אבא, אתה יכול בבקשה להעביר לי את הטחינה?

[נוטר הכרמים]

לקדש???

סליחה, לשון מושאלת מסוגיית הגמ' שם, לקחת לו.

[הורודנאי]

לא הבנתי את מה שאתם אומרים. ילד המבקש בלשון יפה ועדינה מאביו שיעביר לו משהו בשולחן השבת, עובר על 'כבד'?

לו יהא שזה חומרא או חסידות, לחיי. אבל איסור?

בקידושין דף מה:כתוב שלא חציף איניש לשויי לאבוה שליח (שהבן לא חצוף למנותו לשליחות)
ואם לשליחות לא קו"ח להביא לו דברים כי שליחות זה לא גרע משאר דברים
ומהגמרא משמע שזה איסור

[כדכד]

הקל וחומר הזה אינו מבוסס מספיק
השליחות שמדובר עליה שם היא הרבה יותר מטריחה את האב מאשר להביא משהו שנמצא ליד האב על השולחן

[יואל שילה]

אך לצד השני האב הרבה יותר שמח להתעסק בנישואי בנו מאשר בלשרת את האפנדי שיושב במקומו ולא זז.

[משוש דורים]

אמת הדבר שיש כבוד בהתנהגות עם האב (או האם) כמלך.
אולם בהגדרה ההלכתית זה כלול במצות מורא.
מצות כבוד היא לדאוג לצרכי האב, (מאכילו משקהו וכו').
ויש צרכים גופניים ויש צרכים רוחניים, הרצון של ההורים להיות נותנים/ נוכחים /שותפים, בחיי הילדים, הוא צורך אמיתי בחיי האדם, עכ"פ לפי צורת החיים היום.
וזה מחייב התייחסות חברית - שויונית.
ולענ"ד ע"ז אמרו חז"ל, יש מטחינו בריחיים ויורש גן עדן.
ועכ"פ ודאי שזה תלוי בכוונת הלב, שצריך לעשות זאת כדי לכבד את ההורים, והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות.

[אברך]

אם האב לא מתנהג עם בנו בהנהגת מלך ונתין, אלא כאב לבנו, קשה מאד לדרוש מהבן לנהוג באב כמלך.
אין כמעט אב שמתנהג עם בנו בדיסטנסיות - שמירת מרחק, מלך מתנהג עם נתיניו בסופר דיסטנסיות, ופשוט שקשה מאד לבקש מבן שינהג באביו שאביו עצמו לא מתנהג כך.
בהערכה הפנימית שיש לבן לאביו צריך להיות הרגשה שהוא מלך, אבל בהתנהגות זה קשה וכמעט בלתי ניתן לביצוע.

[כדכד]

אך לצד השני האב הרבה יותר שמח להתעסק בנישואי בנו מאשר בלשרת את האפנדי שיושב במקומו ולא זז.

מה קשור כמה הוא שמח
קשור עד כמה זו טירחא בשבילו
המקובל הוא שכשיושבים ליד שולחן מבקשים ממי שקרוב לדברים שרוצים להעביר אותם ולא זזים כל פעם שרוצים משהו

[יואל שילה]

יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם ויש מטחינו בריחים ומביאו לחיי העוה"ב - כלומר לא תמיד המעשה עצמו הוא הקובע אלא מה שעומד מאחוריו.
מי שיתן לאביו בעיטה וישבור לו יד בודאי יקבל שכר עצום אם אביו התחשמל והדרך היחידה לנתק אותו מהחשמל היא הבעיטה.
גם לצד השני. ההורים מחליפים לילדיהם טיטולים ולא עולה על דעת איש לבקש ממישהו אחר לעשות זאת כדי למנוע מצב שההורים מתבזים עבור ילדיהם - לא כי בגיל זה הילדים לא מצווים בכיבוד ומורא אב, אלא כי פעולת ההטבה של הורים לילדיהם איננה פוגמת במעמד ההורים אלא אדרבה מחזקת אותו.
גם סיוע לבן לרצף רצפה או כל כה"ג הוא לא פגימה בכיבוד הורים.
וממילא ההתעסקות בנישואי בנו על כל הכרוך בכך, כולל העברת דירה וניקוי השרותים - לא פוגמת במעמד ההורים אלא אדרבה מחזקת אותו, שהם הם המוליכים את בנם לחופה, הם ולא אחר. לעיל כתבתי זאת כפונקציה של שמחה, אבל הכוונה היא לזה.
אבל העברת הטחינה היא פעולה שכל כולה למנוע מהאפנדי להתאמץ - וכשהיא באה בקטע כזה ולא מתוך הכרח גמור - לענ"ד יש מה לחוש בה משום כיבוד הורים, שהרי אין כאן שום הפגנת הורות אלא אדרבה הפגנת שירות.
ואין בזה סתירה למה שאם הבן זקוק לטיטול עבור בנו ולא יכול לקחתו לבד כי הוא מחזיק את התינוק - שיבקש מאביו.
ונמצא שהכל לפי תוכן המעשה ולא לפי הטירחה שבמעשה.

[כדכד]

הכל לפי הטירחה שבמעשה והנוהג והמקובלות שבדבר.
אני למשל לא חושב שהייתי מבקש מהורי טיטול בשביל ילד וגם אם האב מחזיק את התינוק לא מצינו שאסור לו ללכת איתו

[מגופת חבית]

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מב עמוד א
''מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה ומחזירתו למים בשבת''
הרי שהאמא החזיר לא רק הד' מינים של בעלה, כ''א גם הד' מינים של הילדים

[HaimL]

אבל נראה לי שכמעט לא שייך במציאות אבא שלא עושה דברים בשביל בנו. (ואיך מותר למשל לחתן את הילדים?)

איני והא רב פפא איעסק לאבא מר בריה ובריך משעת אירוסין שאני רב פפא דהוה טריח ליה

משמע מכאן, לא רק שעסק בשידוכין, מדין האב חייב בבנו להשיאו אישה, אלא שגם טרח בכל צרכי הסעודה.