שו"ת שואל ומשיב מהדורה תניינא חלק ד סימן סא
ראיתי בפר"ח או"ח סימן פ"ג שהביא דברי הב"י שכתב דאף דספק דרבנן לקולא היינו בדיעבד ולא לכתחלה ובפר"ח תמה עליו מכמה מקומות והנני יוסיף לתמוה דהרמב"ן בשורש השני כתב דלכך ספק דרבנן לקולא אף דאיכא לא תסור משום דמחלו חז"ל על גזירתם כדי שלא ישוה לד"ת ע"ש אם כן מוכח דגם לכתחילה מותר והדבר מבואר ודברי הב"י צ"ע.
ולפענ"ד יש לומר דהרמב"ם כפי מה שהוא ס"ל דספק מה"ת מותר רק מדרבנן אסור אם כן אם נימא דגם ספיקא דרבנן לכתחלה אסור אם כן מה בינם לשל תורה ולכך מחלו חז"ל אבל לשיטת הרמב"ן ודעימיה דספק דאורייתא מה"ת אסור א"כ שוב יש לומר דספק דרבנן לכתחלה אסור מדרבנן והיכר שיש בין דאורייתא לדרבנן בדיעבד וגם הרי הרמב"ן דחה דלא שייך לא תסור א"כ שוב יש לומר דספק דרבנן לכתחלה אסור ולא צריך הבדל כלל.
לא הבנתי דבריו
א. מש"כ להוכיח ע"פ דברי הרמב"ן בישוב דעת הרמב"ם שחז"ל מחלו על גזירתם, דמזה מוכח דגם לכתחילה מותר, לכא' הייתי אומר להיפך, דלפי מה שתירץ הרמב"ן שהוא משום דמחלו חז״ל שלא יהא ספיקא בדבריהם לחומרא כבדאורייתא, אם כן יש לומר שלכתחילה ספק דרבנן אסור כמו ספק דאורייתא, ודי במה שיש היכר בין דאורייתא לדרבנן לענין בדיעבד שספק דאורייתא אסור וספק דרבנן מותר.
ב. היכן נחלק הרמב"ן על הרמב"ם בדין ספק דאורייתא אם הוא מה"ת או מדרבנן, מחלוקת זו ידועה כמח' הרשב"א עם הרמב"ם.