הודעהעל ידי קשר של קיימא » ה' דצמבר 14, 2017 8:52 pm
מצאתי:
ובענין זה אין לחוש לברכה לבטלה מה ששמע מחבירו ברכה והפסיק דכבר כ' הצל"ח ברכות כא דאין עוברים על ברכה לבטלה כשלא אמרה בפיו אלא שמע מאחר ותורף דבריו דאין שומע כעונה כעונה ממש אלא רק לענין שיוצא בזה יד"ח אבל לא גבי ש"ש לבטלה (ובאמת תלה הדבר במח' קמאי שלר"ת ור"י הוה לבטלה אך לדינא לא הוי) ועיי"ש הגה' רע"א על הצל"ח ומש"כ בגליון שו"ע בסי' קד שהביא דברי הצל"ח (גליון זה לא נמצא בכל דפוסי השו"ע ובשו"ע פרידמן נמצא).