פורום אוצר החכמה

בחור ישיבה שרוצה להתמיד בלימוד ולכן מעדיף לישון בלילה עם בגדים כדי שיוכל לקום מהמיטה בבוקר לתפילה יותר בקלות, האם עדיף בכל זאת ללבוש פיג'מה מצד שכך דרך בני אדם וכך "נורמאלי" לעשות.

מקובלני מרבותיי שהתירו את הדבר, ואפילו למי שאינו בן ישיבה.

ובהנהגות של א' הקהילות, מצאתי מודפס בסידור שלהם: "אין מנהגנו בבגדי שינה".

מספרים שפעם בחור כזה נכנס ל"יחידות" (פגישה אישית) אצל הרבי מליובאוויטש, והרבי שאל אותו מדוע הוא נכנס אליו בבגדי-שינה.

כמדומני שע"פ קבלה יש רוח טומאה (וע"פ מראה העיניים יש ריבוי קמטים וחוסר כבוד) בבגד שישנים בו.

אלדר בריל כתב:בחור ישיבה שרוצה להתמיד בלימוד ולכן מעדיף לישון בלילה עם בגדים כדי שיוכל לקום מהמיטה בבוקר לתפילה יותר בקלות, האם עדיף בכל זאת ללבוש פיג'מה מצד שכך דרך בני אדם וכך "נורמאלי" לעשות.

החזו"א כותב כללים לבני תורה, ואחד מהם הוא לא להתנהג באופן משונה. אם כולם לובשים פיג'מה גם הוא אמור ללבוש.

הרב עזריאל, איני יכול לומר בוודאות, אולם לבי אומר לי שהסיפור שכתבת לא היה ולא נברא, או שחל שיבוש בפרטיו.

כל התנהגות שאינה נורמטיבית, אינה מומלצת. מצאנו אצל צדיקים שנמנעו מלנעול נעליים עם שרוכים כדי לנצל את הזמן, אבל לא באופן מוזר שכזה. ובפרט שהבגדים מתקמטים ומסריחים וכו'.

דרומי כתב:הרב עזריאל, איני יכול לומר בוודאות, אולם לבי אומר לי שהסיפור שכתבת לא היה ולא נברא, או שחל שיבוש בפרטיו.

אם הסיפור היה כנראה נכנס אליו בבגדיו הרגילים שגם היה יושן בהם וע"ז שאל אותו

הכרתי בחור שנהג כך ולא היה לצחוק ולשנינה ע"י חבריו משום שכל הנהגתו היתה מרוממת ולא רק בעניין הזה.

קורה לכל אחד שנרדם בבגדיו
אבל לישן כך מלכתחילה?
במחילה קצת הומלסי

לא הנהגה של בחור מסודר

אף אחד כאן לא הביא מקורות.
משמע שאין בזה מקורות

פעם נשאל על כך אחד מרבני הערים בארץ, שיד לו בחכמת הקבלה המסורה לו מאביו הגדול, וענה שאין איסור, אך אין זה אסתטי...

כדכד כתב:אף אחד כאן לא הביא מקורות.
משמע שאין בזה מקורות

מקור קדום אמנם אך נותן מבט חדש על ת"ח אמיתי.
(מתוך הבית יוסף בהל' קושר בשבת)

היה בדעתי להביא את ספר התרומה אך ראיתי שהקדימני הרב אש משמים.
אך פטור בלא כלום א"א ואציין רק תוספת כמה מלים שיש בב"ח שם.
ובספר התרומה פירש בדרבנן דמשעה שקושרו על רגלו בשבת שחרית אינם חולצים מנעליהם אף בלילות עד ליל שבת לפי שלומדים בכל הלילות של חול ושוכבים מעט במלבושיהם

ומסופר שכך היתה דרכו של ר' איצ'לה פוניבז'ער זצ"ל, מרוב שקיעותו בלימוד.

פעם נשאל על כך אחד מרבני הערים בארץ, שיד לו בחכמת הקבלה המסורה לו מאביו הגדול, וענה שאין איסור, אך אין זה אסתטי...

גם ריש לקיש לא היה אסטתי.
הדברים הם דברי אדם פשוט, ומה נ"מ עם הוא נושא תואר רב וידיו לו בקבלה.. וכי הוא קיבל עד משה רבינו על האסטתיקה..

קו ירוק כתב:ומסופר שכך היתה דרכו של ר' איצ'לה פוניבז'ער זצ"ל, מרוב שקיעותו בלימוד.

פעם נשאל על כך אחד מרבני הערים בארץ, שיד לו בחכמת הקבלה המסורה לו מאביו הגדול, וענה שאין איסור, אך אין זה אסתטי...

גם ריש לקיש לא היה אסטתי.
הדברים הם דברי אדם פשוט, ומה נ"מ עם הוא נושא תואר רב וידיו לו בקבלה.. וכי הוא קיבל עד משה רבינו על האסטתיקה..

נראה שלא ירדת לסוף המשפט.
אם לא הביא מקור להתיר או לאסור, וכל שהיה בפיו הוא שאין זה אסתטי (ולא הייתי דן כאן לגבי מלבוש של ת"ח וכו'), אות הוא שאין בכך כל איסור, אלא טעם אישי.

הבנתי מדבריך שהכוונה היתה שאמנם לא מצאנו לאסור, אבל הליכות עולם והליכת דרך ארץ לא לנהוג כך (וגם זו בחינה של איסור). וע"ז הגבתי שאין מקום לתגובה שכזו ביחס לאשכול העוסק בתלמידי חכמים שתורתם אומנותם. כמו שרואים הן מחז"ל והן מהראשונים והאחרונים.
אבל אם כוונת הרב היתה רק שאין בכך איסור, הרי הן הן הדברים שהסכימו חו"ר האשכול. ולא ע"ז היתה כוונתי.

אש משמים כתב:

כדכד כתב:אף אחד כאן לא הביא מקורות.
משמע שאין בזה מקורות

מקור קדום אמנם אך נותן מבט חדש על ת"ח אמיתי.
(מתוך הבית יוסף בהל' קושר בשבת)

ת''ח1.PNG

ת''ח2.PNG

לא כ"כ הבנתי, קשירת המנעלים אצל ת"ח מבואר בגמ' שבת פ' הקושר וברש"י שם, אמנם מה שהביא הצב"י בענין המלבושים הוא תוספת ע"ז

פרק ואלו קשרים לא הקושר
מ"ש רש"י הוא הסבר לאופן הקשירה.
מה שמביא ה"י מהתרומה זה שלא היו מתירים את שרוכי הנעליים ומשמע ש ך היו ישנים שהרי אין הגיון להחליף בדים ולישון עם נעליים

קו ירוק כתב:ומסופר שכך היתה דרכו של ר' איצ'לה פוניבז'ער זצ"ל, מרוב שקיעותו בלימוד.

פעם נשאל על כך אחד מרבני הערים בארץ, שיד לו בחכמת הקבלה המסורה לו מאביו הגדול, וענה שאין איסור, אך אין זה אסתטי...

גם ריש לקיש לא היה אסטתי.
הדברים הם דברי אדם פשוט, ומה נ"מ עם הוא נושא תואר רב וידיו לו בקבלה.. וכי הוא קיבל עד משה רבינו על האסטתיקה..

אני מוחה. אחד מרבני הערים בארץ הוא לא רק נושא תואר רב. הוא רב

כדכד כתב:פרק ואלו קשרים לא הקושר
מ"ש רש"י הוא הסבר לאופן הקשירה.
מה שמביא ה"י מהתרומה זה שלא היו מתירים את שרוכי הנעליים ומשמע ש ך היו ישנים שהרי אין הגיון להחליף בדים ולישון עם נעליים

צודק. ככה זה כשכותבים מהזכרון.
א. פרק הדן במלאכת קושר.

ב. טעיתי זה לא רש"י זה ריטב"א ושי' להר"ן. (לא שזה יותר מוקדם מסה"ת, רק יותר 'נקרא'. ז"ל הריטב"א: ור"י ז"ל פירש כי אף מנעל דרבנן מהודק הוא יפה, אלא שאין דרכן לחלוץ מנעליהם אלא מלילי שבת [ללילי שבת] מפני שכל השבוע ישנים במנעליהם לפי שעוסקים בתורה כל הלילה. ז"ל שי' להר"ן: בדרבנן. פי' דרבנן לא שרו מנעליהן אלא מלילי שבת ללילי שבת מיגיעת תלמודם דכתיב והגית בו יומם ולילה)

ג. נכון שאין הגיון, אבל לפי הבנתי (המוטעת) שזה כבר כתוב ברש"י לא הבנתי מה הוא מוסיף מלבד שזה מפורש.

בא לידי בהשאלה ספר נפלא בשם "באר שמחה" ומצאתי שם בעמוד שכ"ב (וסימנא מילתא...) זכרונות מהמחבר מהגאון הקדוש ר"א וסרמן זצ"ל, "הקפיד שבחורים חסידיים לא ישנו במלבושיהם". ע"ש.
משמע שמנהג החסידים כך היה, או שיש קפידא דוקא לגבי לבוש חסידי, וצ"ב.

וכמדומני שבמנהגי חתם סופר הובא עליו שבשבתות דייקא היה ישן עם בגדיו, וצ"ב.

ובספר זכר עשה (ס"ס קעח) כתב:

ועמא דבר שהישן במלבושיו גורם לשכחה. וכמדומה שאין לזה מקור.

עיין מנהגי חת"ס (תשע"ו) עמ' שצ"ט שכ"כ.

דרופתקי דאורייתא כתב:בא לידי בהשאלה ספר נפלא בשם "באר שמחה" ומצאתי שם בעמוד שכ"ב (וסימנא מילתא...) זכרונות מהמחבר מהגאון הקדוש ר"א וסרמן זצ"ל, "הקפיד שבחורים חסידיים לא ישנו במלבושיהם". ע"ש.
משמע שמנהג החסידים כך היה, או שיש קפידא דוקא לגבי לבוש חסידי, וצ"ב.

וכמדומני שבמנהגי חתם סופר הובא עליו שבשבתות דייקא היה ישן עם בגדיו, וצ"ב.

ובספר זכר עשה (ס"ס קעח) כתב:

ועמא דבר שהישן במלבושיו גורם לשכחה. וכמדומה שאין לזה מקור.

לא ראיתי את הדברים במקורם, אך לפום ריהטא מסתברא שהכוונה שלא יעשו שינוי בלבושיהם, ולא יחליפו את הביגוד החסידי ללבוש הליטאי הנהוג בין שאר בני הישיבה.

פילווישוק כתב:לא ראיתי את הדברים במקורם, אך לפום ריהטא מסתברא שהכוונה שלא יעשו שינוי בלבושיהם, ולא יחליפו את הביגוד החסידי ללבוש הליטאי הנהוג בין שאר בני הישיבה.

כלומר:
אתה טוען שצריך לנקד "שלא יְשַׁנוּ" ולא "שלא יִשְׁנוּ".

אכן כן. ובמקום מה שציטטתי לעיל במלבושיהם, צ"ל לבושיהם, וכמו שהעירו לי גם בהודעה פרטית.
וברוך שמסר עולמו לשומרים.

כדכד כתב:אף אחד כאן לא הביא מקורות.
משמע שאין בזה מקורות

בגמרא ובפוסקים נראה שכלל לא היו ישנים בבגדים, אלא פושטים אותם ומתכסים בכסותם.
הנוהג לישון עם בגדי שינה, נמנמת לפי העברית המודרנית, היא די חדשה, (אולי יבואו היודעים ויחכימו אותנו מתי התחילו לישון בצורה כזו) כך שקשה למצוא מקורות על הענין, מה גם שאין זה חיוב אלא רק מהלכות דרך ארץ.
בזכרוני שבתקופת לימודי בישיבת פונוביז' סיפרו על אחד מחשובי הבחורים שהגיע מחוגי הקנאים שהוא ישן בלילה במלבושיו ובנעליו לגודל שקידתו.

לשון הקיצור שו"ע בסדר הלילה [סי' עא ס"ה]: "יפשיט מלבושיו מעליו ולא יישן במלבושיו".

וכבר דשו בזה רבים, שלא ידוע מקור קדום להקיצור שולחן ערוך הזה.

וכמדומה שהיה אשכול בענין.

כידוע שמרן הסטייפלער זיע"א היה ישן לילה אחד מכל יומיים.
מעשה בבחור מפונביז' שרצה ג"כ לנהוג כך, אך רבינו האבי עזרי זיע"א התנגד, לאחר וויכוח הוחלט שהבחור ישאל את הסטייפלער וינהג ע"פ הכרעתו.
בתחילה, הסטייפלער היה המום ומזועזע לשמוע שבחורים "הולכים לישון" ואפ' לובשים לשם כך בגדים מיוחדים, וסיפר שבצעירותו הבחורים לא הלכו לישון אלא למדו עד כלות הכוחות, נרדמו, ולאחר שהתעוררו המשיכו ללמוד.
יש לסיפור המשך מעניין ואכמ"ל.

דרופתקי דאורייתא כתב:ובספר זכר עשה (ס"ס קעח) כתב:

ועמא דבר שהישן במלבושיו גורם לשכחה. וכמדומה שאין לזה מקור.

הוה עובדא בבחור שביקש ממני להעיר אותו. כשהגעתי להקיצו, שמתי לב שתחת הכרית מקופלת הפיג'מה שלו. הערתי לו בעדינות 'זה קשה לשכחה'.
במקרה הוא ישן בבגדיו. לאחר מכן נגשו אלי כמה בחורים ושאלו אם זה נכון שאמרתי לפלוני שלישון עם הבגדים זה קשה לשכחה...

אולי בערך כך נולדה השמועה שבספר 'זכר עשה' [בערך באותם הימים, הרב זכר עשה למד איתנו באותו בנין של הישיבה].

אם כי מבואר בדברי הב"י שהיו נוהגים כן, מ"מ נקיות הגוף הוא דבר הכרחי וסיוע לשלימות האדם, וכמו שכתב הראב"ד בספרו בעל הנפש, שכך הוא פירושו של הגמ' בע"ז נקיות מביא לידי טהרה, וכן כתב הארחות צדיקים שנקיות הוא דבר מצוה (ערך גאוה), וכן התפארת ישראל סוף מסכ' סוטה.

והגה' היעב"ץ בע"ז שם וז"ל (בתוספת מקורות):

זריזות מביאה לידי נקיות: נ"ל דכייל נמי נקיות הגוף ומלבושיו מלכלוך, כדתנן בפ"ט (מ"ו) דמקואות, של בנאים מצד אחד חוצץ (פי' בגד של בנאים שהם ת"ח ונראו בנאים מפני שהם עסוקים בבניינו של עולם, אם יש כתם עליו אפי' מצד א' ואפילו לצד פנים שאים אדם רואה רק הוא בעצמו. חוצצין, מפני שקפדי עלייהו. וכתב הרמב"ם וז"ל: ומחויב אצלינו לתלמידי חכמים שיהיו בתכיל מן הזכות ונקיות הבגדים, ישימו ההשתדלות בבגדים הנקיים. ובש"ס על זה ציווין רבים, ושם נאמר שכל ת"ח שנמצא וכו'. ומן החיוב הזה נהיה שת"ח יקפידו על לכלוך בגדיהם, ואפי' מצד א') ואמרינן (שבת קיד.) כל ת"ח שנמצא רבב על בגדיו חייב מיתה. שהחושש על נקיות נשמתו (והיינו טהרה) חושש גם על נקיות בגדיו שהם תכשיטיה (ולכן הם תלוים זה בזה, וה"ה בהיפוכם) - והוא דבר שכלי (והיינו דע"י נקיות החיצוני יועיל לנקיות הפנימי), לנהוג בנקיות אדם חכם שלא ידמה לבהמה עכ"ל.

וידוע שהקפדה על נקיות החיצוני משפיע להקפיד על נקיות הפנימי והיינו למנוע את עצמו מדברים המתועבים ושכן היתה מהותה של דרך "גדלות האדם" של סלבודקה. ולכן הבחור שחושב שעי"ז מבטל מתורה, תדע שזה גופא הוא דבר גדול ללימוד התורה וקיומה ויש לדקדק בה מאוד.

וכפי שכתב הגאון ר' שלמה איגר (הנהגות טובות וישרות לבנו, נדפס בחוט המשולש החדש עמו' רסט) בכתב ידו, וז"ל:

שתהיה נזהר ללבוש תמיד כתונת לילה המיוחדים לך לשינה, להפשיטו בקומך בבוקר להחליפו על כתונת יום, למען תתפלל תמיד בבגד נקי, גם בלעדי התפלה ידוע שהנקיות הוא ענין גדול לגוף ולנשמה עכ"ל ודו"ק.

וכן בספר מנחת אהרן (מר' יעקב פארדו) כלל ב' סע' ב כתב וז"ל:

וראוי לאדם שיתלמד עצמו להחליף כסותו בכל בקר כשניעור משנתו. ואהני ליה אם מפני זוהמת גופו, שמא בתוך השינה מזיע גופו, ואינו מן הראוי ללכת לשרת את בוראו בחלוק שהוא מלאה זיעה, ויש בה ריח רע, וגם מתבזה בין האנשים כיון שריח סרחון עולה מגופו, ויתרחקו בני אדם ממנו, וכו' ע"ש.

ואפילו גדול הדור כמו החתם סופר שנרדם בבגדיו החליפו, כמו שכתב תלמידו בספרו ש"ות לקוטי חבר בן חיים (ח"ג בהקדמה) וז"ל:

ודרכו היה לישן מלובש בבגדיו, מלבד המעיל שהחליף במעיל העשוי לישן שקורין שלאפרא"ק, והמנעלים הסיר משום ברכת כל צרכי, והמטפחת שעל הצוואר, משום מלביש ערומים וכו' עכ"ל.

ועיין להרמ"א או"ח סימן נ"ג סעיף כ"ה וכתב הרב מג"א שם ס"ק ל שטוב להקפיד כל היום על נקיות בגדיו כשהולך בין הבריות. ופירש שם במחצית השקל טעם הקפידא גבי ת"ח כיון שהם משרתי וכהני ה', אין זה כבוד שמים לצאת בבגדים שאינם נקיים.

ועל מש"כ הב"י (לעיל) ורש"י בע"ז שת"ח אינם מכבסיו בגדיהם, ולכאורה סותר לכל המקומות שכתבו להקפיד על מלבושיהם. האריך בשו"ת וישב הים (מר' יעקב משה הלל) וכתב בטוטו"ד וז"ל:

ליישב דברי רש"י שת"ח אינם מכבסים בגדיהם, והנה ראיתי בספר אורח משרים, והוא ש"ע למדות (פרק ל"ד סעיף כ"ט) שכתב וז"ל: ויקפיד [הת"ח] על מאכליו ומלבושיו שיהיו בדרך גדולה וכבוד ונקיות, עכ"ל. ובביאור שם הקשה מפירוש רש"י בע"ז (דף ט"ז ע"ב) על מ"ש שם פתיא אוכמא, וז"ל: דרכן של תלמידי חכמים שמצטערין על לימוד תורה ואינם מכבסים בגדיהם, ע"כ. וליישב סתירה זו חילק בספר הנ"ל בין חול לשבת עי"ש. ולענ"ד מעיקרא לא קשיא, דאדרבא משום שכן דרכן של ת"ח להזניח ענייני החומריות מחמת שקידתם, ועלולים לבוא לידי בזיון תורתם, וכמ"ש ברש"י הנ"ל, לכן הזהירום בשאר דוכתי בחומרת הדבר, ובהצורך להקפיד במלבושיהם, ועל כל פנים אין בכוונת רש"י בזה לתת היתר לדבר, אלא להודיע המציאות, ודלא כמו שהבין בכוונתו בספר אורח משרים הנ"ל, וזה פשוט. עוד כתב בביאור שם ליישב וז"ל: ואילולי פירוש רש"י היה נראה לפרש בע"ז שם שהיה לבוש שחורים כדי להתאבל על ירושלים, כדאשכחן לאליעזר זעירא וחכמים אחרים בבבא קמא (דף נ"ט ע"ב) וכו', עכ"ל. ולפי פירוש זה מעיקרא ליתא לקושיא הנ"ל. עכ"ל.

(ובדומה לזה כתב המהרש"א עירובין נד. בד"ה ואם עושה, הובא לקמן ודו"ק)

וכן כתב המהרש"א בעירובין נד. וז"ל:

ויעלת חן על לומדיה לפי שלפעמים הם טרודים בלמודן ואין מקפידין במאכלן ובמלבושן כמ"ש לעיל ואמר שאעפ"כ ע"י התורה מעלין חן וכיוצא בו אמרו לא כחל ולא פירכוס ויעלת חן. עכ"ל ומש"כ "כמ"ש לעיל" כונתו בד"ב ואם עושה כן וז"ל שם: ואם עושה כן הקב"ה עושה לו סעודה כו', מזה השכר. ונר' לפרש דורסת ואוכלת מסרחת ואוכלת כפשטיה כפי' הראשון בפרש"י, ומה שדחה פי' ההוא לפי שמצינו שדרך הת"ח להקפיד על מאכלן "ומלבושן" ע"ש. יש ליישב דודאי כן הוא דבמתכוין מקפידין ת"ח על מאכלן (וה"ה במלבושן) אבל הכא איירי דע"י דטרידי בתורתן שלא במתכוין אין מקפידין על מאכלן כחיה וכההיא דמייתי לקמן באהבתה תשגה תמיד שתעשה עצמך שוגה ופתי כו' כפי' רש"י ומייתי עלה עובדא דר"א דע"י טרדת לימודו שבק סדינו בשוק עליון של צפורי וק"ל. עכ"ל וד"ק.

ולכן אין להביא ראיה מאותן הגולים ואנשי מעלה, שהנהגתם בא מתוך להטתם אחר הלימוד, אבל מי שאינו בדרגה הנז' מחויב מטעם נקיות חכמים לדקדק במלבושו, וכמו שאמרנו שיש בזה גדר מצוה - ובכל דרכיך דעהו - .

יש אתי עוד הרבה מקורות אבל כמדומני שהקפנו הענין בביאור מספקת. ואשמח להארות והערות. ובלי נדר אשיב כפי השגת ידי.

שכחתי להוסיף שיש רק יוצא מן הכלל אחד, במי שקשה לו לקום בבקר ועושה כן על דרך הרפואה (של תיקון המדות). שלו אם ע"י שישן אם בגדיו תקיל עליו הקימה בבקר אין לחוש, וכמו שכתב הגר"א (אבן שלימה) שאין לחוש למעשים משונים ע"פ הרפואה (בתיקון המדות) ובלבד שלא יעבור עבירה, וכגון לצום בשבת. וכן כתב בן אחיו הגאון ר' מאיר בהנהגותיו (הובא בספר הנהגת הצדיקים) בפירוש, ואינו תחת ידי להעתיקו. ואחר שתקל לו הקימה יקפיד על נקיות גופו כנ"ל. ודאי בזה.

אור עולם כתב:כידוע שמרן הסטייפלער זיע"א היה ישן לילה אחד מכל יומיים.
מעשה בבחור מפונביז' שרצה ג"כ לנהוג כך, אך רבינו האבי עזרי זיע"א התנגד, לאחר וויכוח הוחלט שהבחור ישאל את הסטייפלער וינהג ע"פ הכרעתו.
בתחילה, הסטייפלער היה המום ומזועזע לשמוע שבחורים "הולכים לישון" ואפ' לובשים לשם כך בגדים מיוחדים, וסיפר שבצעירותו הבחורים לא הלכו לישון אלא למדו עד כלות הכוחות, נרדמו, ולאחר שהתעוררו המשיכו ללמוד.
יש לסיפור המשך מעניין ואכמ"ל.

האם כששמע הסטייפלער שגם הרב שך נוהג כך, הוא הזדעזע מחדש, או שזה היה בכלל הזעזוע הראשון.

צורב מתחיל כתב:

אור עולם כתב:כידוע שמרן הסטייפלער זיע"א היה ישן לילה אחד מכל יומיים.
מעשה בבחור מפונביז' שרצה ג"כ לנהוג כך, אך רבינו האבי עזרי זיע"א התנגד, לאחר וויכוח הוחלט שהבחור ישאל את הסטייפלער וינהג ע"פ הכרעתו.
בתחילה, הסטייפלער היה המום ומזועזע לשמוע שבחורים "הולכים לישון" ואפ' לובשים לשם כך בגדים מיוחדים, וסיפר שבצעירותו הבחורים לא הלכו לישון אלא למדו עד כלות הכוחות, נרדמו, ולאחר שהתעוררו המשיכו ללמוד.
יש לסיפור המשך מעניין ואכמ"ל.

האם כששמע הסטייפלער שגם הרב שך נוהג כך, הוא הזדעזע מחדש, או שזה היה בכלל הזעזוע הראשון.

הוראת הסטייפלער לבחור הייתה שינהג כפי שכל חבריו עושים!
לגבי הרב שך - אין לי מושג, והשאלה מאד מוזרה.

אור עולם כתב:כידוע שמרן הסטייפלער זיע"א היה ישן לילה אחד מכל יומיים.
מעשה בבחור מפונביז' שרצה ג"כ לנהוג כך, אך רבינו האבי עזרי זיע"א התנגד, לאחר וויכוח הוחלט שהבחור ישאל את הסטייפלער וינהג ע"פ הכרעתו.
בתחילה, הסטייפלער היה המום ומזועזע לשמוע שבחורים "הולכים לישון" ואפ' לובשים לשם כך בגדים מיוחדים, וסיפר שבצעירותו הבחורים לא הלכו לישון אלא למדו עד כלות הכוחות, נרדמו, ולאחר שהתעוררו המשיכו ללמוד.
יש לסיפור המשך מעניין ואכמ"ל.

לכבוד הרב אור עולם שליט"א.
במחילה מכבודך,
אך מן הסתם שמעת את הסיפור הזה מהמשגיח בישיבה קטנה ומאז זה זכור לך כתורה מסיני.
סיפורים כאלו הופכים את גדולי ישראל לאנשים משונים שלא חיים בעולם שלנו ומנותקים מכל מה שמסביבם.
אוי וי, הולכים לישון!
הסטייפלר הכיר סביבו רק כאלו שלמדו עד כלות????

לסטייפלר היה נכדים שלבשו פיג'מה, והחברים שלו בישיבה למדו פיג'מה.
להפוך את הסטייפלר לאדם תמהוני, שלפתע מגלה שאנשים הולכים לישון, לא מוסיף לו יקר וגדולה.

והסטייפלר הכיר היטב היטב את עולמם של הבחורים כמבואר באריכות בקריינא דאיגרתא אבל לא צריך להגיע לזה,
אלא פשוט,
גדולי ישראל הם אנשים נורמלים ולא משונים.
אוכלים טוב, יושנים טוב, ובשאר הזמן לומדים בהתמדה ובשקידה עצומה במסירת האישיות כלשון החזו"א.