פורום אוצר החכמה

אני מחפש מי מהקדמונים כ' טעם (ע"פ נגלה) לחילוקים שבין הקרבנות, למה עולה בזכר דוקא ובחטאת רק נקיבה, ושעיר של נשיא, ושלמים מהני בהכל, וכו'.

מבואר במורה נבוכים חלק ג' פרק מו באמצע מהמילים "ודע שכל שהחטא חמור יותר".

האם מצינו טעמא דקרא למה קרבן יכול לבוא בשותפות, ואילו מנחה לא?

קרבן מן החי – מהותו היא הקרבת נפשו של בעל החיים; הקרבה זו אפשר לה שתיעשה בשותפות.
לעומתו קרבן מן הצומח – כל עצמו אינו אלא הקרבת נפשו של המקריב, ולכן עליו להיות של המקריב ביחוד. (שמעתי)

עושה חדשות כתב:למה עולה בזכר דוקא ובחטאת רק נקבה?

במסכת כריתות מבואר כי קרבן ממין נקבה נחשב קרבן יותר כבד מקרבן ממין זכר, וחומר הוא שהחמירה תורה בחוטא שיביא קרבן חטאתו נקבה. שכן שנינו בפרק ארבעה מחוסרי כפרה:

מַה בֵּין שִׁפְחָה לְבֵין כָּל הָעֲרָיוֹת, שֶׁלֹּא שָׁוְתָה לָהֶן לֹא בְּעֹנֶשׁ וְלֹא בְּקָרְבָּן. שֶׁכָּל הָעֲרָיוֹת בְּחַטָּאת, וְשִׁפְחָה בְּאָשָׁם; כָּל הָעֲרָיוֹת בִּנְקֵבָה, וְשִׁפְחָה בְּזָכָר; כָּל הָעֲרָיוֹת אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה שָׁוִין בְּמַכּוֹת וּבְקָרְבָּן, וּבְשִׁפְחָה לֹא הִשְׁוָה לֹא הָאִישׁ לָאִשָּׁה בְּמַכּוֹת, וְלֹא הִשְׁוָה אִשָּׁה לְאִישׁ בְּקָרְבָּן; כָּל הָעֲרָיוֹת עָשָׂה בָּהֶן אֶת הַמְעָרֶה כַּגּוֹמֵר, וְחַיָּב עַל כָּל בִּיאָה וּבִיאָה. זוֹ חֹמֶר הֶחְמִיר בְּשִׁפְחָה, שֶׁעָשָׂה בָּהּ אֶת הַמֵּזִיד כַּשּׁוֹגֵג.

ומכאן תשובה על דברי הרמב"ן סוף פרשת ויקרא, כי קרבן אשם עולה בחומרתו על קרבן חטאת.

אינני רואה במשנה זו אמירה מה חמור יותר אלא ציון ההבדלים.

מה גם שבשפחה מביאים קרבן גם על המזיד (דומני שהרמב"ן מתייחס לזה שם)

ביקורת תהיה כתב:

עושה חדשות כתב:למה עולה בזכר דוקא ובחטאת רק נקבה?

במסכת כריתות מבואר כי קרבן ממין נקבה נחשב קרבן יותר כבד מקרבן ממין זכר, וחומר הוא שהחמירה תורה בחוטא שיביא קרבן חטאתו נקבה. שכן שנינו בפרק ארבעה מחוסרי כפרה:

מַה בֵּין שִׁפְחָה לְבֵין כָּל הָעֲרָיוֹת, שֶׁלֹּא שָׁוְתָה לָהֶן לֹא בְּעֹנֶשׁ וְלֹא בְּקָרְבָּן. שֶׁכָּל הָעֲרָיוֹת בְּחַטָּאת, וְשִׁפְחָה בְּאָשָׁם; כָּל הָעֲרָיוֹת בִּנְקֵבָה, וְשִׁפְחָה בְּזָכָר; כָּל הָעֲרָיוֹת אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה שָׁוִין בְּמַכּוֹת וּבְקָרְבָּן, וּבְשִׁפְחָה לֹא הִשְׁוָה לֹא הָאִישׁ לָאִשָּׁה בְּמַכּוֹת, וְלֹא הִשְׁוָה אִשָּׁה לְאִישׁ בְּקָרְבָּן; כָּל הָעֲרָיוֹת עָשָׂה בָּהֶן אֶת הַמְעָרֶה כַּגּוֹמֵר, וְחַיָּב עַל כָּל בִּיאָה וּבִיאָה. זוֹ חֹמֶר הֶחְמִיר בְּשִׁפְחָה, שֶׁעָשָׂה בָּהּ אֶת הַמֵּזִיד כַּשּׁוֹגֵג.

ומכאן תשובה על דברי הרמב"ן סוף פרשת ויקרא, כי קרבן אשם עולה בחומרתו על קרבן חטאת.

כל חטאות הציבור הם זכרים וגם שעיר נשיא ופר כהן משיח הם זכרים ורק קרבנות חטאות היחיד הן נקבותצ. האם חטאת יחד חמורה מנשיא ומציבור ומכהן משיח?

עזריאל ברגר כתב:אינני רואה במשנה זו אמירה מה חמור יותר אלא ציון ההבדלים.

מדקתני סיפא 'זה חומר החמיר בשפחה', מכלל דרישא קולי קולי קתני.

ביקורת תהיה כתב:

עזריאל ברגר כתב:אינני רואה במשנה זו אמירה מה חמור יותר אלא ציון ההבדלים.

מדקתני סיפא 'זה חומר החמיר בשפחה', מכלל דרישא קולי קולי קתני.

צודק. או שעכ"פ שניהן שווים. וע"כ אכן יש כאן קושיא על הרמב"ן.

הרמב"ם במו"נ שם - אכן כותב כי האשם הוא קל יותר מן החטאת, והיפך הרמב"ן (ולשיטתו מסביר כי הבאת נקבה היא חומרא יותר, שאין זה קרבן מהודר)

ומה יענה הרמב"ם למה ששאלתי לעיל?
דומני שיש מן המפרשים בענין החטאת והאשם שאין הענין שזה חמור מזה אלא שכל אחד בא על ענין אחר ואי"ה כשיתבררו לי הדברים ומקורם אכתוב בזה

ביקורת תהיה כתב:

עושה חדשות כתב:למה עולה בזכר דוקא ובחטאת רק נקבה?

במסכת כריתות מבואר כי קרבן ממין נקבה נחשב קרבן יותר כבד מקרבן ממין זכר, וחומר הוא שהחמירה תורה בחוטא שיביא קרבן חטאתו נקבה. שכן שנינו בפרק ארבעה מחוסרי כפרה:

מַה בֵּין שִׁפְחָה לְבֵין כָּל הָעֲרָיוֹת, שֶׁלֹּא שָׁוְתָה לָהֶן לֹא בְּעֹנֶשׁ וְלֹא בְּקָרְבָּן. שֶׁכָּל הָעֲרָיוֹת בְּחַטָּאת, וְשִׁפְחָה בְּאָשָׁם; כָּל הָעֲרָיוֹת בִּנְקֵבָה, וְשִׁפְחָה בְּזָכָר; כָּל הָעֲרָיוֹת אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה שָׁוִין בְּמַכּוֹת וּבְקָרְבָּן, וּבְשִׁפְחָה לֹא הִשְׁוָה לֹא הָאִישׁ לָאִשָּׁה בְּמַכּוֹת, וְלֹא הִשְׁוָה אִשָּׁה לְאִישׁ בְּקָרְבָּן; כָּל הָעֲרָיוֹת עָשָׂה בָּהֶן אֶת הַמְעָרֶה כַּגּוֹמֵר, וְחַיָּב עַל כָּל בִּיאָה וּבִיאָה. זוֹ חֹמֶר הֶחְמִיר בְּשִׁפְחָה, שֶׁעָשָׂה בָּהּ אֶת הַמֵּזִיד כַּשּׁוֹגֵג.

ומכאן תשובה על דברי הרמב"ן סוף פרשת ויקרא, כי קרבן אשם עולה בחומרתו על קרבן חטאת.

כה כתב לי חכ"א:
עי' שבועות לז. 'חמורה הימנה שבועת הפקדון שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה אשם בכסף שקלים וכו' ומאי חומרא דאילו התם חטאת בת דנקא והכא אשם בכסף שקלים'.
ומכאן סמך לדברי הרמב"ן.

כך גם מביא המשנ"ב מרבינו יונה שספק עבירה צריך יותר תשובה מעבירה ודאית והוכיח מאשם תלוי שצריך לבוא איל בכסף שקלים וחטאת בת דנקא

ביקורת תהיה כתב:

עושה חדשות כתב:למה עולה בזכר דוקא ובחטאת רק נקבה?

במסכת כריתות מבואר כי קרבן ממין נקבה נחשב קרבן יותר כבד מקרבן ממין זכר, וחומר הוא שהחמירה תורה בחוטא שיביא קרבן חטאתו נקבה. שכן שנינו בפרק ארבעה מחוסרי כפרה:

מַה בֵּין שִׁפְחָה לְבֵין כָּל הָעֲרָיוֹת, שֶׁלֹּא שָׁוְתָה לָהֶן לֹא בְּעֹנֶשׁ וְלֹא בְּקָרְבָּן. שֶׁכָּל הָעֲרָיוֹת בְּחַטָּאת, וְשִׁפְחָה בְּאָשָׁם; כָּל הָעֲרָיוֹת בִּנְקֵבָה, וְשִׁפְחָה בְּזָכָר; כָּל הָעֲרָיוֹת אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה שָׁוִין בְּמַכּוֹת וּבְקָרְבָּן, וּבְשִׁפְחָה לֹא הִשְׁוָה לֹא הָאִישׁ לָאִשָּׁה בְּמַכּוֹת, וְלֹא הִשְׁוָה אִשָּׁה לְאִישׁ בְּקָרְבָּן; כָּל הָעֲרָיוֹת עָשָׂה בָּהֶן אֶת הַמְעָרֶה כַּגּוֹמֵר, וְחַיָּב עַל כָּל בִּיאָה וּבִיאָה. זוֹ חֹמֶר הֶחְמִיר בְּשִׁפְחָה, שֶׁעָשָׂה בָּהּ אֶת הַמֵּזִיד כַּשּׁוֹגֵג.

ומכאן תשובה על דברי הרמב"ן סוף פרשת ויקרא, כי קרבן אשם עולה בחומרתו על קרבן חטאת.

בזבחים נ. מבואר להדיא שקרבן זכר הוא חומרא:

לא נכתוב רחמנא בחטאת ותיתי מהנך, מה להנך שכן זכרים

הערה צדדית:
האשכול הזה, עם הראיות היפות והמקורות המוצקים לשני הצדדים, נותן הרגשה טובה של התנצחות תורנית מכובדת וראויה!
כה ייתן ה' וכה יוסיף, שנזכה כולנו להגדיל תורה ולהאדירה.

יושב ירושלים כתב:בזבחים נ. מבואר להדיא שקרבן זכר הוא חומרא.

ושם מבואר להדיא כי קרבן חטאת חמור מקרבן אשם:

לָא לִכְתֹּב צָפוֹנָה בְּאָשָׁם וְתֵיתֵי מִבִּנְיַן אָב מֵחַטָּאת.
אִיכָּא לְמִפְרַךְ, מַה לְּחַטָּאת שֶׁכֵּן מְכַפֶּרֶת עַל חַיָּבֵי כְּרֵתוֹת.

לענין כתב:אף על פי שאין זו מעלה בעצם.

לא אדע שחרהּ של הנחה זו. פשוט הדבר, כי כתמוּת כן זכרוּת מעלה יתרה היא בקרבן.

ביקורת תהיה כתב:

יושב ירושלים כתב:בזבחים נ. מבואר להדיא שקרבן זכר הוא חומרא.

ושם מבואר להדיא כי קרבן חטאת חמור מקרבן אשם:

לָא לִכְתֹּב צָפוֹנָה בְּאָשָׁם וְתֵיתֵי מִבִּנְיַן אָב מֵחַטָּאת.
אִיכָּא לְמִפְרַךְ, מַה לְּחַטָּאת שֶׁכֵּן מְכַפֶּרֶת עַל חַיָּבֵי כְּרֵתוֹת.

זה הרי מפורש גם להלכה למעשה בפרק 'כל התדיר' שחטאת קודמת לאשם.
ובאמת לגבי הקדמת זכר לנקבה, מבואר לכאורה בהוריות יג. דאין בזה טעם להקדים, שהרי אמרו שם הטעם ששעיר נשיא קודם לשעירת יחיד הוא משום שזה מלך וזה הדיוט, ולא אמרו להקדים הזכר לנקבה, ולכן לכאורה צדקו דברי הגראי"ל בפירושו השני, שהרי בפירכא לצד השוה עסקינן, דפרכינן גם 'פירכא כל דהו' ולאו דוקא 'קולא וחומרא' [חולין קטו:], וצ"ל דדוקא באדם זכר עדיף מנקבה אבל בבהמה לא מצינו חומר בזה מבזה.

הסוגיא בזבחים נ. דומה להרבה סוגיות הש"ס, בהם מביאים קולות וחומרות, מעלות וחסרונות לכאן ולכאן. ונקט שם שחומרת אשם שהוא בזכר, וחומרת חטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות.

כך שלמעשה אי אפשר להביא ראייה משמעתתא דהתם לכאן או לכאן. מה גם שבסוגיות כגון דא אכן נקטינן לפעמים קולות וחומרות שאינן אלא שינויים מזעריים ובלתי מאפיינים על כלל הדבר, וכעין מה שכתב הגראי"ל

חומר בזכר מבנקבה, וחומר בנקבה מבזכר.
חומר בזכר – שקרבן זכר הוא קרבן מהודר יותר, והיינו שמעתא דאיזהו מקומן;
וחומר בנקבה - שקרבן נקבה הוא קרבן כבד יותר (חשיבותה הכלכלית של הנקבה עולה בהרבה על זו של הזכר; היחס בין הזכרים והנקבות בעדרי הצאן הוא אחד לשלשים בממוצע), והיינו מתניתין דארבעה מחוסרי כפרה.

והרי חטאת בת דנקא ואשם בכסף שקלים? ש"מ שאשם יקר יותר
אולי מפני הגיל שחטאת היא בת שנתה והאיל הוא בשנתו השניה

כדכד כתב:והרי חטאת בת דנקא ואשם בכסף שקלים? ש"מ שאשם יקר יותר
אולי מפני הגיל שחטאת היא בת שנתה והאיל הוא בשנתו השניה

בחטאת אין הלכה של מחיר מסויים וכשר אף בדנקא, משא"כ באשם שהתורה אמרה בכסף שקלים ואינו כשר בשוה פחות מכך, ופ'.

נכון אבל לא יוצדק לומר חטאת בת דנקא אם תמיד נקבה יקרה יותר מזכר

כדכד כתב:נכון אבל לא יוצדק לומר חטאת בת דנקא אם תמיד נקבה יקרה יותר מזכר

מה אתה רוצה שיאמרו?

לא הבנתי את השאלה הזו
אם חטאת עשויה לעלות דנקא יש הצדקה לומר שיש חומרא באשם שאמור לעלות בכסף שקלים לעומתה אבל אם ידוע שנקבה עולה יותר מזכר הרי שלא הגיוני שחטאת תעלה דנקא
מה שאני רוצה להוכיח מזה הוא שנקבה לא יותר יקרה מזכר

כדכד כתב:לא הבנתי את השאלה הזו
אם חטאת עשויה לעלות דנקא יש הצדקה לומר שיש חומרא באשם שאמור לעלות בכסף שקלים לעומתה אבל אם ידוע שנקבה עולה יותר מזכר הרי שלא הגיוני שחטאת תעלה דנקא
מה שאני רוצה להוכיח מזה הוא שנקבה לא יותר יקרה מזכר

א. יש בהמות שמינות ויש כחושות באשם יש חיוב להביא אשם ששוה ב' סלעים לפחות ולכן צריך להביא שמן ובחטאת אין דין כזה ולכן סגי בכחושה ששוה דנקא.
ב. אל תשכח שחטאת בת שנתה ואשם [המדובר שם] הוא בן ב' שנים.

כתיב (מלאכי א)
וְאָרוּר נוֹכֵל, וְיֵשׁ בְּעֶדְרוֹ זָכָר, וְנֹדֵר וְזֹבֵחַ מָשְׁחָת, לַאדֹנָי:

הרב יושב ירושלים!
לגבי סעיף ב בדברי מר -כתבתיו בעצמי לעיל:
quote="כדכד"]והרי חטאת בת דנקא ואשם בכסף שקלים? ש"מ שאשם יקר יותר
אולי מפני הגיל שחטאת היא בת שנתה והאיל הוא בשנתו השניה[/quote]

לגבי סעיף א - אני מסכים לדברי מר שההבדל בין מחירי הבהמות נובע ממשתנים נוספים על היות הבהמה זכר או נקבה אלא שאם עקרונית הנקבה אמורה לעלות יותר קשה לי העובדה שמשתמשים בכך שהיא יכולה להיות זולה יותר כחומרא באשם

כח עליון כתב:כתיב (מלאכי א)
וְאָרוּר נוֹכֵל, וְיֵשׁ בְּעֶדְרוֹ זָכָר, וְנֹדֵר וְזֹבֵחַ מָשְׁחָת, לַאדֹנָי:

אשיינע ראיה!

ביקורת תהיה כתב:

מַה בֵּין שִׁפְחָה לְבֵין כָּל הָעֲרָיוֹת, שֶׁלֹּא שָׁוְתָה לָהֶן לֹא בְּעֹנֶשׁ וְלֹא בְּקָרְבָּן. שֶׁכָּל הָעֲרָיוֹת בְּחַטָּאת, וְשִׁפְחָה בְּאָשָׁם; כָּל הָעֲרָיוֹת בִּנְקֵבָה, וְשִׁפְחָה בְּזָכָר; כָּל הָעֲרָיוֹת אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה שָׁוִין בְּמַכּוֹת וּבְקָרְבָּן, וּבְשִׁפְחָה לֹא הִשְׁוָה לֹא הָאִישׁ לָאִשָּׁה בְּמַכּוֹת, וְלֹא הִשְׁוָה אִשָּׁה לְאִישׁ בְּקָרְבָּן; כָּל הָעֲרָיוֹת עָשָׂה בָּהֶן אֶת הַמְעָרֶה כַּגּוֹמֵר, וְחַיָּב עַל כָּל בִּיאָה וּבִיאָה. זוֹ חֹמֶר הֶחְמִיר בְּשִׁפְחָה, שֶׁעָשָׂה בָּהּ אֶת הַמֵּזִיד כַּשּׁוֹגֵג.

ומכאן תשובה על דברי הרמב"ן סוף פרשת ויקרא, כי קרבן אשם עולה בחומרתו על קרבן חטאת.

פתח ב'תשובה' לדברי הרמב"ן, וסיים ב -

ביקורת תהיה כתב:חומר בזכר מבנקבה, וחומר בנקבה מבזכר.
חומר בזכר – שקרבן זכר הוא קרבן מהודר יותר, והיינו שמעתא דאיזהו מקומן;
וחומר בנקבה - שקרבן נקבה הוא קרבן כבד יותר (חשיבותה הכלכלית של הנקבה עולה בהרבה על זו של הזכר; היחס בין הזכרים והנקבות בעדרי הצאן הוא אחד לשלשים בממוצע), והיינו מתניתין דארבעה מחוסרי כפרה.

כך דרכה של תורה !!

*
ובזה אעתיק מה שקיבלתי מחכם אחד:


א. יש ספרים דלא גרסו כלל כל הקטע במשנה דכריתות 'כל העריות בנקבה ושפחה בזכר', ובספרים שלנו הוא מוקף בסוגריים ונ"ב [בש"ס] 'רש"ק מ"ז'. וכן בברכת הזבח מחקו. וע"ע ב'שימ"ק' שם.

ב. רבינו גרשום פירשו באופן אחר: 'וכל העריות בזכר דמחויב בין זכר בין נקבה והשפחה בנקבה ולא בזכר דאין חיוב בעבד', דלא קאי כלל על הקרבן אלא על המחוייבים בקרבן [ויש לעי' בכוונתו].

ג. אמנם גם אם ננקוט דקאי על הקרבן [וכמו שמשמע בפירש"י] עדיין אין דברי 'בקורת תהיה' מוכרחים. דמש"כ שם (בתגובה ל'עזריאל ברגר') 'מדקתני סיפא 'זה חומר החמיר בשפחה', מכלל דרישא קולי קולי קתני', אמנם כן כתב ב'ערוך לנר' - 'ומה דאמר זו חומר החמיר בשפחה משום דכל הני דקחשיב הם חומרות דעריות', אבל אי"ז מוכרח, דהא לא קתני ברישא 'זו חומר בעריות', ושפיר יש לומר דבכל הני דלעיל יש אמנם מהם 'חומרות' בעריות, אבל יש גם מהם ששפחה ועריות רק שונים זמ"ז, ולאו דווקא ל'קולא' או ל'חומרא'.

ד. הנה האי 'זו חומר החמיר בשפחה שעשה בה את המזיד כשוגג' [בסיפא דמתני' בכריתות], והיינו לעניין חיוב הקרבן, שבשפחה גם המזיד חייב קרבן ובעריות רק השוגג מביא קרבן - וודאי אין הכוונה בזה שזה ממש 'חומרא', שהרי הא דבעריות המזיד אינו מביא קרבן וודאי אי"ז משום שהמזיד קל יותר מהשוגג, ואי"ז אפוא 'קולא' למזיד אלא אדרבה 'חומרא' היא לו, שאינו מתכפר בו, ולא סגי ליה בהכא. וכמו שכבר נתקשה בזה ב'ערוך לנר' - 'ק"ק מה חומרא בשפחה יש בזה וכו' והרי גם בזה קיל שפחה מעריות דבא על ערוה במזיד הוא במיתה או במלקות ואפילו בלא אתרו הוא בכרת ועונשים הללו ודאי חמורים מקרבן וכו' ע"כ צריך לפרושי שעשה בה את המזיד כשוגג שמי שבא עלי' הוא במזיד בקרבן כמו בשוגג ומאי חומרא יש בזה'. אלא בהכרח הכוונה שמכל-מקום יש בזה גם צד של 'חומרא', שהוא 'חייב' קרבן. וגם מה שתירץ ב'ערוך לנר' - 'וי"ל דודאי יש חומרא בשפחה יותר מבעריות במזיד ולא אתרו ביה דאף דחייב בעריות כרת מכ"מ אם עשה תשובה ב"ד של מעלה מוחלין לו כדאמרינן מכות (דף י"ג) ופטור לגמרי ובשפחה אין לו סליחה עד שיביא אשמו' יש לפרש כן, שאי"ז אלא צד של חומרא, אבל וודאי, שבעיקרו של דבר, חטאו של המזיד חמור הוא מחטאו של השוגג, ופשוט. וא"כ אין להוכיח כלל ממשנה זו לגבי 'חטאת ואשם' או 'זכר ונקיבה' איזה מהם חמור יותר באופן כללי, שלא נחת כאן התנא אלא לצדדים מסויימים של 'חומרא וקולא' שיש בשפחה לעומת עריות. וכמו שכבר העירו כן חלק מן המתדיינים ב'פורום', שיש הוכחות לכאן ולכאן.

דודי צח כתב:קיבלתי מחכם אחד.

ועליו אמר קהלת: דִּבְרֵי פִי חָכָם חֵן.

יושב ירושלים כתב:ובאמת לגבי הקדמת זכר לנקבה, מבואר לכאורה בהוריות יג. דאין בזה טעם להקדים, שהרי אמרו שם הטעם ששעיר נשיא קודם לשעירת יחיד הוא משום שזה מלך וזה הדיוט, ולא אמרו להקדים הזכר לנקבה, ולכן לכאורה צדקו דברי הגראי"ל בפירושו השני, שהרי בפירכא לצד השוה עסקינן, דפרכינן גם 'פירכא כל דהו' ולאו דוקא 'קולא וחומרא' [חולין קטו:], וצ"ל דדוקא באדם זכר עדיף מנקבה אבל בבהמה לא מצינו חומר בזה מבזה.

אמנם הלום ראיתי שבכריתות [כו.] פרכו האי פירכא גם ב'חדא מחדא', ואמרו: 'מה ליחיד [הקל] שכן כל קרבנו נקבה', ומוכח להדיא דנקבה קל מזכר.

מסתמא אפשר לבאר גם את זה -
"עולה נקבה שהיא כשרה בבמת יחיד", ע"ז כד:

ביקורת תהיה כתב:קרבן מן החי – מהותו היא הקרבת נפשו של בעל החיים; הקרבה זו אפשר לה שתיעשה בשותפות.
לעומתו קרבן מן הצומח – כל עצמו אינו אלא הקרבת נפשו של המקריב, ולכן עליו להיות של המקריב ביחוד. (שמעתי)

עוד אשאל -
מצינו שהמנחה נקראת בכל מקום קרבן,
האם מצינו גם על קרבן (דהיינו מן החי) לשון של מנחה?

בראשית ד, ד:

וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ:

כמובן, כאן יש הקבלה למנחה של קין שהיא מן הצומח.

יש"כ.
ומקופיא נראה שבנ"ך אכן מופיע 'מנחה' כשם כולל לכל הקרבנות.

אכן, ואפי' קטורת נכללת בשם מנחה
אצל קורח: אל תפן אל מנחתם

יש להוסיף שמנחה במובן הרחב - כל שי ודורון למישהו שהאדם משתעבד ונכנע אליו.
כמו מנחה של יעקב לעשיו בפרשת וישלח.
וכן מנחה שממלכות שונות היו מגישות לשלמה (מ"א ה,א):

וּשְׁלֹמֹה הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל הַמַּמְלָכוֹת מִן הַנָּהָר אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם מַגִּשִׁים מִנְחָה וְעֹבְדִים אֶת שְׁלֹמֹה כָּל יְמֵי חַיָּיו:

וכן מנחה של הושע בן אלה לשלמנסאר מלך אשור במ"ב יז, ג-ד:

עָלָיו עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיְהִי לוֹ הוֹשֵׁעַ עֶבֶד וַיָּשֶׁב לוֹ מִנְחָה: וַיִּמְצָא מֶלֶךְ אַשּׁוּר בְּהוֹשֵׁעַ קֶשֶׁר אֲשֶׁר שָׁלַח מַלְאָכִים אֶל סוֹא מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְלֹא הֶעֱלָה מִנְחָה לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר כְּשָׁנָה בְשָׁנָה וַיַּעַצְרֵהוּ מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּאַסְרֵהוּ בֵּית כֶּלֶא:

ואפילו כשזה לא מוגש לא-ל או למלך מ"ב ח, ט:

וַיֵּלֶךְ חֲזָאֵל לִקְרָאתוֹ וַיִּקַּח מִנְחָה בְיָדוֹ וְכָל טוּב דַּמֶּשֶׂק מַשָּׂא אַרְבָּעִים גָּמָל וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֹּאמֶר בִּנְךָ בֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר הַאֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה: