יצויין כי לעת עתה בשל המצב ההלכתי המורכב שנוצר החתן והכלה גרים בבית ההורים.
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:כנראה ישנו בעיא בסיפור. פתאום אומרים שהכלה הזמינה אצל החנות, והחתן הלך לקנות אותו, והתחלף בחנות? זה לא משמעות הסיפור. ועכשיו אני רואה בככר השבת שלא כך ולא כך היה הסיפור, אלא שלקח טבעת אחרת שלא היתה שלו, ולא הטבעת שהאמא שלו קנתה עבורו.
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:האריכות של הבל מביאה לידי גיחוך. אין כאן מום. הוא רצה טבעת, וראה מה שקונה, וקנה אותה. אין כאן שום חסרון בלתי השגעונות שבראש הכלה. (אם אני הייתי החתן, הייתי מסרב לקדש שנית ). אם לקחו ע"מ לבקרו, היה הקנין תלוי בהסכמתה. אבל כאן איננה תלויה בכלום, והאשה יכולה למכור הפרוטה שקבלה ולקנות במעות מה שרוצה, כולל טבעת בדוגמא שרוצה או גלידה או חבית של דגים מלוחים.
מום במקח היתה אם הטבעת נמצאה שאינו אלא גלגל של אופניים וכדו׳.
דיברתי עם אחד מגדולי חכמי הדור, וסיפרתי לו הסיפור ללא שמות, ואמר שהשאלה איננה על הקידושין אלא האם הרב שפסק טעון אישפוז מיידית או לא. הטענה של מקח טעות בקידושין הביא אותו לידי שחוק ממש "אם בשעת הקידושין היתה מרגישה שיש כאן טעות, האם חושב מאן דהוא שהיתה תובעת להפסיק החתונה ולחכות עד שימצאו את הטבעת שרוצה?!
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:האריכות של הבל מביאה לידי גיחוך. אין כאן מום. הוא רצה טבעת, וראה מה שקונה, וקנה אותה. אין כאן שום חסרון בלתי השגעונות שבראש הכלה. (אם אני הייתי החתן, הייתי מסרב לקדש שנית). ...
השאלה איננה על הקידושין אלא האם הרב שפסק טעון אישפוז מיידית או לא. ...
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:כנראה ישנו בעיא בסיפור. פתאום אומרים שהכלה הזמינה אצל החנות, והחתן הלך לקנות אותו, והתחלף בחנות? זה לא משמעות הסיפור. ועכשיו אני רואה בככר השבת שלא כך ולא כך היה הסיפור, אלא שלקח טבעת אחרת שלא היתה שלו, ולא הטבעת שהאמא שלו קנתה עבורו.
ולא עוד אלאיצויין כי לעת עתה בשל המצב ההלכתי המורכב שנוצר החתן והכלה גרים בבית ההורים.
ציטוט מסוף הכתבה בככר השבת.
בקיצור, הסיפור לא הועברה בדיוק, ולא הייתי מופתע אם לא קרה כלום, אין כאן זוג ולא טבעת, לא חופה ולא פסק, רק הטחינה שהיתה אמורה להיות ממאכלי השבע ברכות.
אפרקסתא דעניא כתב:הסאגה החלה בליל שבת בליל לאחר השבע ברכות, אז סיפרה הכלה לאחותה כי הטבעת שיש לה זו לא הטבעת שהזמינה מלכתחילה ולכאורה היה טעות בהזמנה.
הסיפור הכה בתדהמה את בני הזוג ובני המשפחה. והם שאלו את הרבנים כיצד לנהוג. האם מדובר בקידושי טעות משום שלא היה על דעתה של הכלה להתקדש בטבעת זו, בנוסף, מכיוון שהחתן לא התכוון לקדש בטבעת זו, לא התכוון לקנות אותה ומדובר במקח טעות והטבעת כלל אינה שלו.
אחד מרבני העיר בני ברק - מתלמידי החכמים החשובים בעיר - פסק להם שבני הזוג לא יישנו ביחד בליל שבת - משום יש חשש שהם עדיין לא נשואים ויש חשש לאיסור ייחוד.
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:בכל אופן, למה תהא נאמנת לומר אכן ולבטל המקח? בעל החנות אמר שזהו הטבעת, והבעל קנה אותה על סמך דבריו, ואפילו אם לא היה אלא ענין ממון לא תהא נאמנת, וגם בעל החנות אינו נאמן בהודאתו במקום שחב לאחריני, קרי הבעל. ועכשיו שנתארסה ע"י הטבעת, למה תהא נאמנת לבטל הקידושין?
מיכאל1 כתב:נזכרתי ששמעתי מעשה שהיה אצל בעל השבט הלוי זצוק"ל שהטבעת בה נתקדשה הייתה של זהב צהוב והכלה חפצה בזהב לבן שנהג אותו זמן, וכאשר בא החתן לתת את הטבעת קפצה ידה אחורנית ואיני זוכר את פרטי המעשה כ"כ.
מישהו יכול למצוא/זוכר כזה מעשה?
שש ושמח כתב:ליטוואק פון בודאפעסט כתב:בכל אופן, למה תהא נאמנת לומר אכן ולבטל המקח? בעל החנות אמר שזהו הטבעת, והבעל קנה אותה על סמך דבריו, ואפילו אם לא היה אלא ענין ממון לא תהא נאמנת, וגם בעל החנות אינו נאמן בהודאתו במקום שחב לאחריני, קרי הבעל. ועכשיו שנתארסה ע"י הטבעת, למה תהא נאמנת לבטל הקידושין?
לא זכיתי להבין השאלה, גם אם נאמר שאין כאן נאמנות להתירה לעלמא, מ"מ האיש והאשה עצמם שיודעים שלא היו כאן קידושין ודאי אסורים זל"ז עד שיקדשו שנית.
לא ברור למה אתה מחליט להעמיד באוקימתא שבעל החנות הרשע ממשיך לטעון שלא נפלה טעות מתח"י. המציאות הפשוטה היא שהוא ג"כ מודה בטעות ומוכן להחליף.ליטוואק פון בודאפעסט כתב:בגלל שהסיפור נגמרה בין החתן לבעל החנות. כאשר אין החתן יכול לתבוע את החנות, הטבעת היא שלו לגמרי. מעכשיו הכל בסדר, שנתקדשה בטבעת שלו.
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:
דיברתי עם אחד מגדולי חכמי הדור, וסיפרתי לו הסיפור ללא שמות, ואמר שהשאלה איננה על הקידושין אלא האם הרב שפסק טעון אישפוז מיידית או לא. הטענה של מקח טעות בקידושין הביא אותו לידי שחוק ממש "אם בשעת הקידושין היתה מרגישה שיש כאן טעות, האם חושב מאן דהוא שהיתה תובעת להפסיק החתונה ולחכות עד שימצאו את הטבעת שרוצה?!
חשבונות רבים כתב:לא ברור למה אתה מחליט להעמיד באוקימתא שבעל החנות הרשע ממשיך לטעון שלא נפלה טעות מתח"י. המציאות הפשוטה היא שהוא ג"כ מודה בטעות ומוכן להחליף.ליטוואק פון בודאפעסט כתב:בגלל שהסיפור נגמרה בין החתן לבעל החנות. כאשר אין החתן יכול לתבוע את החנות, הטבעת היא שלו לגמרי. מעכשיו הכל בסדר, שנתקדשה בטבעת שלו.
אבל גם לפי האוקימתא דידך לא ברור לי הפסק שלך. אם החתן מאמין לארוסתו שנפלה טעות אז מאי מהני שאינו יכול לתבוע את בעל החנות? לכל היותר הוא יכול לזכות בטבעת מכאן ואילך.
בדבר אחד אני מסכים איתך "הכל בסדר" אבל א"צ להתלהם בשביל זה. יהיה בסדר גם בלעדינו חבורת המוצי"ם דק"ק פאוה"ח.
אני מקווה שאת הסברא הזו לא שמעת מאותו "אחד מגדולי חכמי הדור" שדיברת עימו.ליטוואק פון בודאפעסט כתב:גם אם בעל החנות יסכים לדברי האשה (איני יודע למה נקרא רשע אם אינו מסכים? האם זהו המנהג כהיום, כל מי שאינו מאמין במה שאני מאמין, נקרא רשע?), איך מהני הודאתו לאחר שיצא מידו? העדים ראו הטבעת תחת ידו, והם מעידים שהוא שלו, ומעכשיו אין הבעל נאמן לומר שאינו שלו, הואיל ונפקא מתחת ידו, ומי נאמן בזה?
המניע שלך כבר הובן לכולם וא"צ לכתוב אותו במפורש (אבל כתיבת דברי רוח משרתת רק את הצד שכנגד).ליטוואק פון בודאפעסט כתב:הבעיא פה אינה בקידושין אלא במהלך החיים האוהבת למצוא בעיות שאלות וחששות בכל צעד, וחוסר יכולת להכריע כדת. כל המרבה בחששות הרי זה משובח, במקום כל המרבה בהכרעות ופסקים וידיעות מוצקות.
סגי נהור כתב:כי קידושי כסף פירושם שהאשה מקנה עצמה בהנאת השו"כ שקיבלה, כמבואר בש"ס ובפוסקים. אולי היא מסכימה להתקדש גם בלאו הכי, אבל אין כאן קידושי כסף.
או שאמר: התקדשי לי בכוס זה של יין ונמצא של דבש, או דבש ונמצא מים כגון שהיה מכוסה ולא הכירה בו עד אחר כך, בכל אלו והדומה להם, אפילו אמרה: בלבי היה להתקדש לו אפילו לא יתקיים התנאי, אינה מקודשת
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:שו"ע אה"ע סימן ל"ח סעיף כ"דאו שאמר: התקדשי לי בכוס זה של יין ונמצא של דבש, או דבש ונמצא מים כגון שהיה מכוסה ולא הכירה בו עד אחר כך, בכל אלו והדומה להם, אפילו אמרה: בלבי היה להתקדש לו אפילו לא יתקיים התנאי, אינה מקודשת
כיסוי פני הכלה, למיטב ידיעתי, איננה סבה שלא תוכל לראות דוגמת הטבעת שקבלה.
וחוץ מזה, הרי כל הדינים האלו דיני תנאי הם, ובסעיף ב' מבואר שצריך הלכות תנאים לזה. אלא דבסעי' ד' הביא י"א דמשפטי התנאים אינם אלא לחומרא ולא לקולא. ומ"מ בנידון דידן שלא אמרו כלום בשעת הקידושין, אלא שהיא חשבה שתקבל מה שבקשה והזמינה (אם אכן כך היה המעשה), איך נאמר שיש כאן איזה תנאי בקידושין?
שש ושמח כתב:סגי נהור כתב:כי קידושי כסף פירושם שהאשה מקנה עצמה בהנאת השו"כ שקיבלה, כמבואר בש"ס ובפוסקים. אולי היא מסכימה להתקדש גם בלאו הכי, אבל אין כאן קידושי כסף.
כנראה אתה הבנת שליטוואק בא לענות על חשש מקח טעות בהקנאת הטבעת מהמוכר לבעל,
אני דיברתי [וכך הבנתי את דבריו] על הטענה שגם בהנחה שהטבעת נקנתה לבעל, יש כאן חשש קידושי טעות משום שהרי"ז כאומר לאשה התקדשי לי בכוס של זהב ונמצא של כסף או של כסף ונמצא של זהב שאינה מקודשת. ועל זה יש מקום לטעון שכיון שאנן סהדי שאם תראה רגע לפני הקידושין כשהיא תחת החופה שהטבעת אינה זו שסיכמו עליה לא לא תסכים לעכב את החופה אפי' לכמה דקות כדי להביא טבעת אחרת אלא תתקדש בזו, ל"ש לומר שהוא מקח טעות.
אשמח לשמוע דעת החכמים בנידון זה.
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:הן בדברי הגר"מ גרוס, הן בדברי הגר"ש וואזנער, מוזכר ענין מקח טעות משום הדמים. ולא הבנתי, מקח טעות אינו משום הבדל המחיר אלא מום בהמקח, ואפילו לו יצוייר שאין כאן אונאה, עדיין יש לדון משום מק"ט.
בינוני כתב:ליטוואק פון בודאפעסט כתב:הן בדברי הגר"מ גרוס, הן בדברי הגר"ש וואזנער, מוזכר ענין מקח טעות משום הדמים. ולא הבנתי, מקח טעות אינו משום הבדל המחיר אלא מום בהמקח, ואפילו לו יצוייר שאין כאן אונאה, עדיין יש לדון משום מק"ט.
במקרה של הרב גרוס לא היה מום במקח, מה שהקונה ביקש זה מה שקיבל, אלא שהקונה לא הסביר את עצמו טוב.
במקרה של הרב וואזנר הוא כותב שיש אומדנא שהוא מוחל על המום (ולכן אין מה לדון מצד מק"ט), אלא מה, שעדיין אינו מוחל על המחיר, ולכן כתב שיבקש את ההפרש.
חשבונות רבים כתב:כמ"ש ליטוואק בהתקדשי בכוס זה של יין הבעיה שהוא אמר בשעת קידושין שהכוס של יין אבל אם אמר התקדשי בכוס זה והיא טוענת שסברה שהוא יין אין זה כלום.
עושה חדשות כתב:יש נידון דומה קצת, (אולי נכב"ב), על מי שקנה אתרוג יקר מאד, אבל אחרי היום הראשון הבחין שהיה בו איזה פגם, וכעת עולה הטענה שאם הוא יתבע את ביטול הקנייה מדין מקח-טעות, אז למפרע הוא לא יצא יד"ח כי האתרוג לא היה שלו.
אולי הת"ח דפה יאמרו אם זה דומה או שונה, ומה באמת הדין.
עושה חדשות כתב:יש נידון דומה קצת, (אולי נכב"ב), על מי שקנה אתרוג יקר מאד, אבל אחרי היום הראשון הבחין שהיה בו איזה פגם, וכעת עולה הטענה שאם הוא יתבע את ביטול הקנייה מדין מקח-טעות, אז למפרע הוא לא יצא יד"ח כי האתרוג לא היה שלו.
אולי הת"ח דפה יאמרו אם זה דומה או שונה, ומה באמת הדין.
יבנה כתב:חשבונות רבים כתב:לא רוצה להשבית את השמחה אבל אשה לא ידעה לאקנויי וא"כ יש להצריכם קידושין בפעם הד' (ככה הסיפור גם יהיה יותר מוצלח).אפרקסתא דעניא כתב:החתן קידש את הכלה בטבעת ישנה שלה והקידושין חלו לשמחת כולם.
מנין לך שלא יודעת לאקנויי, והרי בגיטין כא. פשטו שיודעת. וע"ע שו"ת בית יצחק אבה"ע א' סי' ק"ד שכתב שיודעת להקנות ע"ש.חשבונות רבים כתב:אכן. בו"כ תכסה את פני ותודה שהעמדתני על הטעות.
עושה חדשות כתב:יש נידון דומה קצת, (אולי נכב"ב), על מי שקנה אתרוג יקר מאד, אבל אחרי היום הראשון הבחין שהיה בו איזה פגם, וכעת עולה הטענה שאם הוא יתבע את ביטול הקנייה מדין מקח-טעות, אז למפרע הוא לא יצא יד"ח כי האתרוג לא היה שלו.
אולי הת"ח דפה יאמרו אם זה דומה או שונה, ומה באמת הדין.
שש ושמח כתב:לדון האם באופן שמסכים שלא לבטל את המקח לא הפסיד המצוה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 219 אורחים