פורום אוצר החכמה

עוד כתב, שאפילו באבי המשדך מוכח בגמרא דלא חישינן דלמא שליח שוייה הבן לאב דלא חציף איניש לשווי לאבוה שליח. לא דק הלשון, דמלשון אפי' באבי המשדך דנקט משמע וכל שכן באם המשדך, ואין הדבר כן, דגבי אב הוא דאמרינן דלא חציף איניש כו', אבל לגבי אם חציף וחציף, מפני שהבן אצל האם הוא רגיל לעשות זה, שכן אמרו בתורת כהנים גבי איש אמו ואביו תיראו, כאן הקדים אם לאב לפי שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר מאמו, ובכבוד הקדים אב לאם לפי שהבן מכבד את האם יותר מאביו לפי שהאם משדלתו בדברים. והנה עינינו הרואות בזמנינו זה שהבנים בוטחים בענייני ארוסתיהם לגלות סודותיהם לאמותיהם ולא לאבותיהם, ומה שיש להם לשלוח בדרך סוד לארוסותיהם הכל הוא על ידי אמותיהם ומי יחלוק על המוחש.

סגי נהור כתב:סמי מכאן ילד שצריך לאביו ולאמו וסמוך על שולחנם ולא על זה דיברו חכמים.

סגי נהור כתב:מפני שלא מצינו איסורים על התינוק הניעור משנתו וקורא אמא אמא... (ראה סוכה כח, ב דמיירי אפילו בקטן שאינו צריך לאמו).

משולש כתב:פעם שמעתי סיפור על אחד מגדולי ישראל שליט"א בנו של אחד מגדולי ישראל זצ"ל שהכין כתביו לדפוס, ואביו נכנס לחדר והציע לו לקחת את כתביו לבית הדפוס. כשהבן הביע הסכמתו והאב לקח את הכתבים כאילו הולך לבית הדפוס, פתאום הסתובב לאחוריו וגער: "לא חציף איניש לשווייה לאבוהי שליח!" והטיח את הכתבים בשולחן בחרי אף...

משולש כתב:פעם שמעתי סיפור על אחד מגדולי ישראל שליט"א בנו של אחד מגדולי ישראל זצ"ל שהכין כתביו לדפוס, ואביו נכנס לחדר והציע לו לקחת את כתביו לבית הדפוס. כשהבן הביע הסכמתו והאב לקח את הכתבים כאילו הולך לבית הדפוס, פתאום הסתובב לאחוריו וגער: "לא חציף איניש לשווייה לאבוהי שליח!" והטיח את הכתבים בשולחן בחרי אף...

ארזי ביתר כתב:

משולש כתב:פעם שמעתי סיפור על אחד מגדולי ישראל שליט"א בנו של אחד מגדולי ישראל זצ"ל שהכין כתביו לדפוס, ואביו נכנס לחדר והציע לו לקחת את כתביו לבית הדפוס. כשהבן הביע הסכמתו והאב לקח את הכתבים כאילו הולך לבית הדפוס, פתאום הסתובב לאחוריו וגער: "לא חציף איניש לשווייה לאבוהי שליח!" והטיח את הכתבים בשולחן בחרי אף...

החלק הראשון של הסיפור ידוע ומפורסם על הגרח"ק שליט"א ואביו הסטייפלער. אך הסטייפלער אכן לקח את כתבי בנו להדפסה. למעשה, הדפסת אותו ספר התעכבה באופן חריג ביותר, והסטייפלער אמר לבנו שסיבת העיכוב משום שהשתמש בו. הסיפור ישנו באוצר בכמה ספרים אודות כיבוד אב ואם.

הרואה כתב:שמעתי מר' אליהו זילברמן לאסור (עכ"פ בבן בוגר), וכן לבקש מאמו שתכבס לו בגדים, ודן על מקרים רבים כגון האם מותר לבן לשים בגדים בסל הכביסה שברור שאמו תכבס אותם, וכדו'.

הוה אמינא כתב:זוית אחת נעדרה מהתגובות לעיל, ע"כ אמרתי להשלימה לבל יחסר המזג.

כיבוד אב ואם דומה למלכות,
מלך גם אם מציע את עצמו כשליח לדפוס, ומתכוון לזה בלב שלם ואין לו הקפדה - לא מביאים לו שליחות. נקודה. ע"ג גם אם האב מצידו מציע, אם הבן מצידו לא מכבדו כמלך, חסר בכיבוד אב. לפחות חסרון מסויים.
(אלא שצריך להיות בדרגה של מרן הגרח"ק לראות מיד הנהגת שמים על חסרון בכיבוד אב).

ק"ו לא יעלה על הדעת לבקש ממלך להעביר את הטחינה, (אא"כ המבקש הוא נכה משותק) לא ראיתי את בני זקני מבקשים כזאת מזקנם, ולא בני אבי מבקשים מאבי, וגם בני מעולם לא בקשו ממני. (הקטנים שאינם מוכשרים לשרת את עצמם - עושים להם את הטיפול והשירות כמנהג כל אב, מבלי שיצטרכו כלל לבקש)

ראש כתב:כשסיפרתי לאימי את הסיפור עם הגר''ח קנייבסקי ואביו, ואמרתי לה שכך ההלכה, היא כמעט צעקה עלי... שאם אתנהג ככה היא לא תסלח לי...
היא רוצה להיות אימי והנורמלי מבחינתה שמה שאני צריך בבית היא הכתובת.
כיום, כאב למשפחה גדולה, ב''ה, גם אני חושב שאם בני יפסיק לבקש ממני דברים, לא ארגיש כי הוא מכבד אותי בכך.

לא באתי לתת זוית הלכתית, אלא תחושה מסויימת. לפחות לפי ורת חיינו.
אולי יש בכך חיזוק לדברי אוצר החכמה. בימינו זה לא נחשב שירות להתשמש במה שרגילות שההורים עושים בבית.

הוה אמינא כתב:זוית אחת נעדרה מהתגובות לעיל, ע"כ אמרתי להשלימה לבל יחסר המזג.

כיבוד אב ואם דומה למלכות,
מלך גם אם מציע את עצמו כשליח לדפוס, ומתכוון לזה בלב שלם ואין לו הקפדה - לא מביאים לו שליחות. נקודה. ע"ג גם אם האב מצידו מציע, אם הבן מצידו לא מכבדו כמלך, חסר בכיבוד אב. לפחות חסרון מסויים.
(אלא שצריך להיות בדרגה של מרן הגרח"ק לראות מיד הנהגת שמים על חסרון בכיבוד אב).

ק"ו לא יעלה על הדעת לבקש ממלך להעביר את הטחינה, (אא"כ המבקש הוא נכה משותק) לא ראיתי את בני זקני מבקשים כזאת מזקנם, ולא בני אבי מבקשים מאבי, וגם בני מעולם לא בקשו ממני. (הקטנים שאינם מוכשרים לשרת את עצמם - עושים להם את הטיפול והשירות כמנהג כל אב, מבלי שיצטרכו כלל לבקש)

שומע ומשמיע כתב:

הוה אמינא כתב:זוית אחת נעדרה מהתגובות לעיל, ע"כ אמרתי להשלימה לבל יחסר המזג.

כיבוד אב ואם דומה למלכות,
מלך גם אם מציע את עצמו כשליח לדפוס, ומתכוון לזה בלב שלם ואין לו הקפדה - לא מביאים לו שליחות. נקודה. ע"ג גם אם האב מצידו מציע, אם הבן מצידו לא מכבדו כמלך, חסר בכיבוד אב. לפחות חסרון מסויים.
(אלא שצריך להיות בדרגה של מרן הגרח"ק לראות מיד הנהגת שמים על חסרון בכיבוד אב).

ק"ו לא יעלה על הדעת לבקש ממלך להעביר את הטחינה, (אא"כ המבקש הוא נכה משותק) לא ראיתי את בני זקני מבקשים כזאת מזקנם, ולא בני אבי מבקשים מאבי, וגם בני מעולם לא בקשו ממני. (הקטנים שאינם מוכשרים לשרת את עצמם - עושים להם את הטיפול והשירות כמנהג כל אב, מבלי שיצטרכו כלל לבקש)

גם אני לא נראה לי אעשה את זה.
אבל נגיד אם אביך נמצא באיזה מקום שמחכה לך שם מסמך, לא תבקש ממנו שיקח לך את זה? או שתספר לו על זה והוא מעצמו יציע? מעניין אותי לשמוע. [אני תקופה הקפדתי על זה, אבל אז ראיתי כמה הורי נהנים שאני מבקש מהם שיעזרו לי].

ש. איך צריך אדם לפנות לאביו? האם ב'גוף ראשון' [אתה רוצה] או ב'גוף שלישי' [אבא רוצה]?
ת. שאלה זו נשאל החת"ס בעבר, והוכיח מיעקב אבינו שאמר לאביו קום נא - ועשיו אמר יקום אבי, והסביר שפניה בגוף שלישי מכבדת, אך קצת מרחיקה, וביחס להורים אינו נכון.

ש. אדם שאביו מתקשר אליו, ואינו יכול באותו רגע לענות לו בכבוד הראוי, האם מותר להתעלם ולא לענות, או שכיון שיתכן שאביו צריך ממנו משהו דחוף, הוא חייב לענות לו מיד?
ת. במקרה רגיל מסתבר מאוד לא לענות [ומי שלא עונה לטלפון מיד אין זה חיסרון כבוד, כי מובן שיש מקרים שהבן לומד או מתפלל וכדו' ואינו יכול לענות, אבל לענות בצורה לא מכובדת זה כן חיסרון כבוד], אבל כמובן שאם יש מקרים שיש סבירות שהאב צריך משהו דחוף, צריך להפעיל את השכל הישר.

ש. האם הלכות כיבוד אב ואם, המבוארות בספרי ההלכה, הינן הלכות מוחלטות, או שהאב יכול לומר לבנו, שלא יקיים הלכה מסוימת? האם אב האומר לבנו לא לקיים הלכה מסוימת בהלכות כיבוד אב ואם, הרי זה כמבואר בהלכה, שאמר לו אביו לעבור על אחת ממצוות התורה לא ישמע לו?
ת. למה לקרוא לזה 'לא לקיים'? הרי יש דברים שהאב יכול למחול על כבודו, עי' סי' ר"מ, י"ט וברכ"י שם סקי"ג. [לגבי בזיון ממש עי' שו"ת ריב"ש סי' ר"כ וכס"מ סוף פ"ז מת"ת ומנ"ח מצוה ריב שלא מהני, ועי' טורי אבן מגילה דף כח שנוטה להתיר גם בזיון, ועי' גם תשובות והנהגות ח"ב סי' ת"נ כעי"ז]

ש. אב שרוצה להיוועץ בבנו בנושא מסוים. בכדי ללבן את הנושא היטב, הבן נדרש לפעמים לסתור את דברי אביו. והאב רוצה בכך ומדגיש שזה כבודו. האם מותר?
ת. מותר, מפני שהאב הסכים ואב שמחל על כבודו כבודו מחול, אבל הבן ידון בדרך כבוד, למשל, להציע בדרך הצעה אפשרית ולא כטענה שזה גם כן סיבה להתיר.

ש. ובאופן כללי, מה היא רוח הדברים. אדם החושש להיכשל בדקה מן הדקה בהלכות חמורות אלו, האם מן הראוי להשתדל שלא לפגוש בהוריו? לכאורה הנראה לענ"ד, 'רצון התורה' במצות כיבוד אב ואם, הוא שיכבדם באופן שירגישו שהוא מכבדם, ואם ישתדל לא לפגוש בהם, הרי שאינו מכבדם. מאידך, יתכן ש'רצון התורה' הוא שאדם יקיים את הלכות כיבוד אב ואם כמבואר בהלכה, ואם כן, מן הראוי להשתדל לא לפגוש בהורים, בכדי לא להיכשל חלילה?
ת. ודאי שצריך לפגוש בהם ולא להימנע מזה, מפני שזה עצמו כבוד, וגם יכול לזכות לקיים מצות כיבוד - ולמה לחשוש שלא יכבד כראוי? אדרבה, יפגוש ויכבד כראוי, ובאופן כללי אין לאדם להימנע מלהביא את עצמו לחיוב מצוה בחשש שלא יקיימנה כראוי, וגם מה שנאמר אשרי מי שלא חמאן בפשטות מדובר באופן כללי [שבסך הכך עלול להיכשל] ולא בזמן מסוים [ועי' ארחות רבינו ח"ג עמ' קח שהחזו"א היה הולך כל יום לבקר את הוריו, וידוע כן על עוד הרבה מגדולי ישראל].

ש. בתשובות הרדב"ז (חלק א' סימן תקכ"ד) כתב לגבי דין 'אב שמחל על כבודו, כבודו מחול', דהא דכבודו מחול היינו שנפטר הבן מעונש אם לא כבדו, אבל מכל מקום אכתי מצוה איכא. ובקוצר דעתי ושכלי, לא זכיתי להבין דבריו. דהנה, אם אב מזדקק רבות לעזרת בנו, ובנו עוזר לו כמצווה עליו מן התורה, ויום אחד, התברר לאב שלפעמים קשה מאוד לבן לעזור לו, ואמר לו, שבמקרים שיבקש את עזרתו והדבר יהא קשה על הבן, שיאמר לו זאת. האם כשהאב יבקש שוב את עזרת בנו בשעה שזה קשה על הבן, עדיף שלא יאמר זאת לאביו? והלא כאשר יוודע הדבר לאב, זה יצער אותו, כיון שאינו רוצה להקשות על בנו?
ת. נכון, מסתבר כך שאם לא יאמר יקיים מצוה אפי' שאינו מחוייב, ובודאי עדיף שהאבא לא יידע. [וגם אם יידע, אין הצער מהבן].

שומע ומשמיע כתב: מעניין אותי לשמוע.

הוה אמינא כתב:

שומע ומשמיע כתב: מעניין אותי לשמוע.

[כשמו כן הוא...]

מסתמא לא. לא הגיע מעשה לידי ולא התחבטתי בשאלה זו.
אבל פעם נודע לי על מסמך (בענין שאני טיפלתי בו לכבוד האב, כמו המלצה וכדו'), שממתין לאבי בקרבת מקומו, והיה קשה לי לומר לו ללכת לשם וכמעט נסעתי מעיר לעיר כדי להביא לו את זה, ולבסוף איכשהו סיפרתי לו ע"ז שזה מוכן שם ושם ואולי מחר אבוא וכו' והלך לבד לקחתו.

הוה אמינא כתב:חלילה לי לומר כן. זו היתה תשובה לשאלתו בלבד.

עכ"פ זה נובע מהמסורת ומהתושבע"פ העוברת מדור לדור שכיבוד אב הגדרתו כמשנת"ל, לחשוב בנפשו בכל ענין המתחדש איך היה מתנהג בכבוד מלך, וכך לנהוג.

ארזי ביתר כתב:ש. ובאופן כללי, מה היא רוח הדברים. אדם החושש להיכשל בדקה מן הדקה בהלכות חמורות אלו, האם מן הראוי להשתדל שלא לפגוש בהוריו? לכאורה הנראה לענ"ד, 'רצון התורה' במצות כיבוד אב ואם, הוא שיכבדם באופן שירגישו שהוא מכבדם, ואם ישתדל לא לפגוש בהם, הרי שאינו מכבדם. מאידך, יתכן ש'רצון התורה' הוא שאדם יקיים את הלכות כיבוד אב ואם כמבואר בהלכה, ואם כן, מן הראוי להשתדל לא לפגוש בהורים, בכדי לא להיכשל חלילה?
ת. ודאי שצריך לפגוש בהם ולא להימנע מזה, מפני שזה עצמו כבוד, וגם יכול לזכות לקיים מצות כיבוד - ולמה לחשוש שלא יכבד כראוי? אדרבה, יפגוש ויכבד כראוי, ובאופן כללי אין לאדם להימנע מלהביא את עצמו לחיוב מצוה בחשש שלא יקיימנה כראוי, וגם מה שנאמר אשרי מי שלא חמאן בפשטות מדובר באופן כללי [שבסך הכך עלול להיכשל] ולא בזמן מסוים [ועי' ארחות רבינו ח"ג עמ' קח שהחזו"א היה הולך כל יום לבקר את הוריו, וידוע כן על עוד הרבה מגדולי ישראל].

הרואה כתב: שלא יכל לכבדה בגברא דשפיר כמוהו לכן עזב אותה ועלה לא"י.

צופר הנעמתי כתב:

הרואה כתב: שלא יכל לכבדה בגברא דשפיר כמוהו לכן עזב אותה ועלה לא"י.

לא שלא יכל לכבדה בגברא דשפיר כוותיה אלא שראה שנשתטתה, והחילוק ברור.

מי שנטרפה דעת אביו או אמו, משתדל לנהוג עמהם כפי דעתם עד שירוחם עליהם. ואם אי אפשר לו לעמוד, מפני שנשתגעו ביותר, ילך לו ויניחם, ויצוה לאחרים לנהגם כראוי.