה חיוב השבה.

[עושה חדשות]

יש גם מקרה שאפילו באמירת ווי לחסרו"כ ל"ח יאוש.

גמ' ורש"י ב"ק קיד. - בידוע נמי מחלוקת, דאי נמי דשמעינן דמייאש אמרי רבנן בגזלן דלא הוי יאוש דכל שעתא דעתיה למנקטיה בדינא וכן גנב לרבי שמעון.

[סגי נהור]

נשאלתי על ידי מאן דהו היום, האם אין מקום לומר שבמציאות ימינו לא מתייאשים כשנופלות מעות בחנות או בבית כנסת וכיו"ב, כיון שבדר"כ יש מצלמות, ואפשר לראות מי איבד, וממילא יהיה חיוב השבה.

שמא במקום שיש מצלמות לא הוי אבידה כלל, דבעינן אשר תאבד ממנו וליכא, אלא הוי כמי שנפלו ממנו מעות בפרהסיא במקום ידוע, שהנוטלם הוא סתם גזלן. סברא בעלמא.

[בתוך הגולה]

ההנחה שאם יש מצלמות קל מאד לשחזר ולמצוא את האבידה היא משוללת יסוד במציאות.
כל מי שהתעסק עם כגון זה יודע שמדובר בטירחה מרובה מאד, קב שומשומין בח' אמות ואף יותר. ולפיכך לענ"ד ודאי נחשב הדבר כאבידה. לגבי יאוש שמא באמת תלוי בשווי האבידה ובנתונים נוספים (כמו הזמן שצריך לבדוק, מיקום המצלמה, הנגישות למחשב וכד')

[עושה חדשות]

שאלה אחרת, יש לי כבר קצת מקורות, אבל אשמח לכל תוספת.

מה הדין כאשר הנגזל איבד תקווה שישוב אליו החפץ עצמו, אבל עדיין לא התייאש מלהיפרע דמים.
האם זה יאוש גמור גם לענין הדמים, לא יאוש בכלל גם לענין החפץ, או אולי יאוש כלפי החפץ ולא יאוש כלפי הדמים.

מקורות כרגע: רמב"ן במלחמות ב"ק מא. מדפ"ה, רא"ש ותורא"ש ב"מ כו:, רשב"א ב"ק קיג., ודו"ק. וע"ע או"ש גניבה ד-א.

ובדא"ג: על יאוש באופן חלקי, יעוי' בתוס' בכריתות כד. ד"ה דאמרו, ודו"ק.

[עושה חדשות]

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף כו עמוד ב
אמר רבא האי מאן דחזי דנפל זוזי מחבריה בי חלתא ואשכחיה ושקליה לא מיחייב לאהדורי ליה מאי טעמא ההוא דנפל מיניה מיאש הוא אף על גב דחזייה דאייתי ארבלא וקא מרבל מימר אמר כי היכי דנפול מינאי דידי הכי נפול מאיניש אחרינא ומשכחנא מידי.

לכאו' הוא לא מתייאש לגמרי, (והרי אינו מחפש סתם במקומות אחרים), ואפ"ה חשוב יאוש.

[ישא ברכה]

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף כו עמוד ב
אמר רבא האי מאן דחזי דנפל זוזי מחבריה בי חלתא ואשכחיה ושקליה לא מיחייב לאהדורי ליה מאי טעמא ההוא דנפל מיניה מיאש הוא אף על גב דחזייה דאייתי ארבלא וקא מרבל מימר אמר כי היכי דנפול מינאי דידי הכי נפול מאיניש אחרינא ומשכחנא מידי.

לכאו' הוא לא מתייאש לגמרי, (והרי אינו מחפש סתם במקומות אחרים), ואפ"ה חשוב יאוש.

משלו הוא מתייאש, והוא תולה שיש במקום אבידות רבות, ולכן הוא מחפש. אם הוא באמת מחפש את שלו, אז אין כאן יאוש.
השאלה העקרונית לא מספיק ברורה. יאוש זהו מצב נפשי כלפי החפץ, האם בעל החפץ מרגיש שאין לו את החפץ, ומבחינתו הוא הפסיד את החפץ, זהו יאוש.
וי לי לחסרון כיס, מקביל למשפט הנפוץ: הלך עליו או עלי..

[גם זו לטובה]

מבואר בגמ' דרוב עכו"ם הוי סיבה ליאוש, והדבר צ"ע, דלכ' מספיק שיש סיכוי סביר (אפילו פחות מ49%)
ונראה דאף אם ישראל מוצא ליכא ודאי שיחזיר, ולכן בצירוף רוב הנכרים הוי יאוש.
אלא דלפ"ז היה יכול להיות שסגי בהרבה נכרים ועכ"פ במחצה, דלא תליא בדינא דרוב, וקצת דוחק למימא דאה"נ.

[ממרומי היער]

ההנחה שאם יש מצלמות קל מאד לשחזר ולמצוא את האבידה היא משוללת יסוד במציאות.
כל מי שהתעסק עם כגון זה יודע שמדובר בטירחה מרובה מאד, קב שומשומין בח' אמות ואף יותר. ולפיכך לענ"ד ודאי נחשב הדבר כאבידה. לגבי יאוש שמא באמת תלוי בשווי האבידה ובנתונים נוספים (כמו הזמן שצריך לבדוק, מיקום המצלמה, הנגישות למחשב וכד')

השואל שאל, האם היום כשיש מצלמות, יש חובה לחפש את המאבד על פי מצלמות, וכך לקיים מצוות ודרשת וחקרת...

ואתה ענית ש"המאבד" איננו בונה למצוא את "המוצא" במצלמות, יתכן שאתה צודק וזה נחשב יאוש מצד ש"המאבד" יתעצל, אבל מכיון ש"המוצא" יכול למצוא את המאבד, הרי שעדיין יש תקוה למאבד, כמו בסימנין...

[עושה חדשות]

שאלה אחרת, יש לי כבר קצת מקורות, אבל אשמח לכל תוספת.

מה הדין כאשר הנגזל איבד תקווה שישוב אליו החפץ עצמו, אבל עדיין לא התייאש מלהיפרע דמים.
האם זה יאוש גמור גם לענין הדמים, לא יאוש בכלל גם לענין החפץ, או אולי יאוש כלפי החפץ ולא יאוש כלפי הדמים.

מקורות כרגע: רמב"ן במלחמות ב"ק מא. מדפ"ה, רא"ש ותורא"ש ב"מ כו:, רשב"א ב"ק קיג., ודו"ק. וע"ע או"ש גניבה ד-א.

ובדא"ג: על יאוש באופן חלקי, יעוי' בתוס' בכריתות כד. ד"ה דאמרו, ודו"ק.

עוד מ"מ בזה, בקובץ בית אהרן וישראל סיון תשפ"ב עמוד קנא.