האם יתכן הדבר שנאמר לאדם שיעשה מעשה אע"פ שלדעתו הוא איסור, אבל אח"כ יתחייב חטאת אם יתברר שאנחנו טעינו והוא צדק?
לכאורה השכל אומר שלא. ולכאורה זה גם כוונת הגמרא בהוריות דף ב ע"ב שטעה במצווה לשמוע לדברי חכמים. שאותו תלמיד שידע שטעו ב"ד טעה בזה שחשב שצריך לשמוע לדבריהם ובאמת לא היה צריך לשמוע לדבריהם.
והנה לכאורה דין זה הוא נגד העיקרון של ועשית ככל אשר יורוך. ומתרצים ע"ז שמדובר שלא הציע טענותיו לפני ב"ד ונדחו על ידיהם, וכיוון שלא שמעו טענתו מחוייב לעשות כדעתו ולא לאכול את החלב, אבל אם הציע טענותיו לפני בית דין ולא קיבלו אז באמת חייב לשמוע לדבריהם ואז אינו חייב חטאת יחיד וב"ד מביאים פר העלם דבר.
אבל מה שאיני מבין בעניין הוא שזה רק לדעת ר' יהודה שהוא התנא של המשנה, אבל לרבנן לעולם כל היחידים חייבים חטאת. ומעתה חזרה השאלה דבשלמא כו"ע שלא ידעו שב"ד טועה חייבים חטאת כי השתתפו בשגגת הבית דין. אבל מי שעמד וצעק אתם טועים והחלב אסור, ואמרנו לו אף על פי כן מותר לך כי זה מה שהתורה ציוותה על מה הוא מביא חטאת?