הרואה כתב:הגמ' בברכות דף ב:
מסקנת הסוגיא שזמן שעני נכנס לאכול פתו במלח מאוחר מזמן צאת הכוכבים שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן.
ולכאורה מה הנושא בעני שנכנס לאכול פתו במלח, מה שונה זמן העני מזמן שאר בנ"א?
לכאורה מוכח ביאור רש"י בד"ה משהעני "שאין לו נר להדליק בסעודתו", כלומר שאוכל עוד כשיש מעט אור, מה שאין כן בשאר בנ"א שאוכלים אחרי שמחשיך.
והזמן הזה הוא אחרי זמן צאת הכוכבים, יש עדיין אור לעני לאכול בביתו בלי להדליק נר.
איך ר"ת מבאר את הסוגיא?
מישהו מדבר על זה (חייב להיות שדשו בזה, אני לא מוצא כעת)?
נזכרתי עקב אשכול שהוקפץ בסמוך.
הרואה כתב:הגמ' בברכות דף ב:
מסקנת הסוגיא שזמן שעני נכנס לאכול פתו במלח מאוחר מזמן צאת הכוכבים שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן.
ולכאורה מה הנושא בעני שנכנס לאכול פתו במלח, מה שונה זמן העני מזמן שאר בנ"א?
לכאורה מוכח ביאור רש"י בד"ה משהעני "שאין לו נר להדליק בסעודתו", כלומר שאוכל עוד כשיש מעט אור, מה שאין כן בשאר בנ"א שאוכלים אחרי שמחשיך.
והזמן הזה הוא אחרי זמן צאת הכוכבים, יש עדיין אור לעני לאכול בביתו בלי להדליק נר.
איך ר"ת מבאר את הסוגיא?
מישהו מדבר על זה (חייב להיות שדשו בזה, אני לא מוצא כעת)?
נזכרתי עקב אשכול שהוקפץ בסמוך.
אוצר החכמה כתב:אולי אתה מכיר את זה אבל לא כולם. אין זה דומה למי ששואל גמרא מפורשת. ובינינו כולנו לא יודעים גם גמרות מפורשות ולא רק ב"פינות נידחות".
בעל קורא כתב:לא זוכר היכן, אבל ר' משה פיינשטיין מביא ראיה זו שאחר זאת הכוכבים יש עדיין אור הראוי לאכול לאורו (תחפש באגרות משה תשובה בעניין זה).
ויש לציין שתוס' שם מקשה שהעני עצמו מתי קורא ק"ש ומתפלל, ומתרץ שאחר שמגיע צאה"כ יש לו פנאי לקרוא ק"ש ולהתפלל ולאכול פתו אח"כ.
וכיון שהגמרא מסיקה שעני מאוחר מזמן שהכהנים נכנסים, יוצא שאחר צאת הכוכבים שלנו יש פנאי להמתין כמה דקות (עד שיעור דעני) ואח"כ לקרוא ק"ש ולהתפלל ואז עדיין להספיק לאכול באור שנשאר מהשמש.
ביני עמודי גרסי כתב:עדיין לא זכינו להבין:
- איך הוה אמינא בגמרא נהפכת לראיהוכו'.
חשבונות רבים כתב:ביני עמודי גרסי כתב:עדיין לא זכינו להבין:
- איך הוה אמינא בגמרא נהפכת לראיהוכו'.
הדבר היחיד המשכנע בכל האריכות הוא שודאי לרבינו תם היה הסבר בגמרא הזו וכל השאר, אחר המחילה, הוא חבילי קש.
באמת אין תירוצים יותר טובים?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 117 אורחים