פורום אוצר החכמה

.

הפרשיה בפשוטה מתארת את נחמתו של ה לישראל - כיצד ה יבנה את הריסות ישראל מחדש, בניין יציב ושבניין זה יהיה מבוסס על אדני צדק ומשפט.
וזוהי משמעות הדרשה - וכל בונייך, אלו שבאמצעותם (אנשי הצדק והמשפט) תבנה מחדש כנסת ישראל, הם אלו לימודי ה' - לימודים בלשון ישעיה הם התלמידים, לענייננו תלמידי (דבר?) ה'. ורב שלום בנייך - השלום כאמור הוא המתואר בנבואה, ולכן שייכת בו לשון בניין.
זו אכן דרשה מופלאה, שאע"פ שהיא כביכול מבוססת על 'אל תקרי' שיכולה להדמות כמידה מדרשית הרחוקה ביותר מן הפשט, היא היא למעשה פשוטם של דברי הנביא.
)פירוש זה למדתי מפי מו"ר)

הברייתא אומרת ת"ח מרבים שלום בעולם, והיא דורשת את זה מהפסוק וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך. עצם זה שבניך הם לימודי ה', זאת אומרת שיודעים ללמוד תורה, אינו עושה אותם לת"ח, שהרי מצאנו כמה תנאים לת"ח, ולימוד תורה אולי הוא החשוב שבהם, אבל יש עוד תנאים. ועל זה דורשת הברייתא, אל תקרי בניך אלא בוניך, כי בנאי, הוא כנוי לת"ח, כמו שאמרו ארץ אשר אבניה ברזל, אל תקרי אבניה אלא בוניה.

לעצם האמירה ש"בוניך אלו תלמידי חכמים" עי' משנה מקואות ט' ו' (לכלוך בבגד) רבי יוסי אומר של בנאים מצד אחד ושל בור משני צדדין. ושבת קי"ד א, מאי בנאין אמר רבי יוחנן אלו תלמידי חכמים שעוסקין בבנינו של עולם כל ימיהן.
לעצם דרשת אל תקרי עי' מו"נ (שכחתי איפה) ועי' ספר קורא באמת לרב מוירצבורג שזו דרשה ממש.
הנראה בהסבר דרשת תלמידי חכמים מרבים שלום שנא' וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך אל תקרי בניך אלא בוניך. "בניך" הראשון הם כל בני ישראל שעתידים להיות למודי ה'. "בניך" השני אפשר לפרש שזו אמירה חדשה וכל בני ישראל מרבים שלום, ואפשר לפרש שמדובר בבני ישראל אחר שנעשו למודי ה'.
ספק בכתוב יוצר דרשה שאינה נדרשת בלעדיו. עי' בבא מציעא צו א, רב אשי אמר אמר קרא וכי ישאל איש מעם רעהו ולא רעהו עמו שלם ישלם הא רעהו עמו פטור אי הכי בעליו אין עמו ואם בעליו עמו למה לי אי לאו הנך הוה אמינא האי אורחיה דקרא הוא. וכן בזבחים צב ב.
כדי לפשוט בעיה הנ"ל בפירוש מילת בָניך (בהברה אשכנזית ותימנית) קוראים בוניך, כמשמעות משנית לפרש את המשמעות העיקרית.

[url][/url]

ביאור "תלמידי חכמים מרבים שלום". אין להסיק שכל תלמיד חכם בהכרח מרבה שלום ומי שאינו מרבה שלום אינו ת"ח. (כמדומה שכן מבין בעל המאמר שציין אליו ברלינר). די לומר שדרך תלמידי חכמים להביא שלום. בישעיהו נד יג, ורב שלום בניך, יש רק תליה של שלום בהמצאות ת"ח, ולזה די שדרך ת"ח להביא שלם יותר מאחרים. ועי'גדר כעין זה בנדרים עב ב, דרך תלמידי חכמים עד שלא היתה בתו יוצאה מאצלו אומר לה כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרין. ובפירוש הרא"ם בשטמ"ק סתם תלמיד חכם כשר במעשיו ומחזר להפריש בני אדם מן העבירה וכו'.

הלימוד ששלום תלוי בתלמידי חכמים.
נראה, תחילה האריך הכתוב ב"בפוך אבניך" וכדומה וכשהזכיר תלמידי חכמים עובר לעניין שלום, משמע שזה גורם.
ועוד, שלמד מעניינו - רחקי מעשק כי לא תיראי וממחתה כי לא תקרב אליך. שמעשים גורמים לגמול דומה. .
אופן הגרימה הוא כעניין שהשטן מקטרג בשעת הסכנה (רש"י בראשית מד כט) ועי' שבת לב א, וכן לכף זכות, זמן שיש המרבים שלום הוא המסוגל להבאת שלום בידי שמים.
(לעיל הבאתי את משנת מקוואות כדי להראות שמשמעות בנאים כתלמידי חכמים קיימת גם לא לצורך הדרשה).

יחיאל מ כתב:ביאור "תלמידי חכמים מרבים שלום". אין להסיק שכל תלמיד חכם בהכרח מרבה שלום ומי שאינו מרבה שלום אינו ת"ח. (כמדומה שכן מבין בעל המאמר שציין אליו ברלינר). די לומר שדרך תלמידי חכמים להביא שלום. .

מכלל הן אתה שומע לאו.
מקובני גם מרבותי (ולא בעלי המאמר) שמוכח מגמרא זו שמי שאינו מרבה שלו' אינו ת"ח

רבותיו של כדכד הסוברים שכל שהוא ת"ח הוא מביא שלום, ולא כמ"ש אולי סוברים שדרשת אל תקרי היא מליצה בלבד, כמ"ש במו"נ ח"ג פרק מ"ג. ואינה אלא סברא, וממילא החשבון שאמרתי אינו נכון. ועדין צריכים ראיה.
אבל מה שכתבתי בהסבר הדרשה נכון גם ללא דרשת אל תקרי, שהרי אז הגמ' מסבירה מעצמה ש"בניך" השני הם "בניך למוד ה'" שבראש הפסוק, וכל החשבון שאמרנו קודם נשאר.
לעצם טענת הרמב"ם הנ"ל עי' בהקדמת קורא באמת לרב מוירצבורג, ישנו באוצר חכמה וגם בהיברו בוקס http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 36&pgnum=1
ועיי"ש אות ב' בשם השל"ה וההסבר שלי בנידון דידן נוח יותר.
הייתי מודה לכדכד אילו הראה לרבותיו את הכתוב והיו מגיבים

יחיאל מ כתב:בפירוש מילת בָניך (בהברה אשכנזית ותימנית) קוראים בוניך.

ח"ו, אף עדה לא קוראת את "בניך" כמו "בוניך".

לכל היותר אפשר לומר:

א. שעדת האשכנזים ועדת התימנים קוראים "בניך", כמו שעדת הספרדים קוראים "בוניך". אבל שום תימני ושום אשכנזי לא קורא "בניך" כמו שהוא עצמו (התימני עצמו או האשכנזי עצמו) קורא "בוניך".
ב. שהתימנים-השרעבים וכדומה (לאפוקי התימנים-הצנענים וכדומה), קוראים "בֵּן" כמו שהם קוראים "בּוֹן". וכן האשכנזים-הליטאים וכדומה (לאפוקי החסידים-ההונגרים וכדומה) קוראים "או" (מי ישום אילם וגו') כמו "אוי" (מי יחי' משומו וגו').

אבל לגבי "בניך", כולי עלמא קוראים זאת בשונה מ"בוניך".

יחיאל מ כתב:רבותיו של כדכד הסוברים שכל שהוא ת"ח הוא מביא שלום, ולא כמ"ש אולי סוברים שדרשת אל תקרי היא מליצה בלבד, כמ"ש במו"נ ח"ג פרק מ"ג. ואינה אלא סברא, וממילא החשבון שאמרתי אינו נכון. ועדין צריכים ראיה.
אבל מה שכתבתי בהסבר הדרשה נכון גם ללא דרשת אל תקרי, שהרי אז הגמ' מסבירה מעצמה ש"בניך" השני הם "בניך למוד ה'" שבראש הפסוק, וכל החשבון שאמרנו קודם נשאר.
לעצם טענת הרמב"ם הנ"ל עי' בהקדמת קורא באמת לרב מוירצבורג, ישנו באוצר חכמה וגם בהיברו בוקס http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 36&pgnum=1
ועיי"ש אות ב' בשם השל"ה וההסבר שלי בנידון דידן נוח יותר.
הייתי מודה לכדכד אילו הראה לרבותיו את הכתוב והיו מגיבים

אני לא מבין כלום.
חז"ל אומרים ש"מכלל הן אתה שומע לאו" וממילא החשבון פשוט שאם אמרו "תלמ ידי חכמים מרבים שלום בעולם" הרי שאם להיפך אז להיפך. מה כל זה קשור להסבר של מר?

לעניין אל תקרי בנין אלא בוניך למרות הבדל קל יחסית במבטא.
כתבתי שלצורך בירור משמעות "בניך" השני דורשים משמעות של "בנאים" שהוא קרוב במבטא. (חולם נקרא מלאפום ומסתבר שהוא כמבטא של האמריקנים). לגבי משמעות בן בנאי עי' הכתב והקבלה ויקרא כא ט, כי שם בן ובת הוא משרש בנה, לפי שזרע האבות הם בונים את ביתם אחריהם, וכמ"ש מי שיש לו בנים נקרא בנוי, ומי שאין לו בנים אינו אלא הרוס, לכן על הוית הבנים נאמר אולי אבנה ממנה (בראשית ט"ז) (עי' רש"י וילקוט שם). קרבה במבטא מעידה על קרבה בתוכן בהרבה מקומות. (למשל, חבורה – משקופי, גולגולת שנחבסה, חבלה, חבטה. ודוגמאות רבות אחרות). וכך מוסיפים משמעות רחוקה כדי לברור בין משמעויות אפשריות. כנ"ל.

לגבי למוד מכלל הן לאו בתלמידי חכמים. כבר הראיתי שעל מ"ש "דרך תלמידי חכמים" מפרשים "סתם" תלמיד חכם, ולא כולם.הדרשה נדרשת היטב גם למשמעות סתם ת"ח, כמ"ש, ואין הוכחה שדווקא כל ת"ח.

יחיאל מ כתב:לגבי למוד מכלל הן לאו בתלמידי חכמים. כבר הראיתי שעל מ"ש "דרך תלמידי חכמים" מפרשים "סתם" תלמיד חכם, ולא כולם.הדרשה נדרשת היטב גם למשמעות סתם ת"ח, כמ"ש, ואין הוכחה שדווקא כל ת"ח.

ה"כבר הראיתי" הזה לא ברור לי. איפה הראית את זה?

במכתבי השני
ועי 'גדר כעין זה בנדרים עב ב, דרך תלמידי חכמים עד שלא היתה בתו יוצאה מאצלו אומר לה כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרין. ובפירוש הרא"ם בשטמ"ק סתם תלמיד חכם כשר במעשיו ומחזר להפריש בני אדם מן העבירה וכו'.

לא ראיתי שם
בכל אופן המושג "דרך תלמידי חכמים" בנדרים שהביא כת"ר כאן ושם שונה מהמושג "תלמידי חכמים מרבים" כי כאן כתוב שת"ח עושים כך ולא שדרכם לעשות כך

הכלל מכלל לאו אתה שומע הן אינו שייך לנושא מה כלול במילה מסויימת, אלא לנושא האם אמירת מילה משויימת באה לשלול את שאינו כלול בה. למשל בנידון שלנו "תלמידי חכמים מרבים שלום" החלת הכלל היתה טענה שמי שאינו תלמיד חכם לא מרבה שלום. אין בזה התיחסות מה כלול ב"תלמידי חכמים" האם כולם או סתמם.
וגם עי' רש"י דברים יא כא, שדברי תורה "נדרשין" מכלל לאו הן, ומכלל הן לאו. זה כלל בדרש התורה בלבד. ועי' לשון המכילתא בר פרש' ח, שדברי תורה נוטריקון שכן דברי תורה נדרשין, מכלל הן לאו מכלל לאו הן. כל הנ"ל שייך גם לעניין מילה שרומזת על שאינו כלול בה תנאי שאדם תולה משהו בחלק מהמקרים וכדומה, כמו בנדרים יא א, סברוה מאי לחולין לא לחולין ליהוי אלא קרבן מני מתני' אי ר"מ לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן דתנן ר"מ אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי.
(ובנוסף ר"מ חולק על הכלל ומנין שר' חנינא מדבר לפי הכלל הזה)

יחיאל מ כתב:הכלל מכלל לאו אתה שומע הן אינו שייך לנושא מה כלול במילה מסויימת, אלא לנושא האם אמירת מילה מסויימת באה לשלול את שאינו כלול בה. )

הכלל מכלל הן אתה שומע לאו אומר שאמירת מלה מסויימת באה לשלול את שאינו כלול בה וממילא לשאלה מה כלול באותה מלה.
מה שרש"י אומר "דברי תורה נדרשין" זה חידוש שגם את התורה דורשים כך ולא מצפים שהתורה תכתוב את זה בפירוש. לגבי ר' מאיר כת"ר צודק

כתבת "הכלל מכלל הן אתה שומע לאו אומר שאמירת מלה מסויימת באה לשלול את שאינו כלול בה וממילא לשאלה מה כלול באותה מלה".
אני מבין שאתה אומר שהכלל מכלל הן יוצר שאלה מה כלול במילה. אם כן גם לפי דבריך לא ברור מה כולל הביטוי "תלמידי חכמים" כלומר אפשר שתכלול רק סתם תלמידי חכמים ולא כל תלמידי חכמים.
אם כוונתך אחרת אנא באר את דבריך.

לגבי דברי רש"י הבאתי את מקור דבריו, המכילתא בא פרש' ח, שדברי תורה "נוטריקון" שכן דברי תורה נדרשין, מכלל הן לאו מכלל לאו הן" כדי לעזור בהבנת דברי רש"י.

מה שכתבתי שדרשת אל תקרי כאן היא מקור לתכן הנלמד נראה רחוק.
דרשת "אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך אל תקרי בניך אלא בוניך", נמצאת בסוף ברכות בנוסח זה. בשאר סופי מסכתות שמובאת בם דרשה זו, יבמות נזיר כריתות תמיד וכן בסוף תנא דבי אליהו נוס ב' באיכה רבתי (בובר) פרש' ה לא מוזכרת דרשת אל תקרי זו. (נמצאת בתנא דבי אליהו זוטא בסופו )מסתבר יותר שהיא נדרשת כך גם בלי "אל תקרי", היינו שבפסוק וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך ברור ש"בניך" השני היינו בניך למודי ה' האמורים למעלה.
ואפשר שכאן דרשת ה"אל תקרי" אינה אלא מליצה כדרך שכתב הרמב"ם במו"נ. אבל מסתבר יותר שאחרי שבניך השני מתפרש על בנים שהם למודי ה', היינו "תלמידי חכמים", שוב המשמעות "בניך בוניך, בנאים שלך", עוברת ממשמעות אפשרי, דרגה שניה, למשמעות אמיתית. וזו דרשת אל תקרי כאן.

העירני העילוי הנפלא הגאון ר' בן ציון שפירא לתשו' זקן אהרן (הלוי) סי' קי"ט עי"ש בגנות ת"ח שאינם בונים.

תודה על ציון הספר זקן אהרון,שכתוב בו "והצד השוה שבשניהם להרבות שלום ע"ד ת"ח מרבים של בעולם ועקר החכמים המה המשימי' שלום בפמליא של מעלה באמצעות פמליא של מטה והם הנקראים בונים חומת התורה ולא וכל בניך"
יש לדייק בדבריו "עקר" החכמים המה המשימים שלום וכו', האם כוונתו שלא כל החכמים משימים.שלום, (ואותו חלק המשים שלום הוא הנקרא בונים) או כוונתו שעיקר שם חכמים תלוי בהשמת שלום.
על כל פנים נראה שמבין ששם בונים ניתן לתלמידי חכמים מכח דרשת אל תקרי.
אכן רחוק לומר ששם בנאים הנמצא שנאמר במקואות פ"ט מ"ו ע"י ר' ישמעאל כניגוד של בור, יהיה קשור ללימוד אל תקרי שבכאן. שנאמר ע"י ר' חנינא שהיה מאוחר הרבה יותר.
וגם כבר חזרתי בי והעדפתי אפשרות שדרשת אל תקרי אינה של ר' חנינא ואינה מקור דבריו אלא תוספת אגדית שאינה מעיקר הגמרא, כיון שנמצאת רק בסוף ברכות ולא בכל במסכתות שבסופן דברי ר' חנינא. (ובמיוחד שגם במקום היחיד בש"ס שנסמכה לדברי ר' חנינא, סוף ברכות, יש בכתב יד נוסח שכל דברי ר' חנינא חסרים).
אכן עדיין אפשר שדרשת אל תקרי הוא מקור דברי ר' חנינא, וגם היה מפורסם בזמן המשנה לפני ר' חנינא עד שנהיה ביטוי סתמי לתלמידי חכמים.
וצריך מחשבה נוספת לאור דברי הספר.

שאלה בפשט - "אל תיקרי" מוסב על ה'בניך' הראשון המופיע בפסוק או על השני?