פורום אוצר החכמה

חייב כפרה. הגמרא מדמה את זה לנזירה שבעלה הפר לה ולא ידעה ושתתה יין.
היינו שאם אדם עושה פעולה שבדעתו זו עבירה גמורה ובכל עושה עושה את זה במזיד, אבל לאחר מכן מתברר שלא עשה את העבירה, בכל זאת נחשב חוטא וצריך כפרה כלשהיא.
שמעתי קושיא מפתיעה קצת מהרבי מטאלנא שליט"א על גמרא זו מהחינוך מצוה קנ"ג שמחדש שם כי מי שלא בדק בסימני בהמה וראה רק סימן אחד כשר ובכל זאת אכל את הבהמה, ואחר כך התברר שהיו לבהמה ב' סימני טהרה ואכל כשר, הרי זה ביטל מצות עשה כי לא וידא ובדק את סימני הטהרה.

ולפי זה הקשה, מדוע הגמרא מחשיבה את האוכל טלה בעוד שחשב שזה חזיר לדין של הנזירה שיש כאן חטא של מחשבה יחד עם מעשה כשר, הרי כאן זה יותר חמור כי יש לאותו אדם לפי החינוך גם חטא של ביטול עשה. שהרי בודאי שלא בדק את הבהמה שאכל, אחרת היה יודע שזה לא חזיר. ואם כן ביטל עשה שלא בדק בסימניה.

כמדומני שיש כאן טעות בחשבון אבל אשמח לשמוע דברי חברים בזה.

אינני יודע למה כונתך טעות בחשבון,
אבל נראה לי שהתירוץ לקושיה פשוט
מדובר שהיו לפניו שתי קדרות ובהם בשר מבושל, ולא שייך כלל ענין בדיקה בסימנים.

זה מעניין שאתה אומר שהיו לפניו ב' קדירות. למה צריך להגיע לזה?
מה אם היתה רק קדירה אחת והוא חשב שזה של חזיר ובעצם היה שם טלה?

בכל אופן, אתה אכן ענית את התשובה שחשבתי עליה.
הביטול עשה זה רק כשיש לאדם בהמה והוא לא בטוח אם היא כשרה, אפילו אם בדק סימן אחד והחליט שזה מספיק לו, יתחייב בביטול העשה.
אבל אם מביאים לפניו צלחת בשר ואומרים לו שזה בשר טלה, למשל, או שיש למסעדה הכשר, הרי שבודאי כאן לא צריך לבדוק שום דבר.
אין לו שום ספק. וממילא לא צריך לבדוק כלום. הבדיקה היא רק כשאין לו ידיעה מה הבשר. ופשוט הוא. אני מתפלא שאף אחד לא העיר לו בשעת השיעור על כך.

כתבתי ב' קדירות, כי קצת יש משמעות מן הלשון "שנתכוין להעלות בידו... ועלה בידו" שנתכוין להושיט ידו לקחת מן האחד אך עלה השני, כמובן לא חייב להיות.

אומר לך למה זה כן משמעותי מה שאמרת.

יש אור החיים ידוע בפר ויחי לגבי אחי יוסף אתם חשבתם עלי רעה וכו' שמדמה את זה למושיט כוס סם המוות לחברו ועלה בידו יין שבעצם לא עשה לו כלום לבסוף ואין לו חטא. ומקשים הרבה עליו, הרי זה ממש נתכוון לאכול חזיר ועלה בידו טלה וצריך על זה כפרה?

יש שרצו ליישב שאכן יש הבדל אם אדם יש לפניו שתי כוסות, אחת של סם המוות ואחת של יין ובטעות לקח את היין, שם יצטרך כפרה. אבל אם היתה לו רק כוס אחת של יין והוא חשב שזה של רעל, שם יהיה פטור כי הוא טעה לגמרי ועל טעות גמורה שכזו אין צורך בכפרה.
זה די קשה לי מסברא לקבל את זה.

אני לא מבין, הרי בפירוש פליגי שם בגמרא אי איירי בחתיכה אחת או בשתי חתיכות.

בגמרא בנזיר כ"ג ע"א אין שום מחלוקת אלא מובאים עוד מקרים של שוגג בחתיכה אחת ובשתי חתיכות.
אתב מתכוון לגמרא אחרת?

עי' שם בתוס' ד"ה איסי בן יהודה דמבואר בדבריהם דמחלוקת היא, דאיסי בן יהודה מפרש קרא דווקא בשתי חתיכות משום דס"ל דלא מיחייב אשם תלוי אלא בחתיכה משתי חתיכות.

בסדר, אבל כל זה לא קשור אלינו
אנחנו מדברים רק על המקרה הראשון שאין באמת חטא אלא רצון לחטוא + מעשה מותר שהחוטא חושב שאסור.
ששם צריך כפרה כלשהיא. לעשות תשובה כנראה.
והשאלה האם יהיה הבדל במקרה זה בין חתיכה אחת לב' חתיכות.
זאת השאלה.

זה לשונך שם:

זה מעניין שאתה אומר שהיו לפניו ב' קדירות. למה צריך להגיע לזה?
מה אם היתה רק קדירה אחת והוא חשב שזה של חזיר ובעצם היה שם טלה?

ועל זה תמהתי, שהרי בזה גופא פליגי תנאי בסוגיא דנזיר שם.

התירוץ הפשוט על אוהחה"ק שיש חילוק בין אדם למקום ובין אדם לחברו דבמ' ש/בין אדם לחבירו העיקר הוא התוצאה ולא המחשבה

על דברי האוה"ח הנ"ל, יש דברים מענינים בקובץ תשובות להגרי"ש אלישיב, (אין באוצר).
וע"ע כאן.
ואולי מישהו יכול להעלות את מש"כ בזה הגר"י ארנברג בקובץ כמטר לקחי כמצויין שם באשכול.
==
מענין לענין, דברים עמוקים ונפלאים מהגרחי"ש בהאי סוג' דנתכוין וכו' ועלה בידו וכו'.

התגלגל לידי חידו"ת בהאי סוג' מהגרד"ל.

במה שדן עניין ידיעה איך החיוב תלוי בה, בשערי-יושר והרחיב על זה במעיין-גנים לומדים שעצם הייחוס של החטא לאדם תלוי בידיעה.

ראיתי באוצר התורה (נמצא בקול-הלשון) קונטרס נאה בהאי ענינא -

בלי לעיין בכל המ"מ שצוינו באשכול זה.
הסתפקתי במי שלא אכפת ליה בין איסור להיתר ורצונו לאכול בשר ל"ש בשר טלה ל"ש בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה האם צריך כפרה או לא.