[וכן הובא בב"י או"ח סימן קנ"ג אות כ"א-כב ד"ה מצאתי כתוב ובדרכי משה הקצר חו"מ סימן קנ"ו אות ט']
נשאל לר"מ על אדם שהיה רגיל בשום מצוה כגון בגלילה או בספר תורה שניה ואירעו אונס או עוני ונתנו הקהל את המצוה לאחר ואח"כ העשיר ורצה שיחזירו לו את המצוה והשיב הנני נחפז להשיב האוהבים הנחמדים מפז אם בשעה שנתנו הקהל ליששכר ס"ת השניה היה סיפק ביד שמעון לתת י' דינרים וכו'
ולא מבואר מהו הכיבוד של 'ספר תורה שניה',
המקום היחיד שבו כתוב יותר מפורש, זה במפתחות של תשובות מהר"ם "אחד שאחז ס"ת שנייה ונאנס ונתנו הקהל לאוחזה לאחר ורוצה הראשון לחזור".
ואני מבין שהכוונה לאחוז את ספר התורה השניה בזמן הקריאה בראשונה,
וחיפשתי ולא מצאתי בשום מקום איזכור נוסף לכיבוד כזה בעבר, לאחוז את הס"ת השניה עד שיגמרו לקרוא בראשונה,
המקום היחיד שראיתי התייחסות לזה כדבר חשוב, הוא בשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן לח, וז"ל:
"ועיין בסדור ר' יעקב עמדין שמשמע שיותר ראוי שהמוציא יחזיקה עד אחר שיקראו בראשונה אך כתב שרשאי גם למוסרה לאחר אם הוא בן דעת אפילו אינו ראוי לכך כשרואה שהתורה חביבה עליו וירא אלקים שיש להקהל לחנכו בחיבוב המצוה, הרי מפורש שהוא חשיבות וכבוד להחזיק הס"ת"
שם הוא כותב את זה כתשובה לקהילה שלא היה שם אף אדם שהסכים לשבת ולאחוז את הס"ת השניה בזמן הקריאה, ורצו לעשות מעמד מיוחד להניחו על ספסל ובו ישימו את הס"ת,
ומעניין מאוד שהוא לא הביא שם את התשובה הנ"ל שמוזכר בה כפשוט שדבר זה חשוב כ"כ, והיו על זה חזקות, והיו משלמים ע"ז ממון רב.
עכ"פ הייתי שמח באם יפנו אותי למקומות נוספים בהם מוזכר עניין זה של חשיבות 'מצוות החזקת ספר התורה השניה'.