מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

מיר וועלן בענטשן

דברי תורה, עיוני שמעתתא, חידושי אגדה וכל פטפוטיא דאורייתא טבין
מנין
הודעות: 603
הצטרף: ב' מאי 18, 2015 2:33 pm

מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי מנין » ב' ינואר 29, 2018 11:35 am

מי שאבותיו (שהיו דוברי אידיש) נהגו לומר בזימון: "רבותי מיר וועלן בענטשן", אם הוא עצמו אינו דובר אידיש, עליו לומר "רבותי נברך" (בהברה "ספרדית" - המדוברת בשפת היום יום) ולא: רבויסי נבורייך (בהברה אשכנזית - כמו בתפילה). שהרי המנהג הוא לקרוא למזומנים בלשון המדוברת ולא בלשון תפילה.

דרומי
הודעות: 9024
הצטרף: ב' פברואר 20, 2017 11:26 am

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי דרומי » ב' ינואר 29, 2018 11:45 am

הזכרתני יהודי חסיד מופלג - ז"ל - שפעם ישב בסעודת ברית עם רבים מבני עדות המזרח, וכיבדו אותו בברכת המזון והוא רצה להתאים עצמו לקהל ולכן אמר "רבותי" בהברה ספרדית ולא כהרגלו, אולם מיד המשיך: "מיר וועלן בענטשן"...

סגי נהור
הודעות: 5644
הצטרף: א' אוגוסט 04, 2013 11:55 pm

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי סגי נהור » ב' ינואר 29, 2018 12:29 pm

דרומי כתב:הזכרתני יהודי חסיד מופלג - ז"ל - שפעם ישב בסעודת ברית עם רבים מבני עדות המזרח, וכיבדו אותו בברכת המזון והוא רצה להתאים עצמו לקהל ולכן אמר "רבותי" בהברה ספרדית ולא כהרגלו, אולם מיד המשיך: "מיר וועלן בענטשן"...

אותם יהודים מבני עדות המזרח מן הסתם היו רגילים לומר בארמית: הב לן ונבריך וכו' - כך שגם הפתיחה "רבותי" לא ממש עזרה להם...

שמש
הודעות: 1578
הצטרף: ג' דצמבר 01, 2015 9:19 pm

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי שמש » ב' ינואר 29, 2018 1:37 pm

סגי נהור כתב:
דרומי כתב:הזכרתני יהודי חסיד מופלג - ז"ל - שפעם ישב בסעודת ברית עם רבים מבני עדות המזרח, וכיבדו אותו בברכת המזון והוא רצה להתאים עצמו לקהל ולכן אמר "רבותי" בהברה ספרדית ולא כהרגלו, אולם מיד המשיך: "מיר וועלן בענטשן"...

אותם יהודים מבני עדות המזרח מן הסתם היו רגילים לומר בארמית: הב לן ונבריך וכו' - כך שגם הפתיחה "רבותי" לא ממש עזרה להם...

אגב, יש הנוהגים לומר רק "ברשותכם" (ועונים "שמים" וממשיכים נברך שאכלנו וכו').

יהודי טבעי
הודעות: 352
הצטרף: ב' מאי 05, 2014 3:03 pm

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי יהודי טבעי » ב' ינואר 29, 2018 2:00 pm

באותו עניין יש לתקן טעות נפוצה, בעיקר אצל אלו שאינם דוברי אידיש שפת אם, שנוהגים לומר 'מיר ווילן בענטשן' שמשמעותו 'אנו רוצים לברך', במקום 'וועלן', שמשמעותו 'הבה נברך'. הכרתי יהודי ת"ח שהיה נוהג לומר למי שאמר כן - ווילסט בענטשן, בענטש! אם אתם רוצים לברך תברכו.

עזריאל ברגר
הודעות: 12907
הצטרף: ג' אוקטובר 14, 2014 3:49 pm
מיקום: בת עין יע"א

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי עזריאל ברגר » ב' ינואר 29, 2018 2:28 pm

שמעתי ממו"ח (הרב אברהם גד ונקרט), שברכת המזון היא דאורייתא, וחז"ל תיקנו שכאשר יש זימון, אז יעשו "הכנה" לברכת המזון ע"י הזימון.
כאשר הזימון הפך להיות חיוב גמור דרבנן, תיקנו חכמי הדורות המאוחרים יותר לעשות "הכנה" לזימון, ו"להזמין" את הקהל לשמוע את הזימון.
אך אם היו עושים גם את ההזמנה הזאת בלה"ק - הרי שלא היה ניכר החילוק בינה לבין הזימון עצמו, והיו צריכים להוסיף עוד "הכנה" להזמנה זו, ואין לדבר סוף.
על כן נהגו לומר את ההזמנה הזאת בלשון לע"ז ולא בלה"ק.

ובזה מובן מה שאדמו"ר הזקן בסידורו כתב בשתי לשונות של לע"ז, ולא בלה"ק: "הב לן ונבריך" או "רבותי מיר וועלן בענטשן".

ועפ"ז אין מקום כלל לנוסח "רבותי נברך".

דמשק
הודעות: 1140
הצטרף: ב' פברואר 27, 2017 9:26 am

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי דמשק » ב' ינואר 29, 2018 2:42 pm

כן מובא בספר אהל יצחק בשם הרה"ק ר"י מווארקא
קבצים מצורפים
ו.png
ו.png (60.47 KiB) נצפה 9223 פעמים

עזריאל ברגר
הודעות: 12907
הצטרף: ג' אוקטובר 14, 2014 3:49 pm
מיקום: בת עין יע"א

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי עזריאל ברגר » ב' ינואר 29, 2018 4:30 pm

דמשק כתב:כן מובא בספר אהל יצחק בשם הרה"ק ר"י מווארקא

יישר כח.

קאצ'קלה
הודעות: 1515
הצטרף: ג' נובמבר 20, 2012 8:26 pm

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי קאצ'קלה » ב' ינואר 29, 2018 5:15 pm

יהודי טבעי כתב:באותו עניין יש לתקן טעות נפוצה, בעיקר אצל אלו שאינם דוברי אידיש שפת אם, שנוהגים לומר 'מיר ווילן בענטשן' שמשמעותו 'אנו רוצים לברך', במקום 'וועלן', שמשמעותו 'הבה נברך'. הכרתי יהודי ת"ח שהיה נוהג לומר למי שאמר כן - ווילסט בענטשן, בענטש! אם אתם רוצים לברך תברכו.

אני הכרתי יהודי ת"ח מופלג, ששפת האידיש היתה אצלו שפת אם, ובכל זאת אמר "רבותי, מיר ווילן בענטשן". איני יודע טעמו ונימוקו, אבל יודע אני שלא עשה דבר בלי טעם.

עמקן
הודעות: 1714
הצטרף: ו' יוני 17, 2011 2:48 pm

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי עמקן » ב' ינואר 29, 2018 11:12 pm

מנין כתב:מי שאבותיו (שהיו דוברי אידיש) נהגו לומר בזימון: "רבותי מיר וועלן בענטשן", אם הוא עצמו אינו דובר אידיש, עליו לומר "רבותי נברך" (בהברה "ספרדית" - המדוברת בשפת היום יום) ולא: רבויסי נבורייך (בהברה אשכנזית - כמו בתפילה). שהרי המנהג הוא לקרוא למזומנים בלשון המדוברת ולא בלשון תפילה.

מנא לך. העיקר לומר בלשון המובנת להמסובין. פעם תקנו זה באידיש משום שעמי הארץ לא הבינו לשה"ק. אבל דומני שאפילו ספרדי לא יתקשה להבין הברה אשכנזי, ואין שום ענין בהברה ספרדי.
באפן דומה, בברכונים ישנים בארצות דוברי אנגלית היה כתוב באנגלית: "gentleman we shall say grace". אבל לא נוהגים כן היום, וספק גדול אם אף פעם נהגו כן למעשה.

קאצ'קלה
הודעות: 1515
הצטרף: ג' נובמבר 20, 2012 8:26 pm

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי קאצ'קלה » ג' ינואר 30, 2018 4:54 am

כהמשך למה שכתבתי לעיל אודות מנהגי קצת לומר "מיר ווילן בענטשן", חשוב להביא מקורות שמצאתי כעת בענין זה, מהם ניתן ללמוד שאין כאן מנהג עמי הארץ.
רבי נתן מברסלב כותב בלקוטי עצות:
לקוטי עצות ברסלב.JPG
לקוטי עצות ברסלב.JPG (38.24 KiB) נצפה 9119 פעמים

ורבי ישכר תמר מכריע בעלי תמר לברכות פ"ז ה"א שהוא הנוסח המבורר:
עלי תמר.JPG
עלי תמר.JPG (95.14 KiB) נצפה 9119 פעמים

ישראליק
הודעות: 2116
הצטרף: ב' ספטמבר 03, 2012 8:18 pm

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי ישראליק » ג' ינואר 30, 2018 4:58 am

הרב קאצ'קלה, בהיותי באמצע העתקה ראיתי תגובתך...
והוא רחום...

מוהרנ"ת זצ"ל בליקוטי הלכות מבאר הלשון "מיר ווילן בענטשן" כדלהלן:

ליקוטי הלכות, הלכות ברכת המזון, הלכה ג, אות ו אות ו

וְזֶה בְּחִינַת זִמּוּן שֶׁצָּרִיךְ הֲכָנָה לְבָרֵךְ, כִּי כָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה צָרִיךְ הֲכָנָה וְהַזְמָנָה כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, הַיְנוּ לְהָכִין וּלְהַזְמִין הַלֵּב שֶׁיְּקַבֵּל אוֹר הַנְּקֻדָּה בְּחִינַת וְהָכֵן לְבָבָם אֵלֶיךָ. וְזֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים, שִׁמְעוּ רַבּוֹתַי אָנוּ רוֹצִין לְבָרֵךְ, שֶׁזֶּהוּ בִּשְׁבִיל הַזְמָנָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפּוֹסְקִים. כִּי שְׁמִיעָה בְּלִבָּא תַּלְיָא, הַיְנוּ שֶׁאוֹמְרִים לָהֶם שֶׁיַּטּוּ אָזְנָם וְלִבָּם לְהָכִין הַלֵּב אֶל הַבְּרָכָה כְּדֵי לְקַשֵּׁר הַלֵּב אֶל הַנְּקֻדָּה שֶׁבַּפֶּה שֶׁמִּשָּׁם יוֹצְאִין הַבְּרָכוֹת כַּנַּ"ל. כְּדֵי שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יִתְבַּטֵּל חֶרְפַּת לֵב וְכוּ' כַּנַּ"ל


ולהלן יותר, הלכות ברכת המזון, הלכה ד, אות כ-כא, מבאר כך:
אות כ

וְנַחֲזֹר לְעִנְיַן בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. וְהַכְּלָל, שֶׁעִקַּר מִצְוַת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן הוּא לְגַלּוֹת וּלְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. בְּחִינַת וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה וְכוּ'. וְעִקַּר קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁנִּתְגַּלֶּה בְּעֵת הַשֻּׁלְחָן. שֶׁזֶּה בְּחִינַת כּוֹס שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְכוּ' כַּמְבֹאָר כָּל זֶה לְעֵיל בַּאֲרִיכוּת וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת הַזִּמּוּן, שֶׁכְּשֶׁהֵם שְׁלֹשָׁה אוֹמְרִים נְבָרֵךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ קֹדֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. וְזֶהוּ בִּרְכַּת הַזִּמּוּן. דְּהַיְנוּ קֹדֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן הֵם מַזְמִינִים עַצְמָן לְבָרֵךְ וְאוֹמְרִים נְבָרֵךְ וְכוּ':

וְהָעִנְיָן כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי וְעִקַּר עֲבוֹדָתוֹ הוּא רַק הָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁלַּעֲבֹד אֶת ה' אֵין מִי שֶׁיִּתְפָּאֵר בָּזֶה שֶׁיּוּכַל לְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ. וַאֲפִלּוּ מַלְאָךְ וַאֲפִלּוּ שָׂרָף אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפָּאֵר בָּזֶה שֶׁיּוּכַל לְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ רַק הָעִקָּר הוּא הָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִין שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ תָּמִיד רְצוֹנוֹת חֲזָקִים וְכִסּוּפִין גְּדוֹלִים לַעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ וְכוּ'. (כַּמְבֹאָר שִׂיחָה זֹאת קְצָת בְּסוֹף סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת, עַיֵּן שָׁם) וְיוֹתֵר מִזֶּה שָׁמַעְנוּ מִפִּיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ מִגֹּדֶל מַעֲלַת הָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא עִקַּר עֲבוֹדַת ה'. וְכָל הָעֲבוֹדוֹת תּוֹרָה וּתְפִלָּה וּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים כֻּלָּם כְּלוּלִים בָּזֶה. וְאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְשׁוּם דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה כִּי אִם עַל-יְדֵי זֶה, עַל-יְדֵי רָצוֹן וְחֵשֶׁק וְהִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִין וְגַעְגּוּעִים חֲזָקִים וְלֹא יַרְפֶּה אֶת הָרָצוֹן בְּשׁוּם אֹפֶן, רַק כָּל מַה שֶּׁהַמְנִיעָה מִתְגַּבֶּרֶת בְּיוֹתֵר יִרְאֶה לִגְבֹּר אֶת עַצְמוֹ בְּחֵשֶׁק וְכִסּוּפִין וְגַעְגּוּעִים וּרְצוֹנוֹת חֲזָקִים בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר וְכֵן לְעוֹלָם עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִגְמֹר לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל אֶת הַמִּצְוָה אוֹ הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא רוֹצֶה. וְכֵן אַחַר כָּךְ בִּשְׁאָר עֲבוֹדוֹת וּדְבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁיִּרְצֶה אַחַר כָּךְ עוֹד לַעֲשׂוֹת. יִתְגַּבֵּר גַּם-כֵּן בִּרְצוֹנוֹת חֲזָקִים. וְכָל מַה שֶּׁהַמְנִיעוֹת וְהָעִכּוּבִים וְהַבִּלְבּוּלִים מִתְגַּבְּרִים יוֹתֵר. יִתְגַּבֵּר אֶת עַצְמוֹ בִּרְצוֹנוֹת חֲזָקִים יוֹתֵר עַד שֶׁיּוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְיִזְכֶּה גַּם לְאוֹתָהּ הַמִּצְוָה וְהָעֲבוֹדָה וְכֵן לְעוֹלָם, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם (בְּסִימָן סו) שֶׁהַמְנִיעָה הִוא רַק בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק. וְאִם יִתְגַּבֵּר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵשֶׁק גָּדוֹל כְּפִי הַמְנִיעָה, בְּוַדַּאי יְשַׁבֵּר הַמְנִיעָה. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת לְהִתְגַּבֵּר עַל הַמּוֹנְעִים מֵהַקְּדֻשָּׁה הוּא רַק הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק. וְזֶהוּ עִקַּר הַהִתְפָּאֲרוּת מַה שֶּׁה' יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר עִם כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. שֶׁעִקַּר הַהִתְפָּאֲרוּת מֵהָעַזּוּת וְהָעַקְשָׁנוּת שֶׁלָּהֶם. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה. שֶׁהִיא כְּלַל הַהִתְפָּאֲרוּת כַּנַּ"ל. וְעִקַּר הָעַזּוּת וְהָעַקְשָׁנוּת הוּא בְּהָרָצוֹן שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם שֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס בַּעֲבוֹדַת ה' שֶׁיִּהְיֶה עַקְשָׁן גָּדוֹל בְּרָצוֹן לְבַל יַעֲזֹב וְלֹא יַרְפֶּה אֶת הָרָצוֹן מִשּׁוּם מְנִיעָה בָּעוֹלָם. וְזֶה עִקַּר הָעַקְשָׁנוּת דִּקְדֻשָּׁה. וְזֶה עִקַּר הִתְפָּאֲרוּתוֹ יִתְבָּרַךְ מַה שֶּׁהוּא יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר בַּעֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל, כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר הַהִתְפָּאֲרוּת הוּא רַק מַה שֶּׁה' יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר עִם הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק וְהַכִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. מַה שֶּׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לִבּוֹ בּוֹעֵר תָּמִיד בְּרָצוֹן חָזָק לִזְכּוֹת לַעֲבוֹדַת ה' בֶּאֱמֶת. וְזֶה עִקַּר הִתְפָּאֲרוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, כִּי הָעֲבוֹדָה בְּעַצְמָהּ אֵינָהּ יְקָרָה כָּל כָּךְ, כִּי הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם וְכוּ'. וְאִי אֶפְשָׁר לָנוּ לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה וְלֹא לְהִנָּצֵל מִשּׁוּם עֲבֵרָה כִּי אִם עַל-יְדֵי יְשׁוּעָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בְּכָל יוֹם יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר וְאִלְּמָלֵא הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עוֹזְרוֹ הָיָה נוֹפֵל בְּיָדוֹ. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַהִתְפָּאֲרוּת הוּא רַק בְּהָרָצוֹן מַה שֶּׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל רוֹצֶה בְּרָצוֹן חָזָק לְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ. וּכְפִי הִתְגַּבְּרוּת הָרָצוֹן שֶׁמִּתְגַּבֵּר כָּל אֶחָד לִכְסֹף לַה' יִתְבָּרַךְ בְּרָצוֹן חָזָק, כְּמוֹ כֵן זוֹכֶה לַעֲבוֹדַת ה' וּכְמוֹ כֵן ה' יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר עִמּוֹ, כִּי עִקַּר הַהִתְפָּאֲרוּת הוּא הָעַזּוּת וְהָעַקְשָׁנוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הוּא עַקְשָׁן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת ה' שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הִתְפָּאֲרוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל. וְעִקַּר הָעַקְשָׁנוּת הוּא בְּרָצוֹן, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַהִתְגַּבְּרוּת עַל הַמּוֹנְעִים לִזְכּוֹת לִפְעֹל מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה בַּעֲבוֹדַת ה', כִּי אֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה עַקְשָׁן גָּדוֹל בְּיוֹתֵר בַּעֲבוֹדַת ה', אַף-עַל-פִּי -כֵן בְּוַדַּאי יֵשׁ מְנִיעוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לְשַׁבְּרָם. לְמָשָׁל כְּשֶׁאָדָם צָרִיךְ לִנְסֹעַ לְצַדִּיק אֲמִתִּי וְיֵשׁ לוֹ מְנִיעוֹת רַבּוֹת וַעֲצוּמוֹת, כְּגוֹן מֵחוֹתְנוֹ וְאִשְׁתּוֹ וְאָבִיו וְאִמּוֹ וּשְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם וְכוּ'. וְהוּא מִתְגַּבֵּר וּמִתְחַזֵּק וּמְשַׁבֵּר כָּל הַמְנִיעוֹת הָאֵלּוּ. וַעֲדַיִן יֵשׁ לוֹ מְנִיעוֹת מֵחֲמַת מָמוֹן וְהוּא מְשַׁבֵּר גַּם מְנִיעוֹת אֵלּוּ, כְּגוֹן שֶׁמַּפְקִיר כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ וּמוֹכֵר אוֹ מְמַשְׁכֵּן כְּסוּתוֹ בִּשְׁבִיל לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק אוֹ שֶׁהוֹלֵךְ רַגְלִי, אַף-עַל-פִּי-כֵן אִם מִתְגַּבֶּרֶת מִדַּת הַדִּין חַס וְשָׁלוֹם, לְמָנְעוֹ חַס וְשָׁלוֹם, יְכוֹלִים לְמָנְעוֹ חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי בִּמְנִיעוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא יוּכַל לְשַׁבְּרָם, כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ מְנִיעוֹת רַבּוֹת בָּעוֹלָם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׁבְּרָם, כְּגוֹן תְּפִיסָה בְּכִבְלֵי בַּרְזֶל חַס וְשָׁלוֹם, אוֹ חוֹלַאַת חַס וְשָׁלוֹם, וְכַיּוֹצֵא כָּאֵלֶּה רַבּוֹת חַס וְשָׁלוֹם. וְכֵן לְמָשָׁל בָּעִנְיָן שֶׁאָנוּ עוֹסְקִין בּוֹ לֵילֵךְ וְלִנְסֹעַ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא עִקַּר נִצְחוֹן הַמִּלְחָמָה כַּנַּ"ל. אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן אִם יִהְיֶה הָאָדָם עַקְשָׁן אֶלֶף פְּעָמִים. אִם הַיָּם עוֹמֵד לְפָנָיו וְאֵין לוֹ סְפִינָה לַעֲבֹר בּוֹ וְאֵין בְּיָדוֹ מָעוֹת אוֹ שֶׁאֵין נִמְצָא סְפִינָה כְּלָל אוֹ שֶׁהוּא שְׁעַת מִלְחָמָה חַס וְשָׁלוֹם, וְכַיּוֹצֵא. מַה יּוֹעִיל הָעַקְשָׁנוּת שֶׁלּוֹ, כִּי בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לִקְפֹּץ לְתוֹךְ הַיָּם, כִּי לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה שֶׁה' יִתְבָּרַךְ יִקְרַע בִּשְׁבִילוֹ אֶת הַיָּם, עַל-כֵּן עִקַּר הָעַקְשָׁנוּת הוּא רַק בְּרָצוֹן שֶׁאֵיךְ שֶׁהוּא עַל כָּל פָּנִים לֹא יַחֲלִישׁ אֶת הָרָצוֹן. וַאֲפִלּוּ אִם מוֹנְעִים אוֹתוֹ בַּאֲלָפִים וְרִבְבוֹת מְנִיעוֹת שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׁבְּרָם בְּשׁוּם אֹפֶן, אַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ וְיִרְצֶה בְּכָל פַּעַם בְּרָצוֹן חָזָק יוֹתֵר, כִּי הַחֵשֶׁק וְהָרָצוֹן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה כְּפִי הַמְנִיעָה, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם (בְּסִימָן סו). וְאִם יִהְיֶה עַקְשָׁן בְּהָרָצוֹן לִבְלִי לְהַנִּיחַ אֶת הָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִים דִּקְדֻשָּׁה בְּשׁוּם אֹפֶן אַף אִם מַפִּילִין אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁמַּפִּילִין אוֹתוֹ חַס וְשָׁלוֹם רַחֲמָנָא לִצְלַן, אֲזַי סוֹף כָּל סוֹף בְּוַדַּאי יַעַזְרוֹ ה' יִתְבָּרַךְ לְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל כָּל הַמְנִיעוֹת וְיַזְמִין לוֹ כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לִנְסִיעָה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אוֹ לִשְׁאָר דְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה וְיַחֲזֹר וִיסַיְּעוֹ בְּכָל מִינֵי סִיּוּעוֹת, כִּי הַמְנִיעָה לֹא הָיְתָה כִּי אִם בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק שֶׁהוּא עִקַּר הַנִּסָּיוֹן שֶׁמְּנַסִּין אֶת הָאָדָם אִם יַעֲזֹב וְיַנִּיחַ אֶת הַחֵשֶׁק וְהָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה מֵחֲמַת הַמְנִיעָה וּכְשֶׁהוּא עַקְשָׁן בְּדַעְתּוֹ וְעוֹמֵד בַּנִּסָּיוֹן וְאֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק דִּקְדֻשָּׁה בְּשׁוּם אֹפֶן, אֲזַי בְּוַדַּאי יְשַׁבֵּר אֶת כָּל הַמְנִיעוֹת. וְהַמְנִיעוֹת יִתְהַפְּכוּ לִישׁוּעוֹת שֶׁיַּעַזְרוֹ וְיוֹשִׁיעוֹ ה' יִתְבָּרַךְ וִיסַבֵּב עִמּוֹ סִבּוֹת לְטוֹבָה בְּאֹפֶן שֶׁיִּגְמֹר וְיוֹצִיא אֶל הַפֹּעַל הַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא רוֹצֶה:

נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הָעַקְשָׁנוּת בְּרָצוֹן. וְזֶה עִקַּר הִתְפָּאֲרוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה וְכוּ'. 'כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ ', זֶה בְּחִינַת תְּפִלִּין כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וּתְפִלִּין הֵם הִתְפָּאֲרוּת מַה שֶּׁה' יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר עִם יִשְׂרָאֵל וּמֵשִׂים אוֹתָם כַּחוֹתָם עַל לִבּוֹ וְכוּ'. וְעִקַּר הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁהֵם חוֹתַם הַתְּפִלִּין נַעֲשִׂין עַל-יְדֵי הָאַהֲבָה וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ שִׂימֵנִי כַחוֹתָם וְכוּ', הַיְנוּ תְּפִלִּין הִתְפָּאֲרוּת כַּנַּ"ל, כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה וְכוּ'. כִּי אַהֲבָתֵנוּ וּרְצוֹנֵנוּ אֶצְלְךָ עַזָּה וַחֲזָקָה מְאֹד בְּעַזּוּת וְעַקְשָׁנוּת גָּדוֹל מְאֹד עַל-כֵּן רָאוּי לְךָ לְהִתְפָּאֵר בָּנוּ, כִּי זֶה עִקַּר הַהִתְפָּאֲרוּת כַּנַּ"ל. וְזֶה, כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה. אַהֲבָה הִוא בְּחִינַת רָצוֹן וְחֵשֶׁק וְהִשְׁתּוֹקְקוּת לַה' יִתְבָּרַךְ שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הַהִתְגַּבְּרוּת עַל הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהוּא סִטְרָא דְּמוֹתָא שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַמּוֹנְעִים מִן הַקְּדֻשָּׁה וּכְפִי שֶׁהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהִיא כְּלַל הַמּוֹנְעִים מִתְגַּבֶּרֶת נֶגֶד הָאָדָם, כְּמוֹ כֵן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לְהָאָדָם אַהֲבָה וְהִשְׁתּוֹקְקוּת וְרָצוֹן חָזָק לַה' יִתְבָּרַךְ וּלְהַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת כִּי הַחֵשֶׁק שֶׁהוּא בְּחִינַת אַהֲבָה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה כְּפִי הַמְנִיעָה כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ, כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה. שֶׁהָאַהֲבָה וְהִשְׁתּוֹקְקוּת לַה' יִתְבָּרַךְ וְלַעֲבוֹדָתוֹ הִיא עַזָּה וַחֲזָקָה בְּעַקְשָׁנוּת גָּדוֹל כַּמָּוֶת, הַיְנוּ כְּמוֹ הִתְגַּבְּרוּת הַמְנִיעוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת מָוֶת וְסִטְרָא אָחֳרָא, כִּי כָּל הַמְנִיעוֹת נִמְשָׁכִין מִשָּׁם, הַיְנוּ כְּפִי הַמְנִיעָה כֵּן הָאַהֲבָה וְהַחֵשֶׁק עֹז וְחָזָק. וְזֶהוּ, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה. כְּפִי הַשְּׁאוֹל שֶׁהִיא הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁמַּפֶּלֶת אֶת הָאָדָם חַס וְשָׁלוֹם לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת. וְאִם הָאָדָם לֹא זָכָה לַעֲמֹד כְּנֶגְדָּהּ וְנָפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל. אֲפִלּוּ אִם נָפַל לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת חַס וְשָׁלוֹם, לְסִטְרָא דְּמוֹתָא חַס וְשָׁלוֹם. וְאֵין כֹּחַ בְּיָדוֹ לָצֵאת מִשָּׁם. אִם אַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא עַקְשָׁן בְּדַעְתּוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא עַקְשָׁן בְּהָרָצוֹן שֶׁאַף-עַל-פִּי-כֵן אֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת הָרָצוֹן לְעוֹלָם וְכוֹסֵף בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר לַה' יִתְבָּרַךְ. וְכָל מַה שֶּׁמַּפִּילִין אוֹתוֹ חַס וְשָׁלוֹם יוֹתֵר. הוּא כּוֹסֵף לַה' יִתְבָּרַךְ וְלַעֲבוֹדָתוֹ בְּרָצוֹן חָזָק יוֹתֵר וְיוֹתֵר. כִּי הָרָצוֹן הוּא בְּיָדוֹ בְּוַדַּאי לִכְסֹף עַל כָּל פָּנִים בְּרָצוֹן חָזָק לַה' יִתְבָּרַךְ. וַאֲזַי אִם הוּא עַקְשָׁן גָּדוֹל בְּרָצוֹן יֵשׁ לַה' יִתְבָּרַךְ הִתְפָּאֲרוּת גָּדוֹל מִזֶּה, כִּי עִקַּר הַהִתְפָּאֲרוּת הוּא הָעַזּוּת וְהָעַקְשָׁנוּת שֶׁל הָרָצוֹן. וְעַל-יְדֵי זֶה יִזְכֶּה בְּוַדַּאי סוֹף כָּל סוֹף לִפְעֹל מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ, שִׂימֵנִי כַחוֹתָם וְכוּ'. הַיְנוּ תְּפִלִּין וְהִתְפָּאֲרוּת מַה שֶּׁה' יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר עִם יִשְׂרָאֵל, כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה שֶׁאָנוּ אוֹהֲבִין אֶת ה' יִתְבָּרַךְ בְּחֵשֶׁק נִמְרָץ וְרָצוֹן חָזָק וְאָנוּ מְקַנְּאִין קִנְאַת ה' צְבָאוֹת לְהַגְבִּיר וּלְגַלּוֹת הָאֱמֶת וּלְהַכְנִיעַ הַשֶּׁקֶר אֲפִלּוּ בְּעֹמֶק הַגָּלוּת הַזֶּה שֶׁהִתְגַּבְּרָה עָלֵינוּ מְאֹד מָוֶת וּשְׁאוֹל רַחֲמָנָא לִצְלַן, דְּהַיְנוּ הַסִּטְרָא אָחֳרָא, כִּי כְּפִי הִתְגַּבְּרוּתָם כֵּן הָאַהֲבָה וְהָרָצוֹן חָזָק כַּנַּ"ל. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, כִּי דִּכִּיתָנוּ בִּמְקוֹם תַּנִּים וַתְּכַס עָלֵינוּ בְּצַלְמָוֶת אִם שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹקֵינוּ וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ לְאֵל זָר וְכוּ' כִּי הוּא יוֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת לֵב כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָּל הַיּוֹם וְכוּ'. שֶׁזֶּה נֶאֱמַר עַל הַיְגִיעוֹת שֶׁמִּתְיַגְּעִין בִּשְׁבִיל הַתְּפִלָּה אוֹ שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁעֲדַיִן אֵינוֹ זוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי וְלִפְעֹל מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה, אַף-עַל-פִּי-כֵן הַיְגִיעָה לְבַד מַה שֶּׁמִּשְׁתּוֹקֵק לָזֶה וּמִתְיַגֵּעַ בִּשְׁבִיל זֶה, זֶה בְּעַצְמוֹ הוּא בְּחִינַת קָרְבָּנוֹת, בְּחִינַת כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָּל הַיּוֹם, כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְעַל-כֵּן אָנוּ מְבַקְּשִׁים מֵה' יִתְבָּרַךְ שֶׁבִּזְכוּת הַיְגִיעָה וְהַהֲכָנָה וְהָרָצוֹן לְבַד שֶׁאָנוּ מִשְׁתּוֹקְקִים לַעֲבוֹדָתוֹ וּמִתְיַגְּעִים בְּכַמָּה יְגִיעוֹת בִּשְׁבִיל זֶה, אַף-עַל-פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא זָכִינוּ לַעֲבוֹדָתוֹ בֶּאֱמֶת, אַף-עַל-פִּי-כֵן עַל-יְדֵי זֶה לְבַד נִזְכֶּה לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַמְנִיעוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת מְקוֹם תַּנִּים וְצַלְמָוֶת חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶה, מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וְכוּ'. מַיִם רַבִּים שֶׁהֵם הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְסִטְרִין אָחֳרָנִין שֶׁמֵּהֶם כָּל הַמְנִיעוֹת אֵינָם יְכוֹלִים לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וְהָרָצוֹן, כִּי אָנוּ עַקְשָׁנִים גְּדוֹלִים בְּהָרָצוֹן. וְכָל מַה שֶּׁהַמְנִיעוֹת מִתְגַּבְּרִים בְּיוֹתֵר אָנוּ מִתְגַּבְּרִים בִּרְצוֹנוֹת חֲזָקִים בְּיוֹתֵר, כִּי עִקַּר הַמְנִיעוֹת מִתְגַּבְּרִים רַק לְהַפִּיל אֶת הָאָדָם מִן הָרָצוֹן שֶׁזֶּה עִקַּר הַנִּסָּיוֹן שֶׁל הַמְנִיעָה כַּנַּ"ל. אֲבָל בֶּאֱמֶת הָאַהֲבָה וְהָרָצוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָשָׁה כַמָּוֶת כְּפִי הַמְנִיעָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. וּמַיִם רַבִּים, שֶׁהֵם הַמְנִיעוֹת, אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וְהָרָצוֹן, אַדְּרַבָּא, מִתְגַּבְּרִים בְּכָל פַּעַם בְּרָצוֹן חָזָק וְחֵשֶׁק נִפְלָא בְּיוֹתֵר, כִּי הַמְנִיעָה הִיא בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן בְּוַדַּאי נִזְכֶּה לִפְעֹל מַה שֶּׁאָנוּ רוֹצִים לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ. וְה' יִתְבָּרַךְ יִתְפָּאֵר בָּנוּ תָּמִיד בִּבְחִינַת שִׂימֵנִי כַחוֹתָם וְכוּ' כַּנַּ"ל:

~ אות כא

וְזֶה בְּחִינַת שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ. יָמִין הוּא בְּחִינַת אַהֲבָה וְחֵשֶׁק. עַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הַהִתְגַּבְּרוּת עַל הָאוֹיְבִים וְהַשּוֹנְאִים שֶׁהֵם הַמּוֹנְעִים. וְזֶה בְּחִינַת עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ. שַׁחַל וָפֶתֶן וּכְפִיר וְתַנִּין הֵם קְלִפּוֹת וְסִטְרִין אָחֳרָנִין שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמּוֹנְעִים מִן הַקְּדֻשָּׁה הַמּוֹנְעִים וּמִתְפַּשְּׁטִים עַל דֶּרֶךְ הַקֹּדֶשׁ כְּמוֹ נְחָשִׁים וּכְפִירִים וְתַנִּינִים וְאֵינָם מַנִּיחִים שׁוּם אָדָם לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ. וּמַבְטִיחַ הַכָּתוּב לָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁיּוּכַל לִדְרֹךְ עֲלֵיהֶם וּלְרָמְסָם וּלְבַטְּלָם עַל-יְדֵי הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק דִּקְדֻשָּׁה בִּבְחִינַת עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ וְכוּ' כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ. 'חָשַׁק' דַּיְקָא. שֶׁעִקַּר הַהִתְגַּבְּרוּת עֲלֵיהֶם הוּא עַל-יְדֵי הַחֵשֶׁק וְהָרָצוֹן כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן קֹדֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן שֶׁאָז צְרִיכִים לְגַלּוֹת הַהִתְפָּאֲרוּת כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי זֶה. עַל-כֵּן אוֹמְרִים בִּרְכַּת הַזִּמּוּן, דְּהַיְנוּ נְבָרֵךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ שֶׁהוּא הֲכָנָה וְהַזְמָנָה לְהַמִּצְוָה שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן שֶׁאָנוּ רוֹצִים לְקַיֵּם שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת רָצוֹן וְהִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁאָנוּ מוֹדִיעִים בְּפִינוּ שֶׁאָנוּ רוֹצִים לְקַיֵּם מִצְווֹתָיו יִתְבָּרַךְ, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁאוֹמְרִים נְבָרֵךְ וְכוּ'. וְזֶהוּ עִקַּר הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר בָּנוּ, כִּי עִקַּר הַהִתְפָּאֲרוּת הוּא הָרָצוֹן כַּנַּ"ל. וְעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הִתְגַּלּוּת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר מִצְוַת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָנוּ אוֹמְרִים קֹדֶם כָּל מִצְוָה, הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת תְּפִלִּין אוֹ צִיצִית וְכַיּוֹצֵא. כִּי זֶה בְּחִינַת רָצוֹן שֶׁאָנוּ מוֹדִיעִים וּמְגַלִּים בְּפִינוּ רְצוֹנֵנוּ וְכָסְפֵּנוּ הֶחָזָק לְקַיֵּם מִצְווֹתָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי אֵין לָנוּ כֹּחַ לְקַיֵּם מִצְווֹתָיו יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי רַק אָנוּ אוֹמְרִים אָנוּ מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לְקַיֵּם הַמִּצְוָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת רָצוֹן. וַאֲזַי הַמִּצְוָה נַעֲשֵׂית מִמֵּילָא בְּסִיּוּעַ ה' יִתְבָּרַךְ, כִּי הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ. וְהַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעִקַּר עֲבוֹדָתֵנוּ הוּא הָרָצוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת מַה שֶּׁאוֹמְרִים הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן וְכוּ'. וּמֵחֲמַת שֶׁבִּשְׁעַת אֲכִילָה שֶׁאָז צְרִיכִין לְגַלּוֹת הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁזֶּהוּ עִקַּר קְדֻשַּׁת הָאֲכִילָה. וְאָז בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה הוּא עִדַּן קְרָבָא. כִּי סִטְרָא אָחֳרָא קָאֵים עַל פְּתוֹרָא דְבַּר -נַשׁ לְקַטְרָגָא לֵהּ, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ. וְרוֹצֶה לְהִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם כְּדֵי לְבַטֵּל הַהִתְפָּאֲרוּת חַס וְשָׁלוֹם. עַל-כֵּן תִּקְּנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּרְכַּת הַזִּמּוּן, כִּי עַל-יְדֵי הַהַזְמָנָה לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הָרָצוֹן, עַל-יְדֵי זֶה זֶה מִתְגַּבְּרִין עַל הַסִּטְרָא אָחֳרָא וּמְגַלִּין הַהִתְפָּאֲרוּת, כִּי עִקַּר הַהִתְפָּאֲרוּת הוּא בְּרָצוֹן כַּנַּ"ל. וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁזֶּהוּ עִקַּר מִצְוַת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן כַּנַּ"ל. וְכֵן מְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת שֶׁעַל-יְדֵי הַהַזְמָנָה לִדְבַר מִצְוָה שֶׁבִּקְדֻשָּׁה מְגָרְשִׁין הַסִּטְרָא אָחֳרָא, הַיְנוּ כַּנַּ"ל. כִּי הַהַזְמָנָה הִוא בְּחִינַת רָצוֹן שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הַהִתְגַּבְּרוּת עֲלֵיהֶם כַּנַּ"ל

ישראליק
הודעות: 2116
הצטרף: ב' ספטמבר 03, 2012 8:18 pm

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי ישראליק » ג' ינואר 30, 2018 5:00 am

קאצ'קלה כתב:כהמשך למה שכתבתי לעיל אודות מנהגי קצת לומר "מיר ווילן בענטשן", חשוב להביא מקורות שמצאתי כעת בענין זה, מהם ניתן ללמוד שאין כאן מנהג עמי הארץ.
רבי נתן מברסלב כותב בלקוטי עצות:
לקוטי עצות ברסלב.JPG

ורבי ישכר תמר מכריע בעלי תמר לברכות פ"ז ה"א שהוא הנוסח המבורר:
עלי תמר.JPG


נא לציין המקור בליקוטי עצות, כי חפשתי בליקוטי הלכות אחרי הלשון הזאת ולא מצאתיו

תודה

קאצ'קלה
הודעות: 1515
הצטרף: ג' נובמבר 20, 2012 8:26 pm

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי קאצ'קלה » ג' ינואר 30, 2018 5:09 am

ישראליק כתב:נא לציין המקור בליקוטי עצות, כי חפשתי בליקוטי הלכות אחרי הלשון הזאת ולא מצאתיו
תודה

אני ראיתיו בספר שנקרא 'ליקוטי עצות המשולש' עמ' עו [בשולי העמ' רשום 162].

מנין
הודעות: 603
הצטרף: ב' מאי 18, 2015 2:33 pm

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי מנין » ג' ינואר 30, 2018 2:45 pm

עמקן כתב:
מנין כתב:מי שאבותיו (שהיו דוברי אידיש) נהגו לומר בזימון: "רבותי מיר וועלן בענטשן", אם הוא עצמו אינו דובר אידיש, עליו לומר "רבותי נברך" (בהברה "ספרדית" - המדוברת בשפת היום יום) ולא: רבויסי נבורייך (בהברה אשכנזית - כמו בתפילה). שהרי המנהג הוא לקרוא למזומנים בלשון המדוברת ולא בלשון תפילה.

מנא לך. העיקר לומר בלשון המובנת להמסובין. פעם תקנו זה באידיש משום שעמי הארץ לא הבינו לשה"ק. אבל דומני שאפילו ספרדי לא יתקשה להבין הברה אשכנזי, ואין שום ענין בהברה ספרדי.
באפן דומה, בברכונים ישנים בארצות דוברי אנגלית היה כתוב באנגלית: "gentleman we shall say grace". אבל לא נוהגים כן היום, וספק גדול אם אף פעם נהגו כן למעשה.

כמובן, לא התכוונתי שיש ענין דוקא לומר במבטא ספרדי. התכוונתי שהיחס לאמירה זו אמור להיות לא כתחילת הברכה, אלא קריאה לאנשים להצטרף לזימון, ולכן אין שום סיבה שזה לא יהיה בהברה ספרדית.
הרי אם חלק מהמסובין גמרו את הסעודה וישאלו את חבריהם אם הם רוצים כבר לברך, הם יאמרו זאת בהברה ספרדית. וה"ה ב"רבותי נברך"

כרמי שלי
הודעות: 658
הצטרף: א' אוגוסט 06, 2017 4:38 pm

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי כרמי שלי » ב' פברואר 05, 2018 8:17 am

דומני שאף בדברי חולין ישנם תיבות רבות שרגילים להגותן בהברה אשכנזית - ו'רבוֹתי' אחת מהן.
השאלה היא, האם לחלק הדבקים ולומר 'נברך' בהברה הספרדית המדוברת (זה לא נשמע כה תלוש, כך מדברים..)

אTKH
הודעות: 165
הצטרף: ש' ינואר 08, 2011 11:13 pm

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי אTKH » ב' פברואר 05, 2018 10:42 am

עזריאל ברגר כתב: שברכת המזון היא דאורייתא, וחז"ל תיקנו שכאשר יש זימון, אז יעשו "הכנה" לברכת המזון ע"י הזימון.

כמדומה שברכת הזימון אף היא דאו', וגם אינה 'הכנה' לברהמ"ז, אלא תוספת ברכה.

כדכד
הודעות: 8392
הצטרף: ה' פברואר 09, 2017 11:30 am

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי כדכד » ב' פברואר 05, 2018 12:07 pm

ברכת הזימון דאורייתא? מניין?

כרמי שלי
הודעות: 658
הצטרף: א' אוגוסט 06, 2017 4:38 pm

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי כרמי שלי » ו' פברואר 16, 2018 10:58 am

טור או"ח סי' קפח ס"ו בשם הראב"ד

הפשטן
הודעות: 987
הצטרף: א' יוני 11, 2017 1:43 pm

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי הפשטן » ש' פברואר 17, 2018 9:11 pm

לא צריך להרחיק לנדוד עד לטור בשם הראב"ד - כדי להוכיח שברכת הזימון היא מהתורה. זו תוספתא מפורשת, וברייתא מפורשת, וגמרא מפורשת, ולא מצאתי שום תנא או אמורא - שחולק וסובר - שחובת הזימון היא רק מדרבנן.

התוספתא היא בברכות ו א: "ברכת הזימון (נ"א המזון) מן התורה, שנאמר - ואכלת ושבעת וברכת - זו ברכת הזימון, (וברכת) את ד' אלוקיך - זו ברכה ראשונה, על הארץ - זו ברכת הארץ, הטובה - זו [ברכת בונה] ירושלים".

הברייתא היא בברכות מח ע"ב: "ת"ר, מנין לברכת המזון מן התורה, שנאמר - ואכלת ושבעת וברכת - זו ברכת הזן, את ד' אלוקיך - זו ברכת הזימון וכו'. רבי אומר: ברכת הזימון - מגדלו ל-ד' אתי".

הגמ' היא שם מה ע"א: "שלושה שאכלו כאחת חייבין לזמן וכו'. גמ': מה"מ, אמר רב אסי - דאמר קרא - גדלו ל-ד' אתי ונרוממה שמו יחדיו. רבי אבהו אמר - מהכא - כי שם ד' אקרא הבו גודל לאלוקינו". וז"ל רש"י שם: "מה"מ דשלשה ראויים לברכת צירוף? [דאמר קרא] גדלו ל-ד' אתי - הרי שלשה, וכן אֶקְרָא הבו גודל - היחיד אומר לשנים", עכ"ל. (ואגב, המשותף לשני פסוקי התורה שמהם למדה הגמ' שם (בדף מה ע"א) את חיוב ברכת הזימון - הוא, שבכל אחד מהם קיימות שתי תיבות: "גודל", ו"שם" (הכוונה לשם השם). וצ"ע למה בגמ' שם ע"ב מובא "בעשרה וכו' דבעי לאדכורי שם שמים", אלמא החובה להזכיר את השם - היא רק כשמזמנים בעשרה - אבל כשמזמנים בשלושה לא מזכירים. וכן מוכח משם נ ע"א: "ב-ג' דליכא שם שמים").

דמשק
הודעות: 1140
הצטרף: ב' פברואר 27, 2017 9:26 am

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי דמשק » ש' פברואר 17, 2018 11:02 pm

ריטב"א ברכות מה.
קבצים מצורפים
ריטב''א.png
ריטב''א.png (16.27 KiB) נצפה 8813 פעמים

עזריאל ברגר
הודעות: 12907
הצטרף: ג' אוקטובר 14, 2014 3:49 pm
מיקום: בת עין יע"א

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי עזריאל ברגר » ש' פברואר 17, 2018 11:07 pm

דמשק כתב:כן מובא בספר אהל יצחק בשם הרה"ק ר"י מווארקא

עכ"פ כאן באמת לא כתב אם ברכת הזימון דאורייתא או דרבנן, ואת"מ.

נ.ב. מעניין שאף אדה"ז בשולחנו (סי' קצב) התחמק מלדון בשאלה זו.
נערך לאחרונה על ידי עזריאל ברגר ב ש' פברואר 17, 2018 11:11 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

משולש
הודעות: 5562
הצטרף: ה' יוני 06, 2013 2:54 pm

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי משולש » ש' פברואר 17, 2018 11:10 pm

אצל האשכנזים עונים המסובים למזמן "יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם" בלשון הקודש, (ובהברה אשכנזית כמובן) למרות שזה עדיין חלק מההזמנה לזימון ולא הזימון עצמו.

הפשטן
הודעות: 987
הצטרף: א' יוני 11, 2017 1:43 pm

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי הפשטן » א' פברואר 18, 2018 12:41 am

דמשק כתב:ריטב"א ברכות מה.

פשיטא.
עכ"פ, אחרי שהבאתי מקורות ברורים מפסוקי התורה לברכת הזימון, וכן מקורות ברורים ממסכת ברכות לזה שברכת הזימון היא "מהתורה" (כלשון התוספתא והברייתא), דייקתי בלשוני וכתבתי: "ולא מצאתי שום תנא או אמורא - שחולק וסובר - שחובת הזימון היא רק מדרבנן".
אבל נכון שיש ראשונים (כגון הריטב"א) הסוברים כי יש מי, שחולק על התוספתא ועל ת"ק דברייתא, ושסובר שברכת הזימון היא מדרבנן.

הפשטן
הודעות: 987
הצטרף: א' יוני 11, 2017 1:43 pm

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי הפשטן » א' פברואר 18, 2018 12:47 am

משולש כתב:אצל האשכנזים עונים המסובים למזמן "יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם" בלשון הקודש, (ובהברה אשכנזית כמובן) למרות שזה עדיין חלק מההזמנה לזימון ולא הזימון עצמו.

פשיטא שיאמרו בלשון הקודש, שהרי לא רוצים לשנות מלשון תהלים - שכתוב בלה"ק, ואינני יודע מה רצית לומר - האמנם לשבחם שלא מתרגמים את הפסוק ללע"ז?

דמשק
הודעות: 1140
הצטרף: ב' פברואר 27, 2017 9:26 am

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי דמשק » א' פברואר 18, 2018 1:01 am

הפשטן כתב:
דמשק כתב:ריטב"א ברכות מה.

פשיטא.
עכ"פ, אחרי שהבאתי מקורות ברורים מפסוקי התורה לברכת הזימון, וכן מקורות ברורים ממסכת ברכות לזה שברכת הזימון היא "מהתורה" (כלשון התוספתא והברייתא), דייקתי בלשוני וכתבתי: "ולא מצאתי שום תנא או אמורא - שחולק וסובר - שחובת הזימון היא רק מדרבנן".
אבל נכון שיש ראשונים (כגון הריטב"א) הסוברים כי יש מי, שחולק על התוספתא ועל ת"ק דברייתא, ושסובר שברכת הזימון היא מדרבנן.

לא הבנתי כ"כ את החלוקה. לדידי פרשנות הפסוקים והגמרות מסורה לראשונים.

הפשטן
הודעות: 987
הצטרף: א' יוני 11, 2017 1:43 pm

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי הפשטן » א' פברואר 18, 2018 1:11 am

הראשונים עצמם חלוקים בזה, שהרי יש הסוברים שברכת הזימון היא מהתורה (כמובא בטור בשם הראב"ד).

מה שהתכוונתי להגיד בדבריי הקודמים הוא, שמלשון הברייתא בברכות מח ע"ב משמע לכאורה, דלא כריטב"א, אלא דהלימוד - שנלמד מדכתיב גדלו ל-ד' אתי - הוא מקור מפורש מדאורייתא ("מהתורה") ולא אסמכתא בעלמא.
והילך לשון הברייתא שם: "ת"ר, מנין לברכת המזון מן התורה, שנאמר - ואכלת ושבעת וברכת - זו ברכת הזן, את ד' אלוקיך - זו ברכת הזימון, על הארץ - זו ברכת הארץ, הטובה - זו [ברכת] בונה ירושלים וכו', רבי אומר: ברכת הזימון - מגדלו ל-ד' אתי".
אבל לפי הריטב"א נצטרך לכאורה להידחק ולומר, שרבי חולק על ת"ק - בתרתי: פעם אחת - בשאלה מהו הפסוק המלמד את חובת הזימון (שלדעת ת"ק הוא הפסוק "את ד' אלוקיך" אבל לדעת רבי הוא הפסוק "גדלו ל-ד' אתי"), ופעם שני' - בשאלה האם הפסוק הוא מקור מדאורייתא או אסמכתא בעלמא. אבל מלשון הברייתא משמע לכאורה שרבי חולק, רק בשאלה הראשונה - מהו הפסוק, אבל לא חולק על כך - שהפסוק (יהא אשר יהא) הוא מקור מדאורייתא - וכדעת ת"ק.

וכמובן בכל זה לא התכוונתי ח"ו לרמוז שאנחנו רשאים לחלוק על ראשונים, דהא פשיטא - דאם קבלה - נקבל (אע"פ שהראב"ד המובא בטור חולק), אבל אם לדין - יש תשובה - שאותה הבאתי מתוך מה שמשמע לכאורה מהברייתא (אם מתעלמים מדברי ראשונים).

בין כך ובין כך, וגם אם (משום מה) נכריע - לא כראב"ד המובא בטור - אלא כדברי הריטב"א (על אף הדוחק-לכאורה שבדבריו), דבר אחד בטוח: לא צריך להרחיק לנדוד עד לטור בשם הראב"ד - כדי להוכיח שיש מי שסובר שברכת הזימון היא מהתורה, כי זו תוספתא מפורשת (ברכות פרק ו ה"א), וברייתא מפורשת (למשל ת"ק בברכות מח ע"ב).
נערך לאחרונה על ידי הפשטן ב א' פברואר 18, 2018 9:59 am, נערך 2 פעמים בסך הכל.

דמשק
הודעות: 1140
הצטרף: ב' פברואר 27, 2017 9:26 am

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי דמשק » א' פברואר 18, 2018 1:36 am

לגופו של ענין כשיטת הריטב"א כ"ה שיטת רוב הראשונים ורוב הפוסקים, (ועי' פנ"י שם שאכן תלה זאת במחלו' ת"ק ורבי).

הפשטן
הודעות: 987
הצטרף: א' יוני 11, 2017 1:43 pm

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי הפשטן » א' פברואר 18, 2018 1:37 am

דמשק כתב:לגופו של ענין כשיטת הריטב"א כ"ה שיטת רוב הראשונים ורוב הפוסקים.

איזה עוד ראשונים למשל? חוץ מריטב"א כמובן.

דמשק כתב:ועי' פנ"י שם שאכן תלה זאת במחלו' ת"ק ורבי.

כבר בתגובתי הקודמת ביארתי, מהו הדוחק לכאורה שבפירוש זה (עי' שם בד"ה: "אבל לפי הריטב"א נצטרך לכאורה להידחק ולומר").

דמשק
הודעות: 1140
הצטרף: ב' פברואר 27, 2017 9:26 am

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי דמשק » א' פברואר 18, 2018 1:46 am

רא"ה, מאירי, ר"ן מגילה כג:, ובא"ר סי' קצ"ט כתב שכן משמע בדעת התוס'

הפשטן
הודעות: 987
הצטרף: א' יוני 11, 2017 1:43 pm

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי הפשטן » א' פברואר 18, 2018 2:27 am

דמשק כתב:רא"ה, מאירי, ר"ן מגילה כג:, ובא"ר סי' קצ"ט כתב שכן משמע בדעת התוס'


לגופו של עניין: לא צריך להרחיק לנדוד עד לטור בשם הראב"ד - כדי להוכיח שיש מי שסובר שברכת הזימון היא מהתורה, כי זו תוספתא מפורשת - בברכות פרק ו ה"א, וברייתא מפורשת - למשל בברכות מח ע"ב - לפחות לדעת ת"ק.

ומלשון הברייתא שם משמע לכאורה, דלא כדברי הראשונים שציינת, אלא דהלימוד - שנלמד (למשל ע"י רבי החולק על ת"ק) מדכתיב גדלו ל-ד' אתי - הוא מקור מפורש מדאורייתא ("מהתורה") ולא אסמכתא בעלמא.

וכמובן בכל זה לא התכוונתי לרמוז שאנחנו ח"ו רשאים לחלוק על ראשונים, דהא פשיטא - דאם קבלה - נקבל (אע"פ שהראב"ד המובא בטור חולק), אבל אם לדין - יש תשובה - שאותה הבאתי מתוך מה שמשמע לכאורה מהברייתא (אם מתעלמים מדברי ראשונים).

ולכל זה רמזתי, כשבתחילת הודעתי הראשונה שבאשכול כתבתי "לא מצאתי שום תנא או אמורא - ש[מדבריו לבדם ללא פירוש הראשונים מוכח שהוא] חולק וסובר - שחובת הזימון היא רק מדרבנן"; מה שאין כן, לדיעה שחובת הזימון היא מדאורייתא - יש ראי' מפורשת מדברי חכמי הש"ס (כגון מתוספתא דברכות פרק ו ה"א ומדברי ת"ק דברייתא דבברכות מח ע"ב) - ואף אחד מהראשונים לא חלק על כך (שלדיעה זו יש ראי' מפורשת מדברי חכמי הש"ס הנ"ל), ולכן - כדי להביא ראי' לדיעה זו - לא צריך להרחיק לנדוד עד לטור בשם הראב"ד.

משולש
הודעות: 5562
הצטרף: ה' יוני 06, 2013 2:54 pm

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי משולש » א' פברואר 18, 2018 11:11 am

הפשטן כתב:
משולש כתב:אצל האשכנזים עונים המסובים למזמן "יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם" בלשון הקודש, (ובהברה אשכנזית כמובן) למרות שזה עדיין חלק מההזמנה לזימון ולא הזימון עצמו.

פשיטא שיאמרו בלשון הקודש, שהרי לא רוצים לשנות מלשון תהלים - שכתוב בלה"ק, ואינני יודע מה רצית לומר - האמנם לשבחם שלא מתרגמים את הפסוק ללע"ז?

אמרתי כנגד אלו שרצו שיאמרו ההזמנה דווקא בלע"ז או במבטא עברי ישראלי - ספרדי (ולפי המסורת שלנו המבטא העברי הוא גם לע"ז).

הפשטן
הודעות: 987
הצטרף: א' יוני 11, 2017 1:43 pm

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי הפשטן » א' פברואר 18, 2018 12:36 pm

משולש כתב:ולפי המסורת שלנו המבטא העברי הוא גם לע"ז

בטח התכוונת "המבטא הישראלי" - שהוא לכאורה נחשב לע"ז, אבל המבטא "העברי", אינו המבטא הישראלי, אלא הוא קודש קדשים, כי הוא המבטא של אברהם העברי, ושל יוסף נער עברי, ושל יונה שהעיד על עצמו עברי אנכי, ושל בנות-ישראל בזמן השעבוד במצרים שלא שינו את לשונן ושעליהן כתוב כי לא כמצריות העבריות, וכיו"ב.

משולש כתב:
הפשטן כתב:
משולש כתב:אצל האשכנזים עונים המסובים למזמן "יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם" בלשון הקודש, (ובהברה אשכנזית כמובן) למרות שזה עדיין חלק מההזמנה לזימון ולא הזימון עצמו.

פשיטא שיאמרו בלשון הקודש, שהרי לא רוצים לשנות מלשון תהלים - שכתוב בלה"ק, ואינני יודע מה רצית לומר - האמנם לשבחם שלא מתרגמים את הפסוק ללע"ז?

אמרתי כנגד אלו שרצו שיאמרו ההזמנה דווקא בלע"ז או במבטא עברי ישראלי - ספרדי.

ואני אמרתי, על זה שכתבת "אצל האשכנזים עונים המסובים למזמן 'יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם' בלשון הקודש", עד כאן לשונך, ועל זה תמהתי: מה רבותא בזה שאומרים את הפסוק בלה"ק, וכי מישהו מצפה - מאשכנזי הדורש בפני קהל ספרדי - שיתרגם פסוקים ללע"ז?
ואגב: תמיהתי נשארת בעינה, גם אם נכלול בתוך הלע"ז את ההברה הישראלית (שבה למשל הופכים, בתיבות "מעתה ועד עולם" - את כל הקמצי"ם לפתחי"ם כמנהג הספרדים - ואת כל העייני"ן לאלפי"ן ואת האות ו' לאות בי"ת רפוי' כמנהג האשכנזים, שבזה - אינו הברה אשכנזית וגם אינו הברה ספרדית - אלא הברה ישראלית שלכאורה נחשבת כלע"ז), שהרי הואיל ואין לצפות שיתחילו לתרגם פסוקים ללע"ז יידישאי למשל, אז מאותה סיבה גם אין לצפות שיתחילו לתרגם פסוקים ללע"ז ישראלי, וזה היה שורש תמיהתי (מה הרבותא שאומרים פסוקים בלה"ק מבלי לתרגמם ללע"ז).

(ומ"מ לדינא, ודאי אין חשש באמירת פסוקים בלע"ז, כגון ביוונית או ביידיש וכדומה, דהא קיימא לן הלכה למעשה ללא חולק, שמי שקרא שמע [לאפוקי ברכת כהנים] בלע"ז, יצא ידי חובה. וכ"ש הכא, שאינו מתכוין לצאת ידי חובה, שהרי זו הזמנה בעלמא. וכ"ש במבטא ישראלי, אשר אפשר שאינו לע"ז גמור, שהרי מצינו במסכת ברכות פרק אין עומדין: "דבי רבי אליעזר בן יעקב קורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין", וממילא מי שלמשל מתכוון לומר "עולם" אבל משתבש ואומר "עולם" במבטא ישראלי, אז לכאורה יוכל להיחשב כמדבר בלה"ק, אליבא דבי רבי אליעזר בן יעקב אליבא דהספרדים).
נערך לאחרונה על ידי הפשטן ב א' פברואר 18, 2018 2:04 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

משולש
הודעות: 5562
הצטרף: ה' יוני 06, 2013 2:54 pm

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי משולש » א' פברואר 18, 2018 1:59 pm

הפשטן כתב: ועל זה תמהתי: מה רבותא בזה שאומרים את הפסוק בלה"ק, וכי מישהו מצפה - מאשכנזי הדורש בפני קהל ספרדי - שיתרגם פסוקים ללע"ז?


נראה שלא קראת את ההודעה הראשונה באשכול:

מנין כתב:מי שאבותיו (שהיו דוברי אידיש) נהגו לומר בזימון: "רבותי מיר וועלן בענטשן", אם הוא עצמו אינו דובר אידיש, עליו לומר "רבותי נברך" (בהברה "ספרדית" - המדוברת בשפת היום יום) ולא: רבויסי נבורייך (בהברה אשכנזית - כמו בתפילה). שהרי המנהג הוא לקרוא למזומנים בלשון המדוברת ולא בלשון תפילה.

הפשטן
הודעות: 987
הצטרף: א' יוני 11, 2017 1:43 pm

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי הפשטן » א' פברואר 18, 2018 2:09 pm

משולש כתב:
הפשטן כתב: ועל זה תמהתי: מה רבותא בזה שאומרים את הפסוק בלה"ק, וכי מישהו מצפה - מאשכנזי הדורש בפני קהל ספרדי - שיתרגם פסוקים ללע"ז?


נראה שלא קראת את ההודעה הראשונה באשכול:

מנין כתב:מי שאבותיו (שהיו דוברי אידיש) נהגו לומר בזימון: "רבותי מיר וועלן בענטשן", אם הוא עצמו אינו דובר אידיש, עליו לומר "רבותי נברך" (בהברה "ספרדית" - המדוברת בשפת היום יום) ולא: רבויסי נבורייך (בהברה אשכנזית - כמו בתפילה). שהרי המנהג הוא לקרוא למזומנים בלשון המדוברת ולא בלשון תפילה.


בוודאי קראתי מלכתחילה, עוד לפני שהגבתי לך בראשונה.
בשלמא להגיד "רבותי נברך", אינו פסוק (וגם אינו מטבע שטבעו חז"ל), ולכן לכאורה אין עדיפות להגיד דווקא ביידיש ולא בישראלית, וא"כ פותח האשכול שאל, אולי בכל זאת יש עדיפות לומר בישראלית כי היא הלשון המדוברת.
אבל אני תמהתי, מה הרבותא במה שאמרת שנהגו לומר את הפסוק יהי שם וגומר בלה"ק, וכלשוני:
"וכי מישהו מצפה - מאשכנזי הדורש בפני קהל ספרדי - שיתרגם פסוקים ללע"ז?...הואיל ואין לצפות שיתחילו לתרגם פסוקים ללע"ז יידישאי למשל, אז מאותה סיבה גם אין לצפות שיתחילו לתרגם פסוקים ללע"ז ישראלי, וזה היה שורש תמיהתי (מה הרבותא שאומרים פסוקים בלה"ק מבלי לתרגמם ללע"ז)".

משולש
הודעות: 5562
הצטרף: ה' יוני 06, 2013 2:54 pm

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי משולש » א' פברואר 18, 2018 5:05 pm

עכ"פ רואים שאין צריך הזמנה בלע"ז דווקא ואפשר לומר פסוק או פתגם או כל דרך שרוצים להזמין. ודלא כסברת פותח האשכול.

הפשטן
הודעות: 987
הצטרף: א' יוני 11, 2017 1:43 pm

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי הפשטן » א' פברואר 18, 2018 9:04 pm

משולש כתב:עכ"פ רואים שאין צריך הזמנה בלע"ז דווקא ואפשר לומר פסוק או פתגם או כל דרך שרוצים להזמין. ודלא כסברת פותח האשכול.

מעיון בהודעותיי הקודמות עולה, שיש סברה (אשר אולי היא גם סברת פותח האשכול) לחלק, בין פסוק, אשר כידוע לא נהוג לתרגמו ללעז, לבין מטבע לשון שאינו פסוק (וגם לא נטבע ע"י חז"ל), אשר אולי יש מקום להעדיף לאומרו בלשון המדוברת דווקא, וזאת משום שהמנהג (לפי דברי פותח האשכול) הוא "לקרוא למזומנים בלשון המדוברת ולא בלשון תפילה".
נערך לאחרונה על ידי הפשטן ב א' פברואר 18, 2018 9:06 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

משולש
הודעות: 5562
הצטרף: ה' יוני 06, 2013 2:54 pm

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי משולש » א' פברואר 18, 2018 9:05 pm

זו בדיוק השאלה.
למה לומר פסוק ולא לומר כל דבר אחר, (כמו "שמים" אצל הספרדים).

הפשטן
הודעות: 987
הצטרף: א' יוני 11, 2017 1:43 pm

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי הפשטן » א' פברואר 18, 2018 9:15 pm

משולש כתב:זו בדיוק השאלה.
למה לומר פסוק ולא לומר כל דבר אחר, (כמו "שמים" אצל הספרדים).

א. במנהג הספרדים לומר "שמים", אין נפ"מ האם לומר בלה"ק או בישראלית, שהרי ממילא אין הבדל במבטא (אליבא דהספרדים).

ב. מאידך, ממנהג האשכנזים לומר פסוק בלה"ק, אין ראייה, כי זה פסוק, והרי בשום מקום לא נהוג לתרגם פסוקים ללע"ז (חוץ ממקרים נדירים כגון בקדושה דסידרא וגם שם יש לזה טעם).

ג. אבל לגבי "רבותי מיר וועלן בענטשן" שייך לשאול את שאלת פותח האשכול (לדעתו), כי מצד אחד יש לזה נפ"מ (שלא כמו "שמים"), ומצד שני המנהג (לפי דברי פותח האשכול) הוא "לקרוא למזומנים בלשון המדוברת ולא בלשון תפילה".

האמת והשלום
הודעות: 143
הצטרף: א' דצמבר 18, 2016 9:57 pm

Re: מיר וועלן בענטשן

הודעהעל ידי האמת והשלום » א' פברואר 18, 2018 9:37 pm

עזריאל ברגר כתב:שמעתי ממו"ח (הרב אברהם גד ונקרט), שברכת המזון היא דאורייתא, וחז"ל תיקנו שכאשר יש זימון, אז יעשו "הכנה" לברכת המזון ע"י הזימון.
כאשר הזימון הפך להיות חיוב גמור דרבנן, תיקנו חכמי הדורות המאוחרים יותר לעשות "הכנה" לזימון, ו"להזמין" את הקהל לשמוע את הזימון.
אך אם היו עושים גם את ההזמנה הזאת בלה"ק - הרי שלא היה ניכר החילוק בינה לבין הזימון עצמו, והיו צריכים להוסיף עוד "הכנה" להזמנה זו, ואין לדבר סוף.
על כן נהגו לומר את ההזמנה הזאת בלשון לע"ז ולא בלה"ק.

ובזה מובן מה שאדמו"ר הזקן בסידורו כתב בשתי לשונות של לע"ז, ולא בלה"ק: "הב לן ונבריך" או "רבותי מיר וועלן בענטשן".

ועפ"ז אין מקום כלל לנוסח "רבותי נברך".

או שמא כוונת האדמוה"ז בהבאתו לב' הנוסחאות הוא כי אין היין כי אם ביוקר ולא נהגו מחמת כן לברך על הכוס אע"פ שכבר העלה רמ"א שאליבא דכו"ע מצוה מן המובחר הוא ועל כן אמרו רבותי מיר וועלן בענטשן ולא הב לן ונבריך שפירושו תן לנו ונברך וצריך להעיר מה לתת כדי שיוכל לברך ברך זה לא שקשרו לאדם באופן שלא יוכל לברך אלא על כרחך כוונת המזמן באומרו כן זהו באדם שמתארח אצל בעל הבית ומכבדו בעה"ב בברכה כיון שצריך לומר בה ברכת האורח ועל כן מבקש ממנו כוס כדי שיוכל לברך עליה שהרי אין זה ביתו,זה טעם נוסחא א' ומה שנהגו לומר באידיש הוא מפני שזהו ביתו של האדם בעצמו ואינו צריך רשות לכוס או שאינו מברך על הכוס ובאורח מיירי לכן רק מסיב המזמן את צומת לב הסועדים שיענו לזימונו וייתכונו לצאת יד"ח,אלא שמקור אמירת הב לן ונבריך אינו ברור לי וכן שעל זה המשקל יכול לומר הב לן וכו' בלשון האידיש.


חזור אל “בית המדרש”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 198 אורחים