פורום אוצר החכמה

ידוע כי מנהג י-ם שיולדת מברכת הגומל, אך גם לשיטה זו אינה מברכת אחר דברים אחרים המחייבים ברכה זו כגו' טיסה וכדו', מדוע?

שום צידוק הלכתי, רק כי תאמר לבית יעקב, והיא קרובה יותר לנשמת הדברים, ולא להלכה נטו וז"ב.

הבוחר - כידוע גם אחרי ניתוח וכיו''ב לא שמענו שאשה תברך. והבי' הפשוט, דהא בעי' עשרה, ולאו אורח ארעא הוא, אלא שבבית היולדת בלא''ה נאספין לשלו' זכר וכיו''ב, משא''כ לכל שאר מילי בד''כ אין מצויים עשרה, וממילא לא נהגו בזה גם היכא שנזדמנו לה עשרה.

פרי- אני מאד מאד מקוה שלא התכוונת למה שאני קראתי בדבריך. אם יש לך כוונה עמוקה וסודית אנא תסביר אותה דחוף (אם התכוונת להסביר זאת טעות העולם, כאילו שהיא קרובה יותר וכו', פרש דבריך). במח''כ וכו' וכו'.

דווקא אני מכיר אישה שמברכת הגומל אחר כל טיסה.
אבל זה מקרה נדיר.

אצל אחב"י הספרדים מקובל שיש ברכות הגומל מעזרת הנשים, מישהו יודע על איזה רקע באות הברכות?

עבד הזמן כתב:אצל אחב"י הספרדים מקובל שיש ברכות הגומל מעזרת הנשים, מישהו יודע על איזה רקע באות הברכות?

ראה כנה"ג הגב"י סי' ריט.
[וע"ש שכתב (לעיקר הענין) ששמע שאצל אחיהם של האחים האשה מברכת הגומל כמו האיש].

לענין כתב:
פרי- אני מאד מאד מקוה שלא התכוונת למה שאני קראתי בדבריך. אם יש לך כוונה עמוקה וסודית אנא תסביר אותה דחוף (אם התכוונת להסביר זאת טעות העולם, כאילו שהיא קרובה יותר וכו', פרש דבריך). במח''כ וכו' וכו'.

לא היה סוד בדברי, ולא באתי לתקוע עצמי לעניין הלכה רק להצדיק את המנהג שנהגו בו הנשים עפ"י טבען באתי , וכבר חכמים הכירו בכך שדרשו שמצות עשה שהז"ג אינן שייכות לאישה שאינה באה לתקן העולם והזמן (וזה דברים מעט עמוקים ואין כרגע בידי להאריך), וכבר נא' במגילת אסתר אשר אבוא אל המלך אשר לא כדת, מכלל שכך הוא עניין האישה. (והאם אצטרך להיות פורש ובוכה על מה שחבריו חושדים בו על כל שיחה קלה כאן בפורום?).

פרי יהושע כתב:

לענין כתב:
פרי- אני מאד מאד מקוה שלא התכוונת למה שאני קראתי בדבריך. אם יש לך כוונה עמוקה וסודית אנא תסביר אותה דחוף (אם התכוונת להסביר זאת טעות העולם, כאילו שהיא קרובה יותר וכו', פרש דבריך). במח''כ וכו' וכו'.

לא היה סוד בדברי, ולא באתי לתקוע עצמי לעניין הלכה רק להצדיק את המנהג שנהגו בו הנשים עפ"י טבען באתי , וכבר חכמים הכירו בכך שדרשו שמצות עשה שהז"ג אינן שייכות לאישה שאינה באה לתקן העולם והזמן (וזה דברים מעט עמוקים ואין כרגע בידי להאריך), וכבר נא' במגילת אסתר אשר אבוא אל המלך אשר לא כדת, מכלל שכך הוא עניין האישה. (והאם אצטרך להיות פורש ובוכה על מה שחבריו חושדים בו על כל שיחה קלה כאן בפורום?).

ולמה הוקשו עבדים לנשים? ולמה בשאר המצוות חייבות בכל פרטי ודקדוקי ההלכות, ולא סגי ברוח הדברים?
וההסבר הפשוט ששניהם שוים שעול אחרים עליהם, ואינו משום טבע הנשים שאינה בנויה לדקדוקי הלכות.
היש מקור לרעיון הזה בחז"ל או ראשונים?

עבד הזמן כתב:דווקא אני מכיר אישה שמברכת הגומל אחר כל טיסה.
אבל זה מקרה נדיר.

אצל אחב"י הספרדים מקובל שיש ברכות הגומל מעזרת הנשים, מישהו יודע על איזה רקע באות הברכות?

על רקע דברי הכף החיים (סי' רי"ט סק"ג) "ומשום דאין כבודה של אשה לעמוד בפני אנשים, יש לה לברך בביהכנ"ס של נשים וישמעו עשרה אנשים בביהכנ"ס שלהם"
ואם כוונת כת"ר ב"רקע" הוא לטעם האמירה, הרי שלשיטת הרבה מהפוסקים דאחינו הספרדים יש חיוב הלכתי לנשים לברך ברכת הגומל, ולא ראיתי שחילקו על מה מברכת, יעויין בבא"ח (פ' עקב שנה א' ס"א) "הנשים חייבות בברכת הגומל". כף החיים (שם) ועוד רבים.

לענין כתב:הבוחר - כידוע גם אחרי ניתוח וכיו''ב לא שמענו שאשה תברך. והבי' הפשוט, דהא בעי' עשרה, ולאו אורח ארעא הוא, אלא שבבית היולדת בלא''ה נאספין לשלו' זכר וכיו''ב, משא''כ לכל שאר מילי בד''כ אין מצויים עשרה, וממילא לא נהגו בזה גם היכא שנזדמנו לה עשרה.

פרי- אני מאד מאד מקוה שלא התכוונת למה שאני קראתי בדבריך. אם יש לך כוונה עמוקה וסודית אנא תסביר אותה דחוף (אם התכוונת להסביר זאת טעות העולם, כאילו שהיא קרובה יותר וכו', פרש דבריך). במח''כ וכו' וכו'.

א. כבר פסק הכה"ח (סי' רי"ט סק"ז) שמברכת אחר ז' ימים מלידתה, כך שטכנית קצת מסובך לברך בשלום זכר... [לא ראיתי עוד מי שמדבר מעניין העיתוי לברכה, אשמח במקורות].
ב. לרוב דעות הפוסקים יש ליולדת לצאת ידי"ח הגומל באופן כלשהו, אם בעז"נ (תורת חיים שהובא בתשוה"נ ח"א סי' קצ"ה, ועוד פוסקים) או ע"י שמכוונת בעליית בעלה לתורה כשאומר ברכו שיכוון הבעל שנותן הודאה עבור אשתו, והיא תענה אמן על ברכתו (אליה רבה שם סק"ה) ובלא"ה ייתכן שכדאי שתברך בלא שם ומלכות בלא י', ובכל הני יכולה לנהוג גם אחר טיסה וכדו'
ג. ביולדת גופא יש שכתבו שאינה מברכת משום שלידה בגדר דרכו וטבעו של עולם (התעוררות תשובה סעי' כ"ט, הר צבי או"ח סי' קי"ג, ועוד פוסקים רבים) וכיון דאתינן להכי, הלא ודאי שטיסה מחייבת בכ"א את האיש בברכה, ומדוע לא תברך גם האשה??

הבוחר בעלום כתב:ידוע כי מנהג י-ם שיולדת מברכת הגומל, אך גם לשיטה זו אינה מברכת אחר דברים אחרים המחייבים ברכה זו כגו' טיסה וכדו', מדוע?

אתה יודע עוד כמה הלכות ישנם שנשים רבות אינם מקפידות עליהם משל לא עליהם דיברו חז"ל??? וכי רשימה אתה רוצה שאכתוב פה?

אגב, חיוב ברכת הגומל אחרי לידה, 'נוצר' עוד לפני שנוצר מנהגי ה'שלום זכר' או 'ברית יצחק'...

אוהב אוצר כתב:

הבוחר בעלום כתב:ידוע כי מנהג י-ם שיולדת מברכת הגומל, אך גם לשיטה זו אינה מברכת אחר דברים אחרים המחייבים ברכה זו כגו' טיסה וכדו', מדוע?

אתה יודע עוד כמה הלכות ישנם שנשים רבות אינם מקפידות עליהם משל לא עליהם דיברו חז"ל??? וכי רשימה אתה רוצה שאכתוב פה?

אגב, חיוב ברכת הגומל אחרי לידה, 'נוצר' עוד לפני שנוצר מנהגי ה'שלום זכר' או 'ברית יצחק'...

עמ"י מצפה לרשימה, אדרבה ואדרבה, יש מקום בשפע.

מנהגי אבלות בת"ב, קריעה (או אפי' הקנאה) בראיית הר הבית, טלטול בשבת (נהיה מנהג קבוע ומשונה כאילו האיש שונה מהאישה שצריכה היא לסחוב במדרגות השכונה את עגלת התאומים כשהאב בוהה נוכחו, ואם היה מחמיר ביתר הדברים מילא, אבל מה פתאום הוא נתפס דווקא על החומרא הזאת, ואם זה לא חומרא מה ההבדל?).
ובכלל העניין של "בכל דרכך דעהו" שכתוב בשו"ע בסוף סדר היום, שהאדם צריך לעשות כל מעשיו לש"ש, כולל האיש והאישה ללא חילוק כלל, והאם אנחנו מראש לא מסמינים את האישה כמחויבת בכך פחות...., (וזה אולי הדבר היחיד העקרוני שצריך לשרש ולעקור מכל יתר הדברים זה לא אומר שא"א לבלות ולהפיג המתח אבל הכל צריך להיות מדוד בלש"ש בין אצלו ובין אצלה).

אולי מתאים יותר להעתיק את זה באשכול על הגראי"ל אך לא אמנע מלהביאו כאן.

אברך אחד שאל את הגראי"ל האם צריך לעבור בין חריצי הבלטות מחשש חמץ, והגראי"ל השיבו בחיוך: "בודאי שחובה גמורה היא, אך הואיל וזה מקום שי לחוש בו ביותר לחמץ לא יסמוך על אשתו או מישהו מבני ביתו אלא יעשה כן בעצמו".

ובעיקר הנדון במצוות שנשים מקלות כבר נכב"ב באשכול אחר בארוכה.

פרי יהושע כתב:מנהגי אבלות בת"ב, קריעה (או אפי' הקנאה) בראיית הר הבית, טלטול בשבת (נהיה מנהג קבוע ומשונה כאילו האיש שונה מהאישה שצריכה היא לסחוב במדרגות השכונה את עגלת התאומים כשהאב בוהה נוכחו, ואם היה מחמיר ביתר הדברים מילא, אבל מה פתאום הוא נתפס דווקא על החומרא הזאת, ואם זה לא חומרא מה ההבדל?).
ובכלל העניין של "בכל דרכך דעהו" שכתוב בשו"ע בסוף סדר היום, שהאדם צריך לעשות כל מעשיו לש"ש, כולל האיש והאישה ללא חילוק כלל, והאם אנחנו מראש לא מסמינים את האישה כמחויבת בכך פחות...., (וזה אולי הדבר היחיד העקרוני שצריך לשרש ולעקור מכל יתר הדברים זה לא אומר שא"א לבלות ולהפיג המתח אבל הכל צריך להיות מדוד בלש"ש בין אצלו ובין אצלה).

מנהגי אבלות בת"ב- מאי האי?? כדוגמת?
קריעה בכותל- ראה ארחות רבינו ח”ב עמוד קמט שהביא “בנוגע לנשים אם מחוייבות לקרוע הורה מו”ר לזוגתו הרבנית ע”ה שתקרע רק פעם אחת בעת שתראה את הכותל ואמר לי מו”ר אע”פ שבנותיו הלכו יחד עם מרן החזו”א ועמו לכותל ואחת כבר היתה בת מצוה ולא אמרו לה לקרוע רק בנו שהיה לאחר בר מצוה קרע מ”מ זה לא ראיה כי אפשר דלאו אדעתיה דמרן שכבר גדולה”.
טלטול בשבת- אכן, אתמהה.
באופן כללי, ייתכן ש"הסימון" נובע מכך שנשים פטורות מחלק נכבד בתרי"ג המצוות, מצ"ע שהז"ג בדאו' ודרבנן, ת"ת, פו"ר, לאוין דבל תקיף בל תשחית טומאת מת וכו' ועוד רבות. וממילא נוצר מצב בו נראית הקלה מסויימת כלפי נשים.

הלכות ברכות - ברכות הנהנין, אסון ממש.
עיקר וטפל, היסח דעת, שינוי מקום, שיעורים, פת הבאה בכסנין מה כן ומה לא
יותר גרוע מקריעה בכותל והל' אבילות.

אוהב אוצר כתב:הלכות ברכות - ברכות הנהנין, אסון ממש.
עיקר וטפל, היסח דעת, שינוי מקום, שיעורים, פת הבאה בכסנין מה כן ומה לא
יותר גרוע מקריעה בכותל והל' אבילות.

וכי אצל הגברים הכל בסדר בתחום זה עד שלא נשאר לנו להלין אלא על הנשים?!

אף אחד לא בא להלין ח"ו, אלא שאצל הנשים, המצב הוא שאין דעתם כלל על הנושאים האמורים לעיל, ולא מחוסר ידיעה, אלא כמו שכתבו פה, שחושבים שנשים פטורות ולא חייבות בהרבה דברים ששייכים לכלל היהודים...

הבוחר בעלום כתב:

פרי יהושע כתב:מנהגי אבלות בת"ב, קריעה (או אפי' הקנאה) בראיית הר הבית, טלטול בשבת (נהיה מנהג קבוע ומשונה כאילו האיש שונה מהאישה שצריכה היא לסחוב במדרגות השכונה את עגלת התאומים כשהאב בוהה נוכחו, ואם היה מחמיר ביתר הדברים מילא, אבל מה פתאום הוא נתפס דווקא על החומרא הזאת, ואם זה לא חומרא מה ההבדל?).
ובכלל העניין של "בכל דרכך דעהו" שכתוב בשו"ע בסוף סדר היום, שהאדם צריך לעשות כל מעשיו לש"ש, כולל האיש והאישה ללא חילוק כלל, והאם אנחנו מראש לא מסמינים את האישה כמחויבת בכך פחות...., (וזה אולי הדבר היחיד העקרוני שצריך לשרש ולעקור מכל יתר הדברים זה לא אומר שא"א לבלות ולהפיג המתח אבל הכל צריך להיות מדוד בלש"ש בין אצלו ובין אצלה).

מנהגי אבלות בת"ב- מאי האי?? כדוגמת?בגדים כובסים בתשעת הימים
קריעה בכותל- ראה ארחות רבינו ח”ב עמוד קמט שהביא “בנוגע לנשים אם מחוייבות לקרוע הורה מו”ר לזוגתו הרבנית ע”ה שתקרע רק פעם אחת בעת שתראה את הכותל ואמר לי מו”ר אע”פ שבנותיו הלכו יחד עם מרן החזו”א ועמו לכותל ואחת כבר היתה בת מצוה ולא אמרו לה לקרוע רק בנו שהיה לאחר בר מצוה קרע מ”מ זה לא ראיה כי אפשר דלאו אדעתיה דמרן שכבר גדולה”. אנו מדברים על 'העולם'
טלטול בשבת- אכן, אתמהה.
באופן כללי, ייתכן ש"הסימון" נובע מכך שנשים פטורות מחלק נכבד בתרי"ג המצוות, מצ"ע שהז"ג בדאו' ודרבנן, ת"ת, פו"ר, לאוין דבל תקיף בל תשחית טומאת מת וכו' ועוד רבות. וממילא נוצר מצב בו נראית הקלה מסויימת כלפי נשים.

באופן כללי - צריך לחפש את הכלל (השורש), ולא את הפרטים שמהן נבנה הכלל.

כל שחכמתו מרובה ממעשיו וכו' וזכור לי בשם הגר"ח מבריסק כמדומני, שזו הוראה מעשית שמי שיודע יותר צריך יותר מעשים.
וממילא מי שמצווה על לימוד וכ"ש מי שתורתו אומנותו, הרבה יותר נתבע על דקדוק ההלכה. מאשר מי שעיקר סמיכותה על מסורת, או הוראות מעשיות שהיא שומעת. שיש הרבה יותר מקום שתסמוך על קולות ומנהגים וכו'.
כן נראה לי.