פורום אוצר החכמה

ועוד אומר רבינו יחיאל דלא שייך נולד בשמן במה שהשומן נימוח, מדאמר בפרק כירה סכה אשה ידיה שמן ומחממתן נגד המדורה ואף על פי שסתם שמן קרוש ונימוח נגד האש, עכ"ל

*ורבינו יחיאל מפרי"ש היה מביא ראיה להתיר מהא דאמרינן פרק כירה [לעיל דף מ ב] סכה אשה ידה שמן ומחממה כנגד המדורה וסכה לבנה וסתם שמן זית הוי קרוש ואפ"ה שרי ומ"מ טוב להזהר שלא לשום כ"כ קרוב אצל האש אלא רחוק כדי שלא תהא היד סולדת בו

ובסתם שמן זית הוא נקרש.

וכתב ה"ר דוד ב"ר לוי דיש לומר אפילו נקפא השמן כמו שנקפא מרוב הקור מפשירו

תוכן כתב:שמן זית רגיל קורש בסביבות 3 מעלות. ומכיון שכל הראשונים שציטטת הם באירופה, דבריהם סבירים לחלוטין.

אש משמים כתב:לכאורה הכוונה היא שהשמן מטבעו הוא סמיך מאוד (מסתמא פעם יותר מהיום) וכשמתחמם הופך לנוזלי ממש.

כח עליון כתב:זה בדיוק שאלתי! מה פשר מציאות זו?
(הנושא בגמ' לשיטת ראשונים אלו, שהפיכת ה'שמן קרוש' לנוזל - הוא 'מלאכה', א"א לומר כך על משהו שהוא לא הגדרה בעצם השמן)

אמיר כרמי כתב:בגמרא כתוב גבי שמן הפשרו זהו בישולו (וגירסת הרן לא זהו בישולו)
אני משער שראית את הבית יוסף בשיח שדן בדברי המרדכי ואת הטז בסעיף טז שדן בדברי הב"י

מצאתי התייחסות מעניינת בספר יד דוד על מנחות עד, ב:

תוספות ד"ה קומצו ושיריו נאכלין. אבל יין צלול הוא וא"א לקומצו. עיין בתי"ט לקמן פרק י"ב [מ"ה] גבי מתנדבין שמן דכתב הרע"ב דקומצו, וכתב שם התי"ט דלקמוץ בפס ידו אי אפשר, אלא קומץ לכלי כשיעור שני זיתים ע"ש, והרי מדברי התוספות הללו מבואר דיכול לקמוץ השמן, ולא קשיא איך אפשר, דהא השמן זית הטוב קרוש הוא כמו שומן ויכול לקמוץ בטוב כמו שארי דברים. ואפשר לפי שהרב תי"ט רחוק היה ממקום שגדל שמן זית, לא ראה שמן זית הנקרש.

ודרך אגב, יש לציין שגם רבינו יחיאל מפריס וגם הרב יוסף דוד זינצהיים (מחבר ספר "יד דוד") גרו בצרפת, ואולי היה שם איזה זן של עצי זית שהשמן המופק מהם היה נוטה להיות קרוש.