אונאת דברים - ושיני בנים תקהינה

[צביב]

במשלי שועלים ( סנהדרין ל''ט ע''פ רש''י שם)
אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה
וברש''י שם בשביל אביך אתה לוקה,
האם עובר בכה''ג השועל ( גם) על אונאת דברים?

( בתודה לרב שליט''א מחכמי בית המדרש כאן שעוררני לכתוב ברור)

[יבנה]

דברים פרק כד, טז
לֹֽא־יוּמְת֤וּ אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים וּבָנִ֖ים לֹא־יוּמְת֣וּ עַל־אָב֑וֹת אִ֥ישׁ בְּחֶטְא֖וֹ יוּמָֽתוּ:
ב"מ נח:
תנו רבנן לא תונו איש את עמיתו באונאת דברים הכתוב מדבר אתה אומר באונאת דברים או אינו אלא באונאת ממון כשהוא אומר וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך הרי אונאת ממון אמור הא מה אני מקיים לא תונו איש את עמיתו באונאת דברים הא כיצד אם היה בעל תשובה אל יאמר לו זכור מעשיך הראשונים אם היה בן גרים אל יאמר לו זכור מעשה אבותיך אם היה גר ובא ללמוד תורה אל יאמר לו פה שאכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה אם היו יסורין באין עליו אם היו חלאים באין עליו או שהיה מקבר את בניו אל יאמר לו כדרך שאמרו לו חביריו לאיוב הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך זכר נא מי הוא נקי אבד

[צביב]

.

[צביב]

ישר כח
אבל כאן בבריתא לא התברר לי
מעשה אבותיו נזכרו אצל בן גרים הבא לתורה, שידוע שאבותיו לא נהגו טוב, ואינו הולך בדרכיהם
אצל קובר את בניו ובעל יסורים הוזכרו דרכיו שלו,
ולכאורה כשאומר לו שנענש בגלל חטאי אבותיו, יש בזה פחות צער, כשיודע שאין האשם בו,
וגם אצל בעל יסורים נזכר תום דרכיך, ולא כשידוע על חטא שעשה שלאחר שעזבו יודע שזו כפרתו, ( ברכות ה, כתובות ח)

[יבנה]

ישר כח
אבל כאן בבריתא לא התברר לי
מעשה אבותיו נזכרו אצל בן גרים הבא לתורה, שידוע שאבותיו לא נהגו טוב, ואינו הולך בדרכיהם
אצל קובר את בניו ובעל יסורים הוזכרו דרכיו שלו,
ולכאורה כשאומר לו שנענש בגלל חטאי אבותיו, יש בזה פחות צער, כשיודע שאין האשם בו,
וגם אצל בעל יסורים נזכר תום דרכיך, ולא כשידוע על חטא שעשה שלאחר שעזבו יודע שזו כפרתו, ( ברכות ה, כתובות ח)

מהפסוק מבואר שהבנים לא נענשים על חטאי אבותם, כך שאין קשר מזה אליו ואינו צריך לכפר עליו כו'.
מצד הברייתא מבואר שלא יאמר לו דברים המצערים אותו, ומביא כמה דוגמאות לכך. נראה פשוט שאם תספר לו שהוא נענש בגלל שסבו היה רשע, זה לא ישפר את המצב רוח שלו.

[צביב]

ישר כח
( לעיל כתבתי על התשובה, וכאן בתודה על הוראה למעשה)