תקנות חכמים - טעמים נוספים מלבד הגזירות
פורסם: ד' ינואר 03, 2018 3:06 pm
תקנות חכמים - האם ניתן לומר שגם כאשר בדבריהם מופיע הטעם כגזירה אטו וכו', ישנם טעמים נוספים בשורש התקנה.
כלומר שמאחר שתוקף תקנת חכמים היא בעיקר כשהיא באה משום משמרת, ולכן חיפשו אמתלא של גזירה כדי שיהיה הדבר חובה, אבל רצונם לתקן שמא היה כדי לקיים רעיון ערכי או הידור במצוה.
השאלה היא האם מותר לומר כן.
ויש לי דוגמאות רבות לכך:
1. נטילת ידים לסעודה - תיקנו משום סרך תרומה, אולם בבריתא איתא (ברכות נג:) והתקדשתם אלו מים ראשונים, הרי שיש בכך רעיון של קדושה.
2. מים אחרונים - חובה גזירה משום מלח סדומית (עירובין יז:), אבל בבריתא הנ"ל מובא אסמכתא והתקדשתם וכו' והייתם קדושים אלו מים אחרונים.
3. מעין שבע (מגן אבות) בערבית של שבת - טעמא משום סכנה (שבת כד:) של מזיקין, אולם יתכן לבאר שתיקנו כעין חזרת הש"ץ בשבת גם בערבית.
4. שבות של השמעת כלי שיר וריקוד - משום שמא יתקן כלי שיר, ואולי שורש רצונם לתקן זאת הוא מצד עובדין דחול, [ויש עוד להוסיף שנגינת השבת היא נגינת נשמה למעלה מכלי שיר]. וכן שאר שבותין של השתמשות באילן ובבהמה שמא יתלוש ולשוט בנהר שמא יתקן חבית של שייטין, שורש סיבת תקנתם הוא עובדין דחול.
5. המביא גט צריך לומר בפני נכתב ובפני נכתב - מטעמא משום קיום הגט ולרבה משום דאין בקיאין בלשמה, ויש לומר ששורש הטעם הוא מדין הידור בלשמה, דבעינן 'וכתב לה' שיהיה קשר בין כתיבת הגט לשם גירושי האשה עד נתינתו לה. [יש להרחיב בהסבר הדבר, ואני רק מציין ככותרת].
אשמח לקבל סימוכין לרעיון זה האם מותר לאמרו, וכמו כן אבקש דוגמאות נוספות.
כלומר שמאחר שתוקף תקנת חכמים היא בעיקר כשהיא באה משום משמרת, ולכן חיפשו אמתלא של גזירה כדי שיהיה הדבר חובה, אבל רצונם לתקן שמא היה כדי לקיים רעיון ערכי או הידור במצוה.
השאלה היא האם מותר לומר כן.
ויש לי דוגמאות רבות לכך:
1. נטילת ידים לסעודה - תיקנו משום סרך תרומה, אולם בבריתא איתא (ברכות נג:) והתקדשתם אלו מים ראשונים, הרי שיש בכך רעיון של קדושה.
2. מים אחרונים - חובה גזירה משום מלח סדומית (עירובין יז:), אבל בבריתא הנ"ל מובא אסמכתא והתקדשתם וכו' והייתם קדושים אלו מים אחרונים.
3. מעין שבע (מגן אבות) בערבית של שבת - טעמא משום סכנה (שבת כד:) של מזיקין, אולם יתכן לבאר שתיקנו כעין חזרת הש"ץ בשבת גם בערבית.
4. שבות של השמעת כלי שיר וריקוד - משום שמא יתקן כלי שיר, ואולי שורש רצונם לתקן זאת הוא מצד עובדין דחול, [ויש עוד להוסיף שנגינת השבת היא נגינת נשמה למעלה מכלי שיר]. וכן שאר שבותין של השתמשות באילן ובבהמה שמא יתלוש ולשוט בנהר שמא יתקן חבית של שייטין, שורש סיבת תקנתם הוא עובדין דחול.
5. המביא גט צריך לומר בפני נכתב ובפני נכתב - מטעמא משום קיום הגט ולרבה משום דאין בקיאין בלשמה, ויש לומר ששורש הטעם הוא מדין הידור בלשמה, דבעינן 'וכתב לה' שיהיה קשר בין כתיבת הגט לשם גירושי האשה עד נתינתו לה. [יש להרחיב בהסבר הדבר, ואני רק מציין ככותרת].
אשמח לקבל סימוכין לרעיון זה האם מותר לאמרו, וכמו כן אבקש דוגמאות נוספות.