השקת כוסות יין

[עושה חדשות]

שמעתי כמה הנמנעים מ'מנהג' זה, וחוששים ל"חקות הגויים".
האם זה נכון?

[עקביה]

לקרוא לזה חוקות הגויים נשמע מוגזם (גם אם הגויים עושים כך). זה סתם מנהג שו(ט/ת)ים מופלגים.

[ברמן]

כמדומני שיש תמונה של קדוש-ד' ה"בבא סאלי" משיק כוסות "לחיים"

[יבנה]

מדברי ויקיפדיה באנגלית https://en.wikipedia.org/wiki/Toast_(honor)
The International Handbook on Alcohol and Culture says toasting "is probably a secular vestige of ancient sacrificial libations in which a sacred liquid was offered to the gods: blood or wine in exchange for a wish, a prayer summarized in the words 'long life!' or 'to your health!'"[
זה מביא מספר שכנראה הרמת כוסית הוא שריד חולין של תקרובת ניסוך עתיקה, שבו נוזל מקודש היה מוקרב לאלים, דם או יין תמורת משאלה, תפילה שסוכמה במילים חיים ארוכים או לבריאותך.

[גם זו לטובה]

שמעתי כמה הנמנעים מ'מנהג' זה, וחוששים ל"חקות הגויים".
האם זה נכון?

ראוי לדון ב"מנהג" של מזיגת הכוסית והרמתה "לחיים"
כפי שהובא בהודעה שמעלי שורשה ממקור טמא.

[מחולת המחנים]

שמעתי כמה הנמנעים מ'מנהג' זה, וחוששים ל"חקות הגויים".
האם זה נכון?

ראוי לדון ב"מנהג" של מזיגת הכוסית והרמתה "לחיים"
כפי שהובא בהודעה שמעלי שורשה ממקור טמא.

http://www.chabad.org.il/Questions/Item ... icleID=571

השאלה:
מפני מה נוהגים יהודים לאחל 'לחיים' על כוס יין או משקה חריף?

תשובת הרב:
בקידוש ובהבדלה, לפני ברכת הגפן, פונה המקדש אל המסובים במילים: 'סברי מרנן?', והם עונים 'לחיי!' (בעדות ספרד; בעדות אשכנז לא נהוג לענות). הפירוש הפשוט הוא, שהמקדש שואל את המסובים אם ברצונם לצאת ידי חובת הברכה, והם עונים 'לחיי', שבלשון התלמוד פירושו 'הן'.
דבר נוסף, שמי שנתחייב דיני נפשות היו משקים אותו יין חריף, למעט את סבלו. ואכן אמרו חז"ל: "לא נברא יין אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים, שנאמר (משלי לא,ו): 'תנו שכר לאובד ויין למרי נפש'". על-כן, הנוטל כוס יין שואל 'סברי מרנן', והמסובים עונים 'לחיי' - לחיים תהיה כוס זאת.
ועוד, כיוון שבפעמים הראשונות שנזכר יין בתורה (במדרש - בעץ הדעת, שגרם מיתה לעולם, ובמפורש - אצל נח, שהשתכר) לא היה לברכה, לכן מברכים שהפעם יהיה לחיים טובים.
מכאן עבר המנהג לכל המברך על היין ואף על כל משקה חריף, בכל העדות, שהוא מאחל למסובים: 'לחיים'. וכבר מצאנו בגמרא, שעשה רבי עקיבא משתה לבנו, ועל כל כוס וכוס שהביא, אמר: "חמרא וחיי לפום רבנן!" [=יין וחיים לחכמים ולתלמידיהם].
כשמאחלים "לחיים" נהוג להשיב: 'לחיים טובים ולשלום'. חסידי חב"ד נוהגים כמנהג המגיד ממזריטש להשיב: 'לחיים ולברכה'.
מברכים תחילה 'בורא פרי הגפן' ושותים מעט (כדי שלא להפסיק בין הברכה לשתייה), ורק אחר-כך אומרים 'לחיים', וזאת כדי להקדים כבוד שמים לכבוד הבריות.
מקורות: שבת סז,ב. עירובין סה,א. סנהדרין מג,א. תנחומא פקודי, ב. אבודרהם, קידוש ליל שבת בביהכ"נ (ירושלים תשכ"ג, עמ' קנא). רמ"א ושו"ע אדמו"ר הזקן סו"ס קעד. כף החיים קעד,נה וש"נ. היום יום, כט אד"ר. אוצר דינים ומנהגים עמ' 178.

http://www.bogreytsava.co.il/145379/%D7 ... 7%99%D7%9D

שאלה : למה אומרים "לחיים" כששותים כוס של יין?

תשובה: כבר בימי הגמרא היו נוהגים לומר "לחיים" בזמן השתייה. מסופר על רבי עקיבא שעשה משתה לבנו, ועל כל כוס שהביא אמר "יין וחיים לפה הרבנים" (ויש אפשרות שהוא התכוון להגיד "יין וחיים לפי דרכי הרבנים" - שבת סז ע"ב). אבל לא מוסבר שם למה אמר דווקא "חיים", חוץ מזה שזה סוג של ברכה (רש"י שם).
הסבר לאמירת "לחיים" נמצא כבר במדרש תנחומא. שם מסופר שכשבית הדין היה חוקר עדים בדיני נפשות, היו שואלים אותם "סברי מרנן?" זאת אומרת "איך אתם סוברים, האם הוא חייב מיתה או לא?", והעדים היו עונים או "לחיים" או "למיתה". ואם באמת בית הדין היה צריך להוציא להורג אדם, היו נותנים לו קודם כוס של יין חזק וטוב ... ולכן, ממשיך המדרש, כשיש בידי שליח ציבור כוס של קידוש או הבדלה, הוא אומר "סברי מרנן" והקהל עונה "לחיים", כדי להגיד שהכוס הזאת תהיה לחיים ולברכה, ולא כמו הכוס של יין שמביאים לאלה שנהרגים (מדרש תנחומא פרשת פקודי סימן ב). או, בלשון ספר שיבולי הלקט, "והן עונין לו 'לחיים', כלומר שתה בלב טוב כי יין זה יין של חיים הוא".
באופן דומה, יש שמסבירים שהגמרא (סנהדרין ע ע"א) אומרת שלא נברא יין אלא לנחם אבלים – ולכן עונים "לחיים", להראות שלא תהיה שתייה זאת שתיית אבלים, חס ושלום (ב"ח ס"סי קעד).
יש עוד טעם שמופיע בדעת זקנים מבעלי התוספות (פרשת שמיני, על הפסוק "יין ושכר אל תשת וגו'"). הם מסבירים שלפי דעה אחת, עץ הדעת בגן עדן היה יין, ולכן "נהגו העולם כשמברך בציבור אומר 'סברי מרנן' והם עונים 'לחיים'", כנראה להפוך את הקלקול שיצא מעץ הדעת לברכה.
באותו עניין, יש האומרים שמפני שהיין גרם קללה לעולם בימי נוח, על כן אומרים "לחיים", שהיין הזה לא יזיק לנו כלום, רק שיהיה לחיים. והם משיבים "לחיים", זאת אומרת "הלואי שתהיה לך אותה שתיה לחיים ולא להזיק" (ב"ח שם).
נאמר בשם החתם סופר שהיה מקפיד לא לומר "לחיים טובים", מפני שזה בגימטריא "קללה", אלא סבר שיש לומר "לחיים ולברכה".
לסיום, יש מחלוקת מתי לומר "לחיים" בסתם שתיית יין (לא בזמן קידוש או הבדלה), האם יש לברך תחילה ולטעום מעט, ורק אחר כך להגיד "לחיים", שהרי כבוד שמים עדיף על כבוד בני אדם (פרי מגדים מש"ז קעד, יא), או האם עדיף לומר "לחיים" לפני הברכה והשתייה, מפני שגדול כבוד הבריות (א"ר קעד, יז). למעשה שתי הנהגות אלו מקובלות.

[עושה חדשות]

שמעתי כמה הנמנעים מ'מנהג' זה, וחוששים ל"חקות הגויים".
האם זה נכון?

ראוי לדון ב"מנהג" של מזיגת הכוסית והרמתה "לחיים"
כפי שהובא בהודעה שמעלי שורשה ממקור טמא.

האם כאשר נשתכחה ונשתקעה לגמרי הסיבה הראשונה, עדיין יש בזה נטל"פ?

[גם זו לטובה]

.

[קראקובער]

איך הדברים מתגלגלים..
viewtopic.php?t=35378#p388454

[יבנה]

שמעתי כמה הנמנעים מ'מנהג' זה, וחוששים ל"חקות הגויים".
האם זה נכון?

ראוי לדון ב"מנהג" של מזיגת הכוסית והרמתה "לחיים"
כפי שהובא בהודעה שמעלי שורשה ממקור טמא.

http://www.chabad.org.il/Questions/Item ... icleID=571

השאלה:
מפני מה נוהגים יהודים לאחל 'לחיים' על כוס יין או משקה חריף?

תשובת הרב:
בקידוש ובהבדלה, לפני ברכת הגפן, פונה המקדש אל המסובים במילים: 'סברי מרנן?', והם עונים 'לחיי!' (בעדות ספרד; בעדות אשכנז לא נהוג לענות). הפירוש הפשוט הוא, שהמקדש שואל את המסובים אם ברצונם לצאת ידי חובת הברכה, והם עונים 'לחיי', שבלשון התלמוד פירושו 'הן'.
דבר נוסף, שמי שנתחייב דיני נפשות היו משקים אותו יין חריף, למעט את סבלו. ואכן אמרו חז"ל: "לא נברא יין אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים, שנאמר (משלי לא,ו): 'תנו שכר לאובד ויין למרי נפש'". על-כן, הנוטל כוס יין שואל 'סברי מרנן', והמסובים עונים 'לחיי' - לחיים תהיה כוס זאת.
ועוד, כיוון שבפעמים הראשונות שנזכר יין בתורה (במדרש - בעץ הדעת, שגרם מיתה לעולם, ובמפורש - אצל נח, שהשתכר) לא היה לברכה, לכן מברכים שהפעם יהיה לחיים טובים.
מכאן עבר המנהג לכל המברך על היין ואף על כל משקה חריף, בכל העדות, שהוא מאחל למסובים: 'לחיים'. וכבר מצאנו בגמרא, שעשה רבי עקיבא משתה לבנו, ועל כל כוס וכוס שהביא, אמר: "חמרא וחיי לפום רבנן!" [=יין וחיים לחכמים ולתלמידיהם].
כשמאחלים "לחיים" נהוג להשיב: 'לחיים טובים ולשלום'. חסידי חב"ד נוהגים כמנהג המגיד ממזריטש להשיב: 'לחיים ולברכה'.
מברכים תחילה 'בורא פרי הגפן' ושותים מעט (כדי שלא להפסיק בין הברכה לשתייה), ורק אחר-כך אומרים 'לחיים', וזאת כדי להקדים כבוד שמים לכבוד הבריות.
מקורות: שבת סז,ב. עירובין סה,א. סנהדרין מג,א. תנחומא פקודי, ב. אבודרהם, קידוש ליל שבת בביהכ"נ (ירושלים תשכ"ג, עמ' קנא). רמ"א ושו"ע אדמו"ר הזקן סו"ס קעד. כף החיים קעד,נה וש"נ. היום יום, כט אד"ר. אוצר דינים ומנהגים עמ' 178.

http://www.bogreytsava.co.il/145379/%D7 ... 7%99%D7%9D

שאלה : למה אומרים "לחיים" כששותים כוס של יין?

תשובה: כבר בימי הגמרא היו נוהגים לומר "לחיים" בזמן השתייה. מסופר על רבי עקיבא שעשה משתה לבנו, ועל כל כוס שהביא אמר "יין וחיים לפה הרבנים" (ויש אפשרות שהוא התכוון להגיד "יין וחיים לפי דרכי הרבנים" - שבת סז ע"ב). אבל לא מוסבר שם למה אמר דווקא "חיים", חוץ מזה שזה סוג של ברכה (רש"י שם).
הסבר לאמירת "לחיים" נמצא כבר במדרש תנחומא. שם מסופר שכשבית הדין היה חוקר עדים בדיני נפשות, היו שואלים אותם "סברי מרנן?" זאת אומרת "איך אתם סוברים, האם הוא חייב מיתה או לא?", והעדים היו עונים או "לחיים" או "למיתה". ואם באמת בית הדין היה צריך להוציא להורג אדם, היו נותנים לו קודם כוס של יין חזק וטוב ... ולכן, ממשיך המדרש, כשיש בידי שליח ציבור כוס של קידוש או הבדלה, הוא אומר "סברי מרנן" והקהל עונה "לחיים", כדי להגיד שהכוס הזאת תהיה לחיים ולברכה, ולא כמו הכוס של יין שמביאים לאלה שנהרגים (מדרש תנחומא פרשת פקודי סימן ב). או, בלשון ספר שיבולי הלקט, "והן עונין לו 'לחיים', כלומר שתה בלב טוב כי יין זה יין של חיים הוא".
באופן דומה, יש שמסבירים שהגמרא (סנהדרין ע ע"א) אומרת שלא נברא יין אלא לנחם אבלים – ולכן עונים "לחיים", להראות שלא תהיה שתייה זאת שתיית אבלים, חס ושלום (ב"ח ס"סי קעד).
יש עוד טעם שמופיע בדעת זקנים מבעלי התוספות (פרשת שמיני, על הפסוק "יין ושכר אל תשת וגו'"). הם מסבירים שלפי דעה אחת, עץ הדעת בגן עדן היה יין, ולכן "נהגו העולם כשמברך בציבור אומר 'סברי מרנן' והם עונים 'לחיים'", כנראה להפוך את הקלקול שיצא מעץ הדעת לברכה.
באותו עניין, יש האומרים שמפני שהיין גרם קללה לעולם בימי נוח, על כן אומרים "לחיים", שהיין הזה לא יזיק לנו כלום, רק שיהיה לחיים. והם משיבים "לחיים", זאת אומרת "הלואי שתהיה לך אותה שתיה לחיים ולא להזיק" (ב"ח שם).
נאמר בשם החתם סופר שהיה מקפיד לא לומר "לחיים טובים", מפני שזה בגימטריא "קללה", אלא סבר שיש לומר "לחיים ולברכה".
לסיום, יש מחלוקת מתי לומר "לחיים" בסתם שתיית יין (לא בזמן קידוש או הבדלה), האם יש לברך תחילה ולטעום מעט, ורק אחר כך להגיד "לחיים", שהרי כבוד שמים עדיף על כבוד בני אדם (פרי מגדים מש"ז קעד, יא), או האם עדיף לומר "לחיים" לפני הברכה והשתייה, מפני שגדול כבוד הבריות (א"ר קעד, יז). למעשה שתי הנהגות אלו מקובלות.

הובאו באלו מקורות לאמירת לחיים, אבל לא הביאו מקור להרמת הכוסות או להשיק אותם.

[יבנה]

שמעתי כמה הנמנעים מ'מנהג' זה, וחוששים ל"חקות הגויים".
האם זה נכון?

ראוי לדון ב"מנהג" של מזיגת הכוסית והרמתה "לחיים"
כפי שהובא בהודעה שמעלי שורשה ממקור טמא.

האם כאשר נשתכחה ונשתקעה לגמרי הסיבה הראשונה, עדיין יש בזה נטל"פ?

שו"ע יו"ד קעח א ברמ"א
"וכל זה אינו אסור אלא בדבר שנהגו בו העובדי כוכבים לשום פריצות, כגון שנהגו ללבוש מלבושים אדומים, והוא מלבוש שרים וכדומה לזה ממלבושי הפריצות, או בדבר שנהגו למנהג ולחוק ואין טעם בדבר דאיכא למיחש ביה משום דרכי האמורי ושיש בו שמץ עבודת כוכבים מאבותיהם,"
הרי שאף שלא יודעים טעם הדבר כלל אסור מדאיכא למיחש לשמץ ע"ז ולדרכי האמורי, וכ"ש כשיודעים שהם מקור הדבר אף שאינו מפורסם. וע"ש בבי' הגר"א.

[שייף נפיק]

שמעתי שמקור הדבר היה מחמת שהיו שרים וכו' שחששו שמרעילים אותם, ולכן השיקו כוסות זל"ז וערבו של שניהם, וכך ידעו שלא מרעילים אותם. ולפי"ז לא הוי חוקות הגויים, כי יש טעם בדבר.

[יבנה]

שמעתי שמקור הדבר היה מחמת שהיו שרים וכו' שחששו שמרעילים אותם, ולכן השיקו כוסות זל"ז וערבו של שניהם, וכך ידעו שלא מרעילים אותם. ולפי"ז לא הוי חוקות הגויים, כי יש טעם בדבר.

כאן [באנגלית] https://www.snopes.com/food/rituals/clink.asp דוחה טענה הזאת, שזה יועיל דוקא באופן שהכוסות מלאים לגמרי, ואז המשקאות ילכו לאיבוד וגם יפלו על השותים, כך שזה לא מסתבר שעשו כן. בנוסף למרות שהיה מקובל להרעיל אויבים, הריגות כאלה לא היו שכיחות כל כך בשום זמן, שסימן למארח להראות שאינו חשוד על הרעלה היה מתקבע כמחווה חברתי.

[עלי גפן]

ומי אמר שמקור המנהג להשיק כוסות הוא אצל אותם גויים ולא החל מהיהודים?

ומה שכתבו, "הרמת כוסית הוא שריד חולין של תקרובת ניסוך עתיקה, שבו נוזל מקודש היה מוקרב לאלים, דם או יין תמורת משאלה, תפילה שסוכמה במילים חיים ארוכים או לבריאותך", הרי לא מקריבים כאן ל"אלים" אלא בסך הכל משיקים כוסות, ואיזה דמיון יש לתקרובת ניסוך עתיקה.

ואם הדמיון הוא ל"שריד חולין" אז אין כלום בזה.