קדושת מצוה חשיב שינוי רשות

דברי תורה, עיוני שמעתתא, חידושי אגדה וכל פטפוטיא דאורייתא טבין
עושה חדשות
הודעות: 6306
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

קדושת מצוה חשיב שינוי רשות

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' נובמבר 23, 2017 12:28 am

ריטב"א פסחים לה: כתב:אבל גזל מצה אפויה ואיכא יאוש בעלים ועל ידי המצוה איכא שינוי השם דמעיקרא לחם והשתא מצה אי נמי שינוי רשות למאן דסבר מדרבנן דקדושת מצוה חשיב שינוי רשות דאש[ת]כח דעל ידי המצוה הוא קונה מצה זו בהא איפליגו בירושלמי וקי"ל כמאן דאסר
ריטב"א ר"ה כח. כתב:ובירושלמי דלא חיישי להא משום דלא חייש למימר הכי אלא בגזול שנעשה בו הוא עצמו עבירה בסיוע המצוה, דמצוה הויא שינוי רשות או שינוי השם וקנאו ביאוש ושינוי רשות, הלכך שופר הגזול פסול והשאול כשר
ריטב"א סוכה כט: כתב:כגון שהיה יאוש כדי שאינו קונה וכשהקדישו למצותו הרי הוא כאלו מכרו דמה לי מכרו לגבוה מה לי מכרו להדיוט והוה ליה השתא על ידי המצוה יאוש ושינוי רשות שהוא קונה ולפיכך אינו לרצון לשם
ריטב"א סוכה לה. כתב:ובירושלמי פסלו בפסח (מהאי טעמא) מצה גזולה (ו)משום דהויא לה מצוה הבאה בעבירה דקנייה ביאוש ושינוי רשות של מצוה כדלעיל
יש עוד מקומות, נלאיתי לצטט.

מה פשר דבר זה? יחוד המצה והסוכה והשופר והלולב לצורך מצוה, נקרא "שינוי רשות" לגבי קניני גזילה?

רון
הודעות: 502
הצטרף: ב' מרץ 21, 2016 9:02 am

Re: דקדושת מצוה חשיב שינוי רשות

הודעהעל ידי רון » ה' נובמבר 23, 2017 9:51 am

הנה זה ודאי שהריטב"א לא למד דענין שינוי רשות הוא לאשווי "בהיתרא אתי לידיה" וכפי שלמד הקצות ברמב"ן. דזה ודאי לא שייך לענין שנוי רשות ע"י מצוה. רק כונתו לענין "שינוי". ביאור הדבר, דהנה שיטת הר"מ דמהני שינוי רשות ואח"כ יאוש, וע"כ דס"ל דיסוד דין שינוי רשות הוא מה שיש כאן "שינוי", ואף שינוי שמו של מחזיק החפץ נקרא שינוי לענין דתו אינו כעין שגזל.
ואשר לכן ס"ל לריטב"א דאף מה שנתפס על החפץ שם מצוה זה עצמו שינוי בחפץ גופא. ואין זה מצד שינוי השם, שאת זה כתב הריטב"א אח"כ, רק כונתו ל"שינוי", ואת זה חזינן בשינוי רשות.

אמנם הריטב"א שכת"ר שליט"א הביא בסוכה שכתב דע"י קדושת מצותו הו"ל כמכרו, ודאי שהכונה שינוי רשות ממש, אך שם הריטב"א מדבר באמת על הקדש ולא על מצות לולב כפי שמדוקדק בלשונו שם [וז"ל אלא כשהמצוה סייעה בעבירה (א"ה, כאן הריטב"א מדבר על קרבן הגזול ולא על לולב) שבקדושת המצוה הוא קונה אותו והוציאו מרשות נגזל, כגון שהיה יאוש כדי שאינו קונה וכשהקדישו למצותו הרי הוא כאלו מכרו דמה לי מכרו לגבוה מה לי מכרו להדיוט והוה ליה השתא על ידי המצוה יאוש ושינוי רשות שהוא קונה ולפיכך אינו לרצון לשם, אבל כל שאין המצוה מסייעת בקנין (א"ה, וכאן הריטב"א מדבר על מצות לולב) ואינה מוציאתו מרשות הנגזל אינו נפסל לקרבן ולא למצוה, שאע"פ שיש בידו של זה עבירה שגזלו, הרי זה כשאר עבירות שבידו או כאילו גזל חפץ אחר שאינו פוסלו ממצוה זו, ולפיכך כל שקנאו ביאוש ושינוי רשות או שינוי מעשה שאין לו לתת לנגזל אלא דמים אף על פי שלא פרע עדיין עבירה היא בידו כגזלן ומעכב חובו של חבירו אבל גוף הדבר נקנה לו לגמרי ואין בו מצוה הבאה בעבירה וכו' .

עושה חדשות
הודעות: 6306
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: דקדושת מצוה חשיב שינוי רשות

הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' נובמבר 24, 2017 1:20 am

יש"כ.

אכן יש הרבה ראיות ששינוי רשות זה לא רק לאפוקי מ"באיסורא אתא לידיה". (ואכמ"ל. אגב: שינוי רשות ואח"כ יאוש זה כבר מחלוקת בגמ'). והריטב"א א"כ מצטרף להנ"ל.

אבל הוקשה לי מה המשמעות של שינוי רשות במה שה'מצה' או ה'לולב' התייחדו למצוה. (ומה הדין מצה כל שבעה להגר"א...)

ולא הבנתי מה הריוח במש"כ כת"ר על לש' הריטב"א בסוכה, אחרי שמצאנו להדיא שהוא כותב גם במקו"א את היסוד שהמצוה היא כמו שינוי רשות. (הגם שבהלכות "פשט" הצדק עם כת"ר).

דרך אגב, מה פירוש מילותיו של הריטב"א בפסחים: "אי נמי שינוי רשות למאן דסבר מדרבנן דקדושת מצוה חשיב שינוי רשות", יש בזה מחלוקת מפורשת באיזהו מקומן?

שומע ומשמיע
הודעות: 1136
הצטרף: ג' ינואר 19, 2016 9:57 pm

Re: דקדושת מצוה חשיב שינוי רשות

הודעהעל ידי שומע ומשמיע » ו' נובמבר 24, 2017 10:51 am

אני הבנתי כוונתו שאומר כאן יסוד גדול. שבכל מצווה נותנים את המציאות הנדרשת במעשה המצווה לגבוה.

עושה חדשות
הודעות: 6306
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: דקדושת מצוה חשיב שינוי רשות

הודעהעל ידי עושה חדשות » א' נובמבר 26, 2017 12:14 am

ואף הגר"א, באו"ח סי' תנד, הזכיר בתו"ד - "שינוי רשות ע"י המצוה".

עושה חדשות
הודעות: 6306
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: דקדושת מצוה חשיב שינוי רשות

הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' דצמבר 01, 2017 1:05 pm

אחד החברים שליט"א כתב לי הודעה פרטית:

אני ממש בצער מהגאון שהבאת! הלא מדבריו נראה בפשטות שהוא מדבר על לולב, דהמצוה משוי ליה שינוי רשות וזו סיבה לקנות. והוא צע"ר ממש, הלא בגמ' בסוכה כט' ב' בסוגיא דאוונכרי דנו כבר שיקנה את הלולב הגזול ע"י אגד מצד שינוי מעשה, או מצד שינוי השם, ומסיק שם שהוא שינוי החוזר ולא יכול לקנות ולכן צריך להא דאמר ר"ה להנהו אוונכרי, ואי נימא כדברי הגר"א תישאר קו' הגמ' שם דיקנה בשנוי רשות.

*

אין לי מענה כרגע על הסוגיא בסוכה, אבל לכאו' הסמ"ג גם סובר כך, כי מחד גיסא הוא פוסק דיאוש כדי לא קני, ומאידך הוא כותב שלולב הגזול פסול, קודם יאוש כי אינו 'לכם', ואחר יאוש כי הוי מצוה הבאה בעבירה. וצ"ע.

איש טלז
הודעות: 443
הצטרף: ה' מרץ 10, 2016 10:05 pm

Re: דקדושת מצוה חשיב שינוי רשות

הודעהעל ידי איש טלז » ש' דצמבר 02, 2017 7:09 pm

בעיקר כל דרך זו כמדומני שעמד בזה בעל הפתח הבית בספרו דבר בעתו עמ"ס סוכה אות קלב' עי"ש היטב

עושה חדשות
הודעות: 6306
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: דקדושת מצוה חשיב שינוי רשות

הודעהעל ידי עושה חדשות » א' דצמבר 17, 2017 1:16 am

גם באבידה נאמר הכלל של "באיסורא אתא לידיה", (ואם לא כפי' הרמב"ן שזהו משום דהוי ברשותו של הבעלים, אז זה אותו כלל כמו בגזילה). האם באבידה מועיל שינוי רשות, (להסוברים דענין שינוי רשות הוא לאפוקי מסברת באיסורא וכו'), ודאי שלא. אז מה החילוק?

עושה חדשות
הודעות: 6306
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: דקדושת מצוה חשיב שינוי רשות

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' ינואר 02, 2018 7:57 pm

שומע ומשמיע כתב:אני הבנתי כוונתו שאומר כאן יסוד גדול. שבכל מצווה נותנים את המציאות הנדרשת במעשה המצווה לגבוה.
זה קורה לפני המצוה או רק בשעת המצוה עצמה? והאם זה לעיכובא במצוה? (ואולי זה פתח להבין את ענין דיחוי במצוות?) והאם זה שייך בכל המצוות או רק בחלקם? ומה הכלל?

שומע ומשמיע
הודעות: 1136
הצטרף: ג' ינואר 19, 2016 9:57 pm

Re: דקדושת מצוה חשיב שינוי רשות

הודעהעל ידי שומע ומשמיע » ג' ינואר 02, 2018 9:03 pm

עושה חדשות כתב:
שומע ומשמיע כתב:אני הבנתי כוונתו שאומר כאן יסוד גדול. שבכל מצווה נותנים את המציאות הנדרשת במעשה המצווה לגבוה.
זה קורה לפני המצוה או רק בשעת המצוה עצמה? והאם זה לעיכובא במצוה? (ואולי זה פתח להבין את ענין דיחוי במצוות?) והאם זה שייך בכל המצוות או רק בחלקם? ומה הכלל?

אכן כך הבנתי את סוגיית דיחוי במצוות.

עושה חדשות
הודעות: 6306
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: דקדושת מצוה חשיב שינוי רשות

הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' ינואר 12, 2018 8:48 am

2 קושיות עצומות מטרידות את מנוחתי, ואינני רואה פיתרון באופק. אמרתי, אכתבם כאן בקיצור דברים, ולואי ה' יחוס וירחם עלי, ויתקל בהם אי מי הבקיא בענינים אלו בזה הזמן, וימצא מזור ויעלה ארוכה. (ולא אאריך בהקדמות, כי בלא"ה זה לא יעזור למי שלא מונח בסוגיא).


א. תוס' בב"ק סז. כותב כך: "דקנין הוי משום שינוי השם לחודיה והיאוש אין צריך אלא כדי שיועיל מחשבת יחודו לשוייה אברזין דאם לאו היאוש אין כאן שינוי השם וכן בהקדש בעי עמו יאוש שאם אין יאוש אין שם הקדש חל עליו ואין כאן שינוי השם וכן שינוי רשות אם אין יאוש אין שינוי רשות", ולדבריו, 'שינוי רשות' זה קנין בפני עצמו, אלא דאם אין יאוש אין שינוי רשות. וקשה, דא"כ למ"ד רשות יורש כרשות לוקח, והוי כשינוי רשות, ליקני אף בלא יאוש.

ב. רמב"ן במלחמות פרק הגוזל בתרא כותב (בתירוץ אחד), דלמ"ד יאוש לא קני, אז מה שכתוב בברייתא דהגזלן יכול להקדיש ולתרום ולעשר, זה ע"י שינוי השם לחוד, גם לפני יאוש, (כי לדעת הרמב"ן אין מושג של צירוף יאוש עם שינוי השם). וקשה, דהא רבי יוחנן ס"ל יאוש לא קני, והוא זה שאמר "גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדיש", ואמאי, הרי אם הגזלן יקדיש יש כאן שינוי השם וממילא יחול ההקדש.

עושה חדשות
הודעות: 6306
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: דקדושת מצוה חשיב שינוי רשות

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' ינואר 18, 2018 10:29 pm

לגבי הריטב"א, אם ננקוט כך בדעת השו"ע, ארווחנא בזה הערה גדולה.

הנה ז"ל השו"ע סי' תרמט "גזול וקנאו בלא סיוע המצוה כשר", ובט"ז שם "שהקנין שקנ' אותו הוא נעשה קודם קיום המצוה לאפוקי אם הוא על ידי המצוה של נטילת הלולב נעשה אז קנין זה לא מהני דה"ל מצוה הבאה בעבירה". ועי' לבו"ש שם שאם יניח ויטול שוב, יוצא יד"ח.

וצ"ע, הרי ברגע הראשון שהוא נוטל כבר נשלם הקנין, וברגע הבא יש כאן נטילה לשם מצוה והיא אינה באה בעבירה כלל. (ותליא קצת בנידון האחרו' על מי שהחזיק לולב בידו מקודם עלוה"ש, האם צריך להניחו וליטלו שוב או שיוצא יד"ח בהמשך האחיזה, אבל כאן לכאו' פשיטא שיועיל, ודמי טפי לעצת הראש' לענין הברכה דעובר לעשייתן לכוין שלא לצאת עד אחרי הברכה).

אבל אם כהריטב"א והגר"א הכל א"ש, כי באמת היה ראוי שיקנה ע"י שינוי רשות של קדושת המצוה, אבל בזה הרי הקנין הוא בסיוע המצוה, והו"ל מהבב"ע, וא"כ לא יוצא אפי' אם יניח ויטול שוב, אא"כ יעשה קנין אחר שלא בסיוע המצוה. (כי לכאו' אחרי שיש מהבב"ע, והמצוה נפסלה, אז גם ל"ה שינוי רשות).

ונראה שכן הוא האמת, כי המקור של השו"ע הוא בדברי הר"ן בסוכה, ומקור דברי הר"ן הוא ממש בדברי הריטב"א שם, אלא שהשמיט את הענין הזה שהמצוה עצמה פועלת שינוי רשות, והעתיק את הנקודה הזו רק לגבי הקדש, (ז"ל "וכיון דמצות הקרבן דהיינו הקדש סייעיה בקנייה אמרי' דאית ביה משום מצוה הבאה בעבירה. אבל כל שנקנה בתחלה בלא סיוע המצוה שוב אין בו משום מצוה הבאה בעבירה"), אבל ע"פ מש"כ בריטב"א לפנינו הכל א"ש.

אבל באמת מעניין, שהגר"א כאן כ' "מחמת שינוי השם שנעשה לולב למצוה", ואילו בסי' תנד כ' "ובלולב משום דהוא שינוי רשות ע"י המצוה", ושמא ראוי להגיה באחד המקומות.

*

ומה שהבאתי לעיל את קושיית אחד החברים מהסוגיא בסוכה, כעת כשהתבוננתי בסוגיא, לק"מ, אדרבה זה כל הענין, שאם הוא קונה בשינוי רשות ע"י המצוה, זה הוי מהבב"ע ואינו יוצא בה, משא"כ אם יש לו קנין אחר של שינוי השם וכד', והדברים פשוטים.

מבני ציון וירושלים
הודעות: 63
הצטרף: ב' ספטמבר 30, 2013 1:20 am

Re: קדושת מצוה חשיב שינוי רשות

הודעהעל ידי מבני ציון וירושלים » ג' ינואר 23, 2018 12:13 pm

בס"ד
הערות לפום ריהטא בדברי "עושה חדשות"
א. שיטת הריטב"א שדין אתקצאי למצוותו היינו שחכמים נתנו לחפץ של מצוה שהבעלים הקצוהו למצוותו זכיה לגבוה לגבי אותם דברים שהוא מקצה ונבדל מהם, ומכח הקנאה זו של חכמים חל האיסור ולא מכח שהוא מבדיל עצמו מהם.
ב. ומצינו שאפילו במצוה שנאסרת מה"ת הכל תלוי במה שהבדיל עצמו כמוש"כ רש"י בסוכה לז ע"ב דאסור להריח בהדס של מצוה משום דילפינן מסוכה, ואעפ"כ מפורש שם דבאתרוג מותר להריח משום דלא בדיל מיניה אלא מאכילתו.
ג. וכיו"ב מצינו שהשעבוד למצוה חשיב שעבוד לגבוה, כמש"כ המאירי בקידושין ו ע"ב ד"ה כתב וכו' ומקצת רבותינו הצרפתים תירצוה שבעבד כל שאמר אין לי עסק בך זכו בו שמים לחייבו במצוות, והוי כעין הקדש שהאמירה כמסירה כו' עכ"ל, וברמב"ן ב"ב פח ע"ב ד"ה אלא מעשרו ונותן לו דמי מעשרו, משום דכיון דגמר בלבו לקנותו זכו בו שמים במעשר, שהמקח קובע למעשר כו'.
ד. ומשום כך סובר הריטב"א בסוכה שכשם שבגנב והקדיש הוי שינוי רשות וכמש"כ גם תוס' בב"ק עו ע"א ד"ה והשתא, אע"פ שעדיין שם בעליו עליו, וכ"ה ברש"י ובפסקי הרי"ד שמ"ש שם גנב והקדיש וכו' היינו שזכה הקדש משום יאוש ושינוי רשות, ומבואר שם בסוגיא דמיירי גם בקדשים קלים, ומשמע שם שגם אליבא דר' יוסי מיירי, [אמנם מהרמב"ן במלחמות לא משמע כן], ומכך למד הריטב"א שגם זכיית גבוה במה שהוקצה למצוותו הוי שינוי רשות לקניית הגזילה שהתיאשו הבעלים ממנה. ומחדש הריטב"א שאפילו במצה ושופר ישנו לדין הקצאה [ומסתבר שכ"ש אם אסר אכו"ע בקונם הוי כשינוי רשות]. ואע"פ שלמעשה אינו יוצא יד"ח המצוה משום מצוה הבאה בעבירה, מ"מ ההקצאה חלה משום שהיא כללית לקיום מצוה והחפץ ראוי שתתקיים בו המצוה ע"י אחרים.
ה. לפי"ד הריטב"א יל"פ מ"ש בירושלמי ערלה פ"א ה"א רב הונה שאל אתרוג שנטעו למצוותו מהו שיהא חייב בערלה. חזר ר"ה ואמר אתרוג שנטעו למצוותו חייב בערלה. ולא כן תנינן ולקחתם לכם ולא מן המצוה [ר"ל דוגמת הדין דכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין כמ"ש בחולין כב, ולגבי אתרוג ממעטינן כאן מ"לכם" מע"ש למ"ד ממון גבוה הוא, ואפילו אם לאתרוג אחר סגי בדין אכילה שיקרא "לכם" מ"מ אם הוא ממון גבוה מחמת מצוותו יש מיעוט משום שאינו משל הדיוט אלא ממון גבוה. ועכ"פ קושיית הירושלמי היא, שכשם שדרשינן "ולקחתם לכם" גבי אתרוג יש לדרוש כיו"ב גבי ערלה "שלוש שנים יהיה לכם ערלים" שממעט כל ממון גבוה ואפילו דבר שזכו בו שמים למצוותו כאתרוג, וא"כ כשנטע לצורך מצוות אתרוג י"ל שמיד הוקצה למצוותו וכ"נ מהרידב"ז שם] ומשני תמן ולקחתם לכם בדמים ולא מן המצוה [ר"ל שיקח ויזכה בממונו ולא שיקח מממון של גבוה]. ברם הכא כמו דתימר גבי שופר יום תרועה יהיה לכם מכל מקום וכו'. מה דמי לה זית שנטעו להדליק בו בחנוכה וכו' מה דמי לה זית שנטעו להדליק בו מנורה, זה דבר תורה וזה דבר תורה. ולפי הפירוש הנ"ל משמע דס"ל שהקצאה למצוה שאוסרת לבטל מצותו ולהסתפק ממנו היא מה"ת.
ו. בדברי התוס' בב"ק סז יל"פ שס"ל שכשם שא"א להקדיש קודם יאוש, כך גם א"א להוריש, כי קודם יאוש ישנה אמנם אפשרות שהגזילה תצא מבעלות הנגזל ע"י שינוי רשות, אבל אי"ז נותן לגזלן כל זכות בגוף הגזילה מאחר שעדיין הגזילה לגמרי של הנגזל, ולכן ס"ל לתוס' שאין כאן כל דין ירושה. ורק לאחר יאוש שאז הגזילה לא כל כך ברשות הנגזל כמוש"כ תוס' בדף קיא ע"ב - אם כי כתבו כן לשיטתם דבעינן גם יאוש וגם שינוי רשות, מ"מ סברא זו י"ל לכו"ע. וכ"ה במלחמות: הואיל ויצא מרשות הבעלים, שינוי השם שלו שינוי – לכן האפשרות שישנה שתצא הגזילה מבעלות הנגזל לגמרי ע"י שינוי הרשות היא כבר חלק מזכות הגזלן בגוף הגזילה, ומשום כך יש בזכות זו דין ירושה. אמנם הרשב"א בדף קיא לא ס"ל לחלק כן.
ז. בדברי הרמב"ן במלחמות. הרמב"ן סובר כהתוס' בדף סו שגם בשינוי רשות להקדיש צריך יאוש קודם, וכפי שנקט הרמב"ן לעיל לגבי שינוי השם.

הואיל ואתא לידן דין זכיה בחפץ שאתקצאי למצוה, ארשום הערה בנושא זכיה של בן הסמוך על שולחן אביו במצה ובד' מינים כו'. כבר דנו בכך אחרונים ואין ביהמ"ד בלא חידוש.
יל"ע לגבי הקנאת מצה, ד' מינים ושמן של חנוכה – לר"ן בפסחים ד' ו' שצריך להיות משלו [למנהג אשכנז שכל בן מהדר להדליק בפני עצמו ובפשטות אין הבן המדליק יוצא בהדלקת האב משום שאין שניהם מתכוונים להוציא ולצאת בהדלקת האב, ולכן הבן מברך, וא"כ דינו כעיקר ההדלקה שצריכה להיות משלו.] – איך בן הסמוך על שולחן אביו זוכה בהם, ולגבי מצה וד' מינים יל"ע גם לגבי אשה נשואה שאחר נותן לה וכמשיתב"ל.
א. לגבי בנים ובנות הסמוכים על שולחן אביהם, יל"ע לפי"ד הר"ן בשם י"א בב"מ י"ב שאפילו האב אינו יכול להקנות להם, כי אין לו כלל יד לזכות. [ומ"ש ר' זירא בסוכה דהבן זוכה בלולב מאביו, י"ל שס"ל כהירושלמי שהביא הש"ך בסי' רמ"ג שבצרור וזרקו זוכה מה"ת, וס"ל שבכה"ג לא תיקנו. ועי' פסקי תוס' ריש ערכין.]
לגבי קטנים ודאי שבדרבנן סומכים על שאר הראשונים שלא ס"ל כהרמב"ן. ואם כי כתב הריטב"א שחינוך קטן צריך להיות בדבר הראוי מה"ת, מ"מ אין לגבב כל החומרות כמוש"כ באבנ"ז הל' לולב סי' תצ"ד.
אבל לגבי גדול הסעש"א יל"ע, שהרי מפורש בר"ן לשיטה זו שאפילו בגדול הסעש"א הדין כן.
ומסתבר לומר כדעת הגר"ח פאלג'י בשו"ת חיים ושלום סי' כ"ב, שבדבר שהאב חייב במצות הבן כגון נישואין וחיובו גם להוציא הוצאות, בכה"ג לא תקנו חכמים שיזכה האב, וא"כ ה"נ בחינוך למצות מצה ולולב, שודאי אם נאבד הלולב של האב, האב חייב לקנות לבן וכמו"ש להלן באות ו'.
ב. לגבי נשואה יש לדון שהנותן לצורך מצות מצה ולולב הרי"ז כמשאיל טבעת לנישואין, שי"א שאפילו לא ידע את הדין שצריך שיהא של המקדש והמתקדשת, אפ"ה מקנה באופן שיועיל לקידושין וה"נ בלולב, נותן באופן שיהא ראוי לברכה.
ג. לגבי לולב יש לדון עוד, מצד שמנהגנו שכל הנשים מברכות על לולב ועוד, א"כ י"ל שהוי חוב על הנשים, וחוב כה"ג י"ל שהבעל חייב להוציא הוצאות לצורך מצוות אלו, כי רק חובות שלוותה אין הוא מחויב אבל מצוה שכבר התחייבו הנשים מאז, הבעל חייב, עי' תוס' ב"מ ק"ד. ואם נניח כן שוב שייכת סברת הגר"ח פאלג'י הנ"ל, שכל כה"ג לא תקנו חכמים שיזכה הבעל, לפחות כשהבעל אינו כאן להקנות משלו. [ואצ"ל לגבי מצה שהוא חיוב גמור עליה.]
וכיו"ב י"ל גם לגבי קטנה שמאחר שמשעה שתגדל תתחייב במצוה זאת בברכה כדין מנהג המקום והקהילה, יש כבר מאז הגיעה לגיל חינוך מצוה על האב לחנכה לכך וגם להוציא הוצאות לצורך מצוה זו וא"כ בכה"ג לא תקנו חכמים וכנ"ל.
ד. אולם יש לשדות נרגא בעיקר הסברא הנ"ל, כי אולי לא נהגו והתחייבו הנשים להוציא הוצאות על מצוות אלו, אלא רק אם יש לאב או לבעל או לשכן, נהגו לקיימן. ואלו שקונות לעצמן, אי"ז מנהג המקיף כל הקהילה, וא"כ לגבי נשואה לא מהניא סברא הנ"ל.
ויתכן שאם לא תברך כמנהגה בשאר ימי החג, יחסר בשמחת יו"ט, הוי בכלל החיוב לשמחה בראוי לה.
ה. עוד י"ל עפ"ד המקור חיים (לחוות יאיר הל' ציצית סי' ח') שהמקיימת מ"ע שהז"ג מכניסה עצמה בברית על מצוה זו כדרך שנכנסו ישראל בברית במ"ת ולכן מאז חייבת לקיימה ואם נהגה בציצית אסור לה אח"כ ללבוש בגד ד' כנפות בלא ציצית. כ"נ מדבריו. וא"כ י"ל שבשעה שבאה לקיים מצות לולב, בע"כ שכבר מכניסה עצמה בחיוב גמור כדין התורה והוי כחוב שעליה ועל הבעל להוציא הוצאות על כך וכנ"ל.
ו. אם נניח שקטנה ודאי זוכה משום חובת חינוך, י"ל כן גם לאחר שגדלה והו"ה לקטן שחובת חינוך עד שיהיו ברשות עצמם, וכל זמן שזכות האב מונעת מהם לזכות במצה ובלולב מאדם אחר, חייבו חכמים את האב לזכות אותם משלו, ועכ"פ עד דידך על כתפיה דברך (קדושין ל'.).
וא"כ י"ל שבכה"ג אמרינן עולה עמו ואינה יורדת, וכבר העיר בשו"ת באר משה (מדבערצין) אמאי לא נימא כן לגבי מנהגים של מצוות. אמנם קימל"ן כמוש"כ בשו"ת פרי האדמה שהויא כהולכת למקום אחר ומפני דרכי שלום, אבל כ"ז בדבר שלא נהגו במקומו של הבעל, אבל במצוות כלולב וכיו"ב שגם במקומו נהגו י"ל דמחויב לזכות ולהקנות לה כפי שהיא נהגה עד נישואיה.
[מה שכתבתי לעיל שהאב חייב בחינוך אפילו של בן גדול כל היכא שהבן מנוע מלקיים המצוה מחמת שהאב זוכה במעש"י, דברים אלו הם שלא כדעת הפמ"ג בסי' ל"ז (בא"א אות ד'), אבל לפי מש"כ יתפרשו דברי בעל העיטור כפשוטם, כי בן י"ג בד"כ סמוך על ש"א. ועי' בדברי מנחם (להגרמ"מ כשר) עמ' פ"א בשם הלקח טוב, ומדבריו של הלק"ט משמע שגם בציצית מיירי בגדול ואביו עושה לו ציצית וכו'.]

עושה חדשות
הודעות: 6306
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: קדושת מצוה חשיב שינוי רשות

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' ינואר 23, 2018 9:54 pm

תודה על ההתייחסות ועל עצם הדברים.
א,ב,ג: כיוון מענין, יש"כ. אבל מה נגיד על שופר ומצה, וכי יש שם הקצאה?
ד: הדמיון אינו בהכרח, כי הקדש זה רשות ממונית, משא"כ המצוה.
באמת הלשון "מה לי מכרו לשמים" מופיע כבר ברא"ה, אבל רק על הקדש ולא על שאר מצוות.
ומש"כ כת"ר "שלמעשה אינו יוצא", באמת הריטב"א לא אמר שהוא קונה בפועל, אלא שהיה ראוי לקנות לולי דהוי מהבב"ע.
ו: שומע, אבל התוס' משווה את זה לכוח שיש לו אחרי יאוש לפעול שינוי השם, ובשביל למות לא צריך שום כח.
ז: בפירוש מבואר ברמב"ן מתחילה שלא סבר כך, עד שכתב "ויתכן שנאמר", ודו"ק.

מבני ציון וירושלים
הודעות: 63
הצטרף: ב' ספטמבר 30, 2013 1:20 am

Re: קדושת מצוה חשיב שינוי רשות

הודעהעל ידי מבני ציון וירושלים » ד' ינואר 24, 2018 10:12 am

תודה לבעל עושה חדשות על תשובתו אבל לדעתי אין בכך פרכות על דבריי, והמעיין יבחר.

עושה חדשות
הודעות: 6306
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: קדושת מצוה חשיב שינוי רשות

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' ינואר 30, 2018 4:59 pm

בעצם דברי הריטב"א ראיתי שהרגיש בזה הרבה בשו"ת שבט הלוי, עי"ש ח"ג קנה, ח"ה נז, ח"ז נט, ח"ח קמב, חי"א ערה.

עושה חדשות
הודעות: 6306
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: דקדושת מצוה חשיב שינוי רשות

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' ינואר 30, 2018 10:02 pm

עושה חדשות כתב:גם באבידה נאמר הכלל של "באיסורא אתא לידיה", (ואם לא כפי' הרמב"ן שזהו משום דהוי ברשותו של הבעלים, אז זה אותו כלל כמו בגזילה). האם באבידה מועיל שינוי רשות, (להסוברים דענין שינוי רשות הוא לאפוקי מסברת באיסורא וכו'), ודאי שלא. אז מה החילוק?

כעת אני נבוך בזה.

לכאו' אם מישהו מצא אבידה, ואח"כ הבעלים נתייאש, מותר לכל אדם לבוא ולחטוף את זה מידי המוצא, (שיהיה אנוס על כך, ולא יתחייב על פשיעה בשמירתו), אם לא כהרמב"ן. (ולפי הרמב"ן הערתי כעת דבר מחודש, כאן).

אבל לכאו' יש מקור כך מד' הרשב"א ותורא"ש ב"מ כה: דאע"ג דאצל המוצא הוי "באיסורא אתא לידיה", מ"מ אחר יכול לקחת.

וחידוש נוסף מבואר שם דמצוות השבת אבידה עוברת בירושה, "וכיון דהראשון לא קנאה ה"ה בנו ובן בנו לא קנאה".

נא עזרתכם.

לענין
הודעות: 518
הצטרף: ד' יולי 19, 2017 8:24 pm

Re: דקדושת מצוה חשיב שינוי רשות

הודעהעל ידי לענין » ג' ינואר 30, 2018 10:32 pm

עושה חדשות כתב:
עושה חדשות כתב:וחידוש נוסף מבואר שם דמצוות השבת אבידה עוברת בירושה, "וכיון דהראשון לא קנאה ה"ה בנו ובן בנו לא קנאה".

נא עזרתכם.


קוראים לזה רשות יורש לאו כרשות לוקח

לענין
הודעות: 518
הצטרף: ד' יולי 19, 2017 8:24 pm

Re: קדושת מצוה חשיב שינוי רשות

הודעהעל ידי לענין » ג' ינואר 30, 2018 11:20 pm

הואיל והעירוני (בפרטי. למה?) מגדולי החכמים -
'לא מדובר שם על גזילה אלא על אבידה, וזהו חידושו'.

אודה כי ודאי זהו חידוש הראוי לציון, בהחלט. רק שהוא פשוט מסברא, וכמו שלגבי גזלן אע"פ שודאי אין היורשים מתחייבים בחיובי השבה מ"מ אמרי' שלא נתחלפה הרשות ולכך אינם יכולים לקנות ואפי' ביאוש דאבידה, ה"נ בשומר אבידה כן הוא הדין שחיובו אינו נפקע ע"י ירושת היורשים שהם המשך דידיה.
(גם לענין שאר דיני תורה יש נ"מ בהא דרשות יורש לאו כרשות לוקח וכגון לענין פטור לקוח).

עושה חדשות
הודעות: 6306
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: דקדושת מצוה חשיב שינוי רשות

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' ינואר 31, 2018 9:37 pm

לענין כתב:הואיל והעירוני (בפרטי. למה?) מגדולי החכמים - 'לא מדובר שם על גזילה אלא על אבידה, וזהו חידושו'.
אודה כי ודאי זהו חידוש הראוי לציון, בהחלט. רק שהוא פשוט מסברא, וכמו שלגבי גזלן אע"פ שודאי אין היורשים מתחייבים בחיובי השבה מ"מ אמרי' שלא נתחלפה הרשות ולכך אינם יכולים לקנות ואפי' ביאוש דאבידה, ה"נ בשומר אבידה כן הוא הדין שחיובו אינו נפקע ע"י ירושת היורשים שהם המשך דידיה.
(גם לענין שאר דיני תורה יש נ"מ בהא דרשות יורש לאו כרשות לוקח וכגון לענין פטור לקוח).
עושה חדשות כתב:אבל לכאו' יש מקור כך מד' הרשב"א ותורא"ש ב"מ כה: דאע"ג דאצל המוצא הוי "באיסורא אתא לידיה", מ"מ אחר יכול לקחת. וחידוש נוסף מבואר שם דמצוות השבת אבידה עוברת בירושה, "וכיון דהראשון לא קנאה ה"ה בנו ובן בנו לא קנאה".
בריטב"א (ישנים) שם דכ"א נקט בפשיטות דאין אחר יכול לבוא ולזכות, והרבה מהאחרו' כ' דהרא"ש והרשב"א הנ"ל לא פליגי בזה כלל, וגם אין כוונתם לומר דהא ד"רשות יורש לאו כרשוות לוקח" מעביר את חיוב השבת אבידה ליורשים, אלא יש כאן ענין אחר בכלל שחצירו לא עדיפא מידו, וכו', עי' לדוג' אמרי משה סי' לז ושיעורי ר"ש רוזובסקי על אתר.

עושה חדשות
הודעות: 6306
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: קדושת מצוה חשיב שינוי רשות

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' אפריל 10, 2018 10:22 pm

עי' במוריה הנוכחי מש"כ 'הרב צבי כהן' בנידוננו.

--

אשר כתבתי לעיל -
עושה חדשות כתב:הנה ז"ל השו"ע סי' תרמט "גזול וקנאו בלא סיוע המצוה כשר", ובט"ז שם "שהקנין שקנ' אותו הוא נעשה קודם קיום המצוה לאפוקי אם הוא על ידי המצוה של נטילת הלולב נעשה אז קנין זה לא מהני דה"ל מצוה הבאה בעבירה". ועי' לבו"ש שם שאם יניח ויטול שוב, יוצא יד"ח.
וצ"ע, הרי ברגע הראשון שהוא נוטל כבר נשלם הקנין, וברגע הבא יש כאן נטילה לשם מצוה והיא אינה באה בעבירה כלל. (ותליא קצת בנידון האחרו' על מי שהחזיק לולב בידו מקודם עלוה"ש, האם צריך להניחו וליטלו שוב או שיוצא יד"ח בהמשך האחיזה, אבל כאן לכאו' פשיטא שיועיל, ודמי טפי לעצת הראש' לענין הברכה דעובר לעשייתן לכוין שלא לצאת עד אחרי הברכה).
אבל אם כהריטב"א והגר"א הכל א"ש, כי באמת היה ראוי שיקנה ע"י שינוי רשות של קדושת המצוה, אבל בזה הרי הקנין הוא בסיוע המצוה, והו"ל מהבב"ע, וא"כ לא יוצא אפי' אם יניח ויטול שוב, אא"כ יעשה קנין אחר שלא בסיוע המצוה. (כי לכאו' אחרי שיש מהבב"ע, והמצוה נפסלה, אז גם ל"ה שינוי רשות).
הנה אף שאני סבור שהתירוץ אמת, מ"מ לעצם הקושיא יש לי להעיר, שמצאנו עוד כיו"ב שאפילו פרט במצוה שאינו לעיכובא יכול להחשיב את המצוה כמסייעת לעבירה, כי כך כתב הביאור הלכה בסי' תנד "ואפשר דס"ל דזה מקרי שהקנין בא ע"י המצוה גופא דקי"ל בסי' תרמ"ט דלא מהני דאף שאם בלע בלא לעיסה יצא הא עכ"פ לכתחלה צריך לעיסה כדי שיהיה טעם מצה בפיו", ודו"ק.


חזור אל “בית המדרש”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: חיימשה, עזריאל ברגר, תוכן ו־ 51 אורחים